דברי נחמיה אורח חיים קמט

(לסימן נ"ה

) וקדיש אחר ברכות ק"ש כו' צ"ע שלא חשיב קדיש אחר תפלת מנחה ולבוש ורז"ל חשבו בהז' קדישים. וצ"ע שלא דברו בזה האחרונים. שוב ראיתי בפריש' נדחק בזה

ב"י ד"ה ומ"ש ומיהו כו' ובתה"ד כתב כו' צ"ע שלא פורש אם יאמר ג"כ הח"ק שאחר תפלת י"ח ולכאורה לא יאמר דב' קדישים בשביל התפלה ל"ל אך לפי"ז באמת צ"ע מ"ש בכל יום דלא די לסמוך על הקדיש שלם דאמרי' דהתפלה מצוה בפ"ע כדלעיל בשם הראב"ד וכן בשיצאו מקצתן נאמר דסומכים על הקדיש שלם והכל כחד חשיבי ולכאורה היה נראה (לדחוק) דתה"ד לא ס"ל כלל כהראב"ד וגם בכ"י א"א ח"ק אחר י"ח כו' אבל בפוסקים מבואר זה אינו וצ"ל דגם כאן אומר גם הח"ק דמצוה בפ"ע כו' ועיקר קדיש שלם בשביל סדר קדושה אלא דמ"מ מדאומר קדיש שלם בסוף וח"ק אחר תפלה ולא להיפוך שמעי' דקצת מישך שייך הסדר קדושה עם התפלה וכדי לכלול הכל בתתקבל כו' לכן נגרר הכל להתפלה ואף שיצאו מקצתן גומרי' הכל כו' שוב ראיתי מפורש בלבוש דאו' גם הח"ק וכ"ה בפ"מ אות ג'

שם ד"ה ואלו היו"ד כו' וכתב הריב"ש בתשובה וסי' תנ"א) אפי' לדברי המתירים כו' ע"כ אלו מתירים לאו היינו ר"ת שהרי פ' כריב"ל דאפי' מוטל בעריסה כו'. אלא כוונתו דגם אליבא דר"נ הרי עכ"פ ביודע סגי: וע"ז יש מחלוקת די"א רק בבהמ"ז אבל לתפלה בעי' גדול ממש כמבואר בריב"ש להרמב"ם כו' וע"ז כתב דאף להמתירים וס"ל דתפלה כמו בהמ"ז מ"מ בעי' יודע וכר"נ כו' (וכן בתשובת רשב"א כו') ולפי"ז לדידן להלכה נדחה לגמרי דעת ר"ת אף בשעת הדחק. רק דאז סומכים על מתירים שבריב"ש (כר"נ עכ"פ גם לתפילה)

שם בא"ד ואם נראו בו סימני סריס כו' בשו"ע רז"ל התנה בזה מבן עשרים ולמעלה וע"ש במ"מ הראה לסי' נ"ג ולכאורה אין ראיה דשם רק לענין ש"ץ ומשום כבוד צבור ולומר דאז חשוב כנתמלא זקנו ע"ש (ואדרבה מלשון שו"ע שם סריס כו' אם הוא בן כ'. לכאורה משמע דעכ"פ יכול להיות סריס קודם לכן כו' אמנם בע"א נראה מבואר כן. שוב ראיתי בפ"מ אות ו' וז'. מסתפק בזה כאן בדרבנן כו' ע"ש

שם ד"ה כתב בהגמי"י בפ"ח כו' ואפי' למאן דפליג זהו כו' לכאורה הא תינח להמתירים גם לתפלה בקטן היודע כו' אבל לגדולי הפוסקים דלעיל הרי בעי' לתפלה גדול ממש ואמאי כו' לכאורה דלפי"ז יותר ראוי לומר דלכ"ע תלוי הצירוף בבר קדושה כו' אלא דלריב"ל גם המוטל בעריסה נפש הקדושה שורה עליו (אחר המילה עיין שו"ע רבינו ז"ל מהלכות השכמת הבוקר מה"ב ססי' ד' בהגהה). ולהמתירים שבריב"ש ביודע למי מברכים נכנס נפש הקדושה. ולהמחמירים עד י"ג שנה הוא שאז גמר כניסת נפש הקדושה ועיין שו"ע רבינו ז"ל שם)

שם ומכאן למד מורי כו' עיין שו"ע רז"ל למעשה לחוש להט"ז להמתין עד שיעוררהו כו'. אמנם לא משום דיש לחלק שהמתפלל שותק ושומע כו' שהרי גם בחרש המדבר ואינו שומע כן כו' לכן חילק רק משום דבישן אין קדושה שורה כו' אמנם רק משום דאפשר להקיצו אבל אם א"א משמע דהעיקר כשו"ע לצרפו והיינו משום דגם כשישן הקדושה מקיפו עכ"פ ואנן רק אכל בי עשרה בעי' פי' ג"כ שהשכינ' מקיפם מלמעלה

עיין שו"ע רז"ל ס"ז וסי"א. כוונתו לתרץ בין הא דהכא פסקי' דהשמיעה אינה מעכבת כמהרי"ל ובססי' קכ"ד כהרא"ש דהוי ברכה לבטלה כו' לכן מחלק דכאן כשאינו הש"ץ חוזר התפלה כלל רק פ"א בקו"ר כו'. (ולפי"ז) עתה שגם בחזרת הש"ץ פ"ב משיחל כו' (יש חשש) ברכה לבטלה ויש לעיין ואין פנאי

(לסימן ס"ח

) מ"ש רז"ל סי' ס"ח ס"ב. וכ"ז בברכות ק"ש אבל בתפילת י"ח אין הפיוטי' חשובים הפסק כו' וכ"כ עוד בסי' קי"ב שאף לדברי האוסרים בברכות ק"ש כו' צ"ע מאין מקור חילוק זה ומה שנרשם במראה מקום רא"ש וטור צ"ע שהרי הטור כתב זה לענין ברכות ק"ש לסברת הי"א שמותר להפסיק בהן ולקיום המנהג ולא הזכיר כלל דין התפילה והרא"ש בס"פ אין עומדין שכתב היתר זה על התפילה לא הזכיר האיסור לענין ברכות ק"ש והרי הב"י כתב על דברי הטור שכתב טעם סברת ההיתר מר"א הקליר כו' על ברכות ק"ש שכ"כ הרא"ש ס"פ א"ע א"כ הרי דעתו ששניהם הרא"ש שמיירי לענין תפילה והטור שמיירי לענין ברכות ק"ש לדבר א' נתכוונו ואין חילוק ביניהם כו' וצ"ע אך לפ"מ שסיים הטור שפי' ר"ת לקיום המנהג לא ישר בעיני הרא"ש מוכח קצת לחלק בין ברכות ק"ש לתפילה שהרי בתפילה כתב הרא"ש להיתר כנ"ל וכן הטור בסי' קי"ב לא הזכיר סברת האוסרים וכאן מאריך להביא דעות וסיים שטוב למנוע אם אפשר כו' וגם רמ"א כאן האריך וכתב שהמקיל כו' ובסי' קי"ב כתב סתם וכן נוהגין (אך זה אינו מספיק שהרי דעת מוח"ז רבינו נראה שאף לדברי האוסרים בברכות ק"ש מודים בתפילה וכמ"ש בסי' קי"ב והרמ"א דעתו כוותי' כנ"ל ולזה אין ראי' מרמ"א כ"א מרא"ש וטור כו' כנ"ל) אך כ"ז אינו שוה להחליט חילוק זה לדעת האוסרים כאלו הוא מוסכם לד"ה מה שאינו נמצא בשום מקום בהדיא רק איזה דיוק מרא"ש וטור כנ"ל שיש לדחות ג"כ שגם גבי תפילה ל"כ אלא שנהגו וכו' ולראי' שמותר לשאול צרכי ציבור וא"ז הפסק גמור מדינא אבל מ"ש הטור בס"ח טוב לבטל אם אפשר דהיינו מטעם שכתב שזה סיבה להפסיק בשיחה בטילה כו' הרי אפשר גם בתפילה כן וסמך א"ע בסי' קי"ב עמ"ש כאן והרי הב"י שם הביאו סברת האוסרים וסיים וכבר נתבאר ססי' ס"ח שהמנהג הנכון שלא לומר כו' וכן בשו"ע שם פ' בפשיטות לאיסור יותר מכאן ואיך עשה רבינו א"ע כאלו לא ידע את יוסף. גם הטעם שכתב רבינו מר"א הקליר כו' הרי הוא תיקן קרוב"ץ גם בברכות ק"ש כדמוכח בדברי הטור וצע"ג וע' פר"ח סי' קי"ב דר"א הקליר תיקן לבני דורו אבל עתה יש לחוש לקלקול כו' ע"ש: (כ"ז כתב בימי

ילדותו

) (לסימן ע"ח

) ד"מ אות א' כתב הרר"י כו' אין זה סותר למ"ש הב"י בשם הר"י דס"ל כהרא"ש די"ל לחלק בין בגדים לקרקע כו' והד"מ מיירי בקרקע וטעם החילוק י"ל בב' פנים א' דהפסק הילוך לא חשיב הפסק כ"כ כמו להחליף הבגד כו' והב' דבקרקע חשוב המ"ר בעין וחמיר מטופח ע"מ להטפיח שבבגדו כמשנ"ת ססי' הקודם בשו"ע רבינו ז"ל (וכ"מ בהר"י ע"ש)

שם בב"י ודבר פשוט הוא כו' לכאורה ה"ז שלא כדעת הטור כו' שהביא גם כאן לענין ק"ש דשרי גם כשיש טופח ע"מ להטפיח הרי שלמד ק"ש מתפלה כמ"ש הב"י עצמו ואיך כתב פשוט להיפוך כו' וצ"ל דלא כ"כ כ"א אדברי רשב"א דסמוך לי' (וכלשון קאמר) וי"ל דקאי רק אסוף דברי רשב"א שהוסיף לאסור ההפסק ע"ז כתב דזה לא שייך כ"א בתפילה אבל ק"ש אין איסור בזה אבל עכ"ז אין חיוב ג"כ והטעם דלא מטרחינן בדיעבד כו'. א"נ י"ל דאף דקאי גם אראש דברי הרשב"א ולומר דבק"ש מחויב להפסיק