דברי נחמיה אורח חיים קפא

יש לחוש שמא יתפרק עוד הלכך לדינא נלע"ד דבמה שהקיל בתויק"ו לגמרי בפיצול מקמא בהפ"מ קשה לסמוך ע"ז כי אין לו ראי' מכרעת לזה ומיתרת אין ראי' כנ"ל (בשגם שעיקר דין פיצול קולא היא שהקילו שלא לחשבו ליתרת מגבה והיינו דוקא כשיש גומא המוכח' שהוא פיצול ובמונח בה וע' פרי תואר סק"י וה"נ דכוותי' אך מ"מ אם נכנס לתוך הגומא אף אם אין מניחין היד עלי' שהקיל בזה בחג"ש ס"ק ל"ט וצ"ל דמיירי כשמונח בגומא אף אם הצד דמקמא הוא לארץ שהרי כן היה הריאה בחיי הבהמה ועת"ש סקכ"ו דבכה"ג משמעות הט"ז וש"ך ופר"ח להקל לכן בכה"ג יש להקל בהפ"מ עכ"פ וגם נלע"ד שצ"ל הפיצול מושרש יפה וגם זה מצד הוא להקל ע' פמ"ג בש"ד ס"ק ל"ז ובכל צירופי אלה יש להקל ואפשר דגם התוס' יודה בשהפיצול מושרש יפה ס"ק י"ד כיון כו' כה"ג נת' בש"ח סי"ב ואף לפמש"ל סקי"ב דעיקר טריפות יתרת משום י"כ לבד מ"מ יש צד להקל בזה ע"ד מ"ש לעיל סק"י בשם רש"ל דבהכי רביתייהו (סק"ב) לפי' כו' מ"ש הב"ח דמנהגנו בנוי ע"ד הרב דאברצלוני גם ע"ז יש להשיב כדאית' בס' ב"א בק"ה לסי' ל"ה ועוד דבהגהת הר"ץ כ' שהוא נהג לשער בציפורן אגודל א"כ בוורדא יש לסמוך ע"ז עכ"פ

(שייך לסי' ל"ו סט"ז

) כבר נתבאר בסי' ל"ג ס"ט סק"ב דין קוץ או מחט שנמצאים תחובים בוושט שיש ג' דעות בזה י"א שחוששים לשמא נתרפא ויש שאין חוששים לשמא נתרפא אבל חוששים לשמא ניקב ובעי לבדוק בעוה"פ ועוה"ח ולכן אם ניקב עוה"פ טריפה כו' עוה"ח דוושט אין לו בדיקה מבחוץ לכן אעפ"י שאינו ניכר בו נקב טריפה ואעפ"י שהמחט אין תחובה בו כלל רק בעוה"פ לבדו חיישינן שמא ניקבה וחזרה לאחוריה וי"א שאין חוששין שמא חזרה לאחורי' ולכן כשתוחבה בעוה"פ לבדו אין חוששין כלל שמא ניקבה וגם עוה"ח. והנה במחט שנמצאת בריאה כ"ע מודים דאין חוששין שמא נתרפא והטעם משום דיש רמב"ם) מהאומרים דבוושט חיישינן שמא נתרפא ויש (תוס' עמ"ש רבינו ססי' ל"ג) מחלקים בענין אחר דמשום דבוושט אכלה בי' ופעי' בי' גמדא לי' ופשטא לי' ומש"ה שכיח טובא שיחזור הקוץ לאחוריו ע"י נענוע עורות הוושט בחייה תמיד ואחר שחזר לאחוריו יוכל הנקב להעלות קרום וליסתם והוא מילתא דשכיח טובא ומש"ה חיישינן לה אע"ג בדליכא ריעותא גמורה משא"כ בריאה אע"ג שמרחפת ולא נייחא מ"מ לא גמדא ופשטא כמו וושט ומש"ה מהני בה בדיקה מבחוץ. ול"ח שמא עלה בו קרום ונסתם הנקב אבל מ"מ חיישינן שמא נקובה לחוץ וחזרה לאחוריה ויש הנקב במציאות עתה ממש כיון דאיכא ריעותא גמורה במציאת המחט בריאה שהוא שלא כדרך הנבלעים ומה"ע אפי' להאומרים דבוושט לא חיישי' שמא ניקבה וחזרה לאחורי' הכא חיישינן דשאני בוושט שהמחט נמצא שם על שנבלע דרך כל הנבלעים באיברי המזון ולא מיקרי ריעותא כ"כ משא"כ במחט שנמצא בריאה שהרי אין דרך הנבלעים ליכנס בריאה כלל ורש"י ותוס') ועוד יש לחוש שמא נכנסה המחט בריאה דרך כל הנבלעים דהיינו ע"י וושט וניקבה הכרס או הדקין ואח"כ ניקבה הריאה מבחוץ ונכנסה לתוכה ואע"פ שהמחט נמצא באיברים התלוים בקנה מ"מ כיון שרוב הנבלעים דרך הוושט נבלעים חוששים לזה ולכן לצאת מחששות אלו א"א אא"כ נפחו תחילה וראו שהיא שלמה מכל נקב אזי היא כשרה דלשמא עלה בה קרום לא חיישינן אבל אם נמצא המחט בריאה אחר שנחתכה ולא נפחוה תחלה טרפה מספק דאמרן ואין חילוק כו'

עיין תויק"ו שהקשה מנלן להפוסקים דלרש"י לא בעי בריאה שלימה שנמצא בה מחט נפיחה וע"ש שנדחק בזה ולפע"ד פשוט ממ"ש רש"י דמ"ט גב מרה ומאן דטריף במחט טריף נמי בהא אלמא דמשוה מרה לריאה שלימה ופשוט דבמרה נא שייך נפיחה (ומ"ש בב"י סי' מ"ב ד"ה שמעתי ונפח בה כו') היינו סברא בעלמא ולא נז' בגמ' ובנידון שבב"י הוא דמהני) א"כ בריאה נמי לא בעי נפיחה וכ"נ דעת התוס' שם דאל"כ לא הוצרכו לחלק בין מחט לקשייתא דזיתא כ"ע מודים דאין חוששין שמא נתרפא באו"ה ריש כלל כ"א כ' דהאידנא חיישינן שמא נתרפא והוא נגד כל הפוסקים גם באמת בחששא כזו לא שייך לחלק בין דורות שלהם להאידנא וכמ"ש הט"ז סס"ק כ"א. אבל מ"מ כו' כצ"ל לדברי רבינו אף שס' זו דחוקה אבל אפשר לומר כן בענין אחר דהתוס' ג"כ צ"ל דנקובת הוושט הוי ס' בשחיטה ולכן מחמירים בי' טפי ומה"ט כו' בזה נדחה כל מ"ש התויק"ו לפ"ד הרא"ש) ואין חילוק בכ"ז בין שהמחט דקה כעין שלנו בין עבה אפילו (ש"ח סל"ה) ראש א' עב כגרעין תמרה והקופה דהיינו צד זה העב לצד הסמפון וצד הדק לצד חלל הגוף טריפה כשנמצאת בחתיכה דריאה שלא נפחוה תחילה אע"ג דדרך הקנה נכנסה וליכא למיחש החשש הב' דלעיל סק"א מ"מ חיישינן שמא ניקבה בחודה גם קרומי הריאה וחזרה לאחורי' כמשנת"ל (משמעות כל הפוסקים ורבינו ססל"ג (עבמש"ל סכ"א) ולכן אפילו המחט טמונה כולה בתוך חתיכת הריאה שהובא לפנינו טריפה אע"פ שמרוחקת מקרומי הריאה מ"מ כיון דחיישינן שניקבה וחזרה לאחורי' טרפה (תויק"ו סק"ו וס"ס ק"ז אות ב') ויש מקילים בזה דס"ל שלהאומרים גבי וושט דל"ח שמא ניקבה וחזרה לאחורי' ה"ה בריאה נמי לא חיישינן לזה ולא הטריפו בגמ' במחט שנמצא בחיתוכי דריאה אלא כשיש להסתפק שמא יצא המחט לחוץ וניקבה קרומי הריאה ועדיין לא חזרה לאחורי' כגון שהמחט יוצא לחוץ מתוך החיתוך של הריאה ההובא לפנינו ולפי ערך אורך המחט יש להסתפק שמא אם הית' כל הריאה בשלימות היתה המחט יוצאת עד חוץ לקרומי הריאה אבל אם המחט טמונה בתוך החיתוך של הריאה או אפי' יוצא מתוך החיתוך רק שלפי ערך אורך המחט א"א לומר שיצא המחט לחוץ אם לא שיצאה וחזרה לאחורי' לא חיישינן לזה כלל כמו דל"ח לזה בוושט אך כיון דגם בוושט הרבה פוסקים חולקים ע"ז כמשנ"ת לעיל ע"כ ס"ל שאין לסמוך ע"ז אלא בהפ"מ משום דבהפ"מ קיי"ל דל"ח שמא ניקבה המחט וחזרה לאחורי' כמ"ש הרמ"א בסי' מ"ח גבי בה"כ. וכן נוהגים ג"כ בוושט (ואע"ג שגבי הוושט העיקר כהחולקים היינו משום דהוי ס' בשחיטה משא"כ בריאה דדמי לבה"כ) ולמעשה אין לסמוך על סברא זו כלל וכמשנת"ל סק"א דל"ד כלל ריאה לוושט ולבה"כ דמחט שנמצא בריאה היא ריעותא גמורה שהרי אין דרך הנבלעים ליכנס בריאה כלל ומש"ה חיישינן בזה לכ"ע שמא ניקבה המחט וחזרה לאחורי'

וכ"ז בשצד העב לצד הסמפון דבכה"ג אין לחוש רק לשמא ניקבה המחט קרומי הריאה וחזרה לאחורי' אבל אם צד העב לצד החלל והדק להסמפון (רש"י וכ' הנ"ח שגם התוס' חוששי' לזה וכ"ה ברי"ו ור"ן) חיישינן שבאה המחט דרך הוושט כדרך כל הנבלעים ומשם לדקין וניקבה ויצאה ובאה לתוך הריאה דרך חודה וניקבה הקרומים (פשוט עפמ"ש בש"ע סי' מ"א ס"ו) וכן אם נמצאת המחט מונחת בעובי הריאה ביושר באופן שאין צד העב שלו פונה לצד הסמפון ג"כ טריפה בכל ענין דוודאי דרך הוושט נכנס שאלו נכנס דרך סמפון לא היה לה אפשר להתעקם לגמרי וליתחב בעובי הריאה א"ו דרך הוושט נכנס וכן בשהמחט דקה טריפה משום ב' חששות הנ"ל דלעיל סק"א וכ"ז בשנמצאת המחט בחיתוכי דריאה אבל אם עדיין