דברי נחמיה אורח חיים קנה

קאי נמי אהפליגו לא הוצרכו לכך אלא לרשב"ג אבל לדידן דגם למעלה שיעור לבוד בג' לא נצרך להאי טעמא בהפליגו (אבל בהגביהו י"ל דגם לדידן צריכים להאי טעמא כי היכי דלא נימא גוד אחית דשייך אפי' ביותר מג' דמשום הכי הקילו במים במחיצה תלויה משום דליכא בקיעת גדיים בוקעים וכן בעמוד שיש בקצר שלו ג' כדאיתא בפ' הזורק (ק"א) לכן בכל מקום דשייך גוד אחית הביא מוח"ז רז"ל האי טעמא דגדיים מעכבי כמו בסימן שמ"ה ס"ד ובכ"ד ומכל מקום קצת צ"ע מהא דפרק הזורק (צ"ז) דמשמע דמסיק גם במחיצה תלויה כל לבוד הלכתא גמירא כו' ע"ש ולכן גם כאן סי"ב הביא זה משא"כ בהפליגו דלא שייך גוד אחית כי אם לבוד הרי לדידן דקיי"ל כרבנן גם למעלה בקורה שיעורו בנ' לכן גם למטה אין צריך להאי טעמא ובגמרא לא הוצרכו לכך אלא לומר דרשב"ג מודה בכהאי גוונא וגם בדברי ט"ז בברייתא כדי שלא יזדקר הגדי כו'. למסקנא דרבא אתי כרשב"ג

והנה הנ"מ בין הטעמים ידוע מ"ש הבכ"ש בענין צורת א הפתח שהרחיקו מהכותל ג' טפחים שלפי הטעם שבגמרא גבי לחי משום שהגדיים בוקעים א"כ הוא הדין בצורת הפתח מה שאין כן לפי הטעם דאתי אוירא כו' לא שייך זה גבי צורת הפתח דאפילו נעץ ד' קונדסין כו' ועל פי זה הכריע להחמיר כהתוספות שדבריהם מפורשים במשמעות הגמרא שהטעם גבי לחי הוא משום שהגדיים בוקעים כו' (ומ"ש רק משמעות י"ל דהיינו משום דבגמרא י"נ שאין זה סוף הטעם מצ"ע אלא דכיון דעל ידי זה לא אמרינן לבוד שוב אתי אוירא כו' כנ"ל אלא דפשטא לא משמע כן). ושגם הרר"י עצמו ע"כ הכי סבירא לי' שהרי גם הוא כתב גבי לחי דאפילו רחב הרבה כו'. וכמ"ש המ"א בשמו סקנ"ז (והיינו מ"ש שם גבי מבוי שרחב כ' (י"ב) והקורה מתירתן כו' הרי דגם בפס ג' אמות והאויר רק ב' אמות סבירא לי' דצריך קורה ובאמת זה מוכרח בגמרא שם דפרכינן וליחוש דילמא שביק פתחא רבא כו'. ור"ל דאז בטל הלחי או הקורה כדפירש רש"י וריטב"א. הרי דצריך לחי אחר (ואין לומר דעל הפס קאי דליבטל הוא דזה אינו דהרי הוא סמוך גם לפתחא זוטא כו') וא"כ צריך עיון לכאורה על הש"ג גם למה לא הזכיר מזה הבכ"ש) ופליג אמ"ש המ"א בסק"ה בשמו בטעם לחי דהפליגו דאתי אוירא כו'. (דאם כן דברי הרר"י סתרי אהדדי) אלא שכתב כן רק לר' יוסי כו' (והיינו מ"ש במתניתין דלחיים שאמרו כו' אבל צ"ע במתניתין דהכשר מבוי כתב כן בפשיטות (מ') לכ"ע ע"ש)

בשו"ע רבינו ז"ל סי' תנ"ב סכ"ב נראה שרוצה לתרץ הא דמשמע וודאי מרמ"א ומ"א דכשהיורה הי' ב"י עכ"פ צריכה הגעלה תחילה וסוף (אף שבעת הגעלת הכלים ודאי הי' ס' או שלא הי' ב"י) ולזה אין מספיק הטעם שהטעים מוח"ז רבינו ז"ל סכ"א (דהוי כמבליע בידים לכתחילה לסברות החולקים כו') דכאן ה"ז דיעבד שמצריכין להגעיל היורה פ"ב. גם באמת עיקר דברי הרא"ש (וש"פ) שפ' שכשהיורה ב"י נצרך להכשירה קודם תמוה לכאורה איך יכשירה (להעומדים בשיטת ר"י) הלא אין ס' נגד היורה כו' והרי באמת הרשב"א ור"ן ס"פ כ"ה כתבו דלשיטת ר"י ע"כ לא היה הגעלה במדין כ"א לכלים קטנים כו' ביורה כשירה או שלא ב"י ויורה דמר עוקבא לא הי' ב"י כו' והרא"ש וכל אותן הגדולים שהביא פ' כ"ש שהצריכו להגעיל היורה מתחיל' ע"כ בשיטת ר"י קאי (דלסברות החולקים הכל נכשר ביחד ואף ס' ל"ב כו') וכמ"ש הרא"ש בהדיא לכן פי' מוח"ז רז"ל דהגעלת היורה תחילה וסוף הוא משום דבלא"ה צריכה הגעלה ב"פ ובזה נכשרת אף לשיטת ר"י מטעם שביאר אך לכאורה הרי ס' זו הזכירו' התוס' ורא"ש פ"ז דחולין (קי"ב) רק לשיטת ר"א דל"א חו"נ בשאר איסורים והרשב"א ור"ן שכתבו דלר"י לא הי' הגעלה במדין ליורה ג' היינו משום דר"י לס"ל כר"א וכדסיימו התוס' בפג"ה שם פ"נ לר"י להחמיר וא"כ בשלמא הרא"ש יש לומר דס"ל כר"א וכמ"ש הטור ביו"ד צ"ג אבל לדידן דקיי"ל ביו"ד דלא כר"א נ"מ ב"פ כמ"ש התוס' ורא"ש שם ואף שי"ל דלפמ"ש הט"ז וש"ך דהא דחו"נ בש"א הוא רק דרבנן. (ושיש להקל היכא דיש צדדים כו') וע"כ בהגעלה דיש הרבה סברות להקל בכל גווני יש לסמוך על שיטת ר"א דל"א חו"נ בש"א. מ"מ הא יש פו' דחו"נ בש"א דאורייתא כמ"ש פ"ח בשם מהרי"ק גם לכאורה באמת הא מתוס' ורא"ש דפג"ה הנ"ל גופא משמע שהוא דאורייתא מדהוכיחו מכלי מדין כו' (גם למה לא ניחוש לס' ר"י דלדידי' כתבו שאין הגעלה כלל ליורה ב"י כו' כנ"ל) אך באמת פליטת הכלי למים ה"ז לח בלח ובלב"ל קיי"ל בה"מ דל"א חו"נ בש"א

מראה מקומות וביאורים לשו"ע רבינו ז"ל (לסי' תפ"ט

) ס"א (א) מ"ע רמב"ם ספ"ז מה' תמידין מגמ' מנחות ס"ה ס"ו (ב) ודרשו פר"ח בשם ספרי וכ"ה בתוס' מנחות ס"ה ב' ד"ה וספרתם בפי' הבריי' שם וכ"כ הרא"ש פ' ע"פ סי' מ' (ג) או ש"ץ אגודה שהביא ח"י וא"ר (ד) אף אם. פר"ח בפי' דברי הר"ן פ"ק דפסחי' וכן יש לומר בפי' האגודה הנ"ל (ה) אבל אם. מ"א ופר"ח עפ"י ת' הרשב"א סי' תנ"ח שבב"י (וכ"מ מד' ספרי ותוס' ורא"ש הנ"ל) והתשו' דסי' קכ"ו שבמ"א תירץ הפר"ח דזהו לכתחיל': (ו) אם נתכוין דקיי"ל מצות צריכו' כוונה (ז) והוא ששמע. מתני' ר"ה כ"ט (וע' פר"ח ד"ה נשאלתי). (ח) ויש חולקין לבוש וא"ר וח"י בפי' דברי אגודה הנ"ל ועפ"י ת' רשב"א דסי' קכ"ו (ולפ"ז הדרשה שתהא ספירה לכאו"א כפשוטו). והתשו' דסי' תנ"ח תירץ הח"י ופ"מ דקאי על הברכה ומש"ש בספיר' לאו דוקא (ודוחק. גם קשה א"כ בלא"ה הרי מפסיק (מסתמ'). וכ"ש מש"ש ובסקי"ד על רמ"א צע"ג לכאו' דהא קאי על השו"ע דמיירי שמנה בעצמו) (ט) לכתחילה שהרי גם הפר"ח כ"כ בתחיל' כנ"ל (ודלא כמה"ש). וסוף דבריו אינם מוכרחי'. וגם המ"א כ' רק ואפשר כו' (ואף המה"ש מודה בסתמ' עכ"פ) ומ"מ בדיעבד משמע דיי"ח וא"צ לחזור ולספור בעצמו אפי' בלא ברכה דהעיקר כדעה א' (י) אבל הברכה זהו לכ"ע (יא) יכול אחד. ע"ל ססי' רי"ג ומ"א סי' תרי"ט סק"ג

ס"ב (א) נשים רמב"ם מ"א (ב) שמו הנשים מ"א. (ג) נוהגת. רמב"ם ומרדכי בשם ראבי"ה שבב"י וכ"מ דעת הטור ע' מהרל"ח (וכהר"ן סוף פסחי' וכ"מ דס"ל דרבנן דבי ר"א פליגי אהא דא' אמימר זכר כו' מנחות ס"ו). (ד) וי"א שבזמן. תוס' ורא"ש ור"ן בשם רוב המפרשי' (וס"ל דרבנן דבי ר"א לא פליגי אהא דזכר כו' אלא דמ"מ ס"ל כעין דאוריי' תקנו). (ה) וכן עיקר שכן פסק השו"ע ס"ו ע' ב"י שם וכ"ד כל האחרוני' (ו) ומ"מ. דהיינו טעמ' דרבנן דבי ר"א כנ"ל

ס"ג (א) וקבלו חכמי' בריי' מנחות ס"ה ב'. (ב) יום הראשון כ"מ ממ"ש הר"ן בשם תוס' ביום הראשון ומש"ה הטור בשם ר"ם ור"ן בשם מר יהודאי מחלקי' לדינא (והוכחת רה"ג יש לומר מדילג לגמרי) אלא דמ"מ משמע דלכ"ע ה"ה בשאר הימים לכתחיל' עכ"פ וצ"ל דה"ט שמן הסתם כולן שוין. (ג) קודם אור הבוקר דלא כלבוש דא"כ למה כל הלילה כשר מ"ש מיום ע' מ"א סקי"ג (דלא כמה"ש שמגי') וכן משמע קצת בר"ן שכ' כל שסופר בלילה כו' ע' פרי' ומפיה"מ לרמב"ם (ורע"ב) אין ראי' דלשיטתם גם ביום כשר (ד) וכל הלילה טוש"ע. ממחני' דמגילה כ' ב' (וע' ר"ן שם דאיכ' נוסחא דגר' ולספירה כו' וכ"נ גי' רי"ף ורא"ש). (ה) אבל לכתחיל' טוש"ע