דברי נחמיה אורח חיים רב

גילוי אבל אין בזה שינוי גמור ובריאה חדשה כו' והנה עד"ז יובן למעלה מארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב דענין עוה"ב היינו תענוג הנשמות שנהנין מהשגתן מזיו השכינה שהוא הארה וזיו מאור אסב"ה מקור החיים מקור התענוגים: ואיך אפשר זה הלא הוא ית' למעלה מגדר וסוג חכ' והשגה כידוע דלמחתב"כ. עז"א ביו"ד נברא ע"י אות היו"ד מאותיות מחשבתו ית' הגם דכתיב כי לא מחשבותי כו' מ"מ בדוגמא דדוגמא יובן קצת ע"ד שאותיות המח' שבאדם מלבישים ומסתירים על רוחני' השכל שאינו בגדר תפיס' והשגה ממש כמו שהוא שאין אופן להשיגו בלי בחי' אותיות. וע"י לבוש והעלם האותיות דוקא בא לכלל תפיסה והשגה והוא באמת בשינוי המהות כך למעלה ע"י הלבשת אות היו"ד שבמחשבתו כבי' המעלים ומסתיר על בחי' אורו ית' הבלתי מושג בשום שכל בא לכלל איזה השגה וגילוי באור וזיו המאיר אחר הלבשה זו עד ששייך להיות הנשמות נהנין ומתענגי' מזיו זה והוא באמת בחי' בריאה חדשה בשינוי המהות אלא שמ"מ כיון שעכ"פ אור וזיו זה הוא מהארת אואסב"ה אעפ"י שבא בהתלבשות ושינוי המהות מ"מ מתענגים בו בבחי' תענוג לאין קץ עד שמוטב דלידייני' בלי משקל כלל כו' כנ"ל (כמו במשל המח' שעכ"פ הוא מעין ענין שכל עם שהוא בשינוי המהות הרוחני כו') והנה ידוע דבחי' עוה"ב וג"ע יש בכל עולם ועולם לפי ערכו כמ"ש ילכו מחיל אל חיל ובד"כ ג"ע העליון הוא בעולם הבריאה וג"ע התחתון הוא בעולם היצי' (ועשי') והיינו כדוגמת אותיות המח' ודיבור הנ"ל דג"ע העליון הוא בחי' עלמין סתימין כידוע דמח' הוא בחי' אתכסיי' וזהו עולם הבריאה כנ"ל דבחי' השכל הנגלה ע"י לבוש והעלם האותיות המח' הוא בחי' בריאה חדשה בשינוי המהות מכמו שהיה רוחני' השכל. וכ"ה בענין ההשגה ותענוג הנשמות בגעה"ע וזיו השכינה המאיר דרך הלבוש דאותיות מחשבתו ית' בשינוי המהות מעצמו' אורו ית' דלמחתב"כ ובחי' געה"ת הוא מבחי' עלמין דאתגלי' ע"י בחי' אותיות דיבורו ית' בחי' עלמא דאתגלי' שבא בבחי' גילוי ההעלם דגעה"ע בלי שינוי המהות ג"כ כ"א שהאותיות הם בבחי' העלם אחר העלם והגילוי עי"ז הוא בחי' גילוי אחר גילוי (מעולם ועד עולם וכנ"ל

והנה ידוע המאמר יוצר אור ובורא חושך והקושיא מובן שהלא בחי' בריאה למעל' מיצירה ולמה מכנה הבריאה לחושך והיצי' לאור הרי האור מעולה מן החשך כמ"ש וירא את האור כי טוב. ובד"כ ידוע התירוץ שיש בחי' חושך למעלה מבחי' אור וכמאמר ברישא חשוכא כו' והיינו שחושך לשון מניעת האור שהוא עצם הדבר כמו שהוא ואור הוא גילויו והתפשטותו והיינו ענין חומר וצורה (שבכ"ד) חומר הוא חומר היולי הפשוט שזהו החושך שקדם לאור ואור הוא הציור וההתגלו' שמתראה בו ולכן מחשבה ודיבור נק' ג"כ חושך ואור חומר וצורה שהמח' היא בהעלם עצם השכל המושג לעצמו וקדם לבחי' אור וגילוי השכל לזולתו ע"י הדיבור ועד"ז גם למעלה בחי' השגת הנשמות דגעה"ע דבריאה הוא בחי' ההעלם והעצם לנגד הזיו המאיר לנשמות שבגעה"ת. ולכן נק' הבריאה חושך שקדם לאור דיצי'. אמנם לפמשנ"ת הנה גם במח' דבריאה עצמה יש בחי' חושך ואור דהיינו מה שהאותיות הן כיסוי והסתר לרוחני' השכל נק' חושך. ומה שעי"ז נגלה ונתפס מהות שכל בשינוי בלבוש המח' נק' אור וכמו"כ למעל' מה שביו"ד נברא כו' שהוא הסתר עצם אורו ית' בבחי' למת"ב זהו בחי' חושך. ומה שעי"ז נגלה אור וזיו השכל להיות נהנין כו' נק' אור וכן עד"ז גם באותיה"ד (וכמו"כ בבחי' געה"ת דיצי') יש בחי' חושך ואור לפי הנ"ל דאותיות הדבור ג"כ הן בחי' לבוש והסתר לעצם השכל המושג במח' שזהו בחי' חושך ומה שעי"ז בא בגילוי לזולתו נק' אור ולכאו' א"כ הדק"ל למה יחס בריאה לחושך ויצי' לאור כיון ששני הבחי' נמצאים בשניהם אלא (שי"ל) שידוע שכל העולמות כלולים זע"ז ומה שאותיות המח' מעלימים זהו בחי' מח' דמח' ומה שנגלה עי"ז זהו דיבור שבמח'. ולמעלה זהו בריאה ויצי' שבבריאה. וכמו"כ עד"ז ב' הבחי' שבדיבור זה שמצד לבושי האותיות דמח' ודיבור ה"ז חסרון ולמה יקרא בבריאה נגד האור וגילוי שעל ידם מ"מ הרי עכ"פ ודאי חושך והעלם זה קדם לבחי' האור וגילוי שע"י גם כיון שעל ידם נעשה הגילוי הרי הם קדם במעלה ג"כ והיינו שבחי' הכיסוי וההעלם הוא ע"י פנימי האותיות וכח הגילוי הוא בחי' חיצוני' האותיות (כעין מ"ש במ"א בענין פנימית וחיצונית הכלים כו') ועד"ז נוכל לומר ג"כ שגם מה שד"כ מח' ודיבור נק' חושך ואור העלם וגילוי היינו ג"כ שבד"כ אותיות המח' והדיבור הכל א'. אלא שהמח' הוא כח הלבוש המכסה. והדיבור הוא מה שעי"ז נגלה. וזהו בחי' בריאה ויצי' שיש בכ"ד. והיינו חומר וצורה שבכ"ד. והיינו שהחומר הוא כח בריאה להעלים הרוחני (המחיה והמהוה) שעי"ז נראה ונגלה ישותו כו' כידוע שאין חומר בלא צורה וכן להיפוך ולפ"ז מה שאותיות מח' נק' בריאה היינו רק מצד עצם האותיות שהן הכח המעלים אבל מה שהכל נגלה ע"י לבוש זה לא נק' בריאה חדשה אלא צורה ויצי' דלא כדלעיל כו' אך כבר נתבאר שזהו בריאה ויצי' שבבריאה כו' ועוי"ל (והכל א') דמש"ה מח' דבריאה נק' חושך דווקא משום שגם האור המתגלה ע"י לבוש זה הוא בחי' בריאה חדשה בשינוי המהות וכדלעיל והרי עדיין הוא עצם ההשגה (שבמשפיע) והוא בהעלם מהמקבלים. ומ"מ י"ל דהיינו יצי' שבבריאה כנ"ל ומשא"כ הדיבור הרי הנגלה ממנו הוא גילוי ממש לזולתו ואינו דבר חדש כלל כי גם כח המעלים שבו אינו מעלים כ"א למה שכבר מושג במחשבה עכ"פ והם בערך א' כנ"ל. ואין כאן כ"א העלם וגילוי או גילוי אחר גילוי כנ"ל אלא שמ"מ בערך הגילוי שבו לזולתו נק' כח המעלים שבו העלם וחושך (והיינו בריאה שביצי' כו' כנ"ל) ונמצא מובן מהנ"ל שיש בבחי' החושך דמח' דבריאה ב' ענינים. הא' בחי' הצמצום והכיסוי שמעלים ומסתיר על בחי' רוחני' השכל (והיינו בחי' ביו"ד נברא דלעיל) והב' בחי' השכל המושג בהתלבשות מח' זו שנק' ג"כ חושך מצד שהוא עצם וההעלם כו'. והנה בכ"ז החושך קדם לאור (בזמן עכ"פ וגם במעלה לפי הנ"ל שגם בחי' הא' זהו בפנימית הכלי' וצ"ע ויח' אי"ה). והיינו כמארז"ל כברייתו ש"ע בריש' חשוכא כו' וכמ"ש ויהי ערב ויהי בוקר וגם כתיב וחושך ע"פ תהו ואח"כ יהי אור כו' וגם מיושב מה שיחס הבריא' לחושך ויצי' לאור כו' אך עדיין אינו מיושב לפ"ז מה שהקדים יוצר אור לבורא חושך כו' וגם המאמר דאש שחורה ע"ג אש לבנה דמ' דאש לבנה שהוא בחי' אור קודם לאש שחורה שע"ג (או דשניהם כא'). וכמובן מאותיות הכתובים על קלף שלובן הקלף קדם לשחרות האותיות אמנם הנה מובן דכל הנ"ל הוא כשאנו מדברים בענין השכל המושג באותיות אם לעצמו ע"י אותיהמ"ח או לזולתו ע"י אותיה"ד שבכ"ז ההתחלה הוא בחי' החושך המחשיך ומעלים כו' וגם השכל המושג ומלובש במח' הוא העצם וההעלם נגד גילוי לזולתו וזה נק' מלמטה למעלה (היינו כלפי מטה) אבל מלמעלה למטה הרי וודאי רוחני' השכל כמו שהוא בלי אותיות הוא העיקר והעצם וקדם בזמן ובמעלה נגד בחי' אותיות דמח' וה"ז האור שקדם לחושך דעצם השכל הרוחני' נק' אור וגילוי כמו שהוא ואותיות דמח' נק' חושך כפשוטו לגריעותא דהיינו צמצום והסתר וכלא חשיבין כו' וגם הוא הדין (וכ"ש) השכל המושג בלבוש דמח' עם שנק' אור וגילוי (ולא עוד אלא שנק' (אור מקיף) חושך למעליותא נגד המקבלים) אינו אלא צמצום וחושך לגריעותא נגד עצם השכל הרוחני' כמו שהוא והוא ע"ד שרגא בטיהרא כו' דכל"ח כו' וככה יובן למעלה דמה שביו"ד נברא העוה"ב. יו"ד זה הוא באש שחורה ע"ג אש לבנה. ר"ל דשחרות