דברי נחמיה אורח חיים קצז

גם בהם איך שהוא לבדו כו' ע"י עבודה בתורה ומצות וזהו ענין תענוג ורצון הנק' כתר ממוצע בין המאציל ב"ה לנאצלי' ולכל העולמות וכמו עד"מ באדם כח הרצון ותענוג אין לו כלי מיוחד בכלי הגוף (כמו חכמה במוח ומדות בלב כו') אלא הוא מיוחד בעצמות הנפש ופועל הארת אור הנפש בכלי הגוף. וכידוע שבאיזה דבר שכל שרוצה ומתענג בו יומשך בו חיות רב מהנפש להבין ולהשכיל בו בתוס' אור כו' משא"כ כשאינו רוצה ומתענג בו כו' וכמ"כ בכל כחו' כלי הגוף הרצון והתענוג מוסיפי' חיות רב כו'. וכן בדרך כלל כשמתענג ע"י מילוי רצונו יהי' תוספת חיות מהנפש בכלי הגוף להבריאו וכמו שמנת עבית כו' ומשא"כ להיפוך יוחלש ויתמעט חייו נמצא שהרצון ותענוג ממוצע להביא אור התפשטות הנפש בכלי הגוף. וככה למעלה בחי' הרצון והתענוג דנתאווה הקב"ה כו' בחי' ממוצע להביא הארת אור ח"ס ב"ה לבחי' כלים דעולמות אבי"ע ונק' כתר בחי' מקיף שרצון ותענוג זה הוא למעלה מהיות נגבל בבחי' הכלים כ"א בבחי' מקיף וסובב כ"ע. ומתאחד באור א"ס ב"ה. רק הארה מצומצמת ממנו מתלבש בבחי' ח"ע ועי"ז אח"כ כולם בחכמה עשית כו'. וזהו ענין בחי' התורה דמחכמה נפקית וארז"ל הקב"ה יושב ועוסק בתורה פי' שבחי' ישיבה היינו בחי' ירידה והשפלה כנודע כי הקב"ה הוא בחי' סוכ"ע (ונק' קדוש ומובדל בחי' כתר הנ"ל) ובחי' ירידה גדולה היא בדרך דילוג מה שנתלבש בבחי' ח"ע והיינו עוסק בתורה דמחכמה נפקית. וזהו ענין הד' מדריגות שיש באותיו' התורה טנת"א. שבדרך כלל אותיו' הוא בחי' הארה בעלמ' והתגלות מלשון אתא בוקר ויש בזה ד' מדריגות גוף האותיו' הוא מדריגה התחתונה (יוצאי' מהבל הלב בחי' גילוי ממה שכבר נתצמצם במוחין ומדות כו') ותגין ונקודו' למעלה במדריגה מהם (גילוי מבחי' החכמה כו') ובחי' טעמי' למעלה מכולם שהם אותיו' דבחי' תענוג דהיינו בחי' גילוי הארה בעלמ' מבחי' התענוג בחכמה. ולכן אי' בכאריז"ל לפעמי' שטעמי' בכתר ולפעמי' א' שטעמי' בחכמה והיינו לפי שמקורם הוא בכתר ובאים להאיר הארה מצומצמת בחכמה וזהו פי' טעמי' שיש בו ב' פירושים א' מלשון טעם ותענוג כמו טעמו וראו עשה לי מטעמי' והיינו הטעמי' דטנת"א שהן הנגינו' זרקא כו' שיש בו מתיקו' ותענוג כמו הניגון. והיינו לפי שמקורם בכתר בחי' תענוג כנ"ל. (וציורם בכתב היינו כמו אותיו' אלא שהן אותיו' דתענוג אבל הארה בעלמ'). ופי' הב' מלשון טעם ושכל כמו מאי טעמ' דר' כו' וכן מטעם המלך כו' והיינו לפי שבאים להאיר בחכמה (ומ"מ הן בחי' הרגשת הטעם ותענוג שיש בחכמה אשר ע"כ נק' החכמה טעם וכמ"כ להיפוך י"ל דמה שבכתר נק' ג"כ טעמי' משום דגם שם שייך בחי' טעם ושכל היינו בחי' טעם כמוס כו' ח"ס שבכתר). וזהו ביו"ד נברא העוה"ב. עוה"ב היינו תענוג מהשגה בזיו השכינה ונברא ביו"ד אות א' נקודה הארה מצומצמת מתענוג עליון. ומ"מ מטעם זה נק' החכמה עדן (ובינה עוה"ב) מפני הארת התענוג שמתלבש בו עכ"פ כנ"ל. וזהו ענין טעמי תורה רננה דאוריי' שהוא בחי' ההארה מבחי' ואהי' אצלו שעשועים ומרומז בנגינו' הטעמי' שבתורה (וע"ז נא' ובלילה שירה עמי שירו קרי כו' וע"ז נא' ישקני מנשיקות פיהו כו' כמ"ש בד"ה שיר השירים והוא ג"כ ענין שיר הלוים). ולכן כל התורה שבע"פ אינה נדרשת אלא מאותיו' דתושב"כ. אבל הטעמי' הן למעלה מחכמה שבתושבע"פ אלא הן הארה מבחי' התענוג ושעשועי' של הקב"ה שמאיר ומתלבש בחכמת התורה (בבחי' הטעם ותענוג שבחכמה הנק' עדן ועוה"ב והן פנימי' טעמי תורה או סודו' ורננה דאוריי')

והנה מתחילה בעת הבריאה הי' בחי' ירידה והשפלה הנ"ל מעצמו ומאליו כי חפץ חסד הוא כו' ואח"כ תלוי במעשה התחתוני' כנודע והיינו ע"י התורה וע"ז ארז"ל כל היושב ושונה הקב"ה יושב ושונה כנגדו שע"י אתערות' דלתת' שאדם יושב ושונה גורם שגם הקב"ה בחי' אור א"ס דסוכ"ע כנ"ל נמשך ומתלבש בתורה של מעלה בחי' ח"ע כנ"ל בפי' הקב"ה יושב ועוסק בתורה (וזהו ג"כ מ"ש את ה' האמרת פעל יוצא כו' כמ"ש במ"א) והכח שיש לישראל ע"ז הנה הוא דוקא ע"י הקדמת התפלה דהנה ארז"ל על מלאך סנדל' שקושר כתרי' לקונו מתפלותיהן של ישראל ופי' כתרי' אלו היינו בחי' אותיו' דתענוג העליון הנ"ל שנק' כתרי אותיו' (בהקדמת הזוהר) והיינו בחי' טעמי' דטנת"א הנ"ל וקושר כתרי' לקונו היינו המשכ' והארה מבחי' תענוג העליון דכתר ע"י בחי' אותיו' הנ"ל להיות מאיר ומתלבש בח"ע שהיא בחי' התורה וזה דוקא ע"י תפלותיהן של ישראל שדיבורי וצירופי אותיו' התפלה הן עולין בבחי' העלאו' מ"ן ברום המעלות לעורר עי"ז בחי' המשכת מ"ד מלמעלה למטה המשכת בחי' אותיו' העליוני' דתענוג עליון בחי' הטעמי' הנ"ל להיות מתלבש בח"ע דתורה. והטעם הוא לפי שניצוץ אלהי שיש בכל נפש מישראל שרשה למעלה מעלה מבחי' החכמה אלא עלו במחשבה הקדומה ונק' חלק ה' עצמו ולכן יש בכח בכ"א מישראל למסור נפשו על קדה"ש שזהו למעלה מגזירת השכל כי מצד השכל א"א להגיע כ"א לבחי' לאהבה את ה' כי היא חייך. שזה מובן בטעם ושכל אבל מס"נ א"א עפ"י שום טעם ושכל כ"א מצד עצם ניצוץ אלהי שיש בטבעה ותולדתה החפץ והתשוקה לעלות ולהכלל במקורה חיי החיים ב"ה עד שלא ישאר ממנה מאומה וזהו כנר בפני אבוקה אשר ע"כ נק' נשמת ישראל בשם נר ה' כו' כידוע (והיינו בחי' אהבה בתענוגי' שזהו כל התענוג של עצם הנפש להיות כלתה נפשה כו') אך מהיות הנה"א מלובשת וקשורה במאסר הגוף המכסה ומסתיר עלי' לזה נתקנה התפלה שע"י התבוננו' פסד"ז וברכו' ק"ש הוא פועל ישועו' להבה ולגלות אור אלהי שבכח הנה"א בבחי' רשפי אש התשוקה הנ"ל עד שיגיע בק"ש לבחי' מס"נ באחד שהוא למעלה מן החכמה כנ"ל ולכן ע"י אותיו' אלו יש בכחן לעורר ולהמשיך מבחי' אותיו' העליוני' וכתרין עלאין הנק' בשם טעמי' כנ"ל להיות מאירי' ומתלבשים בח"ע ע"י עסק התורה דאח"כ כנ"ל וז"ש בק"ש אחר אחד ואהבת כו' שהוא בחי' המס"נ הנ"ל. והיו הדברים האלה אשר אנכי פי' מי שאנכי מהו"ע ית' מצוך לשון צוות' והתחברות כו' ודברת בם ודברת מלשון ידבר עמי' בחי' הנהגה והמשכה בם בד"ת כתי' היינו בחי' המשכת אותיו' עליוני' הארת התענוג עליון בח"ע הנק' תורה של מעלה (וזהו שלימוד התורה הוא אחר התפלה דוקא) והנה זהו ענין רעיתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים. דהיינו ע"י התורה שנק' לחם ומזון למעלה דכמו עד"מ לחם ומזון שלמטה גורמי' המשכת והארת הנפש בגוף ואם לא אכל כמה ימים ימות ויסתלק הנפש מהגוף והיינו מפני שאין ערוך ביניהם ונצרך לדבר הגורם שיתחברו ויושפל הנפש אל כלי הגוף שאינו מערכו כו' כך גם למעלה לשיומשך ויושפל אפי' הארה בעלמ' מאור א"ס להאיר ולהחיות העולמות דאפי' ח"ע אין ערוך ובחי' עשיי' נחשבת כו' ככל הנ"ל צריך לדבר הגורם לזה והוא המזון דלחמ' של תורה אחר הקדמת התפלה ע"ד הנ"ל ובחי' השני' שבפרנס' דהיינו בחי' לבושי' יובן ג"כ למעלה דהיינו מ"ש עוטה אור כשלמה. והוא דבחי' המשכת הארת אותיו' דתענוג הנ"ל עם היות שזוהי הארה מצומצמת מאד דוגמת אותיו' דלמטה כו' כנ"ל מ"מ להיותם הארה מבחי' עליונה מאד בחי' ואהי' אצלו שעשועים הוא בחי' א"ס וא"א להנבראי' להכיל ולקבל מהארה זו אם לא ע"י התלבשות' תחילה בבחי' ח"ע וכנ"ל בפי' כולם בחכמ' עשית וכידוע בע"ח דאפי' בחי' עולם האצי' אין בכחם לקבל הארת אוא"ס שבכתר