דברי נחמיה אורח חיים קמה

היכא דא"א מוטב לסמוך על הרמב"ם מלהתבטל כו'. אבל לענין ברכה נראה דלפי זה לא יברך. (וכש"כ הוא מן המבואר רסי' י"ד בעשא' בלא כוונה ע"ש בב"י כתב לענין הלכה יש לחוש כו' ועכ"ז כתב בשו"ע דלא יברך כו'). אך מלשון שו"ע צריך כו' היכא דאפשר לא משמע כן וצ"ל דבב"י כתב לפי מה שעלה בדעתו קודם בטעמו של הרמב"ם דסיפא דברייתא לא מיירי בעור הבתים והוא דוחק גדול (כי לכאורה אין כאן ב' בבות כלל וגם ודאי כל הפוסקים (גם רש"י) לא פי' כן. משא"כ אח"ז חזר בו ופי' טעמו שפוסק כת"ק מש"ש בבד"ה ואתי ברייתא כפשוטו רק שמפרש כדפירש"י דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא אתי' כת"ק והלכתא כוותי' ולפי"ז לאו יחידאה הוא וגם פשטא דברייתא אתי שפיר. לכן שינה הלשון בשו"ע דמשמע היכא דא"א יברך ג"כ וכמ"ש במ"א אמנם לפי"ז צ"ל דס"ל בפי' הברייתא דלת"ק לא בעי עיבוד כלל ואולי גם כוונת רש"י כן במ"ש ולא איכפת לן בה פי' דא"צ שום הזמנה היינו עיבוד) ומלשון שו"ע מוח"ז רבינו ז"ל אין הכרע ג"כ לומר דעיבוד עכ"פ בעינן לכ"ע ע"ש. (והמ"מ נראה דלאו מאתו יצאו כו'). ועפי"ז יתורץ קצת הא דברצועות בעינן גם להרמב"ם עיבוד לשמה. כי רק בבתים ס"ל דלת"ק לא בעינן עיבוד כלל ומשום דטובים יותר בלי עיבוד ואין ללמוד מזה רצועות. ומסתמא בעינן עיבוד וממילא לשמה מאחר דהם מהלכה למשה מסיני כו' (עמ"א סי' ל"ג סק"ד דגם תירוצו נעלם. שהרי גם שי"ן הלמ"מ ואדרבה יותר קדוש כו') שוב ראיתי דזה אינו לכאורה שהרי בפ' התכלת דמ"ב ב' אית' על פלוגתא דרב ושמואל במן הסיסין כתנאי כו' ולפי הנ"ל אין ראי' מת"ק. שהרי בציצית טוי' ודאי בעי' וממילא לשמה כו'. ומיהו בלא"ה סוגיא זו צ"ע כמ"ש התוס' ועיין חי' הר"ן בסנהדרין ויש לעיין אי"ה

שם ד"ה ויהיו מרובעי' כו' אבל בבית א' לבדו א"צ ריבוע כו' הלשון דחוק דאי ארבעתן יחד מרובעים שוב א"א שבית א' מרובע אלא דאתי לאפוקי דלא נימא באמת בהיפוך דכל בית בפ"ע דוקא יהיה מרובע והתחלת הלשון שאין ראי' כו' הוא רק בסמ"ג ומשמעות הלשון לכאורה שאין ראי' שארבעתן יחד יהיו מרובעים. אלא אולי כ"א לבדו כו' וז"א דא"כ איך מי שאין לו תש"י טולה עור על ש"ר כו'. וכ"ה בסה"ת ססי' ר"ט ובב"י סי' ל"ה בשם ס' המנהיג

שם ד"ה ויהיה חריץ כו': וא"כ כי אמר אביי כו': לכאורה למה לא נאמר דפ' בדיעבד כרב דימי (דמשמע דאיהו גם לכתחילה א"צ קאמר כו'). והיה נראה דכ"ז לא איירי לענין שלא יהיו מדובקים הבתים יחדו כדבק טוב אלא לענין עיקר הדין מלאכת החריצים עד כמה יהיו (דלאביי עומק החריצים בדפוס עץ וממילא כמו"כ בהבתים) יגיעו עד למטה למקום התיתורא ולר"ד כיון דמינכר כו' פי' דאין חריצים כ"א מעט למעלה ועיין רש"י ונ"י כו') והברייתא כשאין חריצים כלל ומ"ש שאין ניכר כו' היינו שלא ניכר מבחוץ כ"א מבפנים פי' שהמחיצות רק מבפנים ואין ניכרים מבחוץ כלומר שאינם שם כו' עיין פירש"י ונ"י שם (ואף אי נאמר דמדחזינן דקפדי' אניכרין מבחוץ ממילא צריכים היכר ממש ולא דבוקים היטב עד שאין ניכרין שהם ד' אבל הא דאביי לכאורה לא שייך לזה שיהיה נצרך להפריד ממש עד התפר וטעם הדבק אולי כדי שיהיה הריבוע למעלה טוב (עיין תוס' ד"ה תפילין מרובעות). אך י"ל דממילא הרי הדבק חשוב חיבור לגמרי וכ"מ גבי פלוגתא דר"י ור' יוסי בתש"י שכתב בד' עורות דבסמוך ולפי"ז יהיה נמשך חומרא דאף לר"ד גם דיעבד פסול דאף לדידי' ניכרות ופרודות ממש מלמעלה עכ"פ בעי' דאלו עשה חריצי הדפוס סימני' וזכר בעלמא בלבד נראה ודאי דלכ"ע לא מועיל אף שעשה מחיצות מבפנים והא נמי דכוותי' אם הדיבוק טוב כחיבור ממש וממילא לאביי אסור לדבקם אף למטה) ועי' ב"י בשם א"ח דכ"ב ע"ג סד"ה ויעביר

שם סד"ה ויש כורכין כו' ומנהג לעשות כדברי שניהם כו' לכאורה לפמ"ש בטעם הרמב"ם רק משום דמוטב כו' א"כ בענין זה שעכ"פ השער הא' מפסיק ואין המטלית מיושב על הפרשה מה הועילו וצ"ל דמ"מ ע"י שכורכין פעם ב' למעלה מיישבים ומחברים היטב כו'

שם ד"ה ואם כתבם כו' ונ"ל דלמצוה כו' לכאורה צ"ע דלכתחילה הרי בעור א' בעי' דוקא לכ"ע כדמשמע מלישנא דברייתא (כיצד כותבין כו' על עור א' ואם כתבה כו' יצא וצריך כו') וצ"ל דמיירי דיעבד או בדליכא וקמ"ל דלכתחילה צריך לדבקם (אף לר"י דמאי דאפשר כו' ול"פ כ"א לעיכובא כו'). וכן צריך לדחוק מ"ש בד"מ וכן בשו"ע והמנהג כו' דהיינו בדיעבד אי כתב על ד' קלפין אז נוהגין לדבק כו' (ואינו מתיישב לשון מנהג על כה"ג שאינו מצוי שיעבור כו' או שלא יהיה קלף ארוך כו'. גם מה דמ' דאין כ"א מנהג לדבק ולא מדינא כלל וכמבואר בשו"ע רבינו ז"ל וכן בטור ולכאורה למה אין זה כלכתחילה כו')

שם ד"ה ואם ציפה כו' ואח"כ חזר המרדכי כו' וכן נראה מדברי בעה"ת ורמב"ם כו' לכאורה הדבר תמוה דפשט הרמב"ם ברור לכאורה בעור טמאים דמיירי לענין לעשות מהם הבתים ואדרבה גם מ"ש חיפה תפילין בזהב משמע ג"כ דמיירי שעשאן בתים וקורא תפילין הפרשיות (וכלשון שהתחיל העור שמחפין בו התפילין כו' וגם מד' סה"ת ל"מ שום ראיה דבעור אחר מיירי אדרבה מדכתב ססי' ר"ח דטעמא דציפה זהב לא משום רואה האויר אלא דבעינן עור טהורה וה"ז כלשון המרדכי בתחילה ומשמע דבבתים איירינן ולכאורה מבואר כן בהדיא בסי' ק"צ ובפסק שבסי' קצ"ה דבעור הבתים איירי רשב"ג גבי ציפוי זהב ע"ש וכ"מ בהדיא ממ"ש רסי' ר"ז ע"ש (ובפרט מש"ש אעפ"י כו') וכן משמע ברא"ש וש"פ בכ"ד שהביא הא דציפן כו'. הכל משמע דבעור הבתים איירי וביותר מבואר כן ממה שכל גדולי ראשונים הקשו על פירש"י דסנהדרין דרבא כת"ק מהא דהניזקין גוילין לא עבדתי לשמן כו' ומדברי כולם מבואר עכ"פ דכאן בבתים איירי ולכן לא ניחא להו מה שי"מ לחלק בין גוילין שכותבים עליהם ס"ת לבין עור זה משום דגם שי"ן של תפילין הלמ"מ כו' כמ"ש התוס' וש"פ בהדיא (וא"ל דסיפא דברייתא בעור טהורה ולענין לשמה איירי בבתים לכ"ע דמאין הרגלים לחלקה מרישא ולהקשות כו' שהמקשה מקשה בכח כו' ואף גם לתרוצי בכה"ג דברי הרמב"ם כבר כתב הב"י (דכ"א סע"ב) דפשטא דברייתא ל"מ הכי. ובאמת לאו ב' בבות הן כלל כו'). גם אי בעור אחר לכאורה אינו מובן כלל מה זה שייך לענין הזמנה דפלוגתא דאביי ורבא שבסנהדרין ואף לא לפלוגתא דרב ושמואל דפ' התכלת בטוי' לשמה (כי ודאי שזה העור אך למותר כו') כללו של דבר לולא המרדכי שמגמגם קצת לומר קצת נראה הלשון כו' לא ראיתי מי שמפקפק שכולם נראה תופסי' הברייתא לענין עור הבתים (וגם המרדכי גופא בה' ציצית ובכ"ד מובן ג"כ שתופס כנ"ל ודבריו בכאן בלא"ה מגומגמים ע' בחא"ש ואולי משובש כו') ולפלא לכאורה שבשו"ע פוסק בפשיטות כאלו אין חולק וגם האחרונים שתקו וצריך עיון גדול ולכאורה גם טעם הדבר מצד עצמו תמוה דמה שפירש"י משום מן המותר בפיך לא שייך כ"א בבתים משום שי"ן גם מ"ש גבי ציפן זהב דהלכה למשה מסיני ע"כ היינו רק בבתים וכלומר דבעי' עור עכ"פ וכמבואר בד' רש"י במנחות דמ"ב ב' ע"ש משא"כ אי ע"ג הבתים לא שייך זה ומ"ש הלבוש ע"ז הלכה למ"מ שפסולה צע"ג) ואי משום דבעי' רואה האויר הרי הפוסקים כתבו