דברי נחמיה אורח חיים קנד

רמ"א דחורין העוברי' אינם נידונין לפי גובהן וכמ"ש פ"מ סק"ג (והרשב"א ודאי הכי ס"ל) ומסי' שנ"ג אין ראיה כמש"ש

שם סי"א. אם הוא רחב משמע דקאי על אותו דרך אעפ"י שהשערים אינם רחבים י"ו. וכן משמע מדבריו בהגהה. וצ"ע מנלן. והרי אינו דומה לדגלי מדבר וירושלים לפי הנראה היו השערים רחבים י"ו עי' תוס' עירובין דכ"ב ד"ה והאר"י

שם בהגהה אם מחיצות כו' משמע דר"ל דאל"כ הרי זה כפסי ביראות וצ"ע הא לעיל ס"ד כתב דוקא שאין ביניהם אלא י"ג ושליש. וכאן עכ"פ יהיה בשערים רוחב י"ד

סימן שס"ג ס"ד בפרצת מלואה כו'. לכאורה כשאין במלואו ד"ט סתמא דמלתא גם תוכו אינו רחב ד"ט וזה דלא כמ"א סק"א. וכמ"ש בההגהה שבמ"מ שמ"ש המ"א צע"ג אבל לא זכיתי להבין למה צע"ג דאעפ"י שבס' אהע"ו וא"ר (ותוס') השיגו עליו ג"כ שהוא נגד גמרא ופוסקים. היינו לפי שעלה על דעתם כאלו המ"א לא ידע חילוק בין מבוי לחצר כלל והוקשה לו סתירה מהכא לסכ"ח (להי"א) ע"כ המציא חילוק בין כשאינו קצר רק בפתחו ובין שגם כולו קצר אבל הדבר תמוה דמלבד דחס לי' להמ"א שישכח גמ' ופוסקים בעידנא דעסיק בי' ומובא ב"י. ועוד הרי לפי"ז ס"ל דגם במבוי כשתוכו רחב לכ"ע צריך תיקון והרי בסכ"ח כתב בהדיא (סקכ"ט) כלומר כשאין פתחו רחב ג' אעפ"י שתוכו רחב הרבה ואעפ"י שכ"כ על פחות מג' ואליבא דהרמב"ם ודאי ממילא גם הי"א קאי על כה"ג אלא ודאי דגם המ"א ידע שהחילוק בין כאן לסכ"ח הוא דרק במבוי פליגי הי"א ולא בחצר כמבואר בגמ' ופוסקים אלא שמ"מ ס"ל שגם בחצר אם כולו אינו רחב ד"ט א"צ תיקון (והחילוק בין חצר למבוי אינו אלא בשקצר רק בפתחו) והיינו אי משום דבזה אין הכרח לחלק חצר ממבוי לתירוץ קמא שבגמרא שכוותי' פסק הי"א וכתב כן רק דרך אפשר וכמסתפק כדפי' בס' מה"ש וכן מסיק התו"ש ע"ש ולפי"ז לא קאי כ"א להי"א דסכ"ח. או יותר נראה דס"ל דאין סברא כלל להצריך תיקון במקום שכולו אינו רחב ד"ט שהרי אינו רה"י כלל אלא מקום פטור (עמ"א ססי' שמ"ה) ולא מצינו כלל תיקונים מדרבנן למקום פטור (ובחילוקי ד' רשויות החילוק בין כרמלית למקום פטור הוא רק מדרבנן ר"ל דמקום פטור גם דרבנן אין בו איסור ומקום פטור היינו מקום שאין בו ד' על ד') ולפי זה קאי גם להרמב"ם דלכ"ע כשכולו פחות מד"ט א"צ תיקון בין חצר בין מבוי ולפי"ז לשון אפשר שכתב המ"א היינו דרך תירוץ שלא נגד הסברא כאלו מצריכים תיקון למקום פטור ע"ז כתב אפשר כו' ובאמת מאי דסיים כמ"ש סכ"ח צ"ל לפ"ז דכוונתו אמ"ש הוא שם סקכ"ט הנ"ל והיינו דמ"ש שם כלומר כו' על דברי הרמב"ם דוקא הוא ג"כ דרך תירוץ: דקשה ליה ג"כ איך ס"ל דוקא פחות מג"ט אבל פחות מד"ט צריך תיקון והרי הוא מקום פטור כו' כנ"ל ע"ז כתב כלומר שאין פתחו כו' ר"ל דוקא בכה"ג בעי פחות מג"ט דוקא וכן נראה שפירש הפ"מ סק"א (ומ"ש סקכ"ט צ"ע). והנה גם מדברי מוח"ז רבינו ז"ל עצמו סל"ד שכתב מבוי שתוכו רחב כו' (גם לא כתב אעפ"י שתוכו רחב כו'). משמע דוקא בכה"ג שייך הפלוגתא וכ"ד המ"א ופי' ב' הנ"ל. ומה גם שמצאתי בריטב"א ריש דף י"ג שכתב בהדיא בשם הראב"ד שלא נחלקו אלא כשהמבוי בעצמו רחב ד' אלא שפתחו קצר כו'. ע"ש והסכים עמו והוא מבואר כהמ"א וכפירוש הב' הנ"ל וע"ש עוד דף ה' ע"א שכתב בפשיטות דרחבו (של מבוי) לכל הפחות ד"ט כשיעור רה"י כו'. (ואפשר שגם בדף י"ג מ"ש שם כשיעור משך מבוי ט"ס וצ"ל כשיעור רשות היחיד**((אך יותר קרוב שהט"ס הוא רק באות אחד מב' לכ' וצ"ל בשיעור ור"ל שא"צ תיקון אא"כ הוא רחב ד' ככל שיעור משך מבוי דהיינו ד"א (מבני שיחיה). ע"כ הגהה). (כמדומה לי שזהו מבנו הגדול הרב מו"ה משולם זוסמאן ז"ל):)** ולפי"ז גם בלי הגהה א"ש קצת שוב ראיתי שזה אינו דשיעור משך מבוי לא איתמר אלא להחמיר דבאין השיעור הרי זה כחצר כו' וקצת אפשר הגירסא שלפנינו או כהגהת בני שיחיה ולומר דר"ל דאם כשיעור משך מבוי מצד ראשו אינו רחב ד"ט אז אפילו אם אחר משך ד' אמות (לצד סופו) נתרחב אין צריך תיקון גם שם ודוגמא לזה קצת מחקק תחת הקורה להשלים לי"ט במשך ד"א (דאף השאר ניתר) ומה שאין כן כשרק פחות ממשך מד' אמות אינו רחב ד' טפחים ואחר זה מתרחב צריך לחי (או כאן או שם). ונראה דר"ל דכשאין בו שיעור רה"י ה"ז מקום פטור ואין שייך להצריך תיקון למקום פטור וכנ"ל לכן נלפענ"ד שמ"ש בהגהה שבמ"מ דמ"ש המ"א צע"ג אינם מדברי מוח"ז רבינו ז"ל. ומה שסתם בפנים אולי הוא לפי שראה שהא"ר ואהע"ו חלקו ודחו דברי המ"א והוא דבר שאינו מצוי כלל לכן סתם. אבל איך שיהיה היה נראה שהדין ודאי דין אמת כהמ"א כיון שמצינו שכן דברי הקדמונים הראב"ד והריטב"א אך שוב ראיתי דברי הרשב"א בעה"ק שער א' סי"ב שכתב מבוי שאין ברחבו ד' או שרחב ד' ואין פתחו כו' יש מי שהורה שכל שיש ברחבו ג"ט צריך כו' מדבריו אלו משמע בהדיא דס"ל דאין בין כשאינו קצר כי אם בפתחו לבין כולו קצר כו' ולהרמב"ם עכ"פ צריך תיקון וזה שלא כמ"א לפי' ב' הנ"ל עכ"פ (ולפי"ז אתי שפיר טפי מהשמטת מוח"ז רבינו ז"ל כיון שהוא מחלוקת הראשונים. ואף להרשב"א יש מקום לקיים דברי מ"א עפ"י פי' א' הנ"ל מכל מקום הרי לפי"ז לא קאי כי אם להי"א וגם זה דרך אפשר וספק. וא"ר ואהע"ו חולקים שפיר השמיט) בדבר שאינו מצוי כלל

ומד' התוס' דף ה' ע"א ד"ה ואי שהוצרכו להביא ראי' למבוי שאינו רחב ד' א"צ לחי מדרב (אהילאי) אחלי ואיירי כשאין תוכו רחב משמע דס"ל כהרשב"א הנ"ל דרב אחלי איירי ברוחב תוכו. ומאן דלא פליג כוותי' אפי' כשאין רחב ד' טפחים פליג ואינו מוכרח כל כך ד"ל דהתוספות לא דקדקו ונקטו מדרב אחלי משום דאיהו אמר בהדיא (ולכל הפחות בשאין תוכו רחב איירי) אבל גם בלאו הכי מודו כשאין תוכו רחב הכל מודים (כיון שאינו רשות היחיד כדברי הריטב"א שם) ולכן לא הקפידו מה שמדברי אחלי אין להקשות כ"כ כיון דלתירוץ ב' (די"ב) תנאי היא והכי אמרינן סתמא ריש דף י"ג

שם ס"ח. אם הרחיק כו' מה שלא הזכיר מוח"ז רבינו ז"ל טעם הרר"י דאתי אוירא דה"ג כו' פשוט דהיינו משום דס"ל כהתוספות (ד"ה ע"ב) דגם בלחי רחב אסור וכמ"ש לקמן ס"מ וכן נראה מסקנת המ"א כאן ושם ע"ש ומשום הכי נמי כתב מוח"ז רבינו ז"ל בין להלאה לצד חוץ כו' והרי בסימן שס"ב סי"א פ' כמ"ש התוספות שם. דבכהאי גוונא לא אתי אוירא כו' אלא ע"כ דכאן לאו מהאי טעמא אתינן עלה אלא כדא' בהדיא בגמרא (י"ד:) דהוי לי' מחיצה שהגדיים בוקעים וקאי גם אהפליגו כו' (ואין הכוונה דשוב אתי אוירא כו' דאם כן איך הביאו התוס' (דף ע"ב) מכאן לפס ג' אמות דשם. אלא דזה עצמו מספיק כו' וכמו בהגביהו ג' טפחים אבל קצת קשה למה נא הזכיר כאן גם טעם דגדיים בוקעים שבגמרא וכדרך שהזכיר זה בסי"ב גבי הגביהו לכאורה מזה משמע שרבינו ז"ל אזיל גם כאן לשיטתי' בתשו' כ"י שכתב דה"ט שבגמרא לא קאי כי אם אהגביהו כו' אך לפי שדבריו ז"ל שם צ"ע גדול כמשי"ת אי"ה לכן י"ל דכאן סבירא לי' דאעפ"י שבגמרא