דברי נחמיה אורח חיים קעה

לתרץ הקושי' הנ"ל ממפרשים דמיירי שניקב גם הקרום העליון אבל בחסרון העצם לבד לא מיטרפי') ור"י כתב זה ע"ש ר"ת (וצריך לומר דמה שכתב זה ע"ש ר"ת הוא באדם דבבהמה ית' בסי' שאח"ז שהיא טרפה לר"ת אפי' בלא חסרון העצם (תב"ש וכרו"פ ומ"מ איכא נ"מ גם בבהמה דאם ניקב הקרום העליון לחוד ולא נפחת העצם אינה טרפה אלא מספק אפי' לר"ת כמו שית' ואם נפחת גם העצם היא טרפה ודאי' דלא גרע מאדם) וכ' הטור שכן דעת הרא"ש כר"ת והב"י חלק עליו בזה וכ' שכן דעת הרי"ף ורא"ש כרש"י (וסברתן הוא דהטור סובר מדהביא המשנה דאילו כשרות סתם משמע דס"ל דאפי' כסלע כשרה והב"י סובר מדהביא הא דר"נ סתמא משמע שמפרש כפירש"י ומיהו בזה כ' האחרונים דאינו ראי' דאפשר שהוא מפרש כפי' התוס' אלא הוקשו בחסרון הגרגרת הזכיר בהדי' דאיכא טריפה בנפחת הגולגולת ותירץ לדעת הטור דהרא"ש סובר כדעת התוס' דנפחתה הגולגולת מיירי בניקב גם הקרום העליון וא"ש הכל) וכ' הרשב"א שדעת הגאונים הוא כדעת רמב"ם ורש"י וכן הסכים הוא ז"ל וכן הסכים הר"ן וכ' הב"י דהכי נקטינן וכן הסכימו כל האחרונים ושיעור זה דכסלע י"א שהוא שוה בבהמה וחי' בין בגדולה בין בקטנה אלא שבעוף משערינן לפי ערך סלע בבהמה קטנה וי"א דלא נאמר שיעור זה אלא בשור גדול אבל קטנה אפי' בהמה הכל לפי ערך זה (רי"ו) ולפי דעה זו אפשר להוכיח דלא אסרו אלא אם ניטל ביד אבל נברא חסר לא אסרו כלל דאל"כ היינו מוכרחים לומר דאסרו בו במשהו דהא בשעה שנברא שהי' קטן מאוד הי' שיעורו במשהו אם נשער אותו לפי ערך בשור גדול ובודאי אינו חוזר לכשרותו וזה א"א לומר כלל דזה לא נזכר בשום מקום אלא ודאי לא אסרו נברא חסר לפי דעה זו) כרו"פ ויש להחמיר כשני הסברות דאם נפחת כסלע בבהמה או בעוף כערך סלע בבהמה קטנה אפי' אם נברא כך טרפה ואם ניטל ביד יש להחמיר כסברא אחרונה אבל אם נברא חסר ולא נחסר אלא כערך סלע בשור גדול לבד נ' דיש להקל לשתי הסברות זו מותרת ובפרט שיש כמה גדולים שאין אוסרים כלל חסרון הגולגולת כמו שנת' (כרו"פ) ושיעור סלע הוא לערך שליש טפח: וצריך לדקדק ולהחמיר בשיעור זה כי אינו מכוון אלא פחות מעט (ש"ך) ועוד כיון שנת' דמשערינן בערך סלע בשור גדול מי ידעינן באיזה שור הגדול שיערו (תב"ש) ואם ניקבה נקבים שיש בהם חסרון אם כשנצרפם יהי' בהם כסלע טרפה ואם אין בין נקב לנקב כמלא נקב י"א שגם השלם שביניהם מצטרף לשיעור דסופו לחסר כמו דאמרינן גבי גרגרת שית' בסי' ל"ד (ב"י) וי"א שאין השלם מצטרף (פר"ח) משום דאפ"ל דלא דמי לגרגרת שהוא בשר וגם הטבעות הם רכים לכן סופו לחסר. אבל גולגולת הוא עצם חזק ויתקיים (תב"ש וכרו"פ) וכיון שגם בגרגרת אינו אלא חומר' בעלמא וכאן אפשר לחלק. הי' נראה להקל אך מ"מ יש להחמיר כסברא הראשונה ואפי' בעוף דבגרגרת כשר דאיכא למימר איפכא גרגרת שיעורו בכאיסר שהוא קטן וא"כ בעוף דמשערינן בי' לפי ערך שור גדול תקטן מאוד שיעורי' לכן אין מחמרינן כו' אבל גולגולת שיעורו בכסלע שהוא גדול מאיסר ואף בעוף יהיה גדול קצת שיעורי' לכן יש להחמיר (תב"ש) כל שניקב עצם גולגלתו ע"י קוץ וכיוצא בו אפי' משהו חוששין שמא ניקב גם הקרום של מוח וצריך לבדוק במראית עין היטב אם נמצא שניקב טרפה הלכך אם לא בדקו הוי ספק טרפה ובעוף לא מהני בדיקה במראית עין לפי שבדבר דק מנקבין את גולגלתו אינו ניכר במ"ע נקיבת הקרום וצריך בדיקה אחרת מדינא כגון ביד או בשמש או במים ואנן לא בקיאינן בבדיקות אלו לכן יש להטריף מספק אבל אם בא לה הנקב מחמת חולי ואין בו כשיעור האמור למעלה אין חוששין שמא ניקב הקרום וכשרה ואין צריך בדיקה כלל בין בבהמה וחי' ובין בעוף ועוף המים כגון אווזים ובר אווזים וכיוצא בהם כל שניקב עצם גולגלתו אפי' כ"ש טרפה בין שניקב בקוץ וכיוצא בו ובין מחמת חולי דכיון שקרום המוח שלו רך ודק מאוד אינו מתקיים כ"ז הוא בניקב הגולגולת אבל אם לא ניקבה רק שנתרוצצה אין חוששין כלל לשמא ניקב הקרום וכשרה אם לא נתרוצצה כשיעור שנת' למעלה בין בבהמה וחי' ובין בעוף אפי' בעוף המים

(סימן ל"א

) קרום שעל המוח שבראש הוא מן האברים שאיסורן בנקובה כיצד אם נימוח המוח ונשפך כמים טרפה דכיון שנתקלקל כ"כ עתיד הקרום לינקב ולאו דוקא שנימוח כמים אלא כל שנתרכך כ"כ עד שאם היה המוח שבחוה"ש נתרכך באופן זה והיה אוחז אותו ביד היה נכפף המעט שחוץ לידו ה"ז טרפה נתמזמז פי' שנרקב או נתמעך כשרה וכ' הב"ח דדוקא שלא נחסר כלום אבל אם נחסר מעט טרפה אבל הש"ך והתב"ש ולחה"פ חולקים עליו והושוו לענין זה דאף אם נחסר מעט כשרה אבל יש מחלוקת ביניהם בעיקר הדין של נתרכך ונתמזמז דהש"ך ולחה"פ ס"ל דמאי דאמרינן כל שכיוצא בו בחוה"ש היה נכפף הוא כמו טעם דכיון שנתקלקל באופן זה עתיד הקרום לינקב ולפ"ז נאמר שיעור זה בין לענין איכות המיעוך ובין לענין שיעור המדה כמה היא דצריך שיהיה כ"כ ממנו נתרכך עד שאם היה נתרכך בחוה"ש כשיעור זה היה שוחה אם היה מעמיד אותו בצד הנימוח למעלה (אבל אם לא נתרכך אלא מעט ממנו אפילו אם אותו המעט הוא כמים כשרה כיון שכיוצא בזה בחוה"ש היה עומד) וכיון שכן אם הוא באופן שכיוצא בזה בחוה"ש היה שוחה אין לנו נ"מ מאיזה צד הוא בין שהוא מחמת שנימוח כו' בין שהוא מחמת שנתמזמז ונחסר ממנו כשיעור שכיוצא בזה בחוה"ש היה נכפף הכל טרפה ומה שלא חילקו בנימוח אלא לענין איכות המסמוס ולא לענין שיעור המדה משום דכיון דאיכות המסמוס הוא כמים דרך הוא להיות נתמסמס הרבה ממנו אבל התב"ש ס"ל דמ"ש בנימוח שכיוצא בחוה"ש היה נכפף הוא סימנא בעלמא לענין איכות המסמוס אבל לא לענין שיעור המדה דאף אם לא נתמסמס אלא מעט ממנו אם אותו המעט נימוח היטב טרפה דעיקר הטעם הוא דאותו מקום מהקרום שאצל הנימוח סופו לינקב לכן שיעור הנימוח כשיעור הקרום עצמו שהוא במשהו ולפ"ז בנחסר דלא שייך למימר שיגרום שינקב הקרום שאצלו דחסרון אינו מקלקל לכן אפי' אם נחסר הרבה כשרה עד שיחסר רובו או כולו שאז א"א להחי שיחיה אפי' שעה א' המוח עצמו שבתוך הקרום אין בו שום טריפות מצד עצמו ומ"מ יש דברים שאם יהיה המוח כן יהיה טרפה מחמת דסוף הקרום לינקב כיצד אם היה נימוח המוח ונשפך כמים טרפה דכיון שנתקלקל כ"כ עתיד הקרום לינקב לאו דוקא שנימוח כמים אלא כל שנתרכך כ"כ עד שאם היה המוח שבחוה"ש נתרכך באופן זה והיה אוחז אותו ביד היה נכפף המעט שחוץ לידו ה"ז טרפה וכ' הש"ך דמאי דאמרינן נימוח טרפה היינו משום דמסתמא כיון שנימוח כ"כ עד שהיה למים או שנתרכך מאוד כנ"ל דרך הוא להיות נמוח הרבה ממנו עד שאם היה המוח שבחוה"ש נימוח כשיעור זה והיה מעמיד אותו בצד הנימוח למעלה היה נכפף אבל באמת אם לא נימוח אלא מעט ממנו שאם היה המוח שבחוה"ש נימוח מעט כזה היה עומד כשרה אפי' אם אותו המעט הוא כמים וכן הסכים הפר"ח אבל התב"ש חולק וכ' שאין אלו אלא דברי נביאות אלא אפי' לא נימוח אלא משהו אם הוא מגולה