דברי נחמיה אורח חיים קצד

נמצאו בבחי' יש מאין מוחלט אלא כדי להסביר ולקרב מעט אל השכל שלכאורה כיון שאנו רואים שריבוי הנבראים נסדרו בסדר נכון וחכמה גדולה יש בכל נברא בפרט ובכולם בכלל וא"כ נרגש ונראה שע"כ נמצאו כך עפ"י כוונת הממציאם ב"ה וכמאמר אשר יצר את האדם בחכמה וכן ת"י בראשית ברא בחוכמת' כו' וא"כ הרי ע"כ בכוונה זו היה נכלל כל הפרטים הללו וחזר הדבר להיות ע"ד עו"ע כו' ע"ז אנו אומרים שמקור הסדר בריבוי והתחלקות הללו הוא רק מבחי' כח החכמה שמכחה הוא שנמצא באמת חכמה גדולה בפרטי הנמצאים בסדר נכון אבל החכמה עצמה מאין תמצא פי' שהיא היא נמצאת בדרך יש מאין ממש והוא ית' למעלה מעלה מגדר חכמה ונמצא שמחכמה ולמטה באמת הוא בחי' השתלשלות בדרך עו"ע. אבל מציאות החכמה ממנו ית' היה בדרך (בריאה) יש מאין (ולכן היא נק' ראשית כדת"י בראשית בחוכמת' שהיא ראשית הגילוי מח"ס ב"ה וממנה ואילך שכולם בחכמה עשית הכל בבחי' עו"ע. (ובמ"א מבואר יותר איך שגם בכל הנבראים יש ב' בחי' היינו חומר וצורה. הצורה היא בחי' הרוחניות והמכוון שבזה נכלל החכמה והסדר נכון שבכאו"א. וע"י צורה זו הוא בחי' ההתחלקות זמ"ז כו' ומקור זה הוא מבחי' ח"ע שע"ז נא' מה רבו כו' כולם בחכמה עשית אבל בחי' חומר הוא בחי' הישות שמצד הישות אין בחי' התחלקות כלל כנודע שרק הצורה מחלקת ובחי' החומר והישות הזה של כל הנבראי' באמת נתהווה בדרך בריאה יש מאין מכחו ית' בעצמו הסוכ"ע כו' וגם ע"ז יתפרש הפסוק כולם בחכמה עשית (באופן אחר מהנ"ל) פי' כולם בחכמה שכולם כלולים בכח החכמה ע' זהר ח"ג דמ"ג רע"א כלהו בחכמה כלילן כו' ע"ש (וכנ"ל שבדרך עו"ע בהכרח נכללו הפרטי' תוך השרש). וכולם ביחד עשית בעצמך בדרך בריאה יש מאין. שכשעשה והמציא את החכמה הרי אז נמצאו גם כל הפרטים בבחי' שרשם ורוחניות היולס העצמי עכ"פ (כיון שבכח החכמה נכלל כל הפרטי' בדקות בבחי' היולי כהאברים בהטיפה כנ"ל) ומ"מ גם זה אמת שאח"כ כאשר נמשכו כל הפרטי' מכח החכמה מכח אל הפועל ממש נמצא בהם הב' בחי' הנ"ל חומר וצורה ואז הצורה נמשך מבחי' כחה של עצמי' החכמה והחומר (אפשר) נמשך מבחי' הכח היולי של אותו נברא שהיה כלול בבחי' החכמה כנ"ל אשר שרש כח היולי זה נברא בדרך בריאה יש מאין אז כאשר יצא עצם כח החכמה מאין בכח א"ס ב"ה בעצמו כנ"ל ובמ"א מבואר לכאורה להיפוך. היינו שזה שנמשך הפרטי' מכח אה"פ משרשם ההיולי שבחכמה הרי זה בחי' עו"ע כיציאת האברים מכחם ההיולי שבטיפה. וא"כ הרי זה בחי' צורה ובחי' החומר היינו גשם הנבראים שזה בלתי אפשר שיתהווה עפ"י השתלשלות כו' אלא שזה נתהווה ממש מכח הא"ס ב"ה הסוכ"ע כו'. ונראה די"ל דשניהם אמת כי כללות ענין צורה וחומר היינו בחי' נפש וגוף שיש בכל נברא וע"ז נתבאר במ"א שהנפש של הבהמה עד"מ נתהווה מבחי' עו"ע מבחי' פני שור (וכן בחי' פני שור מלמעלה כו' כי גבוה מעל גבוה) ושרשן הראשון מחכמה וחומר גוף הבהמה מבחי' סוכ"ע. שחומר גוף זה לא היה אפשר להתהוות אפי' אחר ריבוי השתלשלות מבחי' הרוחניו' דפני שור וכה"ג רק מכח הא"ס הסוכ"ע כו'. אמנם יש ב' בחי' חומר פנימי וחיצון (ע"ד פנימי' הכלים וחיצוני' הכלים). דהיינו שהגוף הגשמי המתרא' הוא חומר החיצון אבל גם בחי' הנפש עצמה יש בה בחי' חומר וצורה: היינו שהחומר הוא עצם היש שלה. וצורה היינו ציורה ואופנה אשר עי"ז היא מחולקת מבחי' אחרת (כמשל חומר הכסף עם צורת הכלי כו') וע"ז הוא שנת' לעיל דעם היות שניהם נתהוו מכח החכמה דשניהם יחד הם דבר א' וא"א להמצא כלל חומר בלי צורה ולא להיפוך משא"כ נפש בלי גוף אפשר להמצא וכ"ש להיפוך) ובזה (יש לומר) כח הצורה המחלקת כו' שרשה מעצמי' כח החכמה בעצמה שהרי ע"י בחי' חכמה הוא ההתחלקות והסדר נכון כו' שעי"ז נבדל ונשתנה דבר מדבר כפי הראוי עפ"י חכמה וחומר הישות של אותו נפש (שמצד ישותו בלבד לא היה נבדל מישות זולתו כו') שורשו מבחי' כח היולי של אותו דבר שהיה כלול בכח החכמה אשר הכל נתהווה ונמצא מאי בכח הא"ס בעת שיצא' ונאצלה בחי' עצמי' החכמה וה שלכאורה נהפוך הוא שהרי בהיות הפרטי' כלולים בחכמה הרי עצמי' החכמה היא כח א' והפרטי' הכלולים בה המה הרבים. וא"כ איך ולמה כשיצאו ונתגלו הפרטי' נא' להיפך שכח התחלקותם שזוהי הצורה נמשך מכח עצמי' החכמה ובחי' ישותם שזהו חומר היולי שלהם נמשך מבחי' הפרטי' שהיו כלולים בכח עצמ' החכמה כו' אך באמת הרי כשהפרטי' היו כלולים בהחכמה לא היו מחולקים ממש כלל אלא הכל היה כח א' וכמשל האברים בהטיפה כו' ואדרב' הרי אין בכלל אלא מה שבפרט דהיינו בהטיפה לא היה דבר נוסף זולת האברים שיוצאי' אח"כ מחולקים ועתה המה דבר א' וזוהי הטיפה וכח הטיפה עצמה הוא הדבר הנושא הפרטי' אלו וכוללם יחד וגם מכחה הוא שיוצאי' אח"כ בגילוי מחולקים זמ"ז (וגם ע"י כחה העצמי הוא התכללות פרטי האברים גם אחר שיצאו בגילוי בבחי' התחלקות להיות עכ"ז קשורים ומיוחדים זע"ז עד שהמה ביחד אדם א') ונמצא לפ"ז שעצמות ישות האברים כשיצאו נמשך מאותו היולי הפרטי' שהיו כלולים ביחד בהטיפה (שזה היה כל עצמי' גשם הטיפה כו') ומה שיצאו מחולקים זמ"ז זהו מעצמי' כח רוחניו' הטיפה (וגם ההתכללות שנמצא בהאברים אחר שיצאו מחולקים הוא ג"כ מכח רוחניות הטיפה). ויובן זה ג"כ (יותר) בבחי' חכמה ושכל הנה כשיוצא הדבר שכל לגילוי יש בו פרטי' רבים ובתחי' בכח החכמה היו כל הפרטי' כלולים ביחד בהעלם. והנה אין בכלל אלא מה שבפרט שבהיותם כלולים בחכמה לא היה דבר נוסף כ"א הפרטי' הללו בהתכללות בכח א' והיינו שלא היה בבחי' החכמה כ"א אותו הדבר שכל שבו מתחכם (כמו המו"מ או הפשט בגמ') ואותו הדבר שכל יש בו פרטי' רבים. אלא שלא יתראו בהתחלקות כ"א אח"כ כשיצאו לגילוי מכאה"פ ועתה הם בהתכללות בבחי' היוליים (כמהות א' ממש) וכח החכמה שבאדם הוא הנושא דבר חכמה ההיא והנה כשנדקדק מהו מהות עצמי' כח החכמה הנה היא בחי' כח התחלקות וגם התכללות (בתחילה התחלקות ואח"כ התכללות ול"ש כלל התכללות כ"א כשיש התחלקות כו') ועד"מ כשילמוד גמ' וכה"ג מי שאינו בר שכל לא ימצא בה פרטי' כ"א הדבר הלכה כמו שהיא ואם הוא בר שכל ימצא בה פרטי' רבים קושי' ותירוצים וחידושי דינים וכה"ג ועכ"ז כל הפרטי' המה מחוברים וקשורים יחד בענין ההוא משא"כ כשאינו בר שכל כ"כ אף שימצא פרטי' לא יהיה להם חיבור וקישור דברים כ"כ. וזהו הסדר נכון הנמצא בהפרטי' כו' כמו כאשר בחכמה יבנה בית ימצא לתקן חדרים וחלונות וכה"ג פרטי' רבים ושיהיו מחוברים ומיוחדים יחד בסדר נכון דוקא עד שאז דוקא הכל ביחד נק' בית א' ונמצא כח החכמה לעשות התחלקות ע"ד התכללות זוהי עצמית כח החכמה והדבר שמתחכם בו כמו הפשט גמ'. הנה היא דבר שכל א' כלולה בהעלם מריבוי פרטי'. ומי הוא המוציא הפרטי' לגילוי הוא כח החכמה שבאדם והנה כשהיה הדבר חכמה ההיא כלולה בכח החכמה שבאדם בדרך כלל הרי היה בכאן ב' דברים בכח א' שאותו הדבר חכמה הנה הוא גוף הדבר וכלולים בה ריבוי הפרטי' בהעלם ביחד. וכח החכמה שבאדם הוא הנושא זה. וכשרוצה לעיין ולהתחכם ולהביא לגילוי הנה הוא מעיין בכח (רוחניות) חכמתו למצוא ולעשת התחלקות הפרטי' להוציאם מהעלם לגילוי ושיהיו עכ"ז מיוחדים ושייכי' זל"ז כו' ונמצא לפ"ז כשיצאו לגילוי הנה