דברי נחמיה אורח חיים קפו

כיצד כגון שאוכלים כ"א במפה אחרת או שנתנו ביניהם דבר שאין דרכו לעמוד שם להיכרא כגון מנורה ביום או אפי' בלילה ועומדת באמצע השולחן מה שאין דרכו לעמוד שם בכך אלא בסוף השולחן או שנתנו ביניהם קנקן אפי' שותים ממנו בכלים קטנים כיון שאין דרכו לעמוד על השולחן או אפי' נתנו ביניהם לחם אם אין אוכלים ממנו הוי היכר דכיון שאין אוכלים ממנו אין דרכו להיות על השולחן אבל אם אוכלים ממנו לא הוי היכר דדרכו להיות תמיד על השולחן [גם יש ליזהר שלא לשתות מכוס א' משום הרחקה ויש אוסרים זה מטעם שנדבק ממאכל שבפיו בכוס ולפי"ז אפי' שני בני אדם שאין מכירין זה א"ז דלא צריכי הרחקה אעפי"כ יש ליזהר בזה]

(סימן פ"ט

) אסור לאכול גבינה מיד אחר בשר כיצד לדעת הרמב"ם אסור עד סעודה אחרת אבל קודם לכן אסור אפי' ע"י קינוח והדחה לפיו ונטילה לידיו באופן שית' וכן אסור לדעתו אחר בשר עוף כמו אחר בשר בהמה ולדעת ר"ת ע"י קינוח והדחה לפיו ונטילה לידיו מותר מיד אפי' אחר בשר בהמה ואחר בשר עוף א"צ כלום ולדעת התוס' והרמב"ן אחר בשר בהמה אסור עד סעודה אחרת כהרמב"ם ואחר בשר עוף מותר מיד אפי' בלא קינוח והדחה כר"ת וכ' הרא"ש שנהגו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר בשר אפי' בשר עוף עד סעודה אחרת (שהוא כדעת הרמב"ם) ואין לשנות המנהג וטעם השהי' כ' הרמב"ם שהוא משום הבשר הנשאר בין השנים לפי שא"א לנקרו היטב נמצא כשאוכל הגבינה אחריו אוכלם יחד לכך שוהה עד כדי שיתעכל הבשר שבין השנים נמצא לפי טעם זה קודם השיעור אסור אפי' לעס לתינוק ולא אכלו כיון שא"א להסיר הבשר שבין השנים ואחר השיעור מותר אפילו אם הבשר עודנו בין השנים כיון שכבר נתעכל וי"א שמשום בשבה"ש לא הי' צריך לשהות כלל דאפשר להסירו וגם אין נ"מ בין קודם השהיה ובין לאחר השהיה דגם אחר ששהה כשיעור צריך להסירו אלא הטעם הוא משום שהבשר מוציא שומן ומאריך בטעם אם אוכלו ולפ"ז הלועס לתינוק א"צ לשהות כלל דכיון שאינו אוכלו אינו מאריך בטעם אלא מנקר הבשר שבין השנים ואוכל גבינה וגם אחר ששהה כשיעור צריך לנקר הבשבה"ש. ונקטינן כחומר ב' הטעמים דאפי' אחר ששהה צריך לנקרו אם עודנו בין השנים לחוש להי"א דס"ל דלא נתעכל כלל וקודם השיעור יש לחוש לסברת הרמב"ם דא"א להסירו היטב לכן אפי' לועס לתינוק צריך להמתין כשיעור (כשמנקר הבשר מן השנים אחר השיעור א"צ להמתין עוד כלל אלא מקנח פיו ואוכל גבינה) ושיעור מסעודה לסעודה הוא דוקא מזמן סעודת בוקר עד זמן סעודת הערב שהוא ו' שעות. ודעת התוס' וראבי' דאפי' לאלתר אם בירך מותר משום לא פלוג אבל מ"מ אין לברך כדי לאכול גבינה והעולם עושים פשרה מדעתם להמתין שעה אחת ואין למחות ומ"מ צריך לברך בהמ"ז ולא בסעודה אחת והצנועים מושכים את ידיהם עד ששה שעות אבל גבינה מותר לאכול אחרי' בשר מיד אפי' באותה סעודה דטעם הגבינה אינו מאריך וגם מה שנדבק בחניכיו ובשיניו אפשר להסירו לכן מותר לכ"ע אלא שאם בא לאכול בשר בהמה שהוא דאורייתא צריך לעיין ידיו שמא נדבק בהם מעט מן הגבינה ובלילה שא"א לעיין צריך לנטלם (וי"א שגם ביום צריך נט"י) ולדעת הרי"ף ורמב"ם ותוס' והרמב"ן צריך לקנח פיו ג"כ בפת או בכ"ד חוץ מתמרי קמחי וירקי ולהדיחו ג"כ במים או ביין ואם שרה פתו ביין או במים ומקנח בו פיו ה"ז עולה לקינוח והדחה וטוב לעשות כל אחד בפ"ע) ולדעת ר"ת ורז"ה א"צ כלל להדיח ולקנח פיו רק נטילה לידיו ואם בא לאכול בשר עוף א"צ כלום לכ"ע לא נטילה לידיו ולא קינוח והדחה לפיו דבשר עוף מדרבנן כמו שנת' (בסי' פ"ז) ובמידי דרבנן לא גזרינן וחי' י"א שהיא כעוף שהרי גם היא מדרבנן כמו שנת' שם וי"א שהיא כבהמה דמפני שבשרה דומה לבשר הבהמה אתי לאחלופי וכן נקטינן שלא לאכול בשר אחר גבינה אפי' בשר עוף כמו גבינה אחר בשר וכן הוא בזוהר שאסור לאכול בשר וחלב בסעודה חדא בשעתא חדא כו' (וי"א דאחר גבינה רכה או חלב מותר לאכול בשר מיד ואחר גבינה קשה צריך להמתין כמו בגבינה אחר בשר משום שגבינה קשה מאריך בטעם ולא נדבק בחניכיו) וי"א דכ"ז דווקא בבשר וגבינה עצמם אבל בתבשיל של בשר ותבשיל של גבינה אפי' אכל התבשיל של בשר קודם אינו צריך אפי' נטילה לידיו ואם בא הגבינה עצמה אחר תבשיל של בשר או הבשר בעצמו אחר תבשיל של גבינה נוטל ידיו ואוכל ומרק של בשר י"א שהוא כבשר עצמו וי"א כתבשיל של בשר ודוקא צלול אבל עב כגון עם ירק הוא כבשר עצמו ושומן בהמה כבשר ושומן אווז רבים מקילין וי"א שתבשיל של בשר הוי' כמו בשר עצמו וכן תבשיל של גבינה הוי כמו הגבינה עצמה וכן נוהגין ואדרבה אחר תבשיל של גבינה צריך נטילה לידיו אפי' ביום משא"כ אחר גבינה יש להקל ומ"מ אם אין בשר וגבינה כלל בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר או של חלב נוהגין להקל

(סימן צ'

) כבר נתבאר דחלב שחוטה אסור לאכול עם בשר מדרבנן לפיכך אם רוצה לאכול את הכחל קורעו ומוציא החלב ממנו כיצד בא לבשלו עם בשר אחר קורעו שתי וערב וטחו בכותל (ואם חתכו על פני כולו א"צ טיחה בכותל כדי להוציא כל לחלוחית חלב שבו בא לבשלו לבדו לדעת הרי"ף ורש"י צריך ג"כ לקורעו באופן הנ"ל וכן משמע דעת הר"מ ולדעת ר"ת קורעו קצת ודיו ולדעת רז"ה א"צ קריעה כלל בא לצלותו לדעת הרי"ף ורז"ה א"צ קריעה כלל ולדעת הרמב"ם ור"ת ורש"י קורעו קצת. עבר ובשלו עם בשר בלא קריעה כלל משערינן בס' כנגדו וכחל עצמו מן המנין שהרי בשר היתר הוא ואפי' איכא ס' הוא עצמו אסור דאע"פ שהחלב שבו יצא ונתבטל והוא עצמו דבר מותר הוא מ"מ קודם שיצא ממנו כל החלב נכנס בהחלב טעם הבשר שהוא מרובה ונאסר אז כל הכחל מחמת אותו החלב שלא הי' אפשר להפרישו ממנו לכן אף שיצא ממנו כל החלב ונתבטל מ"מ הוא עצמו באיסורו עומד או משום מראית העין דכיון שמצרכינן ס' נגדו נראה כמו שהוא חתיכה נבילה ולכל הדעות אין חילוק בזה בין שלא קרעו כלל ובין שקרעו שתי וערב ולא טחו בכותל חוץ מדעת ר"ת שסובר דדוקא שלא קרעו כלל אבל קרעו קצת מותר בדיעבד בשלו לבדו בלא קריעה לדעת רש"י משערינן בס' כמו עם בשר דלאחר שנפלט והרי הוא חלב גמור מדרבנן חוזר ונבלע אלא שאם יש ס' גם הכחל עצמו מותר (דסובר כטעם ראשון הנ"ל) וזה לא שייך כאן שהרי אין כאן בשר שיתן טעם בהחלב ומחמת הכחל עצמו לא נאסר קודם שיצא כל החלב דכ"ז שלא פירש לא גזרו רבנן שיאסר את בשר הכחל כיון שהיא עמו מיום היותו לא אתי לשרויי בשב"ח דעלמא ולדעתו אין חילוק בין לא קרעו כלל לקרעו ולא טחו ולדעת הרי"ף והרמב"ם ור"ת וח"ה מותר אפי' לא קרעו כלל שאף החלב שנפלט וחוזר ונבלע בו לא גזרו לאסרו דכיון שהוא בטעמו כמו שהי' לא אתא לאחלופי בב"ח דעלמא צלאו בלא קריעה מותר לכ"ע י"א דלדעת רש"י אינו מועיל קריעה שתי וערב וטיחה לבשלו עם בשר שמא לא יקרענה יפה וכן הוא מנהג העולם שלא לבשלו עם בשר כלל (ומ"מ בדיעבד יש לסמוך