דברי נחמיה אורח חיים קצא

צריך שלא יהי' דבר חוצץ בין הטובל לבין המים כדי שיהא הבשר נוגע במים ואם הי' דבר חוצץ מהדברים החוצצים כאלו לא טבל שנא' ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים (גמרא) בד"א דברים החוצצים ומונעים המים מלבוא על בשר הטמאים אבל דברים שאינן מונעים המים מלבוא על בשר הטמאים אינן חוצצים לפיכך הנדה שטבלה בבגדים עלתה לה טבילה ומותרת לבעלה שהרי המים באים בהם ונוגעים בבשר ורמב"ם רא"ש מגמ' ביצה י"ח) ודוקא אשה בימיהם שהי' דרכן לילך בבגדים רחבות אבל איש טמא שבגדים קרים ודבוקים בבשר או אפי' אשה נדה בזמה"ז שדרכן לילך ג"כ בבגדים קצרים ודבוקים בבשר הרי אלו חוצצין (שך בשם רמב"ם) בית הסתרים ובית הקמטים אעפ"י שאינן צריכי' שיבואו בהן המים כמו שנת' אעפ"כ צריכין שיהיו ראוים ומוכנים שיהיו המים יכולין לבוא בהן ולא יהי' דבר חוצץ ביניהם למים כמו בשאר הגוף (גמרא נדה קדושין) שהרי מאחר שנא' וידיו לא שטף לומר שא"צ ביאת מים רק באברים הנראי' כידיו. א"כ למה נא' ורחץ את בשרו במים דמשמע כל בשרו אלא לרבות בית הסתרי' והקמטים דאעפ"י שא"צ ביאת מים צריכי' שיהיו ראוים לביאת מים (תוס' סוכה וקדושין ד' כ"ה). ויש מי שאו' שזה מדרבנן הואיל ולענין טומא' דינו כגלוי כו' (מ"מ בשם ריטב"א). וכן שערות של אדם הרי הן כגופו גם לענין חציצה שהרי הכתוב ריבה אותם לכל דין טבילה להיות כגופו וכאשר נת'. [לענין מ' סאה עי' בתשו' הריב"ש סי' רצ"ד דהוא דאוריי' בין לגדול בין לקטן. דהיינו הלמ"מ בקבלה בפירוש הכתוב כל בשרו. וכדרך כל השיעורין הלמ"מ כזית למאכלות אסורות וכו' וא"כ צ"ע במ"ש הלבוש וע' תשו' תורת שלמים לר' ישעי' באסין סי' ח']

כיצד דין חציצה דבר תורה דהיינו הלכה למשה מסיני אם הי' הדבר החוצץ חופה את רוב דבר הנטבל ובתנאי שהוא דבר שדרך האדם להקפיד עליו להסירו מאותו מקום אז הוא חוצץ והרי הוא בטומאתו כמו שהי' עד שיסיר אותו דבר ויחזור ויטבול כל גופו בבת א' שהרי אין תקנה להסיר הדבר החוצץ ולטבול אותו מקום בלבד שהרי אין טבילה לחצאין כמו שנת' לעיל אבל אם אינו חופה כ"א מיעוט דבר הנטבל אעפ"י שדרך האדם להקפיד להסיר משם. אינו חוצץ ועלתה לו טבילה שהרי מאחר שהוא חופה מיעוטו בלבד אינו חשוב ובטל וכאלו אינו וכן אעפ"י שחופה את רוב הנטבל. אם הוא דבר שאין דרך האדם להקפיד עליו להסירו מאותו מקום הואיל ואין סופו להסירו משם בטל לגבי' והוי לי' כגופו ולא חייץ ועלתה לו טבילה בד"א כשאינו חופה כל דבר הנטבל כ"א רובו אבל אם חופה כל הנטבל אעפ"י שאינו מקפיד עליו להסירו חוצץ ולא עלתה לו טבילה (יבמות ס"ו:)

כל הדברים הללו מדין תורה הללמ"מ אבל חכמים גזרו על החופה את רובו אעפ"י שאינו מקפיד עליו להסירו ועל החופה מיעוטו אם דרך להקפיד עליו להסירו בין כך ובין כך אם טבל בהן לא עלתה לו טבילה מפני שבשניהם איכא צד השוה לדבר החופה רובו וגם מקפידי' עליו שהוא חוצץ מן התורה וגזרו חכמי' הא אטו הא אבל אם אינו חופה רק מיעוטו וגם הוא דבר שאין מקפידין עליו להסירו לא גזרו חכמי' בזה משום חופה מיעוטו המקפיד שהרי אין גוזרין גזירה לגזירה (גמ' נדה עירובין סוכה). כ"ז מעיקר הדין שלא גזרו גזירה לגזירה בדיעבד ואם עבר וטבל עלתה לו טבילה אבל מ"מ לכתחיל' ראוי שלא וה' עליו דבר החוצץ אפי' כל שהוא וגם אינו מקפיד עליו כדי להרחיק א"ע מן העבירה שלא יבוא לטבול בדבר החופה רובו ומקפיד עליו שחוצץ מדין תורה וכן בשארי דברים שאינן חוצצין מעיקר הדין מחמת שאינן מונעין ביאת המים כמו שית' מ"מ לכתחיל' לא יטבול בהן גזירה משום דברים החוצצים (רמ"א בשם הגהות ש"ד)

מה שמבואר לעיל דדבר המקפיד חוצץ לאו דוקא שמקפיד עליו עתה בעת טבילה אלא כל שלשעה אחרת יקפיד עליו מחמת איזה סיבה שיהי' אעפ"י שרוב פעמים אינו מקפיד עליו וגם עתה בעת טבילה אינו מקפיד עליו מ"מ חוצץ (רא"ש) שהרי סופו להסירו משם לזאת אינו בטל לגבי' ואינו כגופו (מרש"י סוכה רשב"א בתה"א רא"ש ור"ן בשם הראב"ד). ולא עוד אלא אפי' אם הטובל הזה אינו מקפיד עליו לעולם בשום פעם מ"מ אם דרך שאר רוב האדם להקפיד לפעמים בכיוצא בזה בטלה דעתו של זה אצל כל אדם וחוצץ דאל"כ נתת דבריך לשיעורין (רשב"א בתה"א וטור וב"י בשם רי"ו ושו"ע דלא כהוכחת ב"י מרמב"ם). וכן להיפוך אם הטובל מקפיד עליו לפעמים אף אם דרך רוב האדם שלא להקפיד עליו לעולם מ"מ מאחר שהטובל הזה סופו להסירו משם אינו בטל לגבי' ולא הוי כגופו וחוצץ [כן הוכיח הב"י מרמב"ם וטור וכן המרדכי בשם רא"ם ורוקח וכן הסכימו רמ"א וב"ח וש"ך וכן מוכח מדברי רש"י סוכה ו' ע"ב הנ"ל דלא כרשב"א שכתב להדיא דאינו חוצץ לרבנן דקיי"ל כוותייהו]

נמצאת למד מכל מה שנת' שדין החציצה לפסול הטבילה בדיעבד בכל שהוא תלוי בב' תנאים א' שיהי' מפסיק ומונע המים מליגע בבשר הטובל והב' שיהי' דבר המקפיד אין להסירו לפעמים אם הטובל או שאר רוב בני האדם וכאשר נתבאר ואם הוא חופה את רובו א"צ לתנאי השני אלא כל שמונע המים פסול

לפיכך אם היו איזו חוטין מאיזה מין שיהי' כמו מצמר או פשתן וכה"ג קשורין באיזה מקום מגוף האדם אפי' בשערות ראשו שהן קשין אם היו דבוקים שם היטב בשעת הטבילה לא עלתה לו טבילה שהרי הם מונעין המים מליגע בבשר באותו מקום וגם דרך האדם להקפיד עליהן להסירן בעת רחיצה וחפיפה וכה"ג חוץ ממקום הצואר שאם היו קשורין שם איזו חוטין מאיזה מין שיהי' אין חוצצין שהרי א"א שיהיו דבוקים שם היטב בחוזק כ"כ עד שיהיו מונעין המים מלבוא שם וממילא אין דרך ג"כ להקפיד עליהם כ"כ להסירן בעת רחיצה וכה"ג וחוץ מחוטי שער הכרוכין וקשורין על שערות הראש שאין חוצצין שם ג"כ לפי ששרע ע"ג שער ג"כ א"א להדקן היטב אבל בשאר מקומות בגוף. אפי' חוטי שער חוצצין כי קשה ע"ג רך מיהדק שפיר וחוצץ (רשב"א בחידושיו שבת). וכ"ז דוקא אם היו קשורין שם בחוזק ודבוקין היטב אבל אם היו רפויין אינן חוצצין ולא גזרינן רפויין אטו מהודקין (שבת פ"ו מ"א עד שתרפה. ע' רשב"א בתה"א גבי אוחז באדם) בד"א אם היו החוטין כרוכין על גבי הבשר או ע"ג השער אבל אם השער קלוע עם החוטין החוצצין אינו מועיל בהן רפיון עד שתתיר אותן לגמרי ותוציאן מתוך קליעת השער וב"י מלשון הרא"ש וכ"נ מלשון רי"ו. וע' סי' קצ"ט בדין חפיפה)

הא דחוטין חוצצין היינו דוקא כשהן עשויין מעשה גדיל בלבד שהן מהודקין שפיר ולא עייל בהם מים כלל אבל אם הן ארוגין אינן חוצצין דכל שהוא ארוג א"א להדקו שפיר ורפוי הוא ועייל בי' מים (ב"י בשם רמב"ם מגמ' שבת) וי"א דאף כשהן ארוגין אם אינן חלולין עשויין מעשה רשת הן מהודקין מאד ואפשר להדקן שפיר על הגוף עד שלא יהיו המים באים בהם כלל ואז חוצצין אבל אם הן עשויין חלולין מעשה רשת אז ודאי א"א להדקן שפיר ועייל בהן מים ואינן חוצצין (ראב"ד) וכן הסכימו בעלי שו"ע ואחרוני' לחומרא: