דברי נחמיה אורח חיים רג

שהוא המעלים ומסתיר הוא בחי' חושך פשוט לגריעותא נגד עצמות אורו ית' העצמי שהוא בחי' אוא"ס ממש דלמחתב"כ. וגם האור וזיו המאיר בגעה"ע עם שהוא תענוג אין קץ כנ"ל כל"ח ממש נגדו וכשרגא בטיהרא כו' וזהו ענין מארז"ל צמצם שכינתו בין בדי ארון דלכאורה הרי אדרבה זהו עיקר השראת וגילוי שכינה בהיכל ק"ק. ולמה א' צמצם כו' אלא דלנגד עצמות אואסב"ה נק' זה צמצום וחושך דכל"ח. וה"ז כאותיות הכתובים בדיו שחור על קלף לבן דלובן הקלף הוא עיקר והעצם ושחרות הדיו בא אח"כ להעלים ולהסתיר וכל"ח (ויכולים למחוק ולכתוב אחרים שזהו כלבוש זר שפושט ולובש כו') וזהו אש שחורה בחי' צמצום וחושך פשוט דיו"ד שבמחשבתו ית' ע"ג אש לבנה עצמו' האואסב"ה להעלים ולהסתיר כו' שעי"ז נברא העוה"ב כו' ונמצא מובן דשחרות דאש שחורה בחי' חושך יש בזה ב' פנים א' מלמעלה למטה היינו נגד עצמו' האור העליון שמצד זה נק' חושך לגריעותא כפשוטו והב' מלמטה למעלה נק' חושך והעלם למעליותא ומובן מהנ"ל שיש הרבה בחי' חושך ואור וזה קדם לזה וזל"ז. וכל חושך נק' הן לגריעותא כלפי האור שלמעלה ולמעליותא כלפי האור שלמטה הימנו (ובאמת נחלק בחי' החושך הזה לב' בחי' כמו עד"מ באותיות המח' הנ"ל מה שבכחם להעלים ולהסתיר על רוחני' השכל זהו בחי' חושך לגריעותא כלפי מעלה ובחי' השכל המושג בלבוש אותיות אלו מה שמ"מ הוא בחי' העצם וההעלם נגד המקבלים שזה בחי' חושך למעליותא כלפי מטה וכמו"כ יובן עד"ז מה שביו"ד נברא העוה"ב מה שאש שחורה דיו"ד זה מעלים ומצמצם האור העליון זהו חושך לגריעותא נגד האש לבנה שקדם. ומה שמושג עי"ז בגעה"ע דבריאה (עם שזהו אור וגילוי גדול) נק' חושך למעליותא נגד ג"ע התחתון וכן יובן מה שיתבאר אי"ה בענין שרפים ואופנים וכמו"כ בענין צמצם שכינתו בין בדי הארון י"ל שיש בזה ב' הבחי' וא הנ"ל) ונמצא שיש ב' בחי' (מלמעלה למטה) אור וחושך פי' אור העצמי שקדם לחושך שאח"כ ואח"כ חושך ואור ולפ"ז ההתחלה הוא מבחי' אור ולכן לפעמים משמע שהאור קדם להחושך כנ"ל והיינו באור וחושך הראשונים מלמעלה למטה הנ"ל ולפעמים משמע שהחושך קדם לאור זהו בחי' חושך ואור אחרונים הנ"ל מלמטה למעלה וזהו כברייתו ש"ע ברישא חשוכא כו' דלענין ברייתו ש"ע דמיירי כלפי מטה בזה החושך קדם לאור (אלא שמ"ש יוצר אור ואח"כ ובורא חושך עדיין לא א"ש לפ"ז דה"ז כתרתי דסתרי דאי קאי על מלמטה למעלה למה הקדים האור ואי קאי על מלמעלה למטה הרי בזה בחי' החושך הוא לגריעותא כנ"ל ולמה יחס לו הבריאה שלמעלה מיצי' כנ"ל וית' אי"ה והנה הוא בחי' דאצי') דמה שלפי הנ"ל האור שקדם לחושך הוא ההתחלה היינו נגד בחי' עולם הבריאה והיינו שהאור שקודם הוא בחי' אצי' שהוא בחי' אלהות ממש איהו וחיוהי וגרמוהי חד (והחושך שאחריו היינו בחי' הכתר דבריאה או בחי' הפרט הנעשה. מלבוש החשמל בחי' אותיות המח' דמל' דתבונה שמזה נעשה מנעל תחת רגלי זו"נ כו' אבל יש ג"כ בחי' חושך שקדם לאור האלהי דאצי'. ומבשרי אחזה דמה שנתבאר דאותיות המח' הן יש מאין דבאור הרוחני דשכל עצמו אין בחי' אותיות הנה מ"מ הן ענין שכך נתהוו (מקדמות השכל כו' ועוד למעלה) והיינו שיש אותיות רוחני' הקבועי' בנפש עצמה כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללא וכידוע ומבואר במ"א דאף גם אותיות הדיבור לא שנתהוו עיקר מציאותם מה' מוצאות הפה כדרך הכנור כו' דא"כ למה האלם אינו יכול לדבר הרי יש לו כלי הפה בשלימות ועוד ראי' ממה שא"צ לכוין כו' כמ"ש במ"א אלא שעיקר מציאות האותיות ושרשן הן המה אותיות רוחני' הקבועים בעצם הנפש (שהנפש מלאה אותיות וזה אפשר למעל' משורש גוף העשר כחות הנטועים בנפש כו' וצ"ע) ופעולתן לחבר חיות רוחני דנפש שהוא למעלה מעיקר מציאות מהות השכל והתחכמות שבגוף גשמי. וה"ז ע"ד פעולת אותיות הגלוי' דמח' להלביש רוחני' השכל (שכבר שורה ונמצא בכלי המוח. ועכ"ז ידוע שא"א שיהיה מושג ממש כמו שהוא כ"א ע"י הלבשה והגשמה דאותיות מח' כך א"א שיאיר ויתחבר אור רוחני' הנפש עצמה בתוך כלי המוחין שבגוף להיות אפי' מציאות חכ' ושכל רוחני כ"א ע"י פעולת אותיות הרוחני' הנ"ל (ומעין זה ענין אותיות ושמו' הממוצעים בין אורות לכלים) וזה נק' ג"כ בחי' חושך בב' אופנים הנ"ל שהוא צמצום להלביש ולהעלים אור רוחני' הנפש שאיננה בערך כח חכ' וכה"ג (ולפ"ז הוא ג"כ נק' חושך לגריעותא והאור שקדם לזה הוא אור וחיות (התפשטות) דעצמות הנפש ממש) והב' שמכאן שרש ומקור לשכל הגלוי הרוחני שבמוח שנק' חושך למעליותא כו' (ואפשר ג"כ לחלקם לב' בחי' שהחושך הב' היינו בחי' הכתר דחכ' כו') ועוד זאת פעולת האותיות רוחני' הנ"ל שמהם יש שרש ומקור (רחוק בדרך דילוג) לכ"ב אותיות המח' הנ"ל (ועכ"ז נק' בריאה מאין ליש לפי שאינם נמשכים מאותיות הנ"ל בדרך עו"ע כ"א בדרך דילוג ג' משם ניתן כח ועוז כו') וכך יובן עד"מ למעלה שלמעלה מאצי' לשיהיה מציאות אורות וכלים אפי' בבחי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד מאחדות הפשוט לגמרי ההכרח להיות ע"י אמצעות בחי' חושך והעלם והיינו מ"ש ישת חשך סתרו. ובד"כ היינו בחי' הכתר עליון שנק' חושך מצד ב' אופנים הנ"ל דמלמעלה למטה נק' חושך ממש כמ"ש בזוהר אפי' אור צח ומצוחצח אוכם הוא קדם עה"ע דהיינו דכלפי מעלה הרי אואסב"ה (שהיה ממלא כל החלל) נק' בשם אור והכתר אעפ"י שהוא בחי' אור צח ומצוחצח (כלפי מטה) ונק' ג"כ או"מ בחי' אור עכ"פ מ"מ קדם עה"ע כלפי מעלה אוכם הוא חושך וצמצום הוא באין ערוך כלל וכלפי מטה הוא בחי' חושך למעליותא בחי' העלם ולמעלה מגדר או"כ דאצי'. ולכן נק' או"מ למעלה מאו"פ כו' ופעולת חושך סתרו זה כדי שיהיה באפשרי להמצא מציאות או"כ דאצי' מאוא"ס ב"ה אחדות הפשוט (ובדרך פרט י"ל בזה ג"כ ב' בחי' וז"ש ויהי הענן והחושך שהענן הוא המכסה ומסתיר כו' והחושך הוא ההעלם העצמי דכתר. ולמעלה יותר צמצום המק"פ (או צמצום א"ק) החושך הראשון ואח"כ מזה נמשך (ע"י קו וחוט) בחי' הכתר שהוא חושך סתרו למעליותא כלפי מטה ועכ"ז כלפי מעלה אוכם הוא ע"ד שרגא בטיהרא כנ"ל וז"ש מגלה עמוקות מני חושך עמוקות היינו עומק דכתר נמשך ומתגלה ע"י החושך שקדם בחי' המקיפים וז"ש יושב בסתר עליון היינו הצמצום כו' אח"כ עי"ז בצל שדי יתלונן כו' היינו בחי' צל ומקיף דכתר. ושרשו הראשון י"ל בחי' אותיות (דרל"א שערים דגליף גליפו בטהירו כו' אותיות החקיקה כו' מיני' ובי' וכן למטה אותיות הקבועים בנפש כמו חקיקה ומשא"כ אותיות מח' כמו כתיב' כו') שיעור בעצמו בכח כו' ובזה יובן מארז"ל אור הראשון כו' ראה שאין העולם מתקיי' עמד וגנזו והיינו שמצד בחי' האור הראשון שקדם לחושך שהוא גילוי העצמי' כמו שהוא א"א כלל שיתקבל ויתגלה בעולמות (כלום אפי' באצי') וגנזו בחושך וצמצום להעלים כו' כדי שעי"ז יהיה באפשרי לבוא לידי גילוי אח"כ ע"ד ביו"ד נברא העוה"ב כנ"ל וזהו וירא את האור כי טוב וארז"ל טוב לגנוז והיינו בחושך (שכן גניזת דבר יקר היינו בחושך כו') ועד"ז מתפרש מ"ש ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב. פי' בטובו בחי' טוב לגנוז הנ"ל שעי"ז מחדש מאין ליש (וכדלעיל דמח' נק' בריאה חדשה מצד זה) וזהו ג"כ שהתורה שהיא בד"כ בחי' ממוצע בין ישראל להקב"ה תלת קשרין כו' וכמו"כ בחי' אומנא כו' כנ"ל היא כתובה באש שחורה ע"ג אש לבנה דאש לבנה היינו מצד בחי' הארת אוא"ס שבאורייתא בקוב"ה והיינו בחי' הקלף הלבן דס"ת. והאש שחורה הוא בחי' האותיות