דברי נחמיה אורח חיים קמו

דל"ש בכה"ג (גם א"כ גם טהורה ולשמה ליפסול וצ"ל דטהורה ולשמה ה"ז כבית א' בב' עורות ומה ני א' ומה לי ב' עיין מרדכי גבי י"מ בפי' מעברתא בשם ר"י (ע"ש דפ"ו רע"ג) אך א"כ כאן הרי השי"ן בפנים ולא בחוץ וצ"ל דבאמת צריך להניח מקום השי"ן שיהיה נראה ומ"מ בטמאה כה"ג פסולה כיון דליכא למימר בה דהוי כבית א' בב' עורות הוי הפסק דגם שלא במקום שי"ן צריך שלא יפסיק (בד"א כו') בין האויר (שהרי גם בגווייתא כו' וגם בש"י לרוב פוסקים עסי' ל"ד) וכ"ז דוחק שהרי לא נתפרש כן בשו"ע ואחרונים גם הרי לרוב פוסקים גבי מטלית דירוש' וגבי י"מ שבמעברתא נראה דגם בטמאה אין משום רואה האויר כ"א כשמפסיק בית ופרשה כו') גם מ"ש הב"י תחילה דגם לפי הה"א דמרדכי דעור טמאה ע"ג הבתים כשירה נראה מדבריו שהיינו דוקא כשהשינין נראין לא אדע טעם בזה לחלק בין טמאה או טהורה כו') גם לא אוכל לכוין המקום שנראה כן מדברי המרדכי ואם כוונתו על מש"ש ושוב נראה לי כו' לא אוכל לכוין הכוונה והמשמעות שיהי' ע"ד שכתב הב"י גם הרי כתב זה אחר המסקנא ובלא"ה קשה להעמיד יסוד על לשון מגומגם ומשובש (כמ"ש בחאנ"ש) ואולי הי' לב"י גירסא אחרת ולי הי' נראה שכצ"ל ושוב נ"ל דאא"ל (והיה ר"ת ואא"ל כו') כדפי' דא"כ כו' (ותיבת בשמושא רבא נמחק) ולפי"ז הכוונה פשוט דקאי אדבסמוך דאא"ל כפי שקצת נראה מהלשון שהבריי' ר"נ בעור שטולה ע"ג הבתים דא"כ גם בטהורה הרי אין השי"ן בעור העליון (וליכא למימר דכחד חשיבא כו' כנ"ל) ובהא א"ש מה שסיים ע"ז ופוק חזי כו' דלפי"ז המסקנא כפי הה"א דבעור הבתים מיירי ומשום דהלמ"מ כו' משא"כ עור ע"ג בתים ליכא משום רואה האויר כו' וא"ש כשמ"ר כו' (ואולי הוצרכו לכ"ז משום דמ' דגם בעור טמאה רשאי לכרוך הפרשה להשמ"ר דלא כיש מקפידים שבסמוך כו')

שוב שבתי וראיתי שברור לפענ"ד דא"צ למחוק כלום במרדכי רק שהמדפיסים קלקלו כו' שהיה כתוב כר"ת ושוב נ"ל כאאל"כ בש"ר דא"כ כו' והוא ר"ת כא"א לומר כן בשל ראם כו' וע"ש דא"ש. והכוונה פשוט כנ"ל בני שום דוחק ודברי הב"י וגירסתו נעלם גם מ"ש וכ"כ לקמן בשם רב שרירא דהא דבעי' כו' לא מצאתי כעת לשון זה במרדכי וגם לא אוכל לכוין המכוון בלשון זה (בשגם שהרי גם בגווייתא (ובש"י) פסול להחליף כו') הנראה שכיון עמש"ש בסמוך בשם ר"ש ור"ה ור"י ט"ע גבי תפילין דר"ת ורש"י ע"ש שמ"ש כדי שיהיה אח"כ שי"ן כו' ג"כ אין לזה הבנה לכאורה ואולי ט"ס מגירסת הב"י הי' באופן שטעם בית החיצון אינו רואה האויר פסול ן שבסנהדרין פ"ט) היינו משום שהשי"ן צריך להיות רואה האויר כו' אבל גם זה א"א לכאורה שהרי במנחות דל"ה ודאי קיי"ל כרבא דגם מברייתא לברייתא ומגווייתא לגווייתא נמי לא כו' כללו ש"ד כל דברי הב"י בכאן מחוסרים הבנה אצלי אמנם למעשה יודאי פשיטא דאין נ"מ כלל להקל ח"ו אף בשעת הדחק בציפן זהב או טמאה (או שנא לשמה ע' שו"ע רז"ל) ע"ג הבתים אף אם השי"ן נראה כו': והטעם נראה דצ"ל (כנ"ל) משום דצ"ל רואה האויר כל הבית גם זולת השי"ן ואף דלאו פרשה או בית מפסיק נמי פסול ומ"מ עור הכשר לבית חשיבא כבית א' מב' עורות משא"כ כשמפסיק דבר שאינו ראוי לבית ליכא למימר הכי ומפסיק (ומש"ה נמי לפי"ז גם גבי מטלית שבשמ"ר זהו טעם היש מקפידין שבסמ"ק לכרוך בכשר דוקא ומ"מ במטלית י"ל דכיון דהיינו מצותה מהלמ"מ נמי אין הפסק דאין הפסק כ"א דבר זה שאינו ראוי כאן כו' ולפי"ז גם גבי מעברתא לי"מ שם והוא המנהג שבססי' זה וכן בהא דמי שאין לו ש"י כו' אולי באמת צריך ג"כ עור הכשר דוקא להאו' דגם בש"י בעי' רואה כו') אך זה נראה נ"מ מכל הנ"ל להחמיר ג"כ בש"ר אף בעור כשר ע"ג הבית א"ל שהשי"ן נראה עכ"פ כדמשמע ממסקנת דברי המרדכי לגי' הנ"ל והאחרונים ששתקו י"ל פשיטא להו כו' שוב ראיתי בב"ח הפליג נפסול עור טמאה ע"ג בתים וב"ט. אמנם מסבר' חיצוני' ופירושו במרדכי דוחק וכעין לשון זה אית' נמי בסה"ת ססי' ר"ח ושם אא"ל כפירושו ע"ש ואין להאריך יותר מדי

(לסימן ל"ג

) ד"ה וכתב המרדכי כו' וכ"ש שיש לפסול מה שרגילים כו' לכאורה למה הרי לגירסת רש"י ורא"ש ל"א אלא בחדתא הטעם דוודאי העור מקולקל כו' בנידון זה שעושין כן בעצמם בכוון ל"ש זה ולגירסת הרי"ף ורמב"ם הרי נד"ז בחדתא (ואולי יש חשש לכשיתייכנו כו'). שוב ראיתו במ"ר לכתחילה כו' וכש"כ לפי' א' כבקונ' כו' ואין לחלק כו' ואעפ"י דבשמעתין מפליג בין חדתא כו' ופירש"י ודאי העור מקולקל כו' אין להכשיר כלל עכ"ל וצ"ע למה ואולי לכתחילה כו'

(לסימן ל"ו

) ס"ה ואם אינן נוגעים כו' צריך לתקן לכתחילה אבל בדיעבד כו' לשון זה קשה הבנה מאי לכתחילה ובדיעבד שהרי מיירי כשכבר אינן נוגעי' וצריך לתקן היינו דיעבד א"כ מאי אבל בדיעבד כו' ולכאורה צ"ל דבדיעבד היינו כשכבר הניחן כו' או כשא"א לו לתקן כעת ואין לו אחרים (עיין א"ר בשם תשובת מהר"י מינץ גם להרמב"ם) אך אם בכה"ג מיירי לא מובן מ"ש שיש לחוש להחמיר ולתקן כו' ע"ש ולכאורה הוצרך לדחוק דפסולין דהרמ"ע היינו לתקן לכתחילה בלבד דבמ"א משמע דהרמ"ע לא פליג על השו"ע (ודלא כמ"ש בס' מה"ש דהרמ"ע כהב"ח) אמנם כן ראיתי בתשובת רמ"ע דבאמת פוסל בהדיא גם להרמב"ם ושו"ע ומטעם דכשאין נוגעין נראה כאותיות בין השיטה וגרע מלא זיין כלל (היפוך ממשמעות לשון רבינו ז"ל (כשלא עשה כלל גרע) ע"כ נראה להגיה ולמחוק איזה תיבה וכצ"ל ואם אין נוגעין כו' פסולין (וצריך לתקן) אבל אם לא עשה כו' וא"ש הכל

(לסימן ל"ז

) טור מצותן להיות עליו כה"י כו' לכאורה אין מ"ע דתפילין תלוי ביומין כלל שמצותן מה"ת בתמידית (אף לילה כו' רק שבת ויו"ט כו') רק מחמת שאין כ"א יכול להיות נקי כו' מחמת זה נפטור אז בעת שא"י ממ"ע ונהגו כו' דעכ"פ שעה קטנה יוכל כו' ומשום הקורא ק"ש בלא תפילין נהגו לקבוע שעה זו בעת ק"ש ותפלה וא"כ מי שא"י כל היום שוה מה"ת למי שא"י שעה מן השעות (וכמו"כ להיפוך אם יכול י"ל דחייב מה"ת תמיד כו'). שוב ראיתי בפ"מ אות ב' מסתפק אם כה"י מה"ת או דרבנן ומסיק מה"ת ורק למצוה מן המובחר ולענין ביטול המצוה הגביל יום א' שלא הניח כה"י וכן מסברא חיצוני' לכאורה והכל צ"ע אי"ה והעיקר צ"ע מנין גבול יום מה"ת. וע' בסי' שאח"ז בב"י משמע שיש חילוק בין שעת ק"ש ותפלה לכה"י (דאורייתא) גם כותבי סת"ם ועוסק בתורה וכה"ג

שם ב"י ד"ה וכל כו' וכתבו התוס' כו'. ופי' הרא"ש כו' לכאורה לפ"מ שפי' הרא"ם דעת ר"ת דעכ"פ עבירה בידו א"כ מאי נ"מ לדינא מכ"ז בפרט מה שפלפל הב"י בד' הטור (בחנם). וביותר לפלא שהמ"א הביא דעת ר"ת ומשמע שיש מקום לזה למעשה ולא הזכיר עבירה כלל וצ"ע. והנכון כלשון רז"ל בשולחנו ע"ד פי' הרא"ש