דברי נחמיה אורח חיים כב

בעינן לשיאסר. אחד שדרכן לערב והב' שיהי' היין בזול אבל כשאין דרכן אפי' כשיין בזול מותר וא"כ י"ל בנד"ד אין דרכם לערב כו' אך לכאורה קשה ע"ז מהני דלעיל ונהי דבמורייס בזמן הגמרא באמת הי' דרכן לערב יין (כדמשמע מסוגיא שם ל"ד) וכש"כ מהא דאיתא שם (דל"ח סע"ב) ומ"ש ממורייס כו' (ע"ש בפירש"י דרובא דעלמא כו' לעבורי זוהמא כו') ובחלב י"ל דכשחולבין בהמותיהן דרכן לחלוב ביחד כו' (ע' פר"ת רסי' קט"ו) וגם ממ"ש גבי שמן ודבש כנ"ל אין להקשות כ"כ כיון דבאמת שרי' כו'

(ו) אבל מהא דיין תפוחים וכל המשקין אסורים כשהיין בזול קשה דמבואר בתוס' דה"ט שמא יערב יין כדי להרויח כנ"ל דוודאי משמע אף שאין דרכן בכך לאיזה תיקון דאלו כשדרכן בכך אפי' ביוקר אסור כדמשמע מפסקי תוס' וכמ"ש הט"ז גבי חגבים כנ"ל וכ"ה בהדיא בש"ך ופר"ח כאן (ס"ד) בדין המשקין בשם או"ה כלל כ"ב דין ט"ו וז"ל או"ה שם ומיהו אם דרך לערב היוקר בזול כדי לתקנו כו' (אפילו מן האוצר) חוששין כו' מכלל דהא דכשהיין בזול חוששין (ומחלקין בין חנות לאוצר) היינו (אפילו) כשאין דרכן בכך כו' ולכאורה הי' נראה שיש מחלוקת בזה והוא דמקור דין המורייס שבשו"ע סוף סי' הנ"ל עיקרו הוא מהרשב"א ע' ב"י ובדבריו בתוה"א והקצר כמדומה שלא נמצא הדין דמשקין הנ"ל (עם שהתוס' וסה"ת וכל הנמשכים אחריהם כ"כ) ואולי בכוונה השמיטו שבאמת בגמרא אין ראיה מוכרחת כ"כ לזה דמהא דחלא דשיכרא (ל"ב) והובא בתו"ה בית ה' ש"א אין ראיה דשא"ה שדרכן היה ליתן לתוכו שמרי היין להעמידו מהר. כמ"ש התוספות (כנ"ל) וגם מהא דיין תפוחין שבס"פ י"ל דג"כ הי' דרכן לערב בו יין לתיקון (כעין הנזכר באו"ה הנ"ל). (רק שלשון התוספות לפ"מ שהובא מתוספת' מפני שמזדייף כו' למ"כ) וא"כ י"ל שהרשב"א חולק בזה על התוס' וסייעתם וטעם מחלוקתם היה נראה שיש לתלות בפירוש הסוגיא דאיתמר גבי מורייס שם (ל"ד:) דתחילה מחלקינן בין של אומן בפ"א וב' דל"צ למירמי בהו חמרא ומותר לבין שלישי או של בעה"ב דאסור ואח"כ בעובדא דההוא ארבא שמעינן שיש חילוק בין כשהיין ביוקר (קיסתא דמורייס בלומא ודחמרא בד' לומא) דשרי לבין כשהיין בזול דאסור ומובן שי"ל בזה ב' פירושי' להקל ולהחמיר א' להקל שחילוק הראשון מיירי כשהיין בזול וחילוק הב' מיירי בשלישי או בשל בעה"ב. ולפ"ז בעינן ב' תנאים לשיאסר ר"ל א' בשל בעה"ב או של אומן בשלישי דוקא והב' שהיין בזול והפירוש הב' להחמיר היינו שהחילוק הראשון מיירי בשהיין ביוקר וחילוק הב' מיירי בשל אומן בפ"א וב'. ונמצא דבעינן ב' תנאים לשיותר ר"ל א' של אומן פעם א' וב' דוקא והב' שהיין ביוקר. והנה הרשב"א בתוה"א (דפ"ז סע"א) ממש"ש ואף השלישי לא אסרו אלא במקום שהיין מצוי ודמיו קלים (כדמי המורייס) כו' מבואר דס"ל כפי' הא' הנ"ל וההוא עובדא מיירי בשלישי והתוס' ממ"ש (לגירסא שלפנינו) דההוא מורייס דארבא היה בשל אומן פעם א' או ב' מבואר דס"ל כפי' הב' הנ"ל (וסברתם אפשר דסברת התוס' דכיון דמתניתין סתמא קתני דאסור משמע דאין חילוק בין כשהיין בזול או ביוקר ודומיא דכל השנויין במתניתין סתמא קתני דאסור משמע דאין חילוק כו') וממילא לפי זה הך עובדא דארבא דמחלקין בזה ע"כ מיירי בשל אומן פעם א' וב' ומש"ה נמי אוקי התוס' למתניתין בשל בעה"ב או בפעם ג' דאומן ולא בפעם א' וב' בזול כו' (ומתורץ קושיית המהרמ"ל עיין ח"צ סי' ל"ט). גם י"ל בטעמא דתוספות משום דהסברא נותנת כך דבא' מב' התנאים הנ"ל ראוי לחוש דבשלישי או דבעה"ב דדרכם ביין יש לחוש אפילו כשיין ביוקר וכשהוא בזול ראוי לחוש גם בפעם א' וב' כנ"ל וסברת הרשב"א י"ל דמדחזינן בההוא עובדא שהקשה רבא בפשיטות עד האידנא מאן נטרה דמשמע דהוי פשיטא לי' לאיסורא (ואיהו לפה"נ לא אסיק אדעתיה החילוק בין יוקר לזול שזה חידש לו ר"א כו') משמע דהיינו משום דההוא מורייס הוי מבעה"ב או מאומן פעם ג' כו'

ומעתה מובן שהחילוק שכתב בשו"ע עפ"ד הרשב"א בין מקום שדרכן כו' למקום שאין דרכן כו' זה לקוח מהחילוק שבגמרא בין אומן פעם א' וב' לבין שלישי או בעה"ב דבשלישי או בעה"ב הוי דרך תיקונו בכך. ומשא"כ פ"א וב' דאומן דא"צ לחמרא ה"ז אין דרכו בכך וחילוק הב' בין יוקר לזול לקוח מההוא עובדא וקאי אפעם ג' דאומן (או דבעה"ב) דהיינו אהיכא שדרכן בכך כו' וז"ש בתוה"א שם שלא אסרו אלא המורייס שדר כו' כדאמרן פעם א' וב' מותר ושלישי אסור ור"ל דמזה מוכח דלא אסרו אלא בשדרכן דהיינו שלישי ומשא"כ פעם א' וב' הוי אין דרכן ומש"ה מותר ומ"ש עוד ואף השלישי לא אסרו אלא במקום שהיין מצוי כו' כדאמרינן בגמרא ההוא ארבא כו' זהו ענין אחר להשמיענו החילוק הב' כו' וס"ל דקאי אשלישי כו' כנ"ל ולפי"ז יהיה באמת הדין נותן דבמשקין שאין דרך תיקונם ביין מותר לקנותם אפילו כשהיין בזול מהם אלא שכ"ז לשיטת הרשב"א. אבל התוס' דאסרו בזה היינו דלשיטתייהו אזלי דגם מורייס בעינן ב' תנאים עד שיהא מותר כנ"ל ובמקום שהיין בזול אף באומן פ"א וב' שאין דרכו לערב יין אסור וה"ה במשקין כו'. ועפי"ז לדינא הי' ראוי לפסוק כהתוס' דהא בדין המשקין הסכימו עמהם כל הבאים אחריהם (הרא"ש ור"ן וסה"ת וסמ"ג וסמ"ק והגמי"י ומרדכי והטור וכל בו וש"פ) ולפי הנ"ל ע"כ היינו משום דמפרשים בהך סוגיא דמורייס כפי' התוס' הנ"ל. וכ"ה באמת מפורש בטור שתחלה כתב החילוק בין יוקר לזול. ושוב כתב במה דברים כו' בפעם א' וב' כו' אבל מפעם ב' ואילך כו' בד"א באומן כו' אבל כו' ואסור אפי' אם היין יוקר ממנו עכ"ל מבואר כנ"ל אך לפי זה דברי הב"י תמוהים דעל מ"ש הטור בד"א כו' עד סוף הסימן כתב הב"י ע"ז פשוט שם (בגמ'). דמלבד דלפי הנ"ל דפליגי בהא אין זה פשוט בגמ' כו'. עוד הרי הוא הביא תכ"ד הך דהרשב"א ומובן דס"ל שאין מזה סתירה ולא פלוגתא על הטור כו' וגם גוף הדין שפ' בשו"ע באמת כהך דהרשב"א לפי הנ"ל קשה שהרי הוא יחידאי נגד התוס' וכל סיעתם הנ"ל ועוד קשה ביותר הרי הרב"י עצמו פ' בהך דמשקין הנ"ל בס"ד כהתוס' וסיעתם ולפי הנ"ל ה"ז כתרתי דסתרי ולפי"ז גם על כל האחרונים קשה שלא העירו בזה כלל ונראה כמסכימים לב' הדינים הללו ובר מן כל דין הרי גם על הר"ן קשה זה. דגם הוא הסכים להתוס' בדין המשקים הנ"ל וכאן במורייס נראה כמסכים לדברי הרשב"א כו' וביותר קשה על הפר"ח שכתב על השו"ע שפסק כהרשב"א במורייס שקיצר בדינים אלו והביא מהגמרא מה ששייך לחילוק בין יוקר לזול וסיים וכ"ז בפ"א וב' כו' מעין ד' התוס' והטור הנ"ל. ומשמע שאינו כחולק על שו"ע כנ"ל וכמבואר בהדיא ממ"ש סי' קי"ח סק"ח ע"ש ולפי הנ"ל ה"ז כמזכה שטרא לבי תרי כו'

והנה על הפר"ח כבר העיר הגאון הק' הפר"ת אך הוא ז"ל ערער עליו בתרתי היינו שמלבד מ"ש דבריו דרך ביאור על השו"ע וכאלו גם השו"ע מודה לזה לדינא מה שזה אינו כו'. וזהו מעין הנ"ל. תמה עליו עוד מה שפסק כדעת התוס' בסתם והוא ז"ל כתב שכל הפוסקים (כמעט) חולקים ע"ז ושכן ראוי להורות ושמשום הכי שפיר פסק השו"ע דלא כתוס' וזהו היפוך מהנ"ל והיינו שהוא ז"ל האריך שם לבאר איך שהרמב"ם ורשב"א ור"ן קיימי בחדא שיטתא בדין המורייס (וצידד להסכים לזה גם דעת רש"י) ואיך שהעולה לדינא עפ"י ביאור דבריהם שיש ג' חילוקים בענין יוקר היין דכשהוא במקח השוה עם המורייס