דברי נחמיה אורח חיים ר

וזהו כריח לבנון כי בחי' נפת תטופנה היינו כמ"ש ונוזלי' מן לבנון בבחי' טיפין טיפין לבד הארה מצומצמת מבחי' לובן העליון דלבנון. והיינו כדי שיהי' ביכולתו להתמשך ולהתקבל בבחי' פנימי' דח"ע ממש ולכן נק' מזון בכלל כנ"ל. אבל הריח דלבושי' דמצות שהוא בבחי' מקיף הוא כריח כל לבנון ממש ששרשן הוא מבחי' עצמי' הלבנון ממש אלא שהיא הנותנת שא"א שיבא כ"א בבחי' ריח בלבד והנה כ"ז הוא בחי' ישראל מפרנסין לאביה' שבשמים בבחי' מזון ולבוש נפת תטופנה וריח שלמותיך. יזכו לזה ע"י מת"ת לפמשנ"ת שע"ז נא' פסוק זה כנ"ל אך אח"כ כשחטאו כו' ואז בר"ח אלול עלה משה בהר לקבל לוחו' שניו' ע"ז נא' הפסוק אני לדודי ודודי לי הרוע' בשושני'. פי' שאז לא הי' אפשר לכנס"י להיות בחי' רעיתי פרנסתי לפרנס לאביה' שבשמים כיון שפגמו כו' אלא הוא ית' הוא הרוע' את כנס"י בשושני' י"ג מדה"ר נושא עון כו' כדי שיוכלו לעשות תשוב' עילא' ואז אח"כ יקבלו לוחו' שניו' ביוה"כ להיות בחי' רעיתי פרנסתי (וזהו כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות כו' שהן כחו' נה"ב וע"י י"ג מדה"ר סלקא ריחין כו'). וזהו אני לדודי ודודי לי דלפעמי' אני כנס"י מפרנס לדודי בבחי' מזון ולבוש דהיינו כשהיו במעלה עליונה ועתה כשפגמו ועלה מרע"ה בהר בר"ח אלול עד יוה"כ הוא בבחי' דודי לי שהוא רועה ומפרנס לכנס"י בבחי' י"ג מדה"ר שנק' תליסר עלין דסחרין לשושנה (ולכן נרמז בר"ת דאני לדודי ודודי לי ר"ת אלול) ונשאר בחי' זו לעולם דהיינו שבכל ר"ח אלול בכל שנה הוא עת רצון והתגלות י"ג מדה"ר כדי שיוכלו לשוב בתשובה וכמאמר והחזירנו בתשובה שלמה לפניך וענין התשוב' הוא מילוי החסרון והפגם שע"י תורה ומצות לא ראי זה כו' שההמשכה שע"י התורה שהוא בחי' נפת תטופנה הוא רק בבחי' ונוזלים מן לבנון כמו טיפה כו' ונק' שער רישי'. והמצות עם ששרשן מבחי' עצמו' אוא"ס דלבנון אין ההמשכה כ"א בבחי' ריח והארה בעלמ' משם. אבל מילוי הפגמי' דאלול (שהוא הכח על התשוב') צ"ל ע"י המשכת עצמות אור א"ס ב"ה ממש. וכמאמר לבעל החוטם אני מתחנן שהוא עצמית המקור דבחי' הריח שהוא רק הארה בעלמ' משם. וזהו הבקשה והחזירנו בתשוב' שלמה לפניך ממש. והנה אתערות' דלתת' דבחי' תשוב' הוא ג"כ באופן אחר מבחי' אתעדל"ת דבחי' צדיקי' דאעפ"י שנת' לעיל דהכל צ"ל מקודם בחי' מס"נ דכלות הנפש שנק' כלה. מ"מ יוכל להיות זה גם בבחי' אהבה בתענוגי' דצדיקי' שהרי זהו כמו טבע בנה"א מצד שרשן וכמארז"ל למה צדיקי' דומי' בפני השכינה כנר בפני אבוקה והיינו התשוקה והתענוג להתכלל לגמרי במקורו בא"ס ב"ה. ושרשו מגיע לבחי' הארת התענוג העליון דנתאווה הקב"ה כו' אבל יש עוד למעלה מזה בחי' עצמו' אוא"ס ב"ה (שקודם שנתצמצם לבחי' רצון ותענוג) ונק' מקור חיים מקור התענוגי' ועוד למעלה שע"ז נא' כי עמך מקור חיים בבחי' עמך טפל ובטל. שמשם דוקא הוא מקור הסליח' ומחילת עונות כמ"ש כי עמך הסליחה כו' כמ"ש במ"א ולעורר שם אינו ע"י מס"נ דצדיקי' בבחי' כלות הנפש דאהבה בתענוגי' מצד שרש הנה"א עצמה כ"א דוקא ע"י עומק לעומק שיש בלב מצד ההיפוך והמנגד דוקא שעי"ז ויצעקו בצר להם שזהו בעומק יותר מתוך תוך נקודת הלב יותר ממה שיש בנה"א עומק מצ"ע לכלול בשרשה וכנודע במ"ש כן בקדש כו' הלוואי כן בקדש חזיתיך שזהו בחי' בכל מאודך למעלה ממס"נ דובכל נפשך אפי' נוטל כו' שזה יכול להיות מצד טבע נה"א כו' ומשא"כ ע"י ההיפוך שכאשר נוגע לו ביותר אזי יצעק בקול פשוט בצר לו מאד (שזה עמוק יותר מהמס"נ מצד החפץ והתענוג שיוכלל בשרשו ומקורו) וע"ז נא' ממעמקי' קראתיך עומק לעומק כו' שבבחי' זו אין בה מבחי' תענוג וחפץ כלל ולכן עי"ז ממשיך ג"כ מלמעלה מבחי' עמך מקור חיים מקור התענוגי' אשר משם נמשך בחי' הארת התענוג דנפת הנ"ל שנק' טעמי' דכתר להתלבש בח"ע וגם במדו' בבחי' דבש וחלב כנ"ל אבל בחי' עמך מקור חיים הוא למעלה מעלה מכ"ז שלכן מתמלא עי"ז כל הפגמי' כידוע ממשל הנהר שנחרב ויבש שצריך לחפור בעומק מקור המעין כו'. וזהו ענין השופר דר"ה (ומתחילין מר"ח אלול) שידוע כי כלי השופר מובדל משאר כלי זמר שכולם יש בהם תענוג משא"כ קול שופר אין בו תענוג ואדרב' מטיל חרדה כמ"ש אם יתקע כו' ועם לא יחרדו והיינו שמגיע למעלה מבחי' תענוג העליון כ"א לבחי' עמך מקור חיים מקור התענוגי' עמך טפל ובטל כנ"ל וכן מלמטה למעלה הוא בחי' הצעקה בצר להם בקול פשוט מתוך תוך נקודת הלב בבחי' עומק לעומק וע"כ מעורר ומגיע למעלה מעלה כ"כ כנ"ל (ולכן תמונתו קצר בפיו והולך ומתרחב והיינו מן המצר קראתי ענני במרחב כו' בין מלמט' למעלה ובין מלמעלה למטה). והוא כעין משנ"ת במ"א בענין קול שופר דמת"ת ולא בשאר כל"ז לפי שהי' צריך להמשיך מבחי' עמך מקור חיים שיהי' מקור לבחי' התורה וכמ"ש בתרא ולכן ע"י המשכה ממקום עליון כזה מתמלאי' כל הפגמי' וחסרונו' שהיו ע"י ביטול תו"מ כו' וז"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך בלשון כפול ב"פ אנכי. ומשא"כ בצדיקי' ראה אנכי נותן כו' פ"א אנכי (וכן במ"ת אנכי ה' אלהיך). והיינו משארז"ל שבמקום שבע"ת עומדי' צ"ג א"י לעמוד פי' כמארז"ל עתיד הקב"ה. להנחיל לכל צדיק ש"י עולמו' והטעם למספר ש"י מבואר במ"א (בד"ה ראה אנכי) שהוא מפני שתרי"ג מצות דאוריי' וז' מצות דרבנן הם תר"ך עמודי אור שהוא בחי' רצון (ותענוג) העליון הנק' כ"ע. ומעלת הצדיקי' ע"י קיום תו"מ ממשיכי' בחי' נפת שהוא בחי' הארת הרצון ותענוג עליון להתלבש בח"ע דתורה כדלעיל. וכבר נתבאר שלפי שהרצון ותענוג הוא למעלה מעלה מבחי' ח"ע אינו יכול להיות נמשך ומתלבש בח"ע כ"א דרך טיפין. וזה נק' בחי' ש"י שהוא החצי מן תר"ך ולא כולו וזהו קנה חכמה קנה בינה ב"פ קנה גימ' ש"י אבל בע"ת ע"י רעו"ד והצעקה מן ההיפוך בעומק לעומק כנ"ל שהרי זה למעלה מבחי' תענוג ומגיע ומעורר בבחי' עמך מקור חיים מקור התענוגי' הרי זה כאלו מעורר וממשיך כל בחי' התר"ך עמודי אור ולכן הוא בכפל מבחי' צ"ג וז"ש אנכי אנכי כו' (וכמו ממטה למעלה ממעמקים ב' עומקים כו' כנ"ל) ולכן מתמלאי' כל החסרונו' שע"י ביטול תו"מ ולכן במקום שבע"ת כו'. אך כדי שיהי' באפשר להגיע לבחי' ממעמקי' עומק לעומק הנ"ל לזה נמשך י"ג מדה"ר בחדש אלול. וזהו הרועה בשושני' שבאלול (הנרמז בר"ת אני לדודי ודודי לי) שאז נפתחי' שערי רחמי' רבים די"ג מדה"ר לעורר הלבבות לתשובה מעומק' דליבא הנ"ל וע"ז הוא הבקשה והחזירנו בתשובה שלמה לפניך. שזוהי נק' תשוב' שלמה שמעוררת למעלה ג"כ בחי' אנת הוא שלימת' דכולא כמ"ש במ"א. וזהו לפניך שתהי' בבחי' לפניך ממש לבא בבחי' הפנימי' ועצמי' דא"ס ב"ה ששם נבחר ישראל דוקא בבחי' פנימי' ולמעלה מבחי' הארה דסוכ"ע בחי' כחשיכ' כו'). ומה שארז"ל אל תקרא שושני' אלא ששוני'. היינו לפי שעי"ז נתמלאו הפגמי' שע"י תורה ומצות ובכלל מאתים כו' ועוי"ל א"ת שושני' אלא ששוני' ר"ל שאחר התעוררו' התשוב' דבחי' י"ג מדה"ר שעי"ז מתמלאים כל הפגמי'. מ"מ זהו רק לפי שעה ואח"כ צריכי' להמשיך ע"י תו"מ דבחי' צ"ג וכאשר אז כשעלה משה רבע"ה בה"ס שע"ז נא' הרועה בשושני' שאז נמשכו בחי' ר"ר די"ג מדה"ר לכפר עליהם הי' זה רק הכנה לבחי' לוחו' שניו' שהוריד לישראל ביוכ"פ וכן לדורו' אחר שנתמלאו הפגמי' ע"י ר"ר ותשו' דאלול ושופר דר"ה נצרך התו"מ כו' וזהו א"ת שושני' אלא ששוני' כו':