דברי נחמיה אורח חיים קפד

דרוב הנבלעים דרך הוושט ולא משמע כן בש"ע סעי' ט' ומטרפש יש ללמוד בקל לכבד עצמו שדרך לו מן הקנה משא"כ לטרפש ואע"ג דבמחט שנמצא בחלל הבהמה י"ל דודאי טריפה אם העור והבשר הי' שלם מבחוץ כמ"ש הת"ש רסי' נ"א והוא הקנה הרחב כו' זהו לשון הר"ן והש"ע. אבל הרמב"ם כ' וז"ל והוא הקנה הרחב שבאמצע שבו נכנס המאכל לכבד ולכאורה שניהם לדבר א' נתכוונו אך ק' מ"ש הרמב"ם שהמאכל נכנס לתוכו והרי המאכל אינו יורד מן הקנה אלא מן האצטומכא כמ"ש הת"ש רסי' נ"א וכ"נ ממ"ש התוס' דמ"ח סע"ב הא ודאי דרך הוושט נקב כו' וכ"כ עוד (ד"נ ב' ד"ה מחט) נקובי נקיב ואתאי דר"ל שביאתו לחלל הי' ע"י שניקב הוושט או הדקין דכן מתפרש לי' זה בגמ' דמ"ט סע"ב לשיטת רש"י ותוס' וכ"כ התוס' בסוכה דל"ד וכ"כ הרא"ש פא"ט סי' כ"ז וכ"כ המרדכי סי' תר"כ וסי' תרכ"ז. אך מש"ש ב' רש"י אם נתכוין למ"ש רש"י דנ"ג סע"ב גבי בקוץ עד שתנקב לחלל א"כ הוי רק ספק טריפה כמש"ש ובדיקה א"א אמנם י"ל שלא נתכוין לזה דהא כ"כ ג"כ בשם רב יהודאי גאון. והרי הבה"ג סובר שם דכשרה ע"י בדיקה והסמ"ג כ' שבה"ג חיבר רי"ג אלא י"ל שנתכוין למ"ש רש"י דנ"א גבי בעובי ביה"כ מבפנים ור"ל דאלו מבחוץ הוי טריפה וודאית. וכ"כ הראב"ן סי' רמ"ח וכ"כ בהג"א ממהרי"ו פ' המדיר וכ"כ הסמ"ג והסמ"ק והר"פ גבי ב"ה דמ"מ כו' דבוושט תלינן משום דרוב הנבלעים כו' משמע מכ"ז דמחט שנמצא בחלל הגוף הוי ודאי טריפה משום דתלינן דדרך וושט אתאי ואע"ג דבכ"מ פ"ז דין י"ב דימה מחט שנמצא בחלל הגוף לקוץ שניקב לחלל היינו לענין דמהני בדיקה כל החלל להאומרים דבדיקה מהני דבזה אין לחלק כיון דבדקו ולא מצאו נקב ולשמא הבריא ל"ח ע"כ תלינן במיעוטא דניקבה הדופן תדע דהא בדיקה מהני גם בריאה וקופא לבר אף לפרש"י דמחלק בחיתוכא דריאה ג"כ בין קופא לבר כו' ס"ל מ"ש שבשר הריאה רך כו' ואף גם מהני בדיקה זו לדעת העיטור שבב"י ססי' מ"ב ואע"ג דלא קיי"ל הכי היינו משום דאין זו בדיקה טובה כיון דא"א לבודקו בנפיחה אבל למאן דס"ל דבדיקה טובה היא אין לחלק והתם חייש הרמב"ם לשמא ניקבו סמפוני הכבד אבל לדידן דקיי"ל דלא מהני בדיקה בכל החלל איכא לפלוגי בין קוץ שניקב מבחוץ עד לחלל דהוי רק ספק טריפה לקוץ או מחט שנמצא בחלל דהוי ודאי טריפה משום דתלינן דדרך הוושט אזיל לטעמי' דל"ח למעלה גבי כבד דלמא עייל דרך הוושט כו' דהתם שאני שהוא מן האברים התלוים בקנה וכמ"ש הרשב"א משא"כ במחט שנמצא בחלל וכ"ש בתחובה בבה"כ מצד חוץ שהוא מהאברים התלוים בוושט דיש לחוש עכ"פ שמא ניקב א' מהאברים שניקב במשהו התלוי בוושט והרשב"א יוכיח דגבי כבד ס"ל כהרמב"ם וגבי מחט שתחובה בקורקבן מצד א' מצד החוץ כ' דמ"ג דטריפה והיינו מצד ממ"נ כו' ע"ש אך מל' הרשב"א בתה"א ד"ל ע"ד מובן דיש מקום לומר דהוי רק ספק טריפה שהרי כ' דקוץ זה מהיכן בא את"ל שבלעו א"כ כבר ניקבו הדקין ויצא ה"ז טריפה ואת"ל שנכנס מבחוץ הא קיי"ל בקוץ עד שתנקב לחלל כו' עכ"ל וא"כ לאת"ל הב' הוי רק ס' טריפה אך י"ל דמ"מ הוי קרוב לודאי טריפה כיון דאיכא ס"ס לאיסורא וכ"כ שם ה"ז טריפה ואפי' נמצאת מחט בחלל הבהמה כן הדין כו' עכ"ל והא דלא חיישינן דלמא יצאה דרך כרס החיצונה היינו משום דס"ל דקיי"ל כריב"ח דכל הכרס כולו כה"פ ונקיבתה במשהו ועפי"ז י"ל דמאי דמשמע לכאורה מדברי הר"ן גבי המסס ובה"כ שניקבו מצד א' שכ' וז"ל אבל אם ניקב החיצון כו' טריפה דאי מגוואי עייל כו' ואי עייל הא קיי"ל בקוץ עד שתנקב לחלל כו' דמשמע מזה כיון דטעם טריפות זה היינו משום הא דאמרינן בקוץ לסברא דדרך הדופן נכנסה ולא ניקבה מהני למיהוי פלגא שניקב לחלל דטריפה א"כ לא הוי רק ספק טריפות ואע"ג שכ' דאי מגוואי עייל כו' היינו התם שנמצא דבה"כ ממש מצד חיצון שייך לומר אי מגוואי עייל כו' משא"כ בקוץ ומחט שנמצא בחלל י"ל דל"ח שמא מגוואי עייל רק דטריפה משום דקיי"ל בקוץ כו' וא"כ לפ"ז הוי רק ס' טריפות אבל לפי מ"ש ב' הרשב"א דגם בנמצא בחלל הבהמה כו' את"ל כו' ואת"ל כו' א"כ י"ל שהר"ן ג"כ נתכוין לזה וא"כ צד האיסור קרוב מצד ההיתר ואינו ס' שקול דהוי לי' שני ספיקות להחמיר וראיתי להפ"ת סי' מ"ח ס"ק י"ז שכ' דהוי ס' טריפה וקצת משמע כן בסה"ת סי' י"ד שכ' לחוש שמא ניקב הוושט וכ"כ בהגמ"י פ"י ול' יש לחוש משמע דהוי ספק לבד וצ"ע ועבפ"ג סי' מ"ט שנסתפק בדין זה ועבמ"ש במשבצות סי' מ"א סק"ה ולפמ"ש מוכח מרוב הפוסקים שהדבר קרוב לודאי טרפה אמנם כ"ז במחט שנמצא באברים התלוים בוושט מצד החוץ או בחלל הגוף אבל בנמצא באברים התלוים בקנה ובקטינתא י"ל דהוי רק ס' טריפה לכ"ע כיון שיש עוד צד לומר שמא דרך הקנה נכנסה כיון שהם תלוים בקנה ואע"ג דרוב הנבלעים הם דרך הוושט וכמ"ש בסה"ת שאין דרך להקדים קנה לוושט מ"מ כיון שנמצאת באברים התלוים בקנה יש קצת סברא לומר דדרך הקנה נכנסה ועפמ"ג דמדמה לזה לרוב וקרוב וא"כ אע"ג דקיי"ל הלך אחר הרוב מ"מ בצירוף חזקה דהיתרא לקורב' מהני למיהוי פלגא כמ"ש התוס' בנדה די"ז ע"ב (ועבמ"ש מו"ר כאא"ז נ"ע סי' קפ"ג ססק"א) ועכ"פ בצירוף סברא זו וכה"ג נמצא בת' מעיל צדקה שהשיב להח"צ כמדומה שהוא בסי' ס"ט מתשובותיו ועוד דהא הרמב"ם והרשב"א סוברים דמחט שנמצא באברים תלוים בקנה ל"ח כלל שמא דרך הוושט נכנסו א"כ גם לדידן דקיי"ל כרש"י י"ל דטפי מספק טריפה לא הוי דכולי האי לא מפשינן פלוגתא בינייהו ועוד דהרשב"א עצמו גריס בשיטת רש"י דבקטינתא ל"ש קופא לנו ול"ש לבר כשרה ואע"ג דאנן לא קיי"ל כן בשיטת רש"י מ"מ י"ל דטרפה מספק אך לפי גירסתנו אבל בקטינתא ל"ש כו' נקובי נקיב ואתאי משמע קצת דהוי ודאי טריפה כמו בקופא לבר אמנם בתויק"ו סי' ל"ו סק"ו כ' דל"ג כן לשיטת רש"י אלא כמ"ש בתה"א דנ"ו אבל בקטינתא ל"ש קופא לגו ול"ש קופא לבר ול"ג נקובי נקיב ואתאי דלפי"ז הוי רק ספק טריפה וכן קרוב לומר לפ"ד הר"פ בהגהת סמ"ק והסמ"ג שמחלקים בקטינתא בין שלימה לחיתוכא משא"כ באלימתא וקופא לבר אין חילוק ע"ש והיינו משום דבקטינתא הוי רק ספק וכמ"ש הר"פ איכא לספוקי כו' ומ"ש משום דרוב הנבלעים כו' היינו מש"ה תלינן לחומרא אע"ג שתלוים בקנה אך מ"ש הרשב"א בחידושיו גבי קופא לגו כו' משמע דלפי שיטת רש"י ראוי. לומר דאפי' בקטינתא יהי' וודאי טריפה ולפמש"ל כוונתו דהוי ודאי טריפה אך לפי האמת א"א לומר כן דהא הוא עצמו ס"ל כהרמב"ם דל"ח כלל לשמא נכנס דרך הוושט אלא צ"ל דמיירי התם בידוע שניקב הכבד מבחוץ כגון שאינו ניכר מבפנים רק הנקב מתחיל מצד חוץ כו' אך באמת כבר כ' בתויק"ו שם שאין זה מוכרח וכנ"ל ולכן כיון דמבואר בש"ע להדיא דמחט שנמצא בטרפש טריפה מספק לבד א"כ ע"כ צ"ל דיש לחלק בין מחט שנמצא בחלל הבהמה לנמצא באברים התלוים בקנה והטרפש צ"ל דדינו כאברים התלוים בקנה כיון שמבדיל בין אברי הנשימה לאברי המזון דבנמצא בטרפש וכ"ש באברים התלוים בקנה כמו כבד הוי רק ספק טריפה וכמ"ש הצ"צ והפר"ח והכו"פ אבל בנמצא בחלל הבהמה י"ל דקרוב לודאי טריפה וכמ"ש הת"ש ונ' להביא עוד ראי' לזה ממ"ש הרמ"א סי' מ"ח סעי' י"א בהגהה במחט שנמצאת בקורקבן כו' ולא היה ניכר שום נקב לא מצד פנים ולא מצד חוץ שיש אוסרין