דברי נחמיה אורח חיים קמד

דמ"ש הרא"ש בשם בעה"ת ע"כ לי' לא ס"ל. (אבל לענין דלהוי דאורייתא הרמב"ם יחידאה דהרי"ף כהרא"ש דלקמן)

טור וב"י כתב בסמ"ק כו' הנה לכאורה ענין חק תוכו' דכאן דומה לענין תעשה ולא מן העשוי (דציצית וסוכה וכה"ג) דשניהם לכאורה ענין א' דמדכתיב תעשה דרשי' ולא מן העשוי (ממילא) (וכמו חוטט בגדיש דסוכה כו') ונמשך מזה האיסור מן העשוי בפסול כי אז בעת העשי' מאחר שהי' בפסול כאלו לא עשה: ואח"כ כשמתקן הפסול אין עשי' כ"א ממילא לכן צריך לחזור העשי' אחר תיקון הפסול. וכמו"כ הי' נראה כאן דמדכתיב וכתב או וכתבתם דרשי' למעוטי חק תוכו'. שע"י חקיקתו סביבות האות נעשה האות ממילא כו'. (וה"ז כחוטט בגדיש ממש) ונלמד מזה ג"כ להיכא דנכתב בפסול דלא מועיל שיתקן ויסלק. הדבר הפוסל בלבד דה"ז כאלו עתה ממילא נעשה הכתב כו' ודומה לכאורה למה"ע בפסול הנ"ל והנה התם מצינו ב' קולות בענין זה א' דלא אמרי' הכי אלא רק היכא שבעת העשי' נעשה בפסול דאז חשבי' כאלו לא עשה כלום ואחר שמסיר ומתקן הפסול הרי נעשה ממילא משא"כ אם בעת העשי' נעשה בכשרות אף שנפסל אח"כ הרי כשמתקן ומסיר הפסול חוזר לכשרותו ואין בזה משום תעשה ולא מן העשוי פי' ממילא. שהרי עשייתו הי' בטוב ובכשרות. וכמבואר בב"י סי' י' ד"ח ע"א ד"ה והיכא ע"ש. גבי הטיל למטלית דבקמאי ליכא משום תעשה ולא מן העשוי (ומש"ש אח"ז להרמב"ם צ"ל דש"ה דהאדם עבר בבל תוסיף נפסל ונתבטל עשי' דקמאי לגמרי עיין לבוש) וכמו"כ גבי סוכה שתחת הגג עיין כה"ג במ"א ושו"ע מוח"ז רבינו ז"ל ססי' תרי"ב ע"ש והקולא הב' דלא כל העשין בעי' שיהיה נעשה בהכשר אחד אלא די כשמקצתה נעשה אחר ההכשר הכל הולך אחר החתום אז ותעשה קרינן בי' בכולא. (רק בתנאי שאותו המקצת יהיה מעיקר המצוה המעכב בה כו') כמו גבי ציצית בתלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין דלעיל סי' י"א דלא פסול אלא כשנפסק אחר שכרך וקשר (קשר א' עכ"פ). אבל כרך ולא קשר כו' עי' ב"י שם די"א סע"ד ד"ה ונ"ל וכש"כ כשנפסק תיכף אחר התחיבה אינו מעכב כמבואר בב"י שם (אף שגם התחיבה מעיקר המצוה שהרי לענין תעשה ולא מן העשוי מעכב לדעת רש"י ורא"ש שבסי' י"ד וכמו"כ גבי סוכה גבי תקרה בסי' תרל"א ובגמרא שם רדט"ו דמשום תעשה ולא מן העשוי בנוטל א' מבנתי' עבד בה מעשה ודי בכך להכשיר כולה (ומיהו התם משמע דוקא א' מבין כל ב' נסרים. ואולי זה בגדולה כו' ויש לעיין)

(לסימן ל"ב

) ד"ה וכתב הר"י אסכנדרי כו' לנסות הקולמוס כו' הפרשה כו' לכאורה הכוונה שלא יהיה בעת שירצה לכתוב הרבה דיו בקולמוס ולכאורה לא שייך לזה כ"כ נסיון אלא ניכר בחוש הראות גם למה רק בתחילת הפרשה הלא זה היה ראוי לראות (לנסות) בכל פעם שטובל הקולמוס. ע"כ אולי לדחוק שהכוונה כי יש שינוי במלאכת הקולמוס שיש שמקבלת לתוכה הרבה דיו ופולטת לפעמים בעת הכתיבה וזה אינו ניכר כ"כ בראי' ושייך נסיון. ורק בפעם ראשון בהתחלה כו' שוב ראיתי בל"ח ס"ה ת' מובן שתופס כפשוטו ותיקון הלשון באמת דלאו דוקא בתחילת הפרשה אלא בכל פעם שיתחיל לכתוב מהפרשה כו'

שם בא"ד וקודם שיכתוב כל שם ושם כו' לקרות כל מה שכתב כו' מלשון זה משמע לכאורה שבכל פעם כשמגיע לשם חוזר וקורא כל מה שכתב פי' אף קודם השם הקודם שאין סומכים בכל פעם על הבדיקה הקודמת בעת שכתב השם הקודם. ולפי"ז משמע נמי שגם כשמגיע לכל שם שבפרשה אחרונה חוזר לקרות מראש פרשה ראשונה ואף שכאן י"ל דקאי עתה בפ' הא' ומ"ש וכן בשני' היינו שאז יבדוק בה לחוד כו'). מ"מ הרי בשו"ע קאי אכל הפרשיות וכתב ג"כ כלשון הנ"ל משמע כנ"ל והטעם פשוט שכולם חשובים כפרשה א' לענין טעות מחמת שלא כסדרן כו' אמנם מלשון דבסמוך שכתב וכן בשני' יבדוק בין כל שם ושם משמע שא"צ לבדוק בכל פעם כ"א מהשם הקודם שסומכים על הבדיקה הקודמת כו' וגם לפי"ז י"ל דבשם הראשון שבפרשה ב' יבדוק מן השם האחרון שבפ' הקודמת כו'. ומטעם הנ"ל ומלשון מוח"ז רבינו ז"ל משמע שבכל שם בודק מהתחלת אותה פרשה והיינו שבכל שם אין סומכים על הבדיקה דשם הקודם כנ"ל לפי' הא' ובפרשה הקודמת ע"כ צ"ל דסומכים על בדיקה פעמים ושלש שבעת השלמת כל פרשה ומ"מ צ"ע שזה לכאורה שלא כמשמעות ב' הלשונות הנ"ל (בפרט במשמעות לשון הב' ודאי קשה לדחוק כו')

שם בא"ד ולמה יחזור לדקדק כו'. הלשון אינו מדוקדק ובכוונה נראה שבא ליתן טעם למה נצרך להגיה כל פרשה בפ"ע תיכף שישלימ' ולא להמתין עד שיגמור כולן (ובפרט שבלא"ה אז נצרך לחזור ולקרות כו'). (ועיקר שהצריכו לדקדק ולהגיה פעמים ושלש פשוט בלא"ה משום חשש פסול המצוי וגורם ביטול מ"ע וברכה לבטלה)

שם בד"ה וכתב הרי"א כו'. ובפ' והיה אם שמוע נתן הטובה כו'. צ"ע דבנתן מסתפק לקמן בסמוך ואולי ט"ס כאן

שם בד"ה ושיקרא כו' ואולי שמפני זה נקט לה הרב סתמא כו' צ"ע הרי הטור כ' ושיקרא כו' סמוך למ"ש וצריך שיכתוב מפי הכתב מבואר דעלה קאי שעדיין לא הזכיר שמפני ששגורין כותבים בע"פ

שם בד"ה ובתחילתן כו' ואפשר שטעמו כו' קשה להבין מזה טוב טעם להקל בתפילין טפי מבמזוזה אדרבה במזוזה יש טעם כו' ומ"ש מאחר דבמזוזה שנתפרש בה בגמ' כו' למעלה ולמטה ג"כ לכאורה אינו מובן מה שייך תחילתן למעלה כו'

שם ד"ה ויעשה כו' בשלמא פ' קדש כו'. משמע דגם באלו אילולא שהן סמוכות היה ראוי להכשיר בשינוי. (פי' אם עשה סתומה) א"כ צ"ל לדחוק דהא דקאמר אבל פ' שמע והא"ש כיון שאינן סמוכות כו' הכוונה דגם בשניהם ראוי להיות שינה כשר פי' שגם שמע שאינה סמוכה לוהי' כי יביאך ויתכשר אם עשה סתומה ובו היה אם שמוע שאינה סמוכה לשמע ויתכשר אם עשה פתוחה. אך לפי"ז שהקושי' על ב' פ' לא שייך יותר התירוץ לא פלוג דפסלינן לתרתי משום חדא דקדש אינו ניכר כדלקמן (ואף אם נחשב גם פרשה קדש אכתי לא שייך כ"כ לפסול תרתי משום לא פלוג דתרתי כו'). ועוד דבד"מ בשם מהרמ"פ משמע בהדיא דרק על והיה א"ש כשר בשינה ונראה יותר דההכרח לדחוק בהתחלת לשון הב"י וכוונתו רק להקשות על פרשה והיה א"ש (וכן מבואר בלשון הט"ז) והטעם דמה שאינן סמוכות בתורה אינו טעם מספיק כ"א להתיר שינוי מסתומה לפתוחה וכדמצינו במזוזה כו'. כי בתורה שהיא סמוכה לענין קרוב לזה לכן סתומה שמקרב הענין משא"כ כאן בתפילין או במזוזה שהיא סמוכה לענין אחר כשרה בפתוחה משא"כ להיפוך מפתוחה לעשותה סתומה בשביל שאינן סמוכות בתורה הוא נגד הסברא

שם ד"ה ומ"ש רבינו שהרא"ש כתב כו' ולענין הלכה כו' כאן משמע כהלכה לגמרי כהרא"ש וש"פ. רק