דברי נחמיה אורח חיים קעח

ולענין הלכה יש להקל בזה כיון שיש חולקים על חילוף זה לגמרי כמשנ"ת לעיל סק"ד

ואונא שנתפצלה לשנים ואין לה שרש כעובי אצבע נידונית כב' בין להקל ובין להחמיר וכ"ז בנתפצלה לארכה אבל בנתפצלה לשנים בעובי' (פת"ב) אינה נידונית רק כאחת לענין חשבון מנין האונות אבל נידונית היא כשנים לענין חשש טריפות דיתרת מקמא ומגבה והיינו כשאין להם שורש א' כע"א. ודינן שאם החיצונה שורשה בולט לחוץ אפילו פחות מט"ד והפנימית שוה מקמא לשאר אונות שבצדה מזה נ' שהפנימית היא האונה הראויה להיות והחיצונה היא יתרת מגבה וטרפה ואי אפכא הרי הפנימית יתרת מקמא ודינה מבואר לעיל ס"ג סק"ב ואם שניהם אינם בולטים כשרה דהא קיימי בדרי דאוני ומ"מ אינה משלמת לחסרון אונא א' כגון אם יש בימין ב' אונות והא' נתפצלה לשנים בעובי' אע"פ ששניהם אינן בולטים ואע"פ דשניהם קיימי בדרי כיון דלא קיימא כעמידת צורות האונות ממש שעומדים זה אצל זה ואלו שנתפצלו הם זה תחת זה לכן אינה יכולה לפעול פעולתה כ"כ ועל"ק ס"ט או"ה (פמ"ג) וי"א שאין זה רק ספק טריפות לבד משום דלא ברירא מילתא לומר שאינה משלמת וכנלע"ד עיקר ואם שניהם בולטים זה לקמא וזה לגבה יש להחמיר (פרת"ב סס"ח) ומ"מ אם הם בולטים זה לכאן וזה לכאן פחות מעלה הדס יש להכשיר בהפ"מ ואם הפיצול של צד קמא הוא נוטה כט"ד והפיצול של צד גבה הוא בולט לחוץ פחות משיעור זה יש להכשיר אונא שנתפצלה לרחבה נ"ל שאינה עולה ג"כ לשנים להשלים למנין האונות דהא לא קיימא כדרך שאר האונות שעומדים זה אצל זה מחוברת לערוגה אבל מ"מ אינה פוסלת משום יתיר גם להטריפם בי"מ דהא קיימי בדרי הא דיתרת מגבה טריפה וכן י"מ במקומות שאוסרים היינו דוקא שהיתרת יש לה צורת אונא אבל אם נמצא ע"ג הריאה מקום גבוה כמו הר אין זה יתרת וכשרה ונקראת גבשושית ודוקא שהוא רחב למטה ועב למעלה שאינה מתקצרת למעלה כמו אונא ואפי' מתקצרת קצת רק שעגולה למעלה אין זה יתרת אלא גבשושית וכשרה אבל אם למעלה חדה או למטה במקום שמתחלת לעלות נראה כעין סדק שהוא חד ככובע או שרחבה למעלה יותר מתחתיה הוי יתרת ואם היא כט"ד טריפה

(פת"ב סמ"ו) ובמקום שנהגו להקל כשאינה חדה למעלה או למטה אע"פ שרחבה למעלה יותר מתחתיה אין לסתור מנהגם (שם סמ"ט) וכ"ז בזמן שאינה מובדלת כלל מן הריאה והוא כעין הר הבולט אבל אם הוא מובדל מן הריאה כט"ד אע"פ שהוא רחב למטה ועב למעלה או צורה אחרת ואין לו צורת אונא כלל ה"ז יתרת וטרפה אם נמצא אונא בגב הריאה (פת"ב רא"פ ס"ק ע"ב) אע"פ שהוא בתואר אונא גם היא מובדלת מן הריאה רק מחוברת בשרשה לגב הריאה כשאר כל האונות אלא שיש גומא תחתיה וכשנופחין הריאה כל האונא נופלת לתוך הגומא כשרה דאין זו יתרת כ"א פיצול הוא שנתפצל מגוף הריאה ממקום הגומא ולא שהבשר נתפצל והעור נקרע דא"כ היה טריפה מחמת שניקבה הריאה אלא שהעור נתקמץ כאן ונתפשט על בשר הפיצול וכולו קיים בין בהגומא בין בהפיצול כי כך הוא טבע הוויות הפיצולים האלו ומאחר שאינה יותרת הרי אין שייך לומר בזה כל יתר כנטול דמי כמש"ל ס"ג שהרי אינה יותרת אונא כלל רק היא גוף הריאה וגם משום שסופה להתפרק אין לחוש דמאחר שהגומא הוא תחתי' לנוח בו אינה עתידה להתפרק (רמ"א) ולכן אפי' אינה נכנסת לתוך הגומא אלא כשמניחים היד בנחת עלי' כשרה דכן נמי בחיי הבהמה אם הצלעות דוחפין הפיצול. הם מניחים אותה תוך הגומא ואינה חוככת שתתפרק. ולכן אפי' אם כשמסירין היד היא חוזרת מיד ויוצאת מהגומא אין לחוש וכ"ז דוקא אם בעת שמונחת גומא בכיס היא ממלאה חת הגומא. וגם היא שוה מבחוץ לבשר הריאה ממש. אבל אם היא גבוהה ובולטת למעלה אף על פי שהבליטה הוא פחות מט"ד רק שכל הפיצול הוא כט"ד ואף על פי שאין עני' צורת אונא רק בגבשושית דלעיל סק"ח הרי זה טריפה דכיון שהוא מובדל מהריאה אינו בכלל גבשושית כלל כמשנ"ת לעיל. וגם אינו בכלל הפיצול מגוף הריאה כיון שהוא גבוה מהגומא ועוד דסופו להתפרק שהרי הבליטה תתחכך בצלעות וכ"ש אם בולטת מחמת שרחבה מהגומא וא"א לה לבא לתחתית הגומא דטריפה אם הגומא אינה מתמלאת ממנה מחמת שקטנה מהגומא (ט"ז מח"ב חג"ש בל"י מגיני זהב תוי"ק וע' בזר זהב סק"י) יש אוסרים אף על פי שאין לחוש משום שתתפרק שהרי אינה מתחככת בצלעות מ"מ יש לחוש דהוי יתרת אונא ואינה פיצול מגוף הריאה דא"כ היתה ממלאה כל הגומא (ש"ך בנה"כ פר"ח ת"ש). ויש חולקים ע"ז ומתירים ויש ג"כ להחמיר כסברא הראשונה בשל תורה אא"כ יש הפסד גדול שאז יש לסמוך על ס' האחרונה

אם הפיצול המחובר שבה לצד השיפול של האונא. או האומא בגבה וצד הפירוד לצד השדרה בהא אם בנפיחה הולכת לתוך הגומא ומונחת כהלכת' בלי שום תפיסת יד אדם יש להקל דכך היתה מונחת בתוכה בחיי הבהמה אבל אם צריכים להניח היד בנחת עלי' אין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות מקום עמידת הפיצול וחיבורה ולפי הילוך הבהמה אם בפגעה בצלעות דוחין אותה להגומא כשירה וא"ל טרפה ואם אינו יכול להבחין טריפה

נמצא פיצול מקמא בתוך הגומא אע"פ שכשנופחים אותה היא מונחת בגומא כתקנה ושוה מבחוץ לשאר הריאה טריפה אפי' (ט"ז ש"ך פר"ח ת"ש) שנוהגים היתר י"מ שאני היא דמושרשת בריאה בכל צד אבל פיצול זה מחובר במקצת וסופו לנפול למטה ולהתפרק (ש"ח) ואפי' בפחות מט"ד יש להטריף בדליכא הפ"מ כיון דלאו מטעם יתרת אתי' עלה איכא קצת כובד אפי' בפחות מט"ד ויפול למטה (חג"ש) ויש חולקים עכ"ז ואומרים שלא אסרו פיצול מקמא אלא בפיצול שאינו נכנס לתוך הגומא אלא כשמניחים היד בנחת עלי' דבמגבה כשר כה"ג כמש"ל סק"ט דהצלעות דוחפין הפיצול ומניח אותה תוך הגומא משא"כ במקמא שאין שם צלעות שידחקו אותה לתוך הגומא אף כשאין מניחים היד עלי' כשרה אף מקמא דכזה לא הוי סופו להתפרק (עת"ש ס"ק כ"ו). והוא כשהפיצול בתוך הגומא גם אם הצד דמקמא הוא לצד הארץ כאשר הוא בחיי הבהמה ולענין הלכה יש להורות להחמיר כסברא הראשונה אא"כ יש הפסד מרובה שאז יש לסמוך על סברא האחרונה (שפתי דעת ס"ק ל"ז) אם הפיצול משורש יפה (ר"ק תוי"ק ססי' זה) לפי שיש מקילים ביותר ואומרים דלא חיישינן כלל לשמא יתפרק ואעפ"י שאין לסמוך על דבריהם מ"מ בכה"ג שהרבה פוסקים ס"ל דבכזה לא הוי סופו להתפרק יש להקל

פיצול מקמא שהוא ארוך מהגומא או קצר מהגומא או רחב מהגומא ג"כ טריפה ע"ד שנת' לעיל ס"ק י"ב בשער פיצולים (כ"ה בלבושי שרד). אם נמצא יתרת נגד חריץ הוורדא י"א דאפי' האוסרים י"מ. הכא כשירה דמהני לה האי חריץ שתנוח בתוכו ולא תתפרק ויש להאוסרים לסמוך ע"ז בהפ"מ וגם הוא שעת הדחק כיון דבלא"ה יש מתירים י"מ כמשת"ל ס"ג סק"ב)

אחת מהאונות שהיא פחותה מכעלה הדס אחר שנפחוהו ה"ל חסרה וטריפה (עיטור) דשיעור אונא הוא כט"ד (אגור ש"ך סק"ז) וכן הוא ג"כ שיעור הוורדא ואם היא פחותה מזה ה"ל חסרה וורדא וטריפה להאוסרים