דברי נחמיה אורח חיים קצה

ודאי יש בפרטי' אלו ב' דברים הנק' חומר וצורה היינו עצם ישות דפרטי' אלו מה שישנם במציאות (ענין חכמה ההיא) שזהו חומר (היולי) שלהם ובחי' המחלקת כין כל פרט ופרט שזהו בחי' הצורה והרי בחי' עצם הישות של כל הפרטי' נמשך מגוף הדבר חכמה שהית' כלולה בכח החכמה ששם היו כל הפרטי' כלולים ביחד בבחי' היולי ועצמית דבר חכמה ההיא ובחי' הצורה וההתחלקות שבין אלא שאופן התחלקות נעשה על אופן שיסבול ההתכלנות דאח"כ) שיהיו הפרטי' שייכי' זל"ז דוקא ושיהיה הכל שכל א' והוא הוא אותה הדבר חכמה עצמה שהיתה כלולה בכח החכמה בבחי' התכללות למהות א' ממש בבחי' היולי ועתה ע"י כח החכמה יצא מכאה"פ בגילוי בריבוי פרטי' ושעכ"ז הכל דבר א' (דאל"כ שלא יהיו נסדרים וכלולים אח"כ כ"א מפורדים כאו"א בפ"ע אינם אותו הדבר שכל כלל). וככה יובן עד"ז למשכיל למעלה ושזהו ענין מצרף לחכמה בחכמה הפרטי' הללו הלא נמשך זה מכח עצמי' החכמה שבאדם יסד ארץ. סוף מעשה במח"ת נסב"ת כו הבן בחכמה וחכם בבינה אלא לפי שאין זה שייך כ"כ לעניננו נניח מזה ועכ"פ מובן שבחי' התחלקות הנמצא בעולמות בסדר נכון וחכמה גדולה הכל נשתלשל ונמשך מבחי' ח"ע בדרך השתלשלות עו"ע אבל הח"ע עצמה (עם בחי' המקור מכל התחלקות העולמות הכלולים בה) מאין תמצא בדרך בריאה יש מאין המוחלט בכח הא"ס ב"ה ולא שהיה שרש לבחי' ח"ע בו ית' בדרך התכללות דעו"ע אלא הוא למעלה מעלה מהיות נמצא בו בעצמותו ית' מקור ושרש לבחי' ח"ע ולכן לא קשה מידי על היות הוא ית' אחדות פשוט עם שממנו נתהווה ריבוי הנבראי' בחכמה וכוונה גדולה (כיון שגם החכמה וכוונה זו נתהווה בדרך בריאה יש מאין המוחלט בכחו ית' כו'). ויובן זה ג"כ (קצת) עד"מ מבשרי כו' (כמו שנת' לעיל) שגם באדם אנו רואים שריבוי צירופי אותיות התחלקותן וצירופן הכל נמשך רק מבחי' החכמה (בדרך השתלשלות עו"ע). אבל המשכת החכמה מהנפש עצמה היא בדרך דילוג הערך שהיא משוללת מבחי' חכמה והתחכמות גשמי' ואף לא שייך לומר שהיה נכלל בה שרש ההתחכמות ע"ד שצירופי אותיות הדיבור כלולים במחשבת שכל מאחר שאין בה כלי חכמה כלל אלא שבבוא הארת הנפש בכלי הגוף להחיותו אז נמצא כח התחכמות בכלי המוח כו' אך מ"מ ודאי אין המשל דומה לנמשל לגמרי שהרי הנפש עכ"פ היא מורכבת במה שהיא נפש אדם עכ"פ אשר ע"כ יש חיוב שבבוא הארתה בכלי הגוף יתהווה בחי' ההתחכמות ולא כח אחר וא"כ ע"כ יש בה ג"כ ענין מורה על שרש החכמה דאל"כ לא היה נתהווה החכמה גם בבוא הארתה בגוף. אלא שלגבי ענין גוף התחכמות הנמצא בכלי הגוף אנו אומרים שלא היה שרש מזה בנפש עצמה כיון שלא היה בה בחי' הכלים כלל. אבל מ"מ כלול בה אור חיוני רוחני אשר בבוא אור חיות זה בכלי המוח שמוכן לענין התחכמות יתהווה כאן ענין התחכמו' (בהכרח) ואילולא היה כלול בה אור וחיות כזה לא היה אפשר לכלי המוח להתחכם וא"כ איננה פשוטה בתכלית משא"כ למעלה שהתהוות (אור) החכמה הוא בדרך בריאה יש מאין והיה יכול לברוא סוגי' אחרים שאינם מענין החכמה וכללות הא"ס כלל (והיינו ענין הצמצום ומק"פ כו') ע"כ רק הוא ית' נק' פשוט בתכלית הפשוטות משא"כ הנפש עם שנק' ג"כ פשוט על שאינה מורכבת מחכמה עד"מ יותר מכח המעשה וכח המדות והדיבור שכולם אצלה בשוה שהי' חיות פשוט להחיות כח השכל שבמוח כמו כח המעשה שבידים ושניהם שוים אצלה אשר ע"כ ממנה נקח משל עכ"פ למעלה אבל מ"מ היא מורכבת במה שא"א להמצא ממנה חיות אחר זול הכחות הללו שנמצאים בכלי הגוף ממילא ע"כ יש בה ענין הרכבה המגביל ומורה על כחות אלו דוקא לכן אף שהיא פשוטה אינה בתכלית הפשיטות (וכמ"כ גבוה מעל גבוה שיש מקור כללי יותר שכולל כל הנפשות ומלאכים ונשמות ודצח"ם וכה"ג ועכ"ז אינו בתכלית הפשיטות כיון שהוא כולל רק נבראים אלו כו' עד אפי' א"ק כו') רק הוא ית' נק' פשוט בתכלית הפשיטות שאין בו שום הרכבה ח"ו המורה על שום דבר בעולם (וכל מה שנתהווה הוא הכל ע"י צמצום ומק"פ שלכן נק' הכל בריאה יש מאין ממש. וכנודע שאפי' א"ק נק' אדם דבריאה כו')

ומעתה יובן ג"כ ענין לא שניתי ואתה הוא קודם שנה"ע ואחר שנה"ע בלי שינוי והוא דאילו הי' התהוות העולמות ממנו ית' בדרך עו"ע. הרי כל עילה כשמוציא בחי' העלול שהי' כלול בו מכח אל הפועל ע"כ יש בו בחי' שינוי והתפעלות בין קודם לאח"כ אבל כיון שהתהוות העולמות הי' בדרך בריאה יש מאין המוחלט והיינו כאילו לא הי' כלל מקור מוצא להם והרי זה כאילו ממילא נבראו עם שודאי הוא בראם בכחו ית' אבל כיון שדרך הבריא' הי' בבחי' יש מאין בלתי קדם להם שום שרש הרי זה כאילו ממילא נבראו לענין השינוי והתפעלות בו ית' ועיקר המכוון דאין לומר כיון שהוא ית' בראם הרי לכאור' קודם שבראם ע"כ הי' הכוונה ורצון לברוא והרי לכאור' בכוונה ורצון זה היו כלולים בכח ואח"כ יצאו מכח אל הפועל והרי זה שינוי אך ז"א דא"כ און זה בריאה יש מאין ממש כו' אע"כ הרי זה כאילו לא קדם בו ית' בחי' כוונה ורצון לברוא וע"כ הרי זה יש מאין עם שודאי הי' כוונה ורצון והרי זה ב' הפכים. אלא שלענין השינוי הרי זה כאילו ממילא היינו יש מאין ובאמת אין בכח השגתנו להבין ענין בריא' יש מאין איך הוא. וזהו לשון קודם שנברא העולם נברא לשון ממילא הוא ולפעמי' נא' בראשית ברא כו' וכה"ג (וכן הנוסח' ישנה קודם שבראת). דשניהם אמת דודאי הוא ית' בראם (וא"א להבראו' ממילא כמאמר החכם אין הדבר עושה את עצמו דכיון שקודם שנברא לא הי' מי ברא כו'). אבל כיון שאופן הבריאה היא יש מאין מלא דבר כלל (לא רוחני ולא היולי כו'] נתהווה דבר יש הרי זה כאילו ממילא כו' ושייך (ג"כ) לשון נברא העולם ממילא לכן לא נפעל עי"ז שום שינוי והתפעלו' בבוראם ית'. (ולכן בנוסח אתה הוא קודם שנה"ע כו' שהכוונה בזה איך שקודם שנה"ע ואח"כ אתה הוא בשוה בלי שינוי לכן תיקנו האריז"ל הנוסח' כאן נברא ולא בראת שזהו עיקר הטעם שאין שינוי לפי שהבריא' הי' עד"ז כאילו ממילא נה"ע כו') ועוי"ל לשון נברא ממילא מעין הנ"ל בע"א קצת והוא דודאי כיון שיש נברא יש בורא (כנ"ל שאין הדבר עושה א"ע) וענין נברא היינו מחודש. והרי בשעה שנברא הרי יש כאן התחדשות ושינוי גדול שקודם שעה זו נא הי' ולא נברא ועתה נמצא ונתהווה. וא"כ לכאור' הרי גם בבורא יש שינוי זה בשעה זו שקודם לכן לא פעל, ולא ברא ועתה ממציא ובורא ואיך לא שניתי אך באמת ענין זה שייך בפועל ונפעל (גשמי) שיש לנו הכרה והשגה גם בפועל. ונראה ששניהם הפועל והנפעל מחוברים ותלוים זב"ז בשעת הפעולה שבשעה שזה נפעל זה פועל וע"כ כמו שיש שינוי והתחדשו' בהנפעל כן יש שינוי והתפעלות בשעה זו בהפועל. אבל למעלה אשר במהותו ועצמותו ית' אין לנו שום תפיס' והשגה כלל לא נוכל ליקח ראי' מהנברא אל הבורא דהיינו לומר שבשעה שזה נברא זה בורא. (דא"כ כבר הי' לנו איזה תפיס' והשגה בו ית' לומר שעתה בורא כו'). ולא נוכל לומר זה כ"א מצד הנברא ר"ל שמצד הנברא שיש לנו בו השגה וידענו שעתה נברא. נוכל לומר מצידו שכיון שידענו שיש שעה ועת שבו נתחדש ונברא ע"כ חידושו ובריאתו זה הוא מכח בורא אבל מ"מ מצידו ית' כיון שאין לנו בו שום השגה לא נוכל לומר גם זה שידענו שבעת הבריאה הוא פעל וברא ומקרא מלא בראשית ברא אבל אנו עפ"י השגתנו וידיעתנו לא מכל נוכל לומר זה מצידו (רק אלהים הבין דרכי הבריא' כו'