דברי נחמיה אורח חיים רה

כו' עי"ז וישם לך שלום התחברות אלהו' בעולם ובנפש כו' כנ"ל אל תראוני שאני שחרחורת לשון כפל ב' מיני שחרות היינו א' מצד האה' מסותרת כו' שנק' חושך כנ"ל והב' חושך פשוט שמצד הגוף ונה"ב. ולתרץ שחרות הא' אמר ששזפתני השמש. ר"ל שאין זה חסרון בעצם אלא ע"י תוקף זריחת השמש שהוא בחי' אור ה' הפשוט (ע"ד כי שמש ומגן כו') (שבניצוץ האלהי כו' כנ"ל) ההכרח לגנוז ולהעלים בבחי' חושך והסתר וכמו"כ למעלה (וע"ד כל הנ"ל בפי' שחורה אני ונאוה) ולתרץ שחרות הב' בגוף כו' א' בני אמי נחרו בי פי' בני אמי נק' כחות הגוף ונה"ב שנמשכו מעשי' דנוגה ששרשם ג"כ מבחי' מל' דלעילא כמ"ש מלך אלהי' על גוי' ולכן כתיב בני אמי נחרו בי פי' שאינם פועלי' בעצמיו נה"א כלום כמארז"ל אעפ"י שחטא ישראל הוא: אלא אדרבה הם נשרפים וכלים ונכללים בי בנה"א בבחי' אתכפיי' ואתהפכא וז"ש נחרו בי ולא נחרו אותי וזהו ג"כ מארז"ל גיהנם כלה והם אינם כלים דגיהנם ע"י יניקת כחות הטומאה ממעשי בנ"א וע"י יסורי גיהנם שפועלי' עי"ז הם כלים (וע"ד עלוקה כו' אשר שלט האדם באדם לרע לו כו' אבל הנפשות ישראל עצמן שנמסרו בגיהנם אינם כלים שעצמות הנפש לא נפגמו כמ"ש כולך יפה ומום אין בך וא"כ אין זה חסרון אלא אדרבה מעלה יתירה. שהרי לזה היה ירידת הנה"א בגוף שהיא עצמה א"צ תיקון אלא ירידה צורך עלי' ע"י שתפעול בגוף ונה"ב אתכפיי' ואתהפכא שיהיו הם כלים ונכללים בקדושת נה"א ג"כ (שעי"ז יהיה עלי' גם לנה"א למעלה משרשה כידוע ומבואר בכ"ד)

ועתה אבוא למ"ש ויהי בימי אחשורש כו' ולביאור הפלוגת' בהודו וכוש ותחילה יש לבאר יותר במ"ש בסמוך במ"ש בני אמי נחרו בי שזהו ירידה צורך עלי' מהו ענין העלי' דנה"א ששרשה מאד נעלה ע"י שבני אמי נחרו בי שתעלה עי"ז יותר משרשה ולמה כן (גם יבואר ענין יוצר אור ובורא חושך שנת' הקושי' שה"ז כתרתי דסתרי כו') הנה נת' שיש ד' בחי' אור וחושך ואח"כ חושך ואור וישנם בכל המדרגו' וההשתלשלו' מעולם וע"ע מריש כ"ד עד סוכ"ד. שתחילה הוא האור דעולם העליון כמו שהוא ואח"כ הצמצום להעלים האור הזה (שזהו החושך הראשון) כדי שיהיה באפשרי להאיר למטה ואז יש בזה ב' בחי' עיקר עצם האור הנגלה מתוך חושך כזה שזהו נק' חושך למעליותא כלפי מטה בחי' או"מ (וכמ"ש מגלה עמוקות מני חושך ויהי הענן והחושך כו') ואח"כ מה שנתגלה למטה לפ"ע אותו עולם דלמטה נק' אור (השני) ולפ"ז ההתחלה והסוף שניהם הוא בבחי' אור ובאמצע הוא הב' בחי' חושך הנ"ל אמנם באמת ז"א כ"א באמצעות השתלשלות המדרגו' מרכ"ד עד סוכ"ד שהתחלת ההשתל' הוא מבחי' אור דהיינו מבחי' אוא"ס כו' אבל אמיתת ההתחלה שאין למעלה ממנו והסוף שאין למטה ממנו שניהם יש לך לקרותם חושך אמיתי (אלא שהם מהיפוך להיפוך דהנה ב' בחי' חושך שבין ב' אור דלעיל שניהם אינם חושך אמיתי דהחושך הא' עם שהוא מצמצם ממש מ"מ אינו צמצום גמור שהרי אין המכוון אלא שעי"ז יהיה באפשרי להאיר למטה ואינו צמצום אלא כנגד האור הראשון וחושך הב' אינו חושך אלא כלפי מעלה (אוכם הוא קדם עה"ע) אבל כלפי מטה הרי הוא אור גדול אלא שלפי שאינו לפ"ע הכני דלמטה ונשאר בבחי' מקיף נק' חושך למעליותא גם כלפי מטה אבל במקומו אדרבה הרי הוא אור גדול: אבל הסוף האמיתי שהוא חומריות העוה"ז הנה הוא חושך וצמצום גמור אמיתי לגריעותא שאיננו כדי להאיר למטה (שאין כלל למטה הימנו) וגם לא נתלבש בו בתוכו שום אור וגילוי כי ענין אור בכ"מ שהוא היינו גילוי אין עוד (בכל עולם לפי ערכו) וחומר העוה"ז הוא יש נפרד גמור וזהו בי"ע שבכל דבר (ושניהם אור) אלא שהחומר עצם כו' שרפים ואופנים כו' אף עשיתיו הפסיק כו' נפרד כו'. והנה מהו"ע ית' ממש שהוא המאור (שלמעלה מאורו ית' הנק' א"ס) נוכל לכנות בשם חושך אמיתי ר"ל העצם פשוט שלמעלה מהתפשטות וגילוי אורו ית' הנק' אור א"ס (וכ"ש שלא קדם לו ח"ו שום אור כו' וקצרה היריעה) ובכ"ד יש בפי' חושך ב' ענינים ענין צמצום וענין עצם ההעדר גילוי כדלעיל וי"ל שמהו"ע ית' נק' חושך העליון עצם כו' ועוה"ז חושך גמור צמצום ושניהם אמיתי' ור"ל דבהשתל' עם שחושך הראשון דלעיל ג"כ פי' צמצום אינו אמיתי נגד העוה"ז וחושך הב' עם שנק' עצם אינו אמיתי נגד עצמותו ית' ונמצא שכל ההשתל' יוכל לקרותו בכ"ד אור שבכולם יש אור וגילוי מאוא"ס (אלא שמשתלשלים מאור לאור ע"י אמצעות חושך שאינו אמיתי) וזה ממכ"ע אבל העוה"ז חושך ויש נפרד גמור ומהו"ע ית' עצם ויש אמיתי גמור ולפ"ז י"ל יוצר אור כל ההשתל' ובורא חושך עוה"ז יש מאין אבל יתכן יותר דיוצר אור הראשון ובורא חושך סתרו הנ"ל ולכאו' גם בכל עולם לפ"ע י"ל יוצר אור דעולם העליון ובורא חושך המקור דעולם התחתון ונק' בריאה שלמעלה מיצי' דלמטה כו' אלא דא"כ למה התחיל מבחי' בריאה דאותו עולם העליון אלא לפי דקאי על אור הראשון ממש שהרי הוא ראשית המשכה ממנו ית' א"א להתחיל ואפשרות התהוות יש נפרד גמור אינו כ"א מיש האמיתי ית' הכל וכנ"ל משא"כ כל ההשתל' הוא אור מאור (וזהו חיות כלי א' כו' שראשיתם מאורו ית' (הנק' אוא"ס וצ"ע) שזהו ממכ"ע כנ"ל אבל העוה"ז שאין מתלבש בו האור וגילוי כלל כנ"ל מהיכן יהיה חיותו והתהוותו אלא הוא מרצונו הפשוט שבמהו"ע בדרך דילוג וסובב כו' וכמ"ש במ"א והכוונה בבריאותן הוא רק לאהפכא (שזהו אנא אמלוך דירה בתחתונים) משא"כ כל העולמות הוא כדי להביא האור ממדריגה למדריגה (עד נה"א שבאדם שעי"ז יפעול אתכפיי' ואתהפכא בגוף וגם אז אפשר שאין הענין שנתלבש בו ממש האור אלא שיתהפך לאור כו') ועי"ז יעלה לשרשו במהו"ע ית' ויושלם המכוון מהכל ויהיה עלי' לנה"א ולכל העולמות זהו ירידה צורך עלי' שע"י בני אמי נחרו בי כנ"ל

וזהו ויהי בימי אחשורש ר"ל בזמן הגלות שהושחרו פניהם ש"י כו' שגובר שחרות וחושך עוה"ז. הוא אחשורש שמקורו בחי' כל יכול דמהו"ע ית' כנ"ל שנק' אש שחורה וחושך עצמי כנ"ל (ונק' אש כמ"ש ה' אלהיך אש כו'). המולך כו' ח"א הודו בסוה"ע ר"ל האור הראשון וכוש בסוה"ע ר"ל חושך העוה"ז ולגבי מהו"ע ית' הכל שוה ושניהם נמשכו ממנו ית' כחשיכה כאורה (זה בדרך ממכ"ע מאורו ית' וזהו בדרך סוכ"ע ממהו"ע ית' וכו') וח"א הודו וכוש גבי הדדי ר"ל חושך סתרו כנ"ל או גליף גליפו הנ"ל דשם האור והחושך ששניהם דבר א' ממש וכמו"כ בכל אור וחושך שבהשתל' ששניהם ד"א וכמו אותיות שההעלם והגילוי שבהם אינם סותרים וכמו מהקלף והדיו ביחד נעשה האות וכ"ש בבחי' גליף גליפו בטה"ע שזהו כאותיות החקיקה שהאות מיני' ובי' ממש וכשם שמלך על הודו וכוש אלו שהכל א' ואינם סותרים כלל (והכל אור וגילוי אין עוד כנ"ל) כך מלך מסוה"ע ועד סופו ר"ל על אור הראשון וסוף העוה"ז עם שזה ודאי ב' הפכי' שחושך עוה"ז יש נפרד גמור בלי אור כלל מ"מ לגבי מהו"ע ית' ממש המאור בעצמו הכל שוה כנ"ל דגם חושך העוה"ז לא יחשיך ממנו דעצמותו ית' אינו מערך גילוי אור כמו שאינו מערך חושך נפרד בשוה אלא שנקראו ממנו ית' גם היש נפרד הזה (ואדרבה גם דווקא ממה"ע ית' הכל יכול כו') וכתב זה כאן בריש מגילת אסתר (ע"י המס"נ שהיה לב"י באותו זמן למעלה מעלה מכל ההשתל' דהיינו בהמאור דמהו"ע ית' ממש שזה היה עיקר הנס דפורים אשר ע"כ זכרם לא יסוף מזרעם לעולם ולא תבטל נגד האור דלעתיד כמ"ש בתו"א בד"ה ובפרט בד"ה ומרדכי יצא ע"כ הקדים (הטעם