דברי נחמיה אורח חיים קצו

ע"כ כ' בראשית ברא כו') כ"א מצד הנברא נוכל לומר ולהבין שכשיש נברא ע"כ יצא מכח בורא כו' וזה עצמו ההפרש בין ענין בריא' לבין פעולה מפועל לנפעל. שבפועל ונפעל (היינו עו"ע) ידענו שהנפעל נפעל מפועל זה (והוא יש מיש) משא"כ בריא' היינו יש מאין ולכאור' למה מאין הרי הוא מבורא וכמ"ש כי ממך הכל ומבואר במ"א התירוץ (מרבינו ז"ל) דמאין פירושו מדבר שאינו מושג. ור"ל כיון שמצידו ית' אינו מושג לנו כלל אפי' לומר שהוא ברא. ולא נודע לנו כלל מצידו איך ובאיזה אופן ממך הכל ע"כ נק' יש מאין וכאילו ממילא כו' אמנם מצד הנברא ידענו שע"כ נתהווה מבורא (ומ"מ גם זה אמת שאופן וענין בריא' הוא מאין ממש ר"ל לא שנמשך ממנו ית' בדרך עו"ע מכח אל הפועל אלא שמכחו ית' יצא נברא מאין ממש וגם זה לא ידענו אלא מצד הנברא כו' כנ"ל) וזהו שינוי הנוסח' שתיקנו האריז"ל קודם שנה"ע ולא שבראת. (וכן לשון רז"ל עפ"י רוב כמו קודם שנה"ע הי' הוא ושמו כו' בעשרה מאמרו' נה"ע וכן בעשרה דברים נה"ע שמים נבראו תחי' כו' חגיגה י"ב) והיינו שבראת משמע שמדברים מצידו ית' וזה א"א כנ"ל משא"כ לשון נברא העולם הרי מדברים מצד הנברא כו' (וגם לשון נברא ממילא כו' א"ש מטעם הנ"ל). וממילא מובן ג"כ ענין לא שניתי כיון שמצידו ית' לא נוכל לומר שעתה ברא ופעל כו' ויובן זה עוד (בלשון אחר) מענין הזמן שידוע שהזמן נברא (וכמ"ש ג"כ במ"נ בפ"ג מח"ב ובכ"ד שהזמן מקרה דבוק לתנועה וכיון שהתנועה נברא גם הזמן נברא כו') וא"כ אחר שנתהווה הזמן שייך לומר שעתה נברא ולא קודם והרי זה שינוי אבל קודם שנה"ע והזמן לא יתכן לומר כיון שעתה ברא ולא קודם הרי זה שינוי מאחר שלא הי' כלל עבר והוה ועתיד כו' והוא כמעט ענין א' עם הנ"ל שמצידו (שלא הי' זמן) לא יתכן שינוי אף שמצד הנברא (שיש זמן) יש שינוי כו' ואינם תלוים זב"ז כו'

ובכל הנ"ל יובן ג"כ (מעט) ענין איך אתה ה' לבדך גם עתה אחר שאתה עשית כו' והיינו כיון שמצידו ית' אין שינוי בין קודם שנה"ע לאח"כ והרי קודם שנה"ע ודאי הי' הוא ושמו בלבד ממילא ע"כ גם אח"כ כן הוא לבדו הוא מצידו ית' ויובן יותר מענין שהזמן נברא כנ"ל וכיון שקודם שנה"ע ודאי הי' הוא לבדו לא שייך לומר שאח"כ אינו כן. כיון שאז קודם שנה"ע לא הי' כלל ענין מוקדם ומאוחר שזהו גדרי הזמן ומעין זה יובן ג"כ מענין בחי' מקום שזה ודאי נברא ומחודש ר"ל שמה שיש בבחי' מקום גדרי קצוות מזרח מערב כו' זהו נתחדש בבריאת העולם משא"כ קודם לכן לא הי' התחלקות גדרי קצוות אלו כלל וממילא מובן שגם עתה רק בתוך מקום זה יש חילוקי גדרים אלו אבל חוץ ממקום זה אין שם כלל חילוקי גדרי קצוות אלו א"כ לא שייך לומר שרק לחוץ ממקום זה שם הוא חביון עוזו ומשכן כבודו והוא לבדו הוא משא"כ תוך מקום זה אינו כן כיון שחוץ ממקום זה אין שם בחי' גדרי מקום. א"כ איך שייך לחלק שם בין מקום למקום דהיינו בין אותו מקום (שחוץ ממקום העולמות) למקום זה שבו העולמות א"ו כיון שמצידו ית' אין בחי' מקום כלל הוא לבדו הוא בכל מקום (ר"ל בדרך שלילה שאין מקום שנוכל לומר שכאן אינו לבדו כיון דליכא כלל בחי' מקום מצידו ית') אלא שמצד אחר שנברא המקום נוכל לומר שכאן נמצא מציאת עולמות מצידם אבל לא מצידו ית' וזהו כולא קמי' כלא חשיב' ר"ל קמי' היינו מצידו הרי כל העולמות כאילו אינם כלל גם עתה כמו שהי' קודם שנה"ע ממש בלי שינוי (וזהו שפרש"י בחגיגה ד' י"ב רע"א דמה שהי' קודם לברייתו של עולם הוא עכשיו חוץ למחיצתו ר"ל כמו קודם שנה"ע לא הי' מקום שאינו מלא ממנו ית' כמ"כ עתה מצד חוץ למחיצות אין שום מקום פנוי ממנו (ר"ל גם מקום העולם אלא רק כאן תוך המחיצות יש עולמות מצידם כו'). ומ"ש אלהי' בשמים כו' השמים שמים לה' כו' היינו רק לענין העלם וגילוי שעל השמים שם גילוי כבודו ית' ומשא"כ למטה שאינו בגילוי איך שהוא לבדו הוא אבל האמת כן הוא גם עתה בכל מקום אלא שע"י הצמצום וההעלם יש קיום לעולמות והוא עצמו ענין המקום (וכידוע צמצום המק"פ. וכן בפרש"י הנ"ל ענין המחיצות) להעלים ולהסתיר על גילוי אורו ית' כמו שהוא כדי שיהי' מקום לעולמות כו' אבל מצד גילוי אורו ית' כמו שהוא אין שום מקום לעולמות כו' והנה ודאי ענין זה שאנו אומרי' שמצידו ית' אין שום שינוי והוא לבדו הוא אח"פ גם עתה אחר שנה"ע אעפ"י שגם זה אמת שממנו ומכחו ית' בעצמו ובכבודו נבראו הוא ענין קשה ואין כח בשכל האדם (וכל הנבראי') להבינו אלא שמ"מ נדע ונודה שכן הוא האמת ולא יוכחש כלל מצד שאינו מתקבל בשכל כיון שהשכל (ומקורו בחי' ח"ע) בעצמו נברא ומחודש מאין ליש. ומשא"כ הוא ית' באמת למעלה מעלה מחכמה ושכל ואיך נקח ראי' מהשכל (שדן הכל לפ"מ שרואה בנמצאי' שנבראו מאין) על ענין שלמעלה וקודם למציאת סוג שכל. ולא שמצד עומק המושג לא נוכל להשכיל אלא שאין בגדר וסוג שכל ועומק השכלה כלל וכמ"ש בלק"א שהאו' עליו ית' שאינו יכול להשיגו הוא כאו' על חכמה נשגבה שאינו יכול למששה בידים מצד עומק המושג כו' ומכאן גילוי טעות הפלסופי' שחוקרים בשכל אנושי עליו ית' ואינם יודעים שמציאת שכל וחכמה נברא ומחודש. והוא ית' הוא למעלה מסוג שכל (גם עתה אחר שנברא בחי' חכמה כמו קודם כו' כנ"ל). ואיך שייך לחקור עליו בשכל כו' (ומעין זה במ"נ ח"ב פי"ז ע"ש) אבל אנחנו עמב"י מאמיני' בני מאמיני' כו' ולא לבד בחי' אמונה פשוטה ר"ל למטה מן השכל אלא גם אחר חקיר' והתבוננו' בשכל (שבנה"א) במה שיש רשות להתבונן דהיינו מח"ע ולמטה שכולם בחכמה עשית ובכולם יש בחי' חכמה ושכל בהגיענו להשכיל ולהתבונן בהנוגע במהותו ועצמותו ית' נדע ונודה שאין שום שייכות להשיגו בשום שכל וסבר'. כ"א יושכל ע"ד אמונה למעלה מן השכל איך שהוא לבדו הוא באחדו' פשוט ובלי שינוי מקודם שנה"ע. וזהו ג"כ ענין בחי' גילוי אלהות שבישראל שהגם שלא שייך בזה גילוי וידיעה איך ומה (ע"ד שכל) אבל מ"מ (מצד שרש נש"י חלק אלוה) שייך בזה גילוי ע"ד אמונה (ר"ל לא אמונה שלמטה משכל לבד אלא אדרב' גילוי והכרה בדרך למעלה מן השכל (והוא בדרך שלילה ר"ל בשנכיר ונדע שאינו כמו במה שמתנהג עפ"י שכל בשינוי וכה"ג בכל הנ"ל זה עצמו כעין גילוי והכרה בו ית' עם שא"א ולית מחשב' תפיס' בי' כלל כו' וזהו שנודע שבחי' מל' נק' אמונה איהו אמת ואיהי אמונה וגם נק' בלשון הגאוני' עטרה. והיינו שבחי' מל' היינו גילוי אורו ית' וענין גילוי ממנו ית' זה עצמו א"א כ"א בבחי' ע"ד אמונה שהיא למעלה מן השכל ולכן נק' זה ג"כ עטרה כעטרה המקפת על הראש. ר"ל ע"ד למעלה משכל וראש ומוחין וזהו ג"כ ענין כתר מל' איהו כתר עליון כו' כתר יתנו לך מלאכים וישראל כו'

ועתה יובן ענין הפרנס' למעלה ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים דהנה ההמשכה והיריד' מבחי' אתה ה' לבדך כמו שהוא מצידו ית' כנ"ל להיות והחכמה מאין תמצא בדילוג הערך בבחי' יש מאין וכדי שממנה ועל ידה יומשך השתלשלות העולמות אשר כולם בחכמה עשית ע"י בחי' צירופי אותיו' כו' כנ"ל הנה ה' זה עפ"י רצון פשוט כי חפץ חסד נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוני'. שעלה ברצונו הפשוט לקבל נח"ר ותענוג ממה שיהיו עולמות נפרדי' (ע"י העלם בחי' אתה ה' לבדך והוא ענין הצמצום ומק"פ כו') ויהיו בטלים עד שיתגלה