דברי נחמיה אורח חיים קנז

וצ"ל דמ"ש יצא ר"ל י"ח הברכה ונ"מ דעשה כהוגן במה שלא חזר ובירך קודם שסיפר (וא"צ לחזור ר"ל שלא הי' צריך כו')

סי"ט (א) אבל לכתחיל' ט"ז (וכ"כ א"ר בשם צ"ל) וע"ש דמשמע אבל בדיעבד שבירך שוב סופר כן לכתחיל' כו' כנ"ל

ס"כ (א) אם בירך. שו"ע ואחרוני' דלא כראבי"ה. אך שם אית' פתח בא"י אמ"ה כו' ונזכר וסיים בה'. ופ' הט"ז וא"ר סקי"ח דר"ל סיים הברכה ע"ד ה' אבל אם לא נזכר עד שגמר הברכה ועדיין לא ספר צריך לברך ולספור. אבל לכל שאר פוסקי' שפירשו סיים בה' ר"ל הספיר' כפשוטו דמשמע דאפי' גמר הברכה היתה כולה ע"ד ד' (ומ"ש פתח בא"י אמ"ה עיקר הברכה נקט וסירכ' דסי' ר"ט כו') מ"מ יש לומר דה"ד משום דאיירי' בסיים כבר הספיר' ואף אם הברכה כמאן דלית' ה"ז מנה ולא בירך דיצא כמ"ש לבוש ופר"ח אבל כשלא סיפר עדיין יש לומר דמודו דאם כל הברכה הית' ע"ד טעות ה"ז כאלו לא בירך ובשנזכר מברך וסופר. אך בהא דשיכרא קיי"ל בסי' ר"ט ס"ב כרי"ף ורא"ש בפ"ה שנ"ב יצא תוכ"ד ומש"ש במ"א סק"ג דמיירי שידע כו' לא כ"כ אלא בפי' ד' השו"ע ע"ש בפ"מ ומה"ש. אבל לדינא כ' ברסי' תפ"ז ותקפ"ב דגם בלא ידע יצא (וכדאי' בהדיא ברי"ף ורא"ש וקסבר דחמר' כו') הרי אעפ"י שכל הברכה היתה ע"ד טעות אין המחשב' פוסלת בברכה (ע' ראב"ד שברא"ש) א"כ ה"ה וכ"ש הכא מיד תוך כ"ד עכ"פ. ואף לדעת רש"י (אף את"ל דפליג וכמ"ש בחה"ר) יש לומר דהיינו התם דוקא דסוף הברכה גם האמירה הית' שלא כהוגן וס"ל דלא מהני התיקון (אף תוכ"ד) כמ"ש בחה"ר אבל הכא דבכל הברכה אין שינוי באמירה יש לומר דיודה דאין המחשב' פוסלת (לפ"מ דקיי"ל הבעיא לקולא) אלא דבאמת מלשון הבעיא משמע דאי בתר פתיח' אזל המחשב' מפסדת האמירה אצא דמיבעי דילמא בתר חתימ' אזלי' אבל היכא דגם החתימ' ע"ד טעות אפי' באמירה אין שינוי המחשבה פוסלת (ע' במה"ש סי' רס"ח סק"ד בפי' מ"ש מ"א על התה"ד דאזיל לדעת רש"י (ע"ש במ"ש או י"ל כו') וזהו ג"כ כוונת ביה"ג שם ע"ש) וכ"מ קצת מד' הראב"ד הנ"ל וכן בחה"ר (ע"ש במ"ש דבברכת המאורות דארוכ' היא אפי' א' בפירוש המעריב ערבים כו' יש בחתימת' לתקן כו' הרי דקלקול מחשבה וקלקול אמירה שוין לרש"י). (ואולי בזה יתורץ קצת מה שמתמי' הרשב"א מאי מהני התיקון אחר גמר הברכה (אפי' תוך כ"ד) ולכאורה הרי קיי"ל בכ"מ תוכ"ד כד"ד ע' פר"ח סי' נ"ט. ולפי הנ"ל יש לומר קצת דרק הדיבור יכול לתקן תוכ"ד אבל לא המחשבה ולפ"ז יש לומר כן דמש"ה פרש"י שנזכר שהוא שכר כו' משא"כ אלו לא נזכר כלל אעפ"י שלישני' איתקל וסיים כהוגן שנ"ב לא יצא (ואף תיקון תוכ"ד לא מהני ודוחק). אך אף אם לו יהא כן לדעת רש"י אבל להרי"ף (ורא"ש) וסייעתו נראה ודאי דס"ל דמש"ה לא ניחא להו כפרש"י משום דס"ל דמחשבה אינה פוסלת כלל כד' הראב"ד (ואולי אף צריכ' כוונה היינו רק כוונה לצאת י"ח אבל כאן הרי כיון לצאת בברכתו: וז"ש הראב"ד שלא מצינו כו' אפי' כו' כ"ש שהוא מתכוין לשום ברכה והרא"ש תירץ לדעת רש"י אבל למסקנתו כהרי"ף יש לומר כהראב"ד כו') אלא הכל תלוי בפיו כמ"ש בהשגות הראב"ד פ"ח מה"ב. ונראה דז"ש מ"א בסי' רס"ח אבל לפמ"ש בסי' ר"ט דאפי' כיון לד"א אין הברכה נפסדת כו' ר"ל כמש"ש ס"ב כהרי"ף ושאר פוסקי' וכנ"ל דלדידהו אפי' קסבר חמר' הוא וכמ"ש סי' תפ"ז ותקפ"ב דלא כמש"ש לפרש ד' השו"ע מצד ד' הרמב"ם דס"א) כנ"ל אבל מ"ש מה"ש לא הבנתי דמשמע דמתקן גם לרש"י ולא משמע כן במ"א שכ' דהתה"ד אזיל לרש"י אבל כו' וכמ"ש המה"ש בתחיל' לפרש ד' תה"ד לרש"י במ"ש או י"ל כו' דלפה"נ נכון הוא וכנ"ל ועכ"פ הכא לדינא נראה נכון לשיטת הרי"ף וסייעתו עכ"פ ולהקל בספק ברכה ודלא כט"ז וא"ר כו' ועי' מ"א סקי"ב לענין בבא ב' שכ' ואם נזכר כו' אעפ"י כו' וכמ"ש סי' ר"ט ותפ"ז ור"ל דלפ"מ דקיי"ל כהרי"ף וסייעתו אפי' בלא ידע יצא כו' וכנ"ל וא"כ הרי שם גמר הברכה והספיר' בטעות ועכ"ז כשתיקון תוכ"ד יצא כ"ש הכא דרק הברכה גמר ע"ד טעות ולא הספיר'. וא"ל דש"ה שכבר תיקן וספר כהוגן והוי כמנה ולא בירך כו' דא"כ מאי למימר' ולמה תוכ"ד דוקא א"ו ע"כ ר"ל דרק אמר ד' כו' ולא חזר לומר היום כו' כמשי"ת. אך ז"א לכאור' דיש לומר דשם תוכ"ד תיקון הספיר' עכ"פ והוי בדיעבד כמנה ולא בירך. אלא דמ"מ א"כ מאי למימר' ומה שייך לסי' ר"ט ותפ"ז אלא משמע דהוי כספר בברכה ממש וית' עוד אי"ה

סכ"א (א) צריך לחזור. הסכמת האחרוני' (וכמו בסי' ר"ט דלא קיי"ל כרמב"ם ושו"ע שם). ופי' הבעיא (גם לפרש"י היינו רק אי גם הפתיחה (או דעתו שבפתיח' כו' כנ"ל ג"כ מעכב או לאו אבל האמירה שבחתימה ודאי מעכב). (ב) שמצות הספירה. פר"ח ור"ל דמה"ט גם השו"ע שפסק כהרמב"ם בסי' ר"ט יודה כאן. (ג) ומ"מ א"צ. מ"א ולפ"ז גם בד' שו"ע יש לומר כן (אלא שבב"י לא משמע כן). (ד) אפי' אם. במ"א דבכה"ג בעי' תוכ"ד דוקא אך ע' מ"א סי' ר"ט סק"ד די"א דא"צ תוכ"ד וע' מ"ז שם שכ"מ דעת רי"ף ורא"ש ואף לפמ"ש בשו"ע יש לומר דש"ה שקלקל באמירה לכן צריך תיקון תוכ"ד אבל כאן אין שינוי באמירה דברכה ומה שהי' דעתו לד"א אינו מפסיד (לפי הנ"ל כנ"ל) (ואולי המ"א שחילק בין תוכ"ד נתכוין לע"א כמשי"ת). (ה) אבל הספיר'. ע' פ"מ נתקשה בזה (וצ"ע הרי גם ברסי' נ"ט יש יותר מכ"ד ד' תיבות אשר בדברו מעריב ערבי') וצ"ל דזה דומה למ"ש הרא"ש וטור ססי' תק"צ בשעסק מעין מה שצריך כמו במתחיל לתקוע ולא עלה יפה

סכ"ב (א) וכשחוזר לספור. ע' מ"א דמ"ש וא' ד' לכאורה קשה פשיטא דבדיעבד יצא בכ"ע דדל ברכה כו' וצ"ל דר"ל אפילו לא א' היום כו' דאחר תוכ"ד אעפ"י שיצא בהברכה מ"מ בכה"ג לאו ספיר' היא (כנ"ל ס"ז) וקמ"ל דתוכ"ד ה"ז תיקון למש"א תחיל' ה' וכאלו א' היום ד' כו' וא"כ ה"ה לכתחילה כו'. ויש' לומר בדוחק דלזה בלחוד נתכוין במה שחילק בין תוכ"ד כו' אבל במ"ש אעפ"י שלא ידע כו' אין חילוק כנ"ל

סכ"ג (א) י"א שאם. בה"ג שבתוס' ורא"ש ר"ן וטור (ב) ויש חולקין תוס' ורא"ש וטור כ"כ בשם ר"י וכ"ד רה"ג בטור (ג) לפי רא"ש בשם ר"י שבב"י

סכ"ד (א) נוהגין לספור. תה"ד שו"ע (וכ"כ תוס' במגילה). (ב) בין ששכח. שם בשו"ע (ולאפוקי מר"ס שבטור ור"ן בשם מר"י שבב"י). (ג) בד"א. תה"ד ב"י לבוש וש"א (זולת הפר"ח). (ד) ואף שי"א. זהו קושי' פר"ח ומ"ז והתירוץ לכאורה פשוט וע' פ"מ סקי"ג ומ"ט)

סכ"ה (א) וכל זה תה"ד סי' ל"ז שו"ע (ב) דכיון פר"ח ובתה"ד אי' בע"א כיון דלראבי"ה דספיר' בזה"ז ד"ת ספיקו להחמיר ולהתוס' דס"ל מד"ס הרי ס"ל שכל לילה מצוה בפ"ע ואין לתפוס חומרת שניהם כיון שאיסור ברכה לבטלה מד"ס (כנ"ל סי' רט"ו) (ג) וכן בכ"מ. ע' ט"ז. דג"כ הוי ס"ס להחמיר דומי' דהנ"ל (ואף לפמ"ש בתה"ד כנ"ל הרי גם כאן שייך זה אלא נ"מ דלפ"ז אין ללמוד מכאן למק"א וע' תשו' שמ"צ סי' ב'