דברי נחמיה אורח חיים קפ

חדא בלחוד משום דיתרת בחזקת היתר הוא ולא אסרינן מדעם עכ"ל וכ"כ כל הפוסקים וא"כ הא דאמרינן בגמ' ולית הלכתא כוותי' דרבא ביתרת משמע נמי אפי' כובא ואהא קאמרינן והוא דקיימי בדרי דאוני ומשמע אפי' בדרי דשמאל כשרים וכ"מ קצת לשון תר"ק הותירו בין מן הימין בין מן השמאל והותירו אפי' טובא משמע אלא דבשמאל נמי כשרים וכן משמע להדיח בתמים דעים סי' קנ"א שכ' וז"ל אבל אם בריאה ו' אונות או ז' בבהמה כשרה ובלבד שיהיו עומדות בשורות האומות ולא זעג"ז עכ"ל הרי דלא הקפיד אלא שלא יהיה ע"ג אבל אם עומדות בדרי ש"ד ומשמע אפי' עומדים הב' הנותרים כשהם ז' בדרי דשמאל נמי כשרים ולכן בהפ"מ נלע"ד ש"ד נסמוך על הפר"ח ופ"ת ולה"פ וכרו"פ בשגם שיש עוד צד להקל דהא י"א דהוורדא משלמת ואע"ג דאנן לא קיי"ל הכי מ"מ היינו היכא שיש חסרון ממש בימין משא"כ בנ"ד ואי משום דא"כ ה"ל חסרה הוורדא לפמ"ש המ"ץ. הרי בזה ג"כ הרבה פוסקים רובא דמינכר מכשירים ואע"ג דאנן מטריפים מ"מ בכה"ג שיש מכשירים חילוף זה בלא"ה יש להקל בהפ"מ כנלע"ד וז"ש ואי איכא כו' היינו משום דבכה"ג יש עוד להקל דהא כשיש א' בימין בסוף האומה לפ"ד הש"ע ס"ט משלמת נמי לחסרון גמור בימין והגם שרמ"א החמיר שם היינו משום דהתם האיסור מבואר בש"ס דהיינו חסר ממש. ועפר"ח שם שרמ"א כ"כ לצד החומרא ואף שהת"ש לא כ"כ מ"מ לענין חשש חלוף זה שבלאה"נ רבו החולקים ואין איסורו ברור גם להאוסרים יש לסמוך על הרב"י וכן להיפך כשהד' בשמאל הוא בסוף האומה יש לסמוך ארמ"א וכדפי' הש"ך דבריו והת"ש ועוד דהתם מוקי ג"כ בזה ודינה מבואר לעיל. ובל"ש כתב דהוי ספק טריפה ואין לחוש לזה דכבר נת"ל ס"ג סק"א אות ב' דצ"ל דלהמכשירים י"מ הוא משום דאורחי' וכן מוכח מדברי הרמב"ם גבי ע' טריפות ובכ"מ לשם שמנה הותירו האונות מגבן תחת סוג חסירים אלא דאין הטעם משום שסופה להתפרק דא"כ היינו נקובה וכיון דה"ל חסירה אלמא דאמרינן י"כ גם בכה"ג וא"כ ה"ה מקמא אלא צ"ל משום דאורחי' והנה המטריפים בב"י ל"פ אהרמב"ם כמ"ש במ"ר אלמא דאינהו נמי הכי ס"ל (באס"ק) נ"ל כנלע"ד פשוט מטעם דדמי לנתפצלה בעובי'

סק"ח כענין סדק כו' ברא"פ ס"ק ס"ב כ' שהמח"ב חולק ע"ז וכ"נ דעת השבו"י שהביא שם וגם מ"ש בסמ"ט אבל אם הוא מובדל כו' משמע הא סדק אינו מועיל להטריף ויש לחלק דסדק בעי ע"פ כולו משא"כ כשמובדל כט"ד במקום א' נמי י"ל דטריפה וצ"ע

סק"ט ולא שהבשר נתפצל כו'. הדבר מוכרח בעצמו וכן משמע בד"מ שכ' וז"ל והנה א' מן הבקיאים עשה לפני באותה ריאה עוד פיצול אחר שהיה כמו הראשון והיה גומא תחתי' וכשנופחה הריאה עולה ג"כ קצת מחמת הנפיחה וירד כשנגע בו בנחת ביד עכ"ל ואלו היה נקרע העור לא היתה הריאה עולה בנפיחה עוד דא"כ מה הוצרך לבקי שיעשה פיצול זה הלא כל אדם יוכל לקרוע קצת חתיכ' מהריאה א"ו כמ"ש בפנים וע' ברא"פ ס"ק פ"ג ודבריו צ"ע דודאי תרווייהו חשיבי מקרומי הריאה ולכן אם יש נקב בגומא נלע"ד דטריפה דסתימ' לחוד לא מהני אא"כ יש סרכא בכסדרן וגם בזה חולקים האומרים דיש סרכא בלא נקב ועוד די"ל דלאו היינו כסדרן כיון שלפעמים יוצא' מהגומא וכמ"ש גבי וורדא שנסרכה לכיסא דהוי שלא כסדרן משום שלפעמים יוצא ממנה עסי' ל"ט וה"ה הכא ועכ"פ בלא סירכא ודאי טריפה ול"ד לחלב טהור דסו"ת דהיינו משום דמיהדק ולא עדיף מריאה הסמוכה לדופן במקום רביתא דבלא סביך טריפה משום שמתפרק לעתים כמ"ש במ"ה וה"נ הכא כנלע"ד ודלא כהפת"ב ססי' וע' רמב"ם פ"ו סוף דין ו' רש"י מ"ח ב' ד"ה לחבירו נכנס לנקב כו'

סק"י אא"כ כו' הגם שבתויק"ו האריך דהעיקר כהט"ז גם בזר זהב סק"י הביא הרבה פוס' דס"ל כן מ"מ כיון שדעת רש"ל ביש"ש סי' כ"ט להקל אפי' בבולטת קצת מבשר הריאה אלא שלא מלאו לבו להקל כיון שכ"כ בבדיקות לאסור ועכ"פ מוכח דס"ל דהגומא מצד עצמה מועלת להתיר אף ביתרת ממש משום דס"ל דבהכי רביתייהו ועדיף מיתרת בדרי ואע"פ שבד"מ לא משמע כן אלא דע"י הגומא תלינן דלא הוי יתרת כלל הא אי הוי יתרת טרפה וכ"ד כל האחרונים מ"מ י"ל דהגומא הוא ראיה ברורה שזהו פיצול ולא יתרת ואף שפיצול בולט קצת אינו ראי' לסתור דדילמא היה בריאה במקום זה גובה קצת וככה י"ל לענין אם נמוכה קצת מהגומא הלכך בהפסד גדול יש לסמוך אהמתירים בנמוכה קצת אבל בבולטת קצת אין להקל כיון שכל האחרונים החמירו וגם רש"ל לא הקיל למעשה ועוד דהתם איכא נמי חשש שמא תתרכך כמש"ל סק"ט בפנים

ס"ק י"ב. לפי שיש מקילים ביותר כו' בתויק"ו סק"ג האריך בזה ובמ"ש שהפוסקים המתירים בפחות מט"ד ס"ל דהא דיתרת מגבה טריפה היינו משום דכל יתר כנטול דמי ור"ל דלא חיישינן לשמא תתפרק יפה כו' ואין לומר. דס"ל דתרווייהו אמת ד"יכ דמי וגם חיישינן לסופה להתפרק אלא שבפחות מט"ד לרוב קוטנה ל"ח להא דא"כ מנ"ל להבעה"ע שבטור להוכיח מהא דשיעור אונא כט"ד דילמא השיעור יותר גדול מט"ד והא דמיטרפא בע"ג כט"ד. לאו משום י"כ דמי אלא משום דסופה להתפרק ובכך שיערו חכמים שאם גדול כט"ד סופה להתפרק דהא ע"כ צריכים אנו לומר כן גם אי שיעור אונא כט"ד מ"מ האיך מוכרח דבשיעור זה דווקא סופה להתפרק דהא לאו הא בהא תליא אלא דכך שיערו חכמים וא"כ מנ"ל דשיעור אונא כט"ד א"ו צ"ל דאין הטעם כלל משום סופה להתפרק אלא משום די"כ דמי וא"כ עכצ"ל דשיעור אונא כט"ד דאז חשיב יתר אונא וכן בהרמב"ם רפ"ח שממנו מקור הדין דפחות מט"ד כשרה כמ"ש בחה"ר הנה כתב ג"כ רפ"ח בטעם טריפות דמגבה שהיתר כחסר וכ"כ ספ"י ע' בכ"מ לשם שהותירו האונות מגבן הוא תחת סוג חסירה אלמא דאין הטעם משום סופה להתפרק ג"כ דא"כ היינו נמי נקובה ממש. אך מ"ש דלהמטריפים יתרת בפחות מט"ד היינו משום דסופה להתפרק דאל"כ מ"ט דהנך י"א כיון דשיעור אונא כט"ד א"כ בפחות מזה לאו אונא הוא ולא שייך לומר זו פליאה מאוד דבאמת י"א אלו לא ס"ל כלל דשיעור אונא כט"ד דהא בעל העיטור מוכיח דשיעור אונא כט"ד מהא דאמרינן אבל אגבה אפי' כט"ד טריפה וא"כ הא דאמרינן להאומרים דה"ה בפחות מכן דט"ד לאו דווקא אין ראיה כלל דשיעור אונא כט"ד וכבר השיגו בזה ברא"פ. ובפר"ח בק"א סי' ל"ז משמע דיתרת מגבה טריפה משום סופה להתפרק וכ"כ בשמ"ח ג"כ כמש"ש סעי' ג' ואינו מוכרח כלל אך מ"ש בתויק"ו דה"ה בפיצול נמי ל"ח שמא יתפרק אינו מוכרח משום די"ל דבפיצול חיישינן טפי לשמא יתפרק דהא קמן שהתחיל להתפרק שהרי כל עיקר התהוותו הוא ע"י שנתפצל מגוף הריאה א"כ חיישינן שמא יתפרק עוד משא"כ ביתרת שהוא בטבע תולדתו ולא נתפצל מגוף הריאה מש"ה ל"ח שמא יתפרק לכן בפיצול י"ל דמה"ט בעי שיהא מונח בגומא דווקא אף אם ניכר שהוא פיצול ולא יתרת אך מ"ש ראי' מדין פיצולים דאונא ימין דמכשירים כדלעיל ריש סעיף זה ולא בעינן גומא לכאורה ראי' הוא דל"ח לשמא יתפרק מיהו יש נדחות קצת דכיון דזה נעשה ע"י דוחק הקנה י"ל דכך טבע הקנה לא לפרק לגמרי ומאליו אין לחוש לשמא יתפרק עוד דמהיכ"ת נחוש לזה שהרי לא נתפרק מאליו משא"כ בשארי פיצולים שמתפרקים מעצמן