דברי נחמיה אורח חיים קנג

המ"א סי' שס"ג דההיא דמבוי שצדו אחד כלה לים ע"כ איירי במתלקט מתוך ד"א וכן בההיא דאמת המים העוברת בחצר דמשמע שאין אוסרת טלטול החצר שכתב הראב"ד דהיינו משום שהאמה עמוקה יו"ד כתב המ"א סי' שנ"ו ק"ב לפי הנ"ל ע"כ מיירי במתלקט מתוך ד"א והאיך אפשר דלפעמים מיירי במתלקט דוקא ולפעמים באינו מתלקט דוקא והכל בסתימות. ובפרט גבי אמה שמבואר שם דחשבינן לה לכרמלית (מחמת חיבורה חוץ לחצר עכ"פ עט"ז). ואיך אפשר דמיירי שהאמה שבחצר הוא במתלקט וחוץ לחצר באינו מתלקט והכל בסתימות אלא שרבינו ז"ל באמת זוהי עיקר ראייתו על פי' במ"א שגם במתלקט הוי כרמלית מדרבנן עכ"פ גם בפחות מב"ס (וגם שבלא"ה כיון שבאמה גבוה יו"ד ורחב ד' איירי ס"ל דע"כ מתלקט הוא כנ"ל בדברי הרמב"ם דרקק. וכבר נתבאר דזה אינו ראי' כ"כ) אבל באמת גם זה דוחק גדול שיהיה בים וכה"ג כרמלית דרבנן מה שלא נזכר בשום מקום וית' אי"ה) ועכ"פ לפי' התו"ש ומה"ש דמ"ש המ"א כרמלי' דרבנן היינו ביותר מב"ס דמשמע דבפחות מזה הוי רה"י גמור במתלקט קשה טובא מהא דאמה. לכן היה נלפענ"ד דעיקר דינו דהרא"מ לחלק בים בין מתלקט מתוך ד"א א"ל חידוש הוא וקשה לסמוך עליו נגד משמעות דברי הגמרא וכל הפוסקים בכ"ד דמשמע דגם במתלקט לעולם הוי כרמלית. ומשמע נמי דהיינו דלעולם הוי כרמלית גמור (כההיא דהזורק מן הים ליבשה דפטור) וקשה להמציא כרמלית דרבנן בים מה שאין זכר לזה בשום מקום ועיקר ראייתו של הרא"מ מהא דבור

שם סיג כאלו מחיצות מקיפות לכאורה צ"ע מה בכך עדיין צריך לגוד אסיק כמ"ש ס"א וס"ד בעמוד וסכ"ב וכ"ג בגג ודוחק לומר דאמרינן גוד אסיק למחיצות אלו דגוד אחית גם צריך טעם כיון דלגוד אחית אמרינן מחודו דראש העמוד בלבד אף בדליכא כלל מחיצות יו"ד. למה לא נימא הכי בגוד אסיק וא"כ למה פליגי רבנן עלי' דר"י בר"י ובאמת ברמב"ם (וש"פ) לא נזכר כלל גוד אסיק וגם בגמ' (כמדומה) לא נז' כ"א בעירובין ר"פ כל גנות והרי התם איתא דלרב דקיי"ל כוותי' לא אמרינן גוד אסיק במחיצות שאינן ניכרות ובסוכה ד"ד ב' פשיט דעמוד נקרא ג"כ מחיצות שאינן ניכרות אלא שהר"ן נדחק שם לחלק בין שבת לסוכה דבעינן כעין דירה (ואזיל לשיטת רש"י דטעם עמוד בשבת הוא משום גוד אסיק). וזה יתכן (קצת) להאומרים דגבי סוכה לא אמרינן כלל גוד אסיק כדמסיק הר"ן שם והרי"ף אבל להרמב"ם והגאונים דאם גבי סוכה אמרינן גוד אסיק על שפת הגג רק בעמוד לא אמרינן משום שאינן מחיצות ניכרות ע"ש ברמב"ם פ"ד מה"ס הי"א וי"ד נראה דאין החילוק כזו שייך לסוכה. וגם להחולקים הרי עכ"פ איכא פלוגתא ובעי' בגמ' בעל שפת הגג ולמה בעמוד פשיטא כ"כ דאף אביי רק סבר למימר גוד אסיק וא"ל רבא בעינן מחיצות ניכרות וליכא משמע דפשיטא להו דבכה"ג ל"ש גו"א בכל דוכתא והיינו משום דקיי"ל כרב דר"פ כ"ג הנ"ל (ואדרבה יותר משמע דגם שמואל יודה בעמוד והיינו דלכ"ע לא אמרינן גוד אסיק אלא בשיש מחיצות ממש למטה עכ"פ דאז אמרינן גו"א ר"ל כאלו הועלו גוף המחיצות ע' רמב"ם שם המ"א אבל להעלות חוד החיצון דעמוד אפשר דלכ"ע לא אמרינן ע' תוספות שם בסוכה ד"ה. אבל ופלוגתא דרב ושמואל אינו אלא בשיש מחיצות למטה עכ"פ אלא שאינן נראות להעומד למעלה כו')

שם סס"ג הנ"ל לפי' כו' שאין כו' לכאורה א"כ המחיצות כאלו אינם. דכל מחיצה העשויה לפחות מחל ד' אינה מחיצה כמש"ל סי' שנ"ה ס"א וס"ז וא"כ גם ע"ג למה רה"י (ואף לפי מה שיתבאר דע"ג א"צ לגוד אסיק מ"מ מחיצות מפסיקות בעינן) וצ"ל דהא דאמרינן כל מחיצה כו' היינו דוקא כשאין מרחק ד' כלל ביניהם. ומשא"כ כאן יש מרחק ד' בצירוף מקום העמוד ותדע שהרי כל עמוד גבוה יו"ד ורחב ד' ע"ג רה"י אעפ"י שלמטה אין חלק כלל ולכן לא כתב מוח"ז רבינו ז"ל כאן משום דלא חשבינן מחיצה אלא משום שאין כל הד' ראוי לתשמיש ומש"ר טעם זה ולכאורה יש כאן עוד טעם פשוט שתחת ראש העמוד ליכא חלל גובה יו"ד וה"ז כבית שאין תוכו יו"ד דסכ"ב. אך לקושטא דמלתא נקיט מוח"ז רבינו ז"ל טעם שיספיק גם בדאיכא גובה יו"ד תחת ראש העמוד

שם ס"ד כיון שא"א כו' גם כאן שייך הטעם דלעיל סס"ג בפנים (וגם הטעם הנ"ל דה"ז כבית כו') אלא נקט טעם שיספיק גם אם למעלה רחב הרבה עד שישאר רוחב ד' למטה עד מקום העמוד שנתקצר (וגם יש שם גובה יו"ד עד מקום הרחב) מ"מ אינו רה"י שם מצד המחיצות

שם ס"ה. אמה כו' ג"א כו'. מבואר דס"ל לרבינו ז"ל דכל תנאי פס"ב דאורייתא ולכאורה צ"ע ממ"ש התוס' עירובין ד"ו ב' ד"ה וכ"ת דמדאורייתא אין חילוק בין י"ג לי"ו. אבל לק"מ דהתם קיימינן בדליכא שם ד' אלא ב' מחיצות שלימות. ועז"כ דאין חילוק דלר"י דחשיבא לי' יו"ד ב"מ גם בדאיכא י"ו רה"י מדאורייתא ולרבנן גם בי"ג הוי רה"ר כשאורך רשות הרבים מהלכין ביניהם. (הגהה. בענין לשון ביניהם או בין כותל לכותל אין ראי' כ"כ דלפעמים אין מדקדקין בכך כמו עשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ כו' ובפע"פ וטור שו"ע סי' תע"ה בין אכילה לחברתה כו' ע"ש במ"א וח"י וע' ת' ב"א חא"ח סי' נ"א ד"ה עוד שם. ע"כ)

שם ס"ח ((כ"ב) ואפי' רשב"א מ"מ רמ"א) והם למטה. מ"ש המ"א דהתוס' כתבו כן לפי הס"ד נראה דר"ל שהתוס' הוצרכו לכך משום דפרכינן מסיפא לאביי ואי ס"ד כו' לוקמי בנח בחור. ולכאורה לפי' התוס' דהכל בחורין מעבר לעבר כו' ה"ז כחורי רה"י (ובמתניתין קתני הזורק ד"א דמשמע רק משום ד"א ברה"ר). ע"ז כתב דזה אינו דדוקא אותם שלמעלה מיו"ד כו'. וא"כ י"ל דלא כ"כ אלא לאביי אבל לרבא הא דלא מיתוקמא בנח בחור י"ל דבאמת היינו משום דהוי כחורי רה"י לדידי' (ובמתניתין קתני ד"א כנ"ל) והסברא לחלק בין אביי לרבא בזה הוא משום דאביי אמר לעיל דחורי ר"ה ניחא תשמישתי' לבני רה"ר ע"כ אין בני רה"י משתמשין שם כמ"ש התוס' אבל רבא הא מדמי חורי רה"ר לקרן זוית כו' אבל צריך עיון דמדר' חייא דאמר זרק למעלה מי' טפחים באנו למחלוקת נשמע דלמטה לאו כרשות היחיד ורבא ודאי לא פליג אדר' חייא ותניא כוותי' בפ' הזורק (אלא דלאביי הם כרה"ר ולרבא נידונין לפי מדתן) ונראה דעיקר דברי התוספות אהא קאי ולכ"ע כ"כ אמנם הרשב"א בעה"ק די"א סע"א) כתב חור כו' ועוברים (משמע מעבר לעבר) כלפי פנים אע"פ שהן למטה מי"ט כו' מבואר דס"ל כהמ"א. ונראה דע"כ לא ס"ל כלל כפי' התוס' דהסוגיא איירי בחורין מעבר לעבר וכן משמע בהדיא בחה"ר שם רד"ח ע"ש ולקושית התוס' י"ל דמיירי שלצד חוץ החור רחב ד' ולפנים תוך עובי הכותל ליכא ד' אבל אינו עובר שם כלפי רה"י ממש. ועיין ריטב"א עירובין י"א ב' סד"ה כי פליגי במ"ש ותירצו כו' דמשמע ר"ל בכה"ג ע"ש (אלא שלפי"ז צע"ק מאין הוציא הרשב"א דין חורין מעבר לעבר וית' אי"ה כו') ועיין א"ר סק"ח כתב בשם עה"ק כנ"ל (וד' ביה"ג צ"ע). ובשם רי"ו הביא שכתב בשם התוס' כהעו"ש והיינו כנ"ל ובסי' שנ"ג נוטה לעו"ש ונ"צ ע"ש. אבל מוח"ז רבינו ז"ל סתם כהמ"א. (אע"פ שמ"ש על התוס' צ"ע כנ"ל) כיון שכן משמע מדברי