דברי נחמיה אורח חיים קפט

מטעם איידי דטריד למיפלט לא בלע מ"מ יש לאסור ממין השני משום דטעם ראשון לא בטלה לגמרי דכלי חרס פולטת תמיד מעט מעט ויש אוסרין במין הראשון ובמין השני משום דהמין הראשון אינה פולטת לגמרי וגם מהמין השני בולעת וי"א דאפי' בישל בה השני אחר מעל"ע של הראשון מ"מ אסור לבשל בה אח"כ לכתחילה אפי' ממין האחרון וירקות ומיני קטניות מותר לכתחילה והרשב"א כ' דאם בשל בכלי בשר ירקות וכיוצא בו כבר נקלש ונתמעט הבשר שהי' בלע בתוכו עד שאינו ראוי שיחול עליו שם איסור מעתה לכן מותר לבשל בו אח"כ חלב ודווקא בכה"ג שהבלוע הוא דבר בפ"ע אבל בישל ירקות בכלי איסור ואפי' איכא ס' לא מהני להתיר הכלי דכיון ששם איסור הי' עליו מקודם אינו יוצא מאיסורו מחמת קילושו ומיעוטו. וכ' ב"י דהרשב"א לא פליג אהאוסרים לעיל בבישל חלב בקדירה של בשר אלא שהוא מיירי בכלי שטף שבליעתו מועטת לכן כשבישל בהם פא נתמעט ונקלש הבלוע עד למאוד אבל קדירה של חרס שבליעתה מרובה לכן אפי' בישל פ"א לא נתמעט כ"כ עד שאמר שלא יחול שם איסור עליו או שאפשר שאפי' בכ"ח מתיר ומ"מ לא פליג אדלעיל דגבי בישל חלב בקדירת בשר לא שייך שיתיר החלב את הכלי דדיו שאינו אוסרו ואפשר עוד דטעם היתר הרשב"א אינו משום מיעוטו אלא שגם טעם מעט הבשר שנשאר נקלש ונפסד בהתערב עמו טעם הירק וזהו ענין השני תיבות שכ' נתמעט כו' ונקלש כו' וזה לא שייך כלל בחלב דלעיל דאדרבה בהתערב עמו טעם החלב עם טעם הבשר נאסרו וכ' הב"י דמשמע הרבה פוסקים דלא כהרשב"א אלא אפי' ירקות ובכלי שטף אינו מועיל להתיר הכלי ואם נאמר טעם החילוק כנ"ל אפשר לחלק אפי' להרשב"א בין ירקות למים שאין להם טעם כלל לכן אינם מבטלים טעם הבשר וא"כ אין ראיה מהבה"ת דמיירי במים וא"ש ג"כ מה שהביא הטור הרשב"א מ וגם הבה"ת

(סימן צ"ד

) התוחב כף חולבת בתבשיל של בשר רותח או איפכא טועמין את התבשיל אם יש בו טעם חלב הכל אסור וא"ל הקדירה והתבשיל מותרים (ולדידן משערי' בס') והכף אסורה בין עם בשר ובין עם חלב ואפי' בדיעבד אוסרת ואפי' בכף של עץ או של מתכות דמהני בי' הגעלה מ"מ לא מהני בישול זה להתירה מבליעה ראשונה משום דכיון דבכמה דברים אינו דומה בישול זה שמצרכינן על ידו טעימה לבישול דהגעלה בענין שתהי' רותחת כ"כ עד שתעלה רתיחה וגם בענין שיתחב כולה דווקא וטעימה מצרכינן אפי' אינה רותחת כ"כ אלא כל שהיד ס"ב וגם לא בעינן תחבה כולה לכן לא מהני בישול זה להתירה במין האחרון אפי' היכא שרותחת כ"כ שיעלה רתיחה וגם תחבה כולה דאתי למיטעי ולמישתרי אפי' באינה רותחת כ"כ או בלא תחבה כולה כיון שלענין טעימה שוים הם וזה שלא כדעת הרשב"א לפי פי' ראשון שפי' לעיל במד"א שתחב כף ב"י אבל אם אין הכף ב"י הוי נ"ט לפגם ומותרים הקדירה והתבשיל ומ"מ הכף אסורה לכתחילה בין עם בשר ובין עם חלב כמו בקדירה שנתיר בסי' הקודם ובדיעבד אם תחבה במין האחרון מותר דמין הראשון שבה נ"ט לפגם הוא ואם במין הראשון תוך מעל"ע האחרון אסור כל היכא שצריך טעימת קפילא אי ליכא קפילא ארמאה משערי' בס' אי איכא ס' נגד הבשר או החלב או הקדירה כגון קדירה רחבה מאוד או הכף בידוע שנתבטל הטעם ומותר ובכולה משערי' דלא ידעינן כמה נפיק מינה ובכלי חדשה דידעינן כמה בלוע בה משערינן נגד הבלוע דהרי לא פלטה טפי ובכף משערינן נגד מה שתחב ממנה בהתבשיל ובכף של מתכות דעת הר"פ שמשערים בכולה אף מה שנא נכנס ממנה בקדירה משום דכמ"ת חם מקצתו חם כולו ופולט מכולו ויש חולקים ואומרים דאף שחם כולו מ"מ אינו מוליך הבלוע מחוץ לרוטב לתוך הרוטב לכן אין צריך אלא נגד מה שנכנס בתוך הרוטב תחב הכף בתוך התבשיל ב' פעמים אם נודע בנתיים סגי בפ"א ס' דפעם הא' כבר נתבטל בשעה שנודע ועתה חוזר ונתבטל פעם הב' אבל לא נודע בנתיים י"א שצריך ב"פ ס' דהוי כמו שתחב ב' כפות בב"א שכל שלא נודע הוי כב"א וכיון שנת' שהכף אסורה אפי' איכא ס' לכן הוי כשני כפות דפעם הב' הוי כמו כף שני של איסור ואי איכא קפילא נ' דסגי בטעימה ופ"א ס' להב"י ויש מקילין בפ"א ס' אפי' היכא שלא נודע בנתיים: (

חסר

) (סימן צ"ה

) נ"ט בר נ"ט אינו כבשר ממש לאסור החלב שהטעם שבחלב הוא טעם ג' ואינו חשוב בשר להיות נאסר ואוסרת לפיכך קערה של בשר שהדיחו אותה היטב דאל"כ צריך ס' נגד הממשות ואח"כ נתנו לתוכה דגים רותחים או אפי' שהקערה רותחת והדגים צוננים מותר לאכול הדגים עם חלב ואפי' קליפה א"צ שהבשר הבלוע בקערה הוא נ"ט ראשון וכשחוזרת הקערה ונותנת טעם בהדגים הוי נ"ט בנ"ט ואינו חשוב כבשר שיתן טעם בהחלב ומ"מ לכתחילה יש מחמירין שלא להעלות דגים בקערה של בשר אם רוצה לאוכלם בחלב ויש מתירים לכתחילה אפשר שדעת הב"י שבעה"ת מיירי שרוצה לאוכלם בחלב. ומיהו דעת רמב"ן דדווקא שנתנם וא' מהם או הקערה או הדגים הי' צונן אבל אם בישלם בתוכו או אפי' לא בישלם בו אלא שהיו שניהם חמין אסור לאוכלם בחלב דכיון שהיו רותחין כ"כ פולטת הקערה כל טעם שבה בהדגים והרי הוא כמו נ"ט ראשון בהדגים. ודעת הרא"ש ג"כ כרמב"ן אלא שלדידי' דווקא שלא היה שם רוטב כגון שנצלה בו אבל נתבשל בתוכו עם רוטב מותר לאוכלם בחלב דאעפ"י שהקערה פולטת כל טעם שבה הרי היא פולטת לתוך המים ומהמים לדגים נמצא שהטעם שבדגים הוא דבר מועט מאוד ודעת הרמב"ם והתוס' והרשב"א והר"ן דאפי' נצלו בתוכו הוי נ"ט בנ"ט בתוך הדגים ומותרים לאוכלם בחלב וכ' הב"י דהכי נקטינן והמנהג להחמיר לכתחילה אפי' בנתבשלו שלא לאוכלם בחלב ובדיעבד שנתנם בתוך החלב יש להקל אפי' נצלו וליתן בכלי של חלב נוהגין להקל אפי' לכתחילה ואם הכני שבשלו או שצלאו בה אינה ב"י נוהגין כ"כ להקל אפי' לאוכלם לכתחילה בחלב עצמו ביצה שנתבשלה בקדירה חולבת אפילו בלא הקליפה הוי כמו דגים ומותר לתת אותה בתוך התרנגולת ולדידן אסור לכתחילה ואם נתבשלה עם חלב אפילו בקליפתה פשיטא שאסור לתת אותה בתוך התרנגולת דהקליפה מנוקבת היא ובולעת. היתר נ"ט בר נ"ט הוא בבו"ח אבל בשאר איסורין ית' בה' תע' שאוסר לעולם דבדבר איסור לא פקע איסורי' מיני' מחמת מיעוטו. קערות של בשר שרחצו אותם בתוך יורה חולבת במים רותחים ושניהם ב"י דעת התוס' ובעה"ת לאסור הכל אפילו היו מקונחות יפה דל"ד לדגים דלעיל דבעלו מותר לכ"ע חדא משום דכאן חיישינן שמא נגעו הקערות בהיורה וקבלו ממנה הטעם והוי טעם שני בתוך הקערות ונאסרו מחמת טעם הבשר שבהן משא"כ בדגים שאין בהם טעם חלב אלא שהם יתנו טעם בהחלב שיאכל עמהם ואז יהיה טעם שלישי (מיהו למאן שחילק לעיל בין בישול לצלי ליתא האי טעמא דגם כאן הוי טעם שלישי לכן לא הביא בעה"ת טעם זה) ועוד דאפי' אם לא נגעו הקערות בהיורה עצמה מ"מ כיון שיש בהם בשר בשעה שהן בתוך היורה הרי גם הם פולטים טעם הבשר לתוך המים בשעה שהיורה פולטת טעם החלב לתוך המים נמצא שמתערבים שני