דברי נחמיה אורח חיים קפז

אמקילים אם עשה כנ"ל) ולבשלו לבדו בלא בשר נוהגין לקרעו שתי וערב ולטוחו כדעת רי"ף ורש"י ונצלי קורעו ש"ו והס"ד בשם תשו' הגאונים כ' דנהיגי בישראל שלא לבשל כחל כלל והטעם דסופו לבשל בקדירה זו בשר וזה אסיר או משום דהוי כמו עם בשר או דאם יבשל בשר אח"כ יבא לבשל כחל עם בשר יחד ואפי' לבשל כחל בכלי מיוחדת אסור שמא ישכח ויבשל בה אח"כ בשר וזה אסור מטעמים הנ"ל ומיהו בפשטידא בלא מחבת אין נוהגין איסור רק ת"ח המדקדקין לפי שאין בזה גזירה הנ"ל ולצלי קורעו ש"ו וטחו בכותל ואף אם קרעו כראוי אם צלאו עם בשר לכתחילה מניחו למטה ובשפודין שלנו שמונחים לארכו אין צולין כלל עם בשר ובדיעבד אפי' כחל למעלה הכל שרי ואם צלאו בלא קריעה עם בשר התחתון אסור והעליון מותר אלו בשפודין שלנו ומליחה דינו כצלי ומ"מ בדיעבד אם מלחו עם בשר בלא קריעה הכל שרי ולאחר שצלאו כדינו הוא כשאר בשר

(סימן צ"א

) כל שהוא רותח אפי' אינו אצל האש מבליע ומפליט לפיכך בשר וגבינה רותחין שנגעו זה בזה הרי הן כמו שנתבשלו זה עם זה ונאסרו וכן אפי' אחד מהם צונן אם הרותח למטה הרי הוא כשניהם רותחין דתתאה גבר ומחמם העליון אבל אם הצונן למטה הצונן גובר ומצנן העליון ומ"מ קודם שמצנן אותו בולעים זה מזה קצת לפיכך צריך לקולפם ובדיעבד שבשלו בלא קליפה או שהוא דבר לח וצלול דלא שייך בי' קליפה כגון חלב דעת ריב"א אסור עד שיהי' בו ס' נגד הקליפה ודעת התוס' להתיר לגמרי וכן משמע מהרמב"ם (ופסק מהרא"י שיש לנהוג כריב"א אבל או"ה כתב דנוהגין כהתוס' להתיר בדיעבד או בדבר לח וצלול) ואם שניהם צוננים מותרים לגמרי דצונן אינו מבליע כלל ומ"מ אם יש בהם לחלוחית קצת צריך להדיח מקום נגיעתן מפני שנדבק קצת זה בזה ובדבר לח וצלול לגמרי כגון חלב דלא שייך בו הדחה מותר בלא הדחה כיון שגם בצונן בעי הדחה ע"כ אסור ליגע אותם לכתחילה זה בזה על סמך שידיחם אח"כ שמא ישכח ולא ידיחם וכן כל דבר הצריך הדחה כגון להניח היתר לח קצת צונן בקערה של איסור צונן אסור לכתחילה אם לא בדבר שדרכו להדיח בלאו הכי כגון בשר חי וכוצא בו. נגע בשר לח בלחם אסור לאוכלו עם גבינה וכן נגע בו גבינה לחה אסור לאוכלו עם בשר והדחה לא שייך בלחם שהרי המים נבלעים בו ול"ד לחלב שנתב' דכיון שלא שייך בו הדחה מותר בלא הדחה דהתם לא מחמרינן לאוסרם לגמרי אבל הכא הרי לא נאסר אלא מלאוכלו בחלב ולפיכך אכל גבינה ורוצה לאכול בשר מעביר הפת שאכל עם הגבינה שמא נגע בו הגבינה וכן מסלק את המפה שאכל עלי' הגבינה שמא נדבק בה מעט מן הגבינה ואח"כ ידבק בבשר וכן אסור לחתוך הלחם שאוכל עם הבשר בסכין שחותכין בו גבינה דרוב סכינים שומן קרוש עליהם כיון שנתיר שאם יגע הבשר בלחם אסור לאוכלו עם גבינה לפיכך צריך ליזהר שלא יגע בשר לח בלחם אפי' על סמך שיאכלנו בבשר שמא ישכח ויאכלנו עם גבינה וכן להיפך ישיעו החום להיות חשוב רותח (ית' בסי' ק"ה) עירוי מכלי ראשון אם לא נפסק הקילוח הוי רותח ואפי' נמשך על דופני הקדירה ועל הכירה כגון שהי' קדירה מלאה חלב רותח אצל האש ונשפך ממנה על דופנו והלך על הכירה עד קדירה של בשר צונן ולא נפסק בנתיים אם היד סולדת בחלב במקום שנוגע בקדירה של בשר איסור כ"ק כדין חם לתוך צונן וכ"ז ברותח מחמת בישול ורותח דצלי (ית' בסי' ק"ה) ומליח הרי הוא כרותח לענין שמפליט מעצמו ומבליע בחבירו בין שחבירו טפל ובין מליח אבל אינו רותח כ"כ להפליט מחבירו הטפל ולבלוע (ואם הטפל הוא דבר לח הרי הוא כמו שנמלח ג"כ מפני שהמלח נדבק בו ויש חולקין) וי"א שכל שנוגעין זה בזה ממש גם המליח בולע מהטפל שהרי הוא כמו ששניהם מלוחים אלא שאם אינם נוגעים ממש אלא שעומדים בסמוך עד שפליטת זה נוגע בזה אז המלח מבליע ואינו בולע אבל הטור לא מחלק בזה עד כמה מבליע ואוסר דעת הרמב"ן שמבליע בכולו כרותח ממש וכן משמע מהרמב"ם ודעת הרא"ה שמבליע עד כ"נ שהוא כעובי אצבע ודעת הרא"ש והרשב"א והר"ן שאינו מבליע רק כ"ק וכ"ה הסכמת הטור. וה"מ בכחוש אבל שמן מבליע בכולו לכ"ע שהשומן מפעפע בכולו וכן הוא בולע מחבירו בכולו כשחבירו מלוח ואנן משערינן בס' בין בכחוש בין בשמן הא דמליח כרותח דוקא שאינו נאכל מחמת מלחו ודוקא שיהי' לח מחמת המליחה אבל יבש או אפי' לח אבל לא מחמת המליחה סגי בהדחה אינו נאכל מחמת מלחו כיצד דעת הר"ר יעקב ישראל שהוא כעין שמולחין בשר לצורך הדרך שהוא הרבה מאוד ודעת רש"י שכעין שמולחין להצניע בביתו נמי אינו נאכל מחמת מלחו כמו שהוא ודעת ר"ת דכעין מליחה שמולחין לקדירה מיקרי ג"כ אינו נאכל מחמת מלחו וכ"מ הסכמת התוס' והרא"ש וכן הסכימו הרשב"א והר"ן וכ' הר"ן דלפ"ז מליח שנמלח כעין מליחת בשר לצורך הדרך אף לאחר שהודח המלח מעליו הוי אינו נאכל מחמת מלחו ודוקא כעין מליחת בשר לקדירה אבל לצלי נאכל במלחו הוא ומ"מ הציר הנוטף ממנו הוי אינו נאכל מחמת מלחו (ואנן מחמרינן אפי' בכעין מליחה לצלי דאין אנו בקיאין להבחין בין מליחה למליחה) כ' הר"ן דלא מיקרי רותח עד שישהה במלחו כשיעור שהייה מליחה לקדירה ובת"ה כ' איפכא דלאחר שיעור מליחה לקדירה יש להקל במקום הפ"מ וקודם לכן אסור אפי' בהפ"מ י"א דמליח אינו חשוב כרותח עד שנמלח מב' צדדיו וי"א דאפי' נמלח מצד א' חשוב כרותח מב' צדדיו הא דמפלגינן בין נאכל מחמת מלחו לאינו נאכל היינו דוקא להבליע באלו מפני שהוא רך ונוח לבלוע ואם יש בבשר זה שנצלה בקעים או שהוא מתובל בתבלין מבליע בו בכולו דבר שנמלח ואפי' נאכל מחמת מלחו וי"א שבשר שיש בו בקעים או מתובל בתבלין אפי' הוא חי בולע בכולו ואפי' ממליא שנאכל מ"מ ויש חולקים ואומרים שכל שנאכל מ"מ הוי כאלו לא נמלח כלל ואינו מבליע אפי' כ"ק אפי' בבשר צלי ומתובל בתבלין אלא שבשר שיש בו בקעים או מתובל בתבלין והוא רותח ממש אז בולע בכולו אפי' חם לתוך צונן שבעלמא אינו אוסר רק כ"ק כמו שנת' בתחילת הסימן (ונוהגין כדעה ראשונה), בשר שנכבש בחלב יותר מיום א' הוי כנתבשל בתוכו וי"א שאפי' יום א' בצמצום הוי כבוש איסור מליחה וכבוש אינו אלא מדרבנן לפיכך מותר בהנאה

(סימן צ"ב

) השיעור שאוסר החלב את הבשר או איפכא הוא בכדי שיתן בו טעם כדין איסור בהיתר מבשא"מ כיצד יודעין סומכין אטעימת קפילא ארמאה וי"א שאין סומכין עליו אלא משערין בס' וכן נוהגין וכמו שיתבאר בסי' צ"ח גבי איסור בהיתר כיצד כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב רותח טועמין את החלב אם יש בו טעם בשר הכל אסור ואם אין בו טעם בשר החלב מותר ולדידן צריך ס' בחלב נגד כל הבשר בד"א בשקדם וסילק את הבשר קודם שיתחיל לפלוט מה שבלוע מן החלב דכיון שאינו פולט אלא של עצמו הוי מין בשא"מ אבל לא קדם וסילקו הרי החלב שנבלע בהבשר נעשה חלב נבילה מצד עצמה וכמו שית' וכשחוזר לפלוט לשאר החלב הוי מין במינו וליכא