דברי נחמיה אורח חיים קמח

מ"ש להצרפתים יש לעיין דמשמע הכוונה דאף דבלימוד דעכשיו היה נפטר באה"ר (שלומד מיד) מ"מ יכול לברך בשביל אח"כ אחר שיפסיק שאז אין ברכת אה"ר מועיל: וברכת התורה תועיל כו' ולכאורה הרי לפמ"ש הב"י בסי' מ"ז להתו' גם ברכת אה"ר פוטרת כה"י היכא שלמד מעט מיד ע"ש ד"ה ומשמע מדברי הני רבוותא כו' דקאי גם על התורה. וצ"ל לפ"ז דבאמת ל"ס לי' למהרי"א כהב"י בפי' התוס' ובאמת משמע מדברי התוספות דלא כב"י ע"ש במ"ש וגם לא יעשה היסח הדעת כוונתם מבוארת לכאורה דגבי אה"ר בעי' שלא יפסיק גם באמצע הלימוד כו' אך מ"מ לכאורה סברא דחוקה לומר דיכול לברך עתה מיד אחר התפלה בה"ת אף שפטור בשביל שתועיל לאח"ז זו מנין

שוב ראיתי בספר צל"ח נסתפק בכעין זה לר"ת אי יכול לברך קודם עלות השחר כדי לפטור הלימוד דאח"כ כו' ע"ש. מעתה י"ל שספק הרשב"א הי' ג"כ בסברא זו גם אפשר שנסתפק אם הדין כנ"ל בדעת התוס' (למהרי"א). או דגם אה"ר פוטרת כה"י (כהב"י להתוס' וש"פ או דגם בה"ת חינה פוטרת כה"י כשיפסיק כו' (ע"ל סי' מ"ז). גם יש לדחוק דנסתפק אם אף שפטור רשאי שלא לחלק בין הימים כו' דוגמא מ"ש בשם רש"י שכשהסכים ללמוד כו' היה חוזר ומברך פ"ב בבהכנ"ס (כדי שלא לחלק כו' ע' לשון רשב"א) וע' ססי' כ"ט בשם ר"ה רשות לברך כו'). גם אולי מצד שי"ל שבה"ת כבהש"ח כו' ועוד יש לפרש בע"א בדוחק ג"כ שכאן מיירי לענין שיברך אחר שיפסיק אחר התפילה. וספק הרשב"א בגוף הדין לפי חילופי גירסאות בירושלמי שהביא בשם הראב"ד כדלעיל סי' מ"ז דלגי' שקרא על אתר פטור כה"י ע"י ק"ש אחר אה"ר. וע"ז כתב דלרבותינו הצרפתים אינו כן דכשאינו לומד מיד וודאי חייב דלא ס"ל כגי' שקרא הנ"ל אלא ששנה (אלא שלפי"ז דוחק גדול ל"ל למימר שזו פוטרת כה"י כו') ע' רמ"א כאן סיים כמשנת"ל סי' מ"ו ומ"ז משמע קצת דגם ברכות התורה יברך ובשו"ע רז"ל השמיט מ"ז משמע דבה"ת לא יברך (והיינו כדפי' בסי' מ"ז דמספק יש לחוש גם לסברא אחרונה ראב"ד הנ"ל דאה"ר עם ק"ש פוטרת כה"י אף שהפסיק אחר התפלה כו')

(לסימן נ"ג)

בטור ועומד ש"ץ ומתחיל ישתבח משמע דיותר קשה להפסיק בין ישתבח לקדיש בירידה לפני התיבה (ומישיבה לעמידה). ממה שיעשה כן קודם ישתבח. וכן מבואר ממ"ש רמ"א לענין טלית לחזן. ולענין המתנה על מנין. וא"כ לכאורה הי' נראה לפי"ז דהא דאמרינן דבין פסוד"ז ליוצר קיל ההפסק מבאמצע פסוד"ז לענין דבר מצוה כדלעיל סי' נ"א ולקמן סי' נ"ד ע"כ היינו אחר הקדיש לבין ברכו (או לבין ברכו ליוצר). כפי' הה"א של רמ"א בד"מ סי' נ"ד (וכ"מ בהדיא לכאורה מדברי הראב"ד שבש"ל שהובא מקצתו בב"י רסי' נ"ה ע"ש בש"ל דטעם הקדיש אחר פסוד"ז שמא יפסיקו לצדקה כו' ויצאו בלא קדיש עכ"ל משמע דעתה יהיה הקדיש קודם פסיקת הצדקה וצ"ע) ואף דלכאורה מ"מ דלענין טלית ימתין עד אחר הקדיש י"ל דצריך טלית לקדיש: (ואולי כבוד ציבור) אמנם לפי המסקנא בד"מ סי' נ"ד דאחר הקדיש יותר חמור להפסיק. א"כ לכאורה צ"ע הא דאמרינן דבין ישתבח ליוצר קיל טפי מבאמצע פסוד"ז לענין דבר מצוה היכי משכחת לה ולכאורה עלה ע"ד לומר דלא אמרן זה אלא ביחיד אבל זה טעות כמבואר בד"מ סי' נ"ד גם לענין לעכב התפלה וכה"ג דאיירי בציבור ומבואר שם דהא דהקילו לדבר מצוה היינו בין ישתבח לקדיש וא"כ משמע דשם קיל ההפסק מבאמצע פסוד"ז. ולכאורה הרי כאן רסי' נ"ג מבואר ההיפוך. וראיתי באחרונים שכתבו דהא דבסי' נ"ג כתב רמ"א לענין טלית לש"ץ דיברך קודם ישתבח היינו משום דאיירי בהביאו לו קודם כו'. ובסי' נ"ד כתב דיברך בין ישתבח לקדיש היינו היכא דלא אפשר דהביאו לו אח"כ אבל הא גופא קשי' למה היכא דאפשר קודם יותר טוב ולמה לא ימתין עד אחר ישתבח כדאמרי' גבי יחיד מאחר דגם הש"ץ מפסיק שם לדבר. מצוה משא"כ קודם ישתבח כו' וראיתי בפ"מ בסי' נ"ג נראה שסבר לתקן זה עפ"י מ"ש הלבוש דגבי ש"ץ יש גנאי לציבור כשיפסיק בברכת הטלית בין ישתבח ליוצר משמע דבאמת שם קיל ההפסק טפי מבאמצע פסוד"ז. אלא דמשום גנאי יקדים כו' אבל קשה א"כ מה יענה בהא דבעי' שיעמוד קודם ישתבח. וכמו"כ בהא דמהרי"ל להמתין על מנין דוקא קודם כו'. (דהיינו נמי רק כדי שלא יפסיק אח"כ ולא שנצרך מנין לישתבח. כמ"ש הט"ז סי' נ"ה סק"ב). והנראה דב' מיני הפסק יש א' כל שאינו הפסק גמור (לעכב בדיעבד במקום שאין להפסיק) וכמו כל הני דרסי' נ"ג דהעמידה וירידה לפני התיבה וכן להמתין בשתיקה על מנין. ואף גם לברך על טלית (בדיבור כו') מ"מ הכל לצורך גוף התפילה (ודמי לגביל לתורא ואינך). והב' הפסק גמור המעכב דיעבד במקום שאסור להפסיק והיינו כמו לפסוק צדקה וכה"ג שעם היות שהן דבר מצוה אבל אינם מענינים הנצרכים לתפלה וכה"ג בעלמא מעכב בדיעבד. עב"י סי' כ"ה ומ"א שם סקי"ז. והנה פאן בענין ההפסק בין ישתבח ליוצר יש ב' חסרונות א' שמפסיק בין סידור שבחו ש"מ לתפלה וזה שייך גם ביחיד וע"ז אמרו שקיל טפי מהפסק באמצע פסוד"ז. והב' בש"ץ שמפסיק בין ישתבח לקדיש וזה חמיר יותר מבאמצע פסוד"ז. אמנם באיסור הפסקה זו עצמה יש ב' צדדים א' מה שע"י הפסק זה לא קאי הקדיש אלפניו ונשאר הפסוד"ז בלי קדיש והב' מה שעי"ז נשאר ממילא הקדיש לבטלה כו' (ע' ד"מ שז"ש למה מפסיקים כו' גם כשחוזרים כו' הוי לבעלה חשבם לב' דברים וכנ"ל) וזה שאנו אומרים שהפסקה בין ישתבח לקדיש חמיר יותר מבאמצע פסוד"ז היינו רק מצד הב' שהקדיש לבטלה אבל מצד הא' הנ"ל אינו חמור כ"כ שיותר חמור הפסקה גמורה באמצע פסוד"ז ממה שלא יאמר כלל קדיש זה (או שיאמר פסוקים קודם הקדיש כו') לכן בענין הפסק שאינו מעכב דיעבד ודאי יותר טוב להפסיק באמצע פסוד"ז מבין ישתבח לקדיש כו' כנ"ל ששם ההפסק חמור יותר מצד הב' הנ"ל עכ"פ אבל לענין הפסק גמור המעכב דיעבד יותר טוב להפסיק אחר ישתבח ושלא לומר כלל הקדיש (או שיאמר פסוקים אחרים קודם כו') וכנ"ל דזה קיל מהפסק גמור בתוך פסוד"ז. ואין לומר דגם בהפסק שאינו גמור יניחנו עד אחר ישתבח ולא לומר כלל קדיש דלגבי הפסק שאינו גמור ודאי גם זה חמור יותר כו' (ואף שיאמר פסוקים אחרים וקדיש יחשב ג"כ כאלו הקדיש רק על הפסוקים וישאר הפסוד"ז בלי קדיש). ובהא א"ש נמי מה שבסי' נ"ד כשלא הביא טלית להש"ץ עד אחר ישתבח שמברך אז למה לא כתב שיאמר פסוקים ע"ד שכתב כשמפסיק שם לברך חולה וכה"ג והיינו מטעם הנ"ל שע"כ זה לא חשיב הפסק גמור כו' (ואם יאמר פסוקים יהיה הקדש עליהם וישאר פסוד"ז בלי קדיש). (ולפי הנ"ל בעשי"ת שנוהגין עתה לומר שיר המעלות ממעמקים כו' קודם הקדיש ע"כ לומר שמקומו מיוחד כאן עפ"י סוד. וכגאולה אריכתא ( (שבברכות ד"ט ב'). משא"כ אם יחזור לומר פסוקים אפי' מפסוד"ז מ"מ אין כאן מקומן ולאו כחד חשיבי כו') ועכ"פ י"ל דאז גם הפסק העמידה והטלית וכה"ג יותר טוב להניח עד אחר ישתבח כו' ויש לעיין: