דברי נחמיה אורח חיים קצח

(שיש בו בחי' אחרונה דא"ס בחי' עתיק כו') אם לא ע"י התלבשו' תחי' בבחי' חכמה כו' וזהו ג"כ ע"י עסק התורה דאוריי' מח"ע נפקית שע"ז נא' עוטה אור כשלמה אור זו תורה שמלבד שגורמת גוף המשכת תענוג עליון ע"י אותיו' עליוני' דשם כנ"ל להתלבש ולהאיר בחכמה (שזהו בחי' מזונ' דאוריי' וע"כ במזון יש בחי טעם ותענוג כו') עוד זאת שהיא גורמת ע"י התלבשות אוא"ס בח"ע שבה להיות ממוצע שעי"ז אח"כ יוכלו כל העולמות והנבראי' ליהנות ולהכיל הארת חיות מאוא"ס הנמשך דרך מעטה לבושו דח"ע שבתורה וזהו שמבואר בזה"ק דבאוריי' אתקיים עלמ' שקיום וחיות כל העולמות הוא ע"י התורה (והיינו מה שבכל דצח"ם יש עניני תורה שמדברת בהם שזהו בחי' הח"ע הנותנת חיים וקיום להם. וכמ"כ בחי' הח"ע דתורה שיש בכל עולם מדברת בכל חלקי דצח"ם דאותו עולם וזהו חיותם וקיומם כי הו"י בחכמה אין התלבשו' אוא"ס כ"א בחכמה כח מ"ה בחי' ביטול והיינו בחי' תורה ועי"ז יוכלו העולמות לקבל ג"כ כי היא מסתרת ומכילה בתוכה בחי' ההארה דאוא"ס ב"ה). וזהו שהתורה נק' ג"כ תורת חסד על לשונה כי עולם חסד יבנה. שבנין כל העולמו' הוא מבחי' חסד עליון וקיום וחיות בחי' החסד הוא ע"י בחי' תורת חסד (ח"ע שבמדות. וחסד עננא דאהרן כו') ונמצא שע"י עסק התורה ישראל מפרנסין לאביה' שבשמים בב' הבחי' בבחי' מזון וגם בבחי' לבושי' שע"י מזונ' דאוריי' גורמי' חיבור המשכת אור א"ס ב"ה שבכתר ותענוג עליון להאיר בח"ע ע"י כתרי אותיו' עליוני' שנק' בחי' טעמי' שנמשכי' אחר ההעלא' דאותיו' התפלה במס"נ שעי"ז המלאך קושר כתרים הנ"ל לקונו כו' ואח"כ גורמי' ג"כ ע"י לבוש' דאוריי' להעלים ולהסתיר על בחי' הארה הנ"ל בבחי' עוטה אור כו' שעי"ז יהי' ביכולת הנבראי' והעולמות כולם לקבל ג"כ חיות מהארה הנ"ל מחיי החיים ב"ה

והנה מה שנת' לעיל שבמצות יש ג"כ בחי' מזון ולבושי' הענין הוא דמזון דמצות היינו בחי' הקרבנו' שנק' קרבני לחמי כו' והיינו מבחי' הבירורי' שמקריבין בהמה גשמי' ע"ג המזבח שהוא בחי' עליו' הרפ"ח ניצוצי' שנפלו מעולם התהו כנודע ומעין זה יש בכל המצות מעשיו' שנעשי' בדברים גשמי' כקלף וצמר ולולב וכה"ג שהכל הוא בחי' העלא' ובירור ניצוצי אורו' דתהו). שזהו ג"כ בחי' מזון למעלה בענין אחר ממזון דתורה ולא ראי זה כו' שיש מעלה בזה מה שאין בזה כו' וכמו עד"מ במזון גשמי יש ב' אופני' מזון דלחם פשוט ומזון דמאכלי' מעדני מלכי' וכה"ג. דלא ראי זה כו' דלחם הוא עיקר הגורם קישור וחיבור חיות הנפש בגוף יותר משאר מאכלי' (בחיזוק וקיום יותר שלא יסתלק וימות) (והיינו לפי ששרשו ממקום עליון יותר) אבל מ"מ אין בו מתיקות ותענוג כ"כ ולא יבוא על ידו לבד בחי' תוס' וריבוי החיות בהגדלה והתפשטות עד שישמן כו' שזה בא דוקא ע"י שאר מאכלי' מוטעמי' כמעדני מלכים שהמה מגיעי' ומעוררי' יותר בחי' גילוי אור התענוג הכלול בנפש ומתאחד בה כו' ויש לומר שכן יובן למעלה ההפרש בין מזון דתורה למזון דמצות דמזון דמצות שרשם יותר נעלה בבחי' אורו' דתהו שקדם לתורה דתיקון (ואולי גורמי' יותר בחי' תוקף וחוזק קיום הארת אוא"ס ב"ה בעולמות וממקום עליון יותר) אבל בחי' תוס' התפשטו' וגילוי אוא"ס ב"ה בהרחבה (וקירוב) יהי' יותר ע"י התורה שלכן נק' ג"כ בשרא שמינ' וגם שנק' לחם יש לחם פנימי וכנ"ל שגורמת המשכת הארת התענוג דאוא"ס דכתר עליון ע"י אותיו' עליוני' דתענוג הנק' טעמי' מלשון טעם ותענוג כנ"ל וגם מקום ההמשכה הוא בבחי' ח"ע שנק' אור כמ"ש ותורה אור דהיינו אור וגילוי (ואעפ"י שנק' ג"כ לבוש היינו לגבי' ית' ועכ"ז הרי נק' עוטה אור שגם הלבוש הוא בבחי' כתנות אור בא' ונק' אספקלריא המאירה כו'). ומשא"כ המצות עם שממשיכי' ממקום עליון ביותר אבל רק בבחי' גרם וסיבה בדרך דילוג לבד וזהו ענין החילוק בין לחם מן השמים ללחם מן הארץ שתורה נק' לחם מן השמים (שהתור' מן השמים ניתנה) שהוא בחי' שפע המזון היורד מן השמים מלמעלה למטה כמן בבחי' הרוחניו' וגילוי שע"כ הי' נבלע באברים ומצות לחם מן הארץ בבחי' בירורי' מלמטה למעלה גורמי' המשכה בדרך דילוג ובחי' לבוש דמצות היינו מצות הצדקה דכתי' וילבש צדקה כשרין לבושו צדקה ובחי' לבוש זה הוא ג"כ בע"א מלבוש דתורה והוא שיש ב' מינים בלבושים לבוש פנימי ולבוש חיצוני בחי' לבוש פנימי היינו מה שלובשי' גם כשהוא בפ"ע בביתו ובהיכלו. לפי שיש להלבוש שייכו' והתאחדו' עמו ולובשו כדי שיתראה בו (כמו שהוא) כי אין רואי' את המלך כשהוא ערום רק כשלבוש דוקא אז מתרא' בו לפני שריו ועבדיו וב"ב (וזהו עיקר גילויו כמו שהוא). ולבוש חיצוני היינו מה שלובשי' כשמצטרך לילך לחוץ או לנסוע לדרך להגין עליו מפני הקור או זרם מטר או כשיוצא למלחמה שלובש שריון קשקשי' להגין עליו מפני החצים וכה"ג וכ"ז אינו נצרך כשהוא בביתו ובהיכלו עם ב"ב וכה"ג וכך יובן למעלה ההפרש בין לבוש דתורה ללבוש דמצות שלבוש דתורה הוא בחי' לבוש פנימי אשר לבש בו המלך ב"ה כדי להתראו' בו בבחי' גילוי למלאכי ונשמות וכל העולמות כנ"ל שלבוש זה מתאחד עמו ית' (כמאמ' אוריי' וקוב"ה כולא חד) רק לפי שאין רואין את המלך כשהוא ערום בלי לבוש פנימי עכ"פ שזה א"א לעולמו' לקבל ולהכיל כדלעיל אבל מ"מ גם הלבוש זה נק' כתנו' אור ואספקלרי' המאירה כנ"ל ועל ידו דוקא מקבלים כל סט' דקדושה פנימי' העולמות גילוי זיו ואור מאוא"ס ב"ה ממש ולבושי המצות הם באים רק להגין מפני יניקת החיצוני' וסט"א. והוא לפי שבאמת לגבי בחי' סוכ"ע קמי' כחשיכ' כאורה הכל שוין ולכן בבוא הארת אוא"ס בעולמו' וכלים יש חשש שגם החיצוני' יקבלו תוס' יניקה (יתר מכפי המדה הקצובה להם) ע"י נקבי האור (דכלים) ששם יוצא בבחי' מותרו' (שנופל בבחי' פסולת ומותרו' מכח פנימי' האור העליון ביותר דוגמת הזיעה באדם כו') ע"ז הוא בחי' הלבוש דצדקה דכל פרוטה ופרוטה מצטרפת כו' דוגמת השריון מקשקשי' כו' להגין ע"ז ומה שזה ע"י צדקה דוקא היינו לפי שעיקר סיבת חשש תוס' יניקת החיצוני' הוא מצד חטאי בנ"א שפוגמי' למעלה (בבחי' הרמ"ח אברים וכלים לאורו' של מעלה ובבחי' השס"ה גידי' דלעילא ע"י מל"ת. שהפגם הוא מלשון פגימת הסכין שנעשה ח"ו כמו פגמי' ונקבי' בכלים דז"א כו' כנודע במ"ש בק"ש שעל המטה אם פגמתי באות י' כו'). ע"כ ח"ו יוצא האור בתוס' יניקה לחצוני' (כי מצד האוא"ס כחשיכ' כו' כנ"ל) לכן ע"י צדקה נתקן לבוש להגין ע"ז דבצדקה כתי' וחטאך בצדקה פרוק וצדקה תציל ממות כו' (ועיקר הטעם דשרש הלבוש הזה הוא ממקור עליון ביותר מבחי' י"ג מדה"ר שמגיע לפנימי' ועצמי' א"ס ב"ה ממש שלמעלה מבחי' הארת אור דסוכ"ע כו' אשר שם לא יגורך רע כתי' וכמ"ש במ"א בענין יבחר לנו את נחלתנו וחותם דנעילה ולכן מתעורר ע"י מצות צדקה דוקא שמעורר תומ"י על מאן דלית לי' מגרמי' כלום (והוא דוגמת לבוש החשמ"ל דאימ' שמלביש לזו"נ להגין כו') ונמצא מובן שההפרש בין לבוש דתורה ללבוש דמצות הוא כעין ההפרש בין מזון דתורה מזון דמצות הנ"ל דלא ראי זה כו' שבין בבחי' המזון ובין בבחי' הלבוש המצות שרשן יותר נעלה. אבל מ"מ בתורה הם באים בבחי' גילוי וקירוב בבחי' פנימי' יותר ויובן ג"כ מה שבדרך כלל התורה נק' מזון ומצות לבושי' כמ"ש במ"א). ונמצא מובן מה שנק' כנס"י רעיתי פרנסתי ישראל מפרנסין בבחי' מזון ולבושי' שעושי' וגורמי' למעלה