דברי נחמיה אורח חיים קנא

ודבר דבר כו' והרא"ש שכ' ג"כ לומר בשבת כו' לשיטתי' אזיל דמע"ש מותר אפי' אמירה דלא כרב סעדי'

שם סי' רמ"ז סעי' ג' הביא דעת הר"ן דשכרו לימים אשב כו' אלא שאינו מקפיד מתי כו' בע"ש אסור משמע דבד' וה' מותר עם היות שכבר פסק בס"א כהרי"ף ורמב"ם דבלא קצץ מיום ראשון אסור כו' עכ"ל דס"ל דבעיקר הדין לא פליגי אלא בפי' הבריי' דהרי"ף והרמב"ם מפרשי' בלא קצץ כלל ואתיא דלא כהלכתא ולזאת השמיטוה והר"ן המציא שיש לפרשה אליבא דהל' וכגון שקצב לימים ואינו מקפיד כו' ובזה כ"ע מודים דבד' וה' מותר ובע"ש אסור דנראה כו' אבל מה אעשה דבב"י כאן וכ"ש בסי' רנ"ב לא משמע כן אלא דפליגי עכ"פ בעיקר הדין דהר"ן בשיטת הרא"ש קאי דאף בלא קצץ כלל שרי בד' וה' (וממילא עכ"ל להרי"ף והרמב"ם אף בגוונא דהר"ן אסור לעולם (כמ"ש הב"י בסי' רנ"ב דמ"ש כו') דאל"כ מנלן דהר"ן מתיר גם בלא קצץ כלל שכ' הב"י בסי' רנ"ב בפשיטות שדעת הר"ן כהרא"ש גם בעורות כו' והרי הרא"ש מיירי שם בלא קצץ כלל כו' א"ו ס"ל דאין סברא לחלק ביניהם למאן דמתיר מתיר אף בלא קצץ כלל ומאן דאוסר אוסר אף בגוונא דהר"ן כו') וא"כ צע"ג דבשו"ע בס"א וס"ג הרכיב אתרי רכשי ופסק דלא כמאן לפי הנ"ל עכצ"ל דהרב"י חזר בו בשו"ע וס"ל דיש לחלק בין גוונא דהר"ן ללא קצץ כלל והר"ן פליג על הרא"ש בלא קצץ כלל כו' (או דגם הרא"ש כוונתו כהר"ן כו' אלא דמרמ"א לא משמע כן) וממילא אין ראיה דהרי"ף והרמב"ם פליגי על הר"ן בעיקר דינו כו' אלא בפירושא דבריי' כנ"ל ע"כ פסק כוותיה בס"ג (או אפשר דספוקי מספקא לי' בסברא זו אם יש לחלק בין גוונא דהר"ן להרא"ש וכנ"ל אם לאו (וע"כ גם בב"י בסי' רנ"ב לא כ' כ"א משמע כו' הרי דאינו ברור אצלו ולא כ' אלא לחזק דעת הטור) ועכ"ז לא הניח מלהביא דעת הר"ן לפסק הלכה דאין ספק דעת הרי"ף ורמב"ם מוציא מידי ודאי דעת הר"ן ובפרט במקום שהרא"ש מקיל לגמרי אף בלא קצץ כו')

שו"ע אדמו"ר נ"ע סי' ש"ג ססעי' א' הבתולו'. ע' גמ' הבנות בחוטין כו' אבל לא כו' דלא כי"מ שברש"י במתניתין דס"ה ע' חיה"ר שם אך לפמ"ש הטעם דבת טבילה כו' אין ראי' הט"ז מוכרחת גם לפ"ז אפשר דוקא בזמנם שהיו טהרות כו' אך א"כ צ"ע למה אשה ולא איש וצ"ל דבאשה לא פלוג משא"כ איש כו' וע' ת"ש בענין נשים עם בפ"ע

שם סי' ש"ה סעי' ט'. ולישען עלי' כו' ע' רא"ש פ"ה ס"ב בשם הירושלמי דבריי' דחבל שבאבוס קושרין בפרה אתיא כרשב"א א"כ לדידן דקיי"ל (בסי' ש"ה סעי' י"ח) דצדדים אסורים אסור לקשור בפרה וצ"ע דבטור שם ובשו"ע ססי' י"ז קיי"ל דמותר וצ"ל דגמ' דידן פ"ט דקי"ג פליגא על הירושלמי בזה וס"ל דאין בקשירה שימוש בע"ח (וטעם מרדעת כרש"י ותוס') אך לפ"ז צ"ע דבסי' ש"ה פסק הטוש"ע סעי' ח' במרדעת כטעם הרא"ש בשם הירושלמי דאף בחצר אסור כו' וע"כ צ"ל בדוחק דלגמ' שלנו יש חילוק בין קשירת מרדעת שצריך לישען קצת משא"כ בחבל בפי פרה א"צ לישען ולפ"ז דוקא במרדעת ואוכף אסור הקשירה ולא בש"ד שבסי' ש"ה. ומה שתי' המ"א סי' של"ו סק"ב בין להרא"ש בין למ"מ ז"א מספיק כ"א להיתר הנתינה עצמה דלא תקשה מגמ' דעירובין אבל הקשירה דבמרדעת אסור מפני שגופו נשען ע"כ צריך לחלק כנ"ל

מה שמותר ליתן מרדעת בלא קשירה אף דקיי"ל בנר ע"ג דקל דלא כרא"ש כאן אלא הנטילה והנתינה עצמה מיקרי שימוש עיין ביאורי הגאון ר"י על ה' יו"ט להרמב"ם פ"ד מ"ה דאינו אסור אלא צורך תשמיש האדם משא"כ המרדעת הוא תשמיש הבהמה ואולי בכה"ג ג"כ כוונת מ"א סי' של"ו (וצ"ע קצת מה שמשמע מדבריו שם שהבין כוונת הרא"ש דראייתו מחבל שבאבוס וז"א אלא ממרד עת בלא קשירה)

שו"ע או"ח סי' ש"ז סעי' ג' בשם הגמ' דקנה לעצמך מותר כו' ומשמע אפי' נותן לו מעות כו' עפ"מ וצ"ע דלרב סעדי' נראה וודאי דאסור שהרי למד מחסום פרתי כו' דמסקנא שם דמיירי בדישה שלך וכדלקמן סכ"א בשל לצרכך כו' ובב"י משמע דקיי"ל כרב סעדי' וגם הרא"ש מודה לדינא כו' ע"ש וצ"ע ובאמת הגמ' ע"כ (ס"ל כה"א שבתו' דב"מ דמיירי בדישה של ישראל כו' או) ס"ל כמ"ש הרא"ש דלא כר"ס והרא"ש פליגא עלי' לדינא דלא כב"י הנ"ל רק דבמלאכה של ישראל לכ"ע אסור אף מע"ש כמ"ש הרא"ש גבי אגרת והרמב"ם וש"פ כמבואר בב"י ובזה מיירי הטור אבל לצורך העובד כוכבים לא ס"ל כר"ס אלא כמ"ש הרא"ש דאין ראי' מחסום פרתי כו' (ומה שהעתיקו רי"ו וב"י בד' ר"ס וקנה לי וכ"ה ברמזים צ"ע ולפ"ז אפשר דר"ס ס"ל דבחסימה מיירי בשל ישראל כו' דלא כהתוס' והרא"ש בזה ובזה כ"ע מודים דאסור מע"ש כנ"ל. ומה שדחה הרא"ש ראיתו הוא לשיטתי' כו' וא"כ לצורך עובד כוכבים לכ"ע אין איסור מע"ש) דלר"ס אף בשבת מותר בשל לעצמך (ע' תו') ולהרא"ש מע"ש עכ"פ מותר ומ"מ עכ"פ אם מזונותן עליו משמע בתוס' ורא"ש שם דחשוב לצורך ישראל וא"כ לכ"ע אסור לומר מע"ש הילך בשר ובשל לעצמך בשבת או הילך מעות וקנה לך בשר כו' וצ"ע שאין נזהרין בזה אך בסתם לכאו' שרי (כמו ע"י רמז דבחוץ שרי לומ' מדוע לא עשית) ואפי' בשבת ולכאורה שרי כמו בחמץ בסי' ת"נ ס"ו ע"ש בשו"ע אדמו"ר נ"ע כו' אך י"ל דש"ה שאינו מוכרח לקנות חמץ דוקא אבל כאן מוכרח לקנות ולבשל והוי כיום השוק בשבת דאסור לדעת מ"א סק"ג ע"ש (וע' בי"ד סי' רצ"ז סס"ד בהגהה ובש"ך שם דהגמ' פליג כו' וא"כ י"ל דכאן לשיטתי' אזיל דגם בשבת מותר ולא קיי"ל הכי כמ"ש סכ"א אך ע' מ"א שם דלא כש"ך וצ"ע כו') אך אולי קנה לעצמך במעות שלך קאמר כו' וכ"מ בת"ש סי' רמ"ג וזה לכ"ע שרי אפי' בשבת דהוי עשה מלאכתך וע' שו"ע אדמו"ר נ"ע סי' ש"ז הנ"ל סעי' יו"ד בהלואה כו' אולי בכה"ג הוי כמו עשה מלאכתך שהרי מלוה להוצאה ניתנה מע"ש ומעות אחרים חייב לו ולפ"ז גם הילך בשר מע"ש אולי מותר. וצ"ע

עיין משנה למלך פ"ו מה' שבת דבמלאכה דרבנן לצורך העובד כוכבים (כמו קנה לך כו') אם מותר לומר בע"ש תלוי בב' התירוצים שבב"י סי' רמ"ד גבי מכס וממילא משמע מלאכה דאורייתא כמו בשל לך פשוט לאיסור גם מע"ש

לשו"ע רבינו ז"ל (ובקו"א סי' שמ"ה אות

ב'

) (לסימן שמ"ה

) לכאורה לא זכיתי להבין דברי קדשו א' עיקר היסוד שלמד מדברי הרמב"ם שבמ"א סקי"א שכתב גבי רקק דאי גבוה יו"ד ורחב ד' הוי כרמלית נשמע מזה דמ"ש המ"א ססקי"ד גבי ים (או בור שבים) דהוי כרמלית דרבנן כמו קרפף כו' ע"כ פי' אפי' בפחות ב"ס הוא תמוה לכאורה דהרמב"ם כשאר ים קאמר דמשמע ודאי דר"ל כרמלית ממש (גם רש"י במתניתין דפרק הזורק גבי רקק שכתב סתם כרמלית מסתמא כרמלית ממש קאמר דבכ"מ כרמלית היינו מק"פ דאורייתא כו' חוץ מקרפף שפירש בו בגמרא ובפוסקים או לפעמים רך העברה נקרא בגמרא כרמלית גם רה"י גמור מצד איסור' עירובין כמש"א על ירושלים כרמלית (דק"א סע"א) וכמ"ש רש"י ד"ו ב' וגם בזה נתקשה הרר"י הובא ב"י סי' זה ד"ה ודלתותיו ננעלות ע"ש אלא שבמתניתין דעירובין גבי אמת המים העוברת בחצר שכתב ג"כ סתם כרמלית צ"ע דלכאורה שם ע"כ רק כרמלית דרבנן קאמר שהרי