דברי נחמיה אורח חיים כא

**(ולא חיישינן לעירובא ממילא כו' דא"כ העיקר חסר והל"ל בקצרה דשאני לבדים דמנעל של זרד שהן רק דרבנן כו') לכן דבריו צל"ע])** כשאפשר שהתפירה היא ג"כ בחוטי צמר בזה מהני בדיקה אבל כשוודאי אינן בחוטי צמר אלא או בפשתן או בקנבוס וכה"ג אף בדיקה לא מהני דהוי ספק דאורייתא ולא סמכינן אבדיקתנו כו' וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דלמה בגוף הבגד אף בדיקה א"צ כלל ומ"מ י"ל דהתפירה הגם שאפשר גם בחוטי צמר מ"מ דרך הוא ג"כ עכ"פ לפעמים בחוטי פשתן ושאר מינים וה"ז דבר בפ"ע שמסופקים בו אם הוא היתר או איסור ע"כ חיישינן ומשא"כ בגוף הבגד אין דרך לערב כו' (עיין לקמן אי"ה) ובלא"ה צ"ע בת' הנ"ל (וכעת אינו ת"י) דלפה"נ למ"כ במתניתין מדקתני בד' ר"י שחזקתן בקנבוס והיינו מפני שאין הפשתן מצוי במדינת הים כדאיתא בירושלמי ואם איתא שגם בחוטי צמר תופרין לא הל"ל שחזקתן בקנבוס דוקא כו' ויסוד ראייתו (ולפי המדומה) הוא מד' הרא"ש שכתב בהלכות כלאים שבפ"ח דנדה סי' י"ז אחר שהביא הירושלמי הנ"ל והאידנא הפשתן מצוי כו' הלכך כו' צריך להתיר תפירתן ולתופרן בקנבוס. והקשה למה לא סגי בבדיקה במתני' וע"כ חילק כנ"ל. (והרא"ש מיירי בידוע וניכר שאינו בחוטי צמר או שבזמנו לא היה דרך כלל לתפור בחוטי צמר ומשא"כ בזמן הגמרא וצ"ע שם) וזה לא נרא' כלל שהרי הרא"ש על הירושלמי קאי דאמרינן אבל עתה כו' צריך בדיקה וע"ז כתב והאידנא כו' הלכך כו' משמע דהכל מיירי בענין א' ואיך ילמוד מהירושלמי בענין אחר ויסתום כ"כ אלא (נראה) שלא בא לחדש כלום שגם בסופו כוונתו דסגי בבדיקה אלא (דאפשר) דזה אתי לאשמעינן דלא סגי בבדיקת החוט כמו שהוא תפור אלא צריך להתיר תפירתן שאז יותר טוב לבדוק ומ"ש ותופרן בקנבוס (אפשר דזהו מפני שעפ"י רוב הנהוג בפשתן. ומ"מ ודאי) גם אם ימצא שתפירה זו היה בקנבוס יוכל לחזור ולתופרן באלו וה"ז ג"כ בכלל ותופרן בקנבוס שכתב (ולשון רמ"א שהביא זה אינו מדוקדק כ"כ לפ"ז דמאי מוסיף על השו"ע ומ"מ אפשר דקמ"ל שהבדיקה צ"ל אחר שיתיר התפירה וכנ"ל) ומד' הלבוש משמע שדינא קמ"ל שלא לסמוך אבדיקה אלא לתפור בקנבוס אחר. אבל מ"מ אינו ע"ד תשו' הפנ"י הנ"ל אלא דחומרא בעלמא הוא מצד שקשה לבדוק בכל התפירות כו' ע"ש ולפ"ז אין כאן שינוי במציאות אלא דלעולם אין דרך לתפור בחוטי צמר כ"א בפשתן ובקנבוס כו' ואתי שפיר תירוץ הנ"ל דרק בתפירה שהוא דבר בפ"ע ומסופק (מעיקר הדין כו') חיישינן לפשתן אלא שבדיקה מהני. ומשא"כ בגוף הבגד של צמר לא חיישינן כלל לתערובות פשתן שהוא בחזקת צמר אחזוקי איסורא (מחשש תערובות) לא מחזקינן כו' **(הגהה. שוב ראיתי שמד' הרא"ש ה' ציצית שבשו"ע או"ח סי' ט"ו ס"ד משמע דרק האידנא אין דרך לתפור בחוטי צמר משא"כ בימי הגמרא כו' וצ"ע אי"ה)** ע"כ)

(ג) אמנם אף אם לו יהא שמחוט התפירה לק"מ על גוף הבגד דיש לחלק כנ"ל אכתי קשה מכל הדברים שנקחין מן העובד כוכבים דחזינן שכל שיש לחוש שמא עירב בו דבר איסור (להנאתו) אסור לקנות ממנו וכדאיתא בפ"ב דע"ג בכמה דברים (כגון) דבמורייס במתניתין (כ"ט) פירש"י שמא עירב בו יין ובחלב אמרינן בגמרא (ל"ה) ואי משום איערובא כו' וכ"ה המסקנא דמה"ט נאסר וכמ"ש בטוש"ע רסי' קט"ו וגבי שמן (ל"ח) ובדבש (ל"ע) אמרינן אי משום איערובא מיסרא סרי כו' משמע דאל"כ הוי חיישינן לכך ושם בס"פ (מ') ברייתא ביין תפוחים הנמכרים בקטליזא אסור מפני שמערבין בו יין וכתב הר"ן שם דהיינו מפני שהוא יקר מן היין ור"ל דאז חיישינן שמערבין יין כדי להשתכר ולהרויח וכן הוא בהדיא בתוס' שם (ל"ב) דכל משקה היקר מן היין אסור מה"ט ע"ש. וכן הובא זה בר"ן שם גבי חלא (אלא דמש"ש ומכאן אסרו בתוס' כו' צ"ע דלמ"כ בתוס' (אלא שנלמד מההיא דס"פ הנ"ל). דבחלא כתבו שמטילין בו שמרי יין להעמיד מהר כו' ואם כן י"ל אפילו שאינו יקר מהשמרים כו' וכן משמע בפסקי תוס' שם ע"ש וצ"ע בדברי הב"י בזה). וכ"פ בסה"ת סי' ק"ס (גבי דין דחלא וכתב ג"כ ושמעינן כו' וה"ז כהר"ן וצ"ע) וש"פ ובטוש"ע סימן קי"ד ס"ד וא"כ גם בנד"ד למה לא ניחוש שהעובד כוכבים עירב פשתן בגוף הבגד באריגה או בטוייה בזמן ומקום שפשתן בזול מצמר ולכאורה י"ל דה"ט בנ"ד (כסברת ההמ"ץ מו"ה שלמה נ"י להקל גם בענין המאטקעס מאסינע משום שקונין מתגר אומן לא מרע אומנתי'. וה"נ כן הטעם). משום דאומן לא מרע נפשי' כמ"ש רמ"א סי' קי"ד ס"ה ע"ש ובנ"ד י"ל דאף בקונה הבגד מבעה"ב מ"מ הרי א"א לערב כ"א ע"י האומן בעת המלאכה כו' אך באמת צ"ע דמה שנרשם בד' רמ"א שכ"מ בר"ן פא"מ. נראה דזה אינו אלא שכ"כ עפ"י דעת המרדכי דר"פ כ"מ שהביא בד"מ. אבל בר"ן הנ"ל משמע בהדי' דרק ביין רמונים שמוכרים לרפואה דאיכא קפידא (טובא) סמכינן אאומן ולא בשארי דברים וכן משמע בשו"ע ס' ד' ה' ועיין ח"צ ססי' ל"ט דקפידות חלוקות יש יעו"ש גם בהא דמורייס אומן שבגמ' (ל"ד) הרי לפי' התוס' וטור דלקמן (עכ"פ) גם באומן (פ"א וב') חיישינן כשהיין בזול גם בהא דיין תפוחים הנ"ל הרי בקטליזא לפני חנווני היינו תגר כו' גם קצת צ"ע מהא דתנן ספ"ד דב"מ ולא לתגר כו' שאינו אלא לרמות כו' גם בסוגיא דמנחות (מ"ג) שמשם מקור הדין דתגר לא מרע נפשיה הרי כתב הט"ז ומ"א רסי' כ' דבדוקא נקטו בגמרא טלית דאלו בציצית לא סמכינן על סברא זו ונראה דה"ה בנד"ד דעם היות לפמ"ש המ"א הטעם בציצית לפי שאינו זיוף לעובד כוכבים ומשא"כ בנ"ד לכאורה גם לעובד כוכבים הוי זיוף. נראה דזה אינו דבאמת כשמערבין פשתן או צמר גפן בבגדי צמר י"ל דאין הכונה כלל לזיופא ולרמאות אלא לשיהיו נמכרים בזול כו' (ואפשר ג"כ שזה יותר טוב כו') וא"כ לעובד כוכבים א"ז חסרון (ואפשר אף יודעים מזה). ולפ"ז אף לפי מה שראיתי בתשובת נ"ב מה"ת חא"ח סי' ע"ב שחולק על המ"א מ"מ הרי מסיק דאדיבורא דתגר לא סמכינן רק דמעשה זיוף בכוונה לא עבדי (ולפה"נ יש סעד לדבריו מד' רמב"ן בחי' לע"ג דל"ט סע"ב גבי כילבית שכתב ואם תשאל אפילו אמר עובד כוכבים נמי של דגים טהורים הוא להימן דמירתת התם כיון דלא עביד בהו מעשה מיקרי ואמר עכ"ל) ובנ"ד ליכא מעשה זיופים בכוונה לפה"נ. ועוד יש לפקפק ממ"ש מהרי"ט חי"ד ס"ג (ד"ז ב') דדוקא בשל אחרים כו' והגם שכבר תמה עליו המנ"י כל"ב ס"ק מ"ה הא גם לפי תירוצו הרי בנד"ד אף אם יורגש יכול למכור לכותי כו' (ובפרט למאטקעס דמאסינע (שרצה המ"ץ להתיר) שעיקרן הוא בגין סחורה ואינו נוגע לו הדבר כלל ודאי י"ל דל"ש כלל ל"מ אומנתי')

(ד) ואם נאמר דה"ט דלא חיישינן לעירובא בנד"ד דאם יערבו פשתן בצמר יהא ניכר לכל אדם מיד בלי עיון ובדיקה כלל הרי דבר זה נגד החוש שלנו שכבר נסו פה לסרוק צמר ופשתן יחדו וטוו חוטין וקשה היה להכיר וכמובן ג"כ ממ"ש בס' ח"א כצ"ב סק"ה ע"ש שרק עפ"י נסיון הכירו שהשתי פשתן והערב צמר וא"כ נצטרך לומר דבגמרא ופוסקים דיברו לפי מה שהיו בקיאים כו' ומעין הא דאיתא בת"ש סי' ט"ו סס"ק ט"ז וז"ל וגמרא ופוסקים סתמא כתבו כו' למאן דידע ובקי כו' ואפשר דאינהו הוי ידע כו' והפוסקים העתיקו דינא דגמרא דנ"מ למי שבקי כו' עכ"ל והרי לפ"ז לא היה ראוי להקל בנד"ד בזה"ז

(ה) ומה שי"ל בזה לפה"נ הוא עפ"י מ"ש בשו"ע שם סי' קי"ד בסוף הסימן גבי מורייס וז"ל במקום שדרכן לתת לתוכו יין אסור ואם היה היין ביוקר מהמורייס מותר ובמקום שאין דרכם כו' מותר עכ"ל משמע דתרתי