דברי נחמיה אורח חיים כ

צריך בדיקה ומועיל וכל ע"י ישראל א"צ בדיקה כלל אך כ"ז הוא מה שהיה נראה ראוי לומר עפ"י דבריהם בפירוש המשנה חבל הרי הרמב"ם בחיבורו כתב בהדיא פ' יו"ד מהל' כלאים הלכה כ"ח הלוקח כלי צמר מן העובד כוכבים צריך לבודקו כו' שמא הן תפורין בפשתן הרי שגם בשגוף הבגד הוא של עובד כוכבים לא הצריך בדיקה כ"א בתפירה דמשמע וודאי (לפה"נ) דלעירובא בגוף הבגד סבירא לי' להרמב"ם דלא חיישינן כלל לא ממילא ולא בכוונה בעובד כוכבים וכיון שלפי"ז ע"כ לפה"נ יש פלוגתא בין הרמב"ם להר"ש והרע"ב א"כ שוב אליבא דהר"ש והרע"ב י"ל שנשאר לכאורה הספיקות הנ"ל במקומן ובשל עובד כוכבים י"ל דאף בדיקה אינו מועיל כו' אלא שבזה י"ל כיון שאנו מצווין למעט המחלוקת מה דאפשר עכ"פ ראוי לתפוס בפי' הר"ש והרע"ב ג"כ לקולא היינו כפי' הב' הנ"ל ושלפי"ז א"צ בדיקה כ"א מחשש עירוב בכוונה בעובד כוכבים אבל בשל ישראל לא חיישינן כלל לחשש עירוב ממילא (או לכל היותר דהכל בכלל החששא) אבל אין להרחיק המחלוקת כ"כ לומר דלדידהו אפילו בדיקה לא מהני בשל עובד כוכבים מה שלהרמב"ם א"צ בדיקה כלל

והנה באמת מגוף המשנה יש להכריע כפירושו של הרמב"ם חדא מהא דאמר ר' יוסי הבאים מחוף הים כו' א"צ בדיקה מפני שחזקתן בקנבוס דלשון שחזקתן משמע שכן הוא ודאי ועכ"ל דקאי אדבר הידוע ודאי שיש בהם כמו חוט התפירה ומשא"כ אי לענין חשש עירובא שהוא רק ספק לא שייך ע"ז כ"כ לשון שחזקתן בקנבוס הכי לא סגי בלא"ה כו' (אלא שזה יש לתקן (קצת). ולומר דהאי שחזקתן לא קאי על הבגדים אלא אאותן המקומות דמדינת הים ר"ל לחזקת אותן המקומות כיון שהפשתן אינו מצוי שם מסתמא הדבר שמעורב שם לפעמים בבגדי הצמר (אם ממילא אם בכוונה) ודאי הוא קנבוס כו'. אבל) עוד יש להוכיח בפירוש הרמב"ם דלכאורה יפלא מה זה שפרט במתניתין בגדים פרטיים הברסין והברדסין כו'. הכי לא היה מצוי אצלם בגדי צמר זולת אלו (זהו דוחק גדול ולהרמב"ם אתי שפיר דיש לומר שאלו היה דרכם לקנות כמו שהן תפורין מאומני עובדי כוכבים וזהו שהרמב"ם בחיבורו (שכתב לדורו שמשתנים ממנהגי הבגדים). סתם וכתב הלוקח כלי צמר כו' ור"ל (ע"כ) תפורין כו' וזהו פירוש המשנה הברסין כו' שבזמנם היו אלו כלי צמר תפורין ומהיות כן נלפענ"ד שגם בד' הר"ש והרע"ב טוב לסבול דוחק ולהעמיס בדבריהם ג"כ ע"ד פי' הרמב"ם. שמ"ש הר"ש שמא יש ביניהם פשתן. והרע"ב שמא פשתן מעורב בהם ר"ל בחוט התפירה ושגם הם ס"ל דהנך בגדים דחשיב במתניתין היינו לפי שאלו היו נקחים כמו שהן תפורין מעובד כוכבים כו' וכנ"ל ושזולת זה לא חיישינן כלל לעירובא בגוף הבגד לא בכוונה ולא ממילא ונרויח ג"כ שלא נחדש פלוגתא שלא נזכר בפוסקים כו' ובאמת גם בגוף ד' הר"ש והרע"ב עם היות שלשונם הנ"ל דחוק לומר דקאי על חוט התפירה לעומת זה ממ"ש אח"כ בהביאם הירושלמי שתלוי בזמן ומקום שהפשתן מצוי אם לאו וסיימו להזהיר עפי"ז בזמן הזה (שהפשתן מצוי) בענין התפירה מכלל דגם מתחילה בהכי איירי דאל"כ למה שבקי מאי דאיירי בי' כו' ובדברי הרע"ב הדבר מוכרע יותר שהרי זה לשונו שם הלכך הלוקח בגדים תפורים מן העובד כוכבים בזמן הזה לא ילבש עד שיבדוק יפה משמע שגם באלו א"צ בדיקה כ"א בתפירה (דאל"כ למה נקט תפורים) אבל בד' הר"ש שכתב בזה הלשון ולפיכך צריך ליזהר כשאדם נותן בגדי צמר לאומן שלא יתפור כו' וגם במלבושיהן הנקחים מן הכותים עכ"ל לכאורה עלה על דעתי דמזה מוכרע להיפוך דהאי וגם כו' ע"כ אתי לאשמעינן דבאלו גם גוף הבגד צריך בדיקה (עכ"פ). דאי ר"ל דגם באלו א"צ בדיקה רק בתפירה קשה פשיטא דאיזה ס"ד הי' להקל באלו יותר מבנותן בגד של ישראל לאומן לתפור כו' אלא ששוב ראיתי שזה אינו דשפיר י"ל דהוי ס"ד דדוקא בנותן לתפור דהוי לכתחילה יש ליזהר ומשא"כ בלוקח תפורים דהוי דיעבד אין לחוש גם בתפירה (עיין תשו' הרשב"א סימן תשס"א) ע"ז קמ"ל שאינו כן אלא דגם במלבושיהם כו' יש לחוש. אבל הכל רק על התפירה קאי וביותר הדבר מוכרע בלשון הרא"ש פ"ח דנדה (סי' י"ד). (אשר לפה"נ ד' הרע"ב לקוחים ממנו) שכתב ג"כ פירוש הבדיקה דמתני' שמא פשתן מעורב בהן (כלשון הרע"ב) ועכ"ז אח"כ בהביאו הירושלמי סיים בזה הלשון הלכך בגדים הנקחים מן העובד כוכבים צריך להתיר תפירתן כו'. דמלשון זה וודאי משמע בהדיא דגם בנקחין מן העובד כוכבים לא חיישינן כלל בגוף הבגד זולת שצריך להתיר תפירתו כו' וא"כ ע"כ מ"ש תחילה שמא פשתן מעורב בהן הוא ג"כ רק בתפירה והיינו דהברסין ואינך דמתני' היו נקחין תפורין וכנ"ל (ומשא"כ בד' הרע"ב שסיים בלשון סתום הלכך כו' עד שיבדוק יפה: אין הדבר מוכרע כנ"ל די"ל בדוחק עכ"פ שבדיקה זו ר"ל בין בתפירה ובין בגוף הבגד כו' אבל מ"מ נראה דיש ללמוד סתום דהרע"ב מהמפורש שברא"ש כו': **([ועי' בקול הרמ"ז גבי מנעל של זרד שכתב אליבא דהר"ש והרע"ב לתרץ על מה שנתקשה התוי"ט בטעם הקולא במנעל של זרד שזה לשונו ולמה נא' שעושי המנעל ההוא יהיו נזהרים למנוע אפי' חוט כו' משמע שתופס ד' הרא"ש והרע"ב כפשוטן שהבדיקה היא מחשש עירובא (ממילא) ותירץ הרמ"ז לחלק בין חשש עירובא (ממילא) בעצם הלבדים (דמנעל של זרד הנ"ל) דאחזוקי איסורא לא מחזקינן אבל אם הן תפורין וודאי חיישינן כו' וסיים וז"ש הרע"ב (במנעל הנ"ל) לא חיישינן שמא פשתן מעורב בהם מעורב דוקא ולא כתב שמא תפורין כו' וכ"ה לשון הש"ר כו' משמע דס"ל דכל עיקר הבדיקה דמתניתין בברסין, ואינך הוא רק בתפירה להר"ש והרע"ב ומשא"כ במנעל של זרד איירי באינן חפורין. אבל זה תמוה דלשונם דהר"ש והרע"ב בהא דהברסין כו' צריכין בדיקה ובהא דמנעל של זרד כו' הם על משקל א' ממש שהרע"ב כתב תחילה גבי ברסין כו'. שיבדוק שמא יש פשתן מעורב בהן ובמנעל של זרד כתב שא"ח שמא פשתן מעורב בהן וכן לשון הר"ש שוה בשניהם ולפ"מ שמדייק הרמ"ז מלשון מעורב דלא קאי אחוט התפירה ע"כ דגם הבדיקה דברסין ואינך לא קאי אתפירה אלא מחשש עירובא כו' ושפיר הקשה התוי"ט (וא"ל דעיקר תירוץ הרמ"ז ר"ל דבלבדים דמנעל של זרד דוקא שהן דרבנן הוא דלא מחזקינן איסורא

)** כלל העולה דיותר נראה לומר דלכ"ע גם בבגדים הנקחים מן העובד כוכבים א"צ בדיקה כ"א התפירה (ושבהכי איירי מתניתין). אבל בגוף הבגד לא חיישינן כלל לעירובא וזהו רק לפלפולא ולרווחא דמילתא דלדינא איך שיהיה דעת הר"ש ורע"ב אין נ"מ כ"כ כיון דהרמב"ם והרא"ש הנ"ל נראה) פשוט דהכי ס"ל והרי דבריהם נקבעו בטוש"ע ורמ"א סימן ש"ב בלי שום חולק (וגם האחרונים סתמו ושתקו ע"ז) גם לכאורה יש להביא ראיה לזה מסוגיא דמנחות (מ"ג) בדין הלוקח טלית מצוייצת מן העובד כוכבים כו' דמשמע דרק משום הציצית מצד חשש פסול דשל"ש אתינן עלה כדפרש"י ע"ש אבל מצד איסור כלאים בטלית עצמו (וכן בציצית). משמע דלא חיישינן כלל (וכן משמע קצת בע"ג פרק א"מ (דל"ט סע"א) דרק בתכלת חיישינן ומשא"כ בלבן וה"ה בטלית של צמר לא חיישינן לכלאים כו'). ולפי"ז א"ש מה שרבים לא נמנעו מבגדי צמר ואף גם אינם בודקים כו' ומה שבודקים טליתים זהו אפשר רק להחמיר בש"מ

כו'

(ב) אך העומד לנגדי שדבר זה טעמא בעי למה באמת לא ניחוש שהעובד כוכבי פשתן בגוף הבגד (אם הוא בזול) כדרך שחוששין בחוט התפירה לפשתן אלא שלזה י"ל לכאור' דהתפירה שאני דאין דרך לתפור כלל בצמר אלא בפשתן או בקנבוס ולכן הוי ספק וצריך בדיקה אבל בגוף הבגד כשהוא של צמר אחזוקי איסורא לא מחזקינן לחוש שמא עירב בו מין אחר כו' אבל לפ"מ (שכמדומה) שראיתי בתשו' פנ"י חי"ד ח' שכתב דמתניתין איירי