דברי נחמיה אורח חיים קפב

הריאה שלימה ובמישוש הרגישו בה המחט נופחין אותה ורואין אם אינה מוציאה רוח בשום מקום א"כ הרי נא ניקבו הקרומים ובוודאי דרך הקנה נכנסה ולא ניקבה כלום וכשרה דלשמא ניקבה ועלה בו קרום ונסתם ל"ח כדלעיל סק"א וה"נ אין חילוק בין מחט דקה לעבה כו' צריך להעתיק לשון השמ"ח עד סוף סעיף ל"ו

סמ"ק והגמ"י או"ה מהרא"י) י"א דהאידנא אין אנו סומכים על הנפיחה שאין אנו בקיאים בשום דבר הצריך בדיקה ואין דנין דין שלימה ולכן יש להטריף כל ריאה שנמצא בה מחט שהיא חדה מצד א' עכ"פ (ש"ד ב"י מהרש"ל ומשמעות כל הפוסקים) וי"א שגם האידנא סומכים על בדיקתנו שאין חומרא בבדיקה זו כ"כ ויש לסמוך עליהם בהפ"מ (ש"ח סל"ז). ואם נמצאת בחתיכת ריאה וקודם שנחתכה נפחוה ולא מצד שהרגישו תחלה שיש בה מחט אלא כמו שדרך בכמה ק"ק לנפוח כל ריאה אין לסמוך אנפיחה זו אפי' בהפ"מ דכיון שלא ידעו מעיקרא שמחט בתוכה חיישינן שמא לא דקדקו יפה (משמעות הש"ך ס"ק ל"ד וכ"ה בבל"י ס"ק מ"ג דלא כהפ"מ דאל"כ לא א"ש לו' ונ' להכריע דאדרבה מחמיר יותר מהרמ"א) וי"א דבהפ"מ יש לסמוך אנפיחה אפילו לא ידעו מעיקרא שמחט בתוכה ואם ידעו מעיקרא שמחט בתוכה ונפחוה (עח"י סי' תמ"ז ס"ק מ"ש ב' השואל שבתשו' צ"צ סי' ס"ה) או אפי' לא ידעו שמחט בתוכה אלא שנפחוה מצד ריעותא אחרת אם אין אותה הריעותא מצטרפת להטריף הריאה מצד תר"ל עם ריעותא דמחט שאז ודאי דקדקו יפה בנפיחה יש להקל אפילו שלא במקום הפ"מ (ע' ראב"ן סי' ר"מ) וכ"נ עיקר משמעות רש"י דמ"ט ותוס' שם וסה"ת) הואיל ובלאה"נ י"א שבריאה שלימה א"צ נפיחה כלל אלא כל שאין אנו רואים שום נקב מבחוץ כשרה (ואע"ג רי"ף רא"ש רמב"ם רשב"א סמ"ק סמ"ג) דלא קיי"ל הכי מ"מ כשנפחוה יש להקל וכן אם המחט עבה וקופא לצד הסמפון יש להקל אפי' שלא במקום הפ"מ כל שנפחוה תחילה כמו שדרך לנפוח כל ריאה בכמה ק"ק (עבמש"ל ס"ק ב') כיון שי"א דבכה"ג אפי' בחיתוכי' יש להקל כל שהמחט כולה טמונה תוך החתי' א"כ כ"ש בשלימה ולא נפחוה אלא שראוי שאין נקב מבחוץ ואע"ג דאנן קיי"ל כסברא זו מ"מ אין להחמיר בנפחוה תחילה אפי' לא נפחוה מצד שנולד בה ריעותא ועוד י"ל דבמקום שהמנהג לנפוח כל ריאה מדקדקים בנפיחה ולא שייך לומר בכה"ג כל מילתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' (ע' תצ"צ הנ"ל וח"י שם ס"ק) אלא כשלא הי' צריך לאותו דבר לגמרי משא"כ בנ"ד הרי צריך לנופחה לידע ששלימה היא מכל מקום והוי מילתא דרמיא עלי' וכן היכא שיש עוד צדדים להקל סומכים אבדיקה (ש"ח סל"ח) אם נמצאת ק"ד מבחוץ נגד המחט או סמוך קצת למקום שכנגד המחט (מ"י כלל צ"ב סק"ב וכ"ה משמעות היש"ש ססי') וה"ה אם נמצא שם סרכא תלוי' משמעות הרא"ש סי' כ"ו ולא חזינן בה ריעותא כו' או שנמצא שם שאר ריעותא אפי' הריאה שלימה ובדקוה בנפיחה טריפה דהק"ד או הריעותא מוכיחים על המחט שניקבה (ש"ח שם) וצריך לראות אחר זה לכתחילה צריך להעתיק מש"ח עד סוף סעיף ל"ח)

וכ"ז במחט שנמצאת בבשר הריאה אבל אם נמצאת בסמפוני הריאה יש לחלק בענין אחר שאם נמצאת בסמפונא רבא דריאה ורש"י ד' מ"ו) והוא סמפון אמצעי שבאומה בין שהריאה שלימה בין שהיא חיתוכי' בין שהמחט היא קטנה בין שהיא עבה וקופא לגו או לבר בכל ענין כשרה (רש"י) דבכאן אין לחוש שמא דרך הוושט נכנסה דא"כ מי מכוונה לסמפון זה הלכך דברים ניכרים ע"כ דבסמפונא נקט ועל דרך הקנה ובא לסמפונות הריאה (הר"ן רי"ו) וגם אין לחוש לשמא ניקבה' קרומי הריאה וחזרה דכיון שלא נמצאת בבשר הריאה א"כ לא ניקבה עדיין כלל ולא מחזקינן ריעותא (תויק"ו ססי' ל"ז בקיצור הדינים אות ג') ויש מי שאוסר שאם נמצאת בסמפונא רבא והריאה תחובה והמחט יוצא לחוץ עד שאפשר לומר לפי ערך אורך המחט שיצא המחט וניקבה קרומי הריאה ולא חזרה לאחורי' אז יש להחמיר לענין מעשה ואם נמצאת בסמפונות הקטנים שבריאה (משמעות העיטור שבב"י וכ"ה משמעות רש"י במ"ש מי מכוונה לסמפון זה כו') י"א שדינה כ"א נמצאת בבשר הריאה ואם הריאה היא חתוכה טריפה משום דחיישינן שמא נכנסה דרך הוושט כדלעיל סק"א (רי"ו) אבל משום החשש דשמא ניקבה קרומי הריאה אין לחוש דל"ח להא אלא כשיצאה המחט מן הסמפון ונמצאת בבשר הריאה (תויק"ו שם אות ד') ולכן אם המחט עבה וקופא לגו לצד סמפונא רבא יש להקל דאז ל"ח שמא נכנס דרך הוושט (פרת"ב) ויש מי שמקיל בכל ענין ולענ"ד שאין לסמוך ע"ז דמשמעות העיטור ורש"י והשע"ד להחמיר (פר"ח ש"ת סל"ט) נמצא גרעין בריאה כגרעין תמרה (רוקח סי' שפ"ד) או גודגדניות (כרו"פ) או עגולים שמלעיטים בהם אווזות אם אינם חדודים אלא עגולים כגרעין תמרה כשרה בין בשלימה ובין בחתוכה דאין דרך גרעין בזה לנקוב אבל גרעין זית (רוקח סי' שפ"ד) או של פרי אחר שהם חדים מגרעין זית (פר"ח שם) דינן כמחט שנת' לעיל (משמעות תוס' דמ"ט רא"ש רי"ו ת"ש סי' מ"א תויק"ו ססי' זה) ויש מחמירים בקשייתא דזיתא שאפילו בריאה שלימה טריפה ואפי' נפיחה לא מהני שמפני שהם קשים ואינה יכולה לבא בריוח דרך הסמפונות חיישינן שמא ניקבה הוושט וחזרה וניקבה בכבד (ב"ח סי' מ"ב) ויש מחמירים עוד לומר דאפי' בסמפונא רבא דריאה טריפה כה"ג מה"ט ויש להחמיר כדבריהם אא"כ יש הפ"מ שאז יש לסמוך על הפוסקים שלא חלקו ביניהם

(סי' מ"א ס"ו) מחט שנמצאת בכבד בין אם בא לפנינו שלם או חתוך אם צד העב שלו לצד חלל הבהמה לחוץ אפי' כולו טמון בבשר הכבד קרוב לודאי שאנו תולין שנכנס דרך הוושט להדקין ויצא מהדקין לחלל הבהמה וניקבם ומשם נכנס לכבד שאלו נכנס דרך הסמפון לא הוי לנקוב בצד העב שלו ואם צד הדק שלו כלפי חוץ אפי' אין טמון כולו בבשר הכבד אלא חודו יוצאה לתוך חלל הבהמה וראשה העב נחבא בתוך הכבד כשרה שאנו תולין לומר דרך סמפון בא וניקב את הסמפון ויצא לכבד וממנו לחוץ בד"א במחט גסה שראשה העב גסה כשיעור. גרעינה של תמרה שאז אין דרך ראש העב כזה לנקוב (ראב"ן סי' רמ"ד שערי דורא סי') וכן מסמר שיש לו ראש אבל אם ראש העב של מחט קטנה משיעור זה אין חילוק לאיזה צד פונה צד העב שלו וטריפה בכל ענין מספק שהרי הוא ראוי לנקוב בצד העב שלו כמו בצד הדק שלו (פר"ח סקי"א חג"ש) ויש מי שאומר דהיינו דווקא במחט נקובה שאין ראשה חלק כ"כ אבל מחט שאינה נקובה שראשה עגול וחלק אפי' אין גסה כגרעין תמרה אנא כגרעין זית יש להקל (ת"ש) וי"ח ע"ז ולמעשה במחט וכל דרך שיש לו אורך יש להחמיר משום שי"ל שראשה עגול יכולה לנקוב ע"י כובד האורך שמכביד עליה אבל אם נמצא גרעין עגול בכבד שאינו חד אפי' הוא קטן (משמעות הרוקח סי' שפ"ז) מגרעין תמרה יש להקל דכיון שאין לו אורך משך ועגול מכל צדדיו קשה לומר שנוקב ומסתבר טפי דסמפונא נקט ועל (ת"ש ססי' מ"ב וכרו"פ שם ויש מחמירים גם בזה אבל משמעות (ת"ח ב"ח ססי' מ"ב שפתי דעת שם ס"ק י"ד) שא"פ להקל בזה (ב"י רמ"א לבוש) וכן אם נמצאת המחט מונחת בעובי הכבד ביושר באופן שאין צד העב שלו פונה לצד הסמפון טריפה בכל ענין בן קופה לגו בין קופה לבר דוודאי דרך וושט נכנסה ונפלה על דופן הכבד שאלו נכנסה דרך הסמפון לא היה אפשר