דברי נחמיה אורח חיים קסג

דאז גם לעת ערב לא חל אנינות ואתי שפיר טפי סתימות הברייתא היינו משום דס"ל להי"א דכיון דקיי"ל בחול דאף שיש לו מתעסקי' חל אנינות א"כ ה"ה בשבת לע"ע כו' כחוש' הדרישה הנ"ל עז"כ הרא"ש דנראה לי' דל"ק דוודאי בחיל כו' היינו דבא לומר דל"ק גמ' דידן על הירושלמי דהירושלמי מיירי בשעה שמחשיך וגמ' דידן באינו מחשיך וכנ"ל דא"ש טפי סתמא דברייתא וכדי לתרץ הקושי' הנ"ל האריך להטעים שיש הבדל בין חול לשבת ולפי"ז עולה דעת הרא"ש כדמ' מהב"י דבעי' מחשיך ממש. ולפי' הדרישה דהרא"ש לאו דוקא מחשיך ממש קאמר כ"א צריך להחשיך. י"ל ג"כ ע"ד הנ"ל אלא דלפי"ז גמ' דידן מיירי בא"צ להחשיך ומ"מ הוצרך הרא"ש לחלק בין חול לשבת. משום דבחול ס"ל להרא"ש דגם כשהוא בעיר אחרת והמת יש לו מתעסקי' חל אנינות משום לא פלוג. שחולק על ר"ת לקמן) וא"כ י"ל דה"ה בשבת לע"ע אף שא"צ להחשיך לא פלוג וי"ל דזה הי' טעם הי"א דלא פי' כהרא"ש) ע"ז האריך להטעים לחלק בין חול לשבת ומ"מ אם צריך להחשיך אלא שמחשיך ע"י אחרים וכה"ג ס"ל להדרישה שדומה לחול וכבר נתבאר שזה צ"ע

(לסימן תקס"ד

) ב"י (דרמ"ו סע"א) י"ל כו' דהרי"ף מפרש דלל"ק דגמר אסור ה"ה לישן. צ"ע הרי הרי"ף הביא איכא מרבוותא ס"ל דגמר וסילק אסור אבל א"ל סילק אעפ"י שישן מותר וכ' דזה כל"ק ועוד לפי הגי' שברי"ף ורא"ש (וש"פ) דגם בל"ק פירכא דאביי הוא מברייתא דישן ועמד ה"ז אוכל וע"ז דוחה התם שנא סילק א"כ הרי מפורש דלל"ק ישן קודם שסילק אינו אוסר ותו דגם אם לפני הב"י הי' הגי' גם ברי"ף ורא"ש כגירסא שבגמרא לפנינו (וכ"מ קצת בר"ן דאף שלפנינו מצויין גם בל"ק ישן ועמד. מ"מ מדקמפרש ע"ז אעפ"י שבירך כו' וכן בתי' כ' התם שלא סלק את הטבלא כו' הכל כדפירש"י שלפנינו בגמ' משמע קצת שהיה לפניו הגי' גמר ועמד) מ"מ אם איתא לפי' הב"י הרי באמת חל הקושי' מברייתא דישן ועמד גם על הל"ק. וצ"ל דלנ"ק לא הוי שמיעא לי' ברייתא זו או דניחא ליה להקשות מברייתא דגמר ועמד הואיל וזה בא מפורש בל"ק דגמר אסור משא"כ הא דישן אוסר לאו בפירוש איתמר. אבל מ"מ על האמת אם כפי' הב"י דס"ל לל"ק ה"ה לישן ע"כ יצטרך לתרץ הברייתא דישן ועמד ה"ז אוכל במתנמנם כדמסיק לל"ב. א"כ מה זה שכתב הרי"ף דמדחזינן דטרח לפרושי מתנמנם שמעי' דה' כל"ב. הרי לפי הנ"ל לתרווייהו לישנא ע"כ לאוקמי ברייתא דישן ועמד במתנמנם. שוב ראיתי בב"ח דוחה ג"כ דברי הב"י מטעם הא' והב' הנ"ל גם ע' לח"מ (וכ"נ עיקר לכאורה למעט במחלוקת בין הרא"ש ור"ן להמ"מ בפי' ד' הרי"ף ורמב"ם)

שם בסוף הסי' להי"א שלשתי' א"צ תנאי לכאורה צ"ע למה לא נא' דה"ז כהתנה שאינו מקבל התעני' עד עה"ש ויהי' שרי גם באכילה דאם נא' שקיבל עליו שלא לאכול הרי שתי' בכלל אכילה. וצ"ע בשורש ענין קבלת תעני' מה כחו (בסי' תי"ח ותק"ע וביו"ד רט"ו). גם יש לעיין מדיני' שבסי' זה לדיני' שבסי' תקנ"ג ובר"ן שהובא ב"י סי' תקס"ה מחלק ביניהם עמ"ש לקמן שוב ראיתי בריא"ז בש"ג הואיל ומותר לשתות ומותר לאכול ולפה"נ יש שם ט"ס ע"ש וצ"ע. וכ"מ ברי"ף שם במ"ש היכא דאית לי' למיכל כו' והיכא כו' לית לי' למשני. מ' דאין לחלק ביניהם (וה"ז כאלו הי' דרכו לאכול קודם הבוקר איזה מין מאכל פרטי) כו' ונהי דאם קיבל בפירוש גם לאסור במין פרטי אפשר דמהני וכמו לצער עצמו בבשר ויין כו' אבל מסתמא נראה ודאי דיש לנו לומר דמדעתו לאכול איזה מין קודם הבוקר מסתמא ל"ק התענית ומותר גם בבשר ויין כו' וה"ה בענין שתי'

(לסימן תקס"ה

) ב"י בד"ה הר"ן מבואר לחלק בין דיני גמר וישן בליל התענית שבסי' תקס"ד לבין גמר סעודה המפסקת דסי' תקנ"ג לכאורה ז"א כ"א לפי שיטת הרמב"ן (ור"ן) דסי' תקנ"ג. אבל לפ"מ דקיי"ל שם דקבלה מיהו מהני לכאורה דומין הדינין הנ"ל אהדדי דגם גמר וישן (כדעת רי"ף הנ"ל) אולי כקבלה בפי' דמי' ויש לעיין נם מ"ש הר"ן דמש"ה בעי' אפי' בתענית יחיד קבלה מבע"י דוקא משום דמתחיל מתחיל' הלילה אף שאוכל כל הלילה לכאורה זה שלא כמ"ש אהא דשמואל כל תענית שלא קבלה מבע"י כו' שפי' דקאי אתענית דיום שלם דלכן בעי' קבלה מקודם וה"ה בתענית שעות בעי' קבלה מקמי אותן שעות כו'. משמע דדוקא ביום שלם דמעל"ע קאמר דאי תענית יחיד דיום בלבד למה לא די בקבלה בלילה כמו בתענית שעות בקבלה דקודם להן כו' שוב ראיתי במ"א ומה"ש בתקס"ב סקט"ו ע"ש וצ"ע: