דברי נחמיה אורח חיים קמב

לשמה בעשי' מ"מ היה כשר בעובד כוכבים א"ל דכתיב בנ"י כו' ע"ש א"כ מאחר שמצינו להתוס' דס"ל ג"כ דבעינן עשי' נשמה ומ"מ מבואר דהיינו דוקא בעשאה מהקוצי' וכה"ג אבל בעשי' לציצית בלי כוונה סתמא נשמה אי לנו לבדות פלוגתא חדשה בחנם מדמכשר הרמב"ם בלי כוונה לומר שפליגא דלא בעי' לשמה כלל גם בין הקוצים וכה"ג דלא כרש"י ותוס' ורא"ש ונ"י ושארי פוסקים (ובסברות הפוכות כו' כנ"ל) אלא טעמו כמ"ש התוס' דסתמא לשמה והכל מודים בזה ועוד נ"ל ראי' ברורה לס' התו' והרמב"ם ממשנה דסוכה ד"ט דאף לב"ש דבעי' לשמה מ"מ בתוך לי סתמא לשמה (ובס' זו ל"פ ב"ה כו') והדברים ק"ו להטלת ציצית סתמא עם חוליות וקשרים דוודאי חשוב לשמה ולכאורה צ"ע מהא דקיי"ל דכל לשמה בעי' אמירה דוקא כו' וצ"ל דדוקא היכא דסתמא לאו לשמה וכדי להוציא מסתמא בעינן אמירה דוקא אבל היכא דסתמא לשמה (וניכר כו') עדיף טפי (דוגמא לדבר בענין נדרים וקנין אף שדברים שבלב לא מהני כו' היכא דאנן סהדי ואומדנא וניכר כו' עדיף מדברים שבלב כו')

שוב ראיתי שרבינו מוח"ז הגאון ז"ל בקו"א אות א' העיר בזה אלא (שמרוב ענותנותו) למד זכות על השו"ע דלס"ל כהתוס' אלא כהרא"ש בה' ס"ת ס"י (והנה הגם שהרואה בב"י יראה שלא בא ע"ז כלל ממ"ש הרא"ש בה' ס"ת אלא מפירש"י ורא"ש בעשאה מן הקוצים (ובזה גם התוס' במנחות פי' כן) אך כוונת מוח"ז רבינו ז"ל דמאחר דס"ל להב"י כהרא"ש בה' ס"ת שתירץ קושי' התוס' דגיטין בע"א והוכיח מזה דין לענין עיבוד דשרי בעובד כוכבים וישראל עומד ע"ג דע"כ לא ס"ל כס' התוס' לחלק בין היכא דסתמא לשמה קאי כו' דא"כ לא היה מוכיח כלום. לכן ממילא מוכיח הב"י מפירש"י ורא"ש (וש"פ) בהא דעשאה מן הקוצים דלא ס"ל כהרמב"ם גם בעשאה ישראל סתמא מאחר דשוין הן כו'

אך לכאורה אין זה מספיק כלל חדא דאף אם נאמר בדין זה דכאן עם הדין שבסי' ל"ב ס"ט בעיבוד הא בהא תליא כדמשמע מדברי מוח"ז רבינו ז"ל הרי התם לא הכריע הב"י הלכה כמאן וכאן משמע דס"ל הלכה כהחולקים רק בשעת הדחק יש לסמוך על הרמב"ם ובלי ברכה (וכמבואר בשו"ע מוח"ז רבינו ז"ל) ועוד דנראה דלא תלוי זה בזה כלל אלא כאן ראוי להיות דעת הרמב"ם יותר חזקה מבסי' נ"ב מתרי טעמי חדא דאף אם נניח דהרא"ש והרמב"ם שבסי' ל"ב בהכרח פליגי בסברא זו (של התוס') אי מהני היכא דסתמא לשמה א"ל. עכ"ז הרי כאן להב"י עדיין אינו מוכרח דבעינן כלל לשמה בעשי' דלפי' הרמב"ם במן הקוצים הרי י"ל דאף תלוי בפירוש שלא לשמה כשר כמבואר בב"י רק דלפירש"י ורא"ש במן הקוצים אז עדיין תלוי בפלוגתא שבסי' ל"ב וה"ז כס"ס דפלוגתא כו' ועוד דבאמת אין הכרח כלל מעיקר הדין שבסי' ל"ב דליפלגו בסברת התוס' דגיטין הנ"ל והא וודאי דאם נתפוס שם כהרמב"ם לדינא נצטרך בהכרח לסברת התוס' לתרץ הקושי' מהא דימול ארמאי משא"כ להיפוך אי נתפוס כהרא"ש שם לדינא עדיין אין הכרח לדחות סברת התוס' דגיטין אלא דא"כ נדחה ראייתו של הרא"ש כו' אבל הדין יש לו קיום מסברא מצד עצמו ותדע שהרי מרא דהאי דינא דהרא"ש שבסי' נ"ב הוא הסה"ת והרי הוא הביא תירוץ התוס' אהא דימול ארמאי ע"ש בסי' קצ"ב נוסף ע"כ הנ"ל לא זכיתי להבין כל עיקר דברי מוח"ז רבינו ז"ל דאיך אפשר להוכיח מדברי הרא"ש דלס"ל כמ"ש התוס' כו' והיינו לומר דס"ל דאף היכא דסתמא לשמה ל"מ כלום בכ"ד. הרי גמ' ערוכה היא בריש זבחים לחלוק בכי הא בין גט לזבחים דכיון דזבחים בסתם לשמן עומדים כלשמן דמו והתו' לא הוצרכו לחדש אלא דעובד כוכבים חשוב סתמא כדמ' מדבריהם בגיטין וע"ג ע"ש (או דגם מציאות מילה הוי סתמא לשמה כו' כדמשמע קצת מלשונם בזבחים) ואהא הוא דיש להוכיח מד' הרא"ש וראייתו בה' ס"ת דלא ס"ל כהתוס' אלא דעובד כוכבים דאדעתא דנפשי' קעביד לאו סתמא לשמה קאי כו' (או דס"ל מילה ל"ד לזבחים כו') אבל אעיקרא דדינא דהיכא דסתמא לשמה קאי הוי כמפרש לשמה בזה ע"כ לא נחלק אדם מאחר שהדבר מפורש בגמ' הנ"ל (וגם ראיה מהמשנה דסוכה ד"ט כנ"ל ויש לעיין שלא הביאו בזבחים מהא דסוכה כו'). וא"ל דכוונת מוח"ז רבינו ז"ל דפליגי במילה ובציצית אי סתמא דידהו לשמה קאי כזבחים דא"כ מאי פסקה נמי שציצית דומה למילה. (ועפ"י סברא חיצונית נראה דמילה יותר לשמה קאי מזבחים ע' לקמן) ומאחר דלא פסיקא לי' ז"ל דדומה ציצית לזבחים מנלן דלמילה דמי ולא ה"ל להביא ע"ז מהתוס' דגיטין דשם לא הוזכר כ"א מילה אלא ה"ל להביא מתום דמנחות מ"ב א' שכ"כ בהדיא גם בציצית גופייהו ולהיפוך מרא"ש דה' ס"ת אף אי נימא דמ' דס"ל דל"ד מילה לזבחים אין ראיה לענין ציצית והיכא דאיתמר איתמר היכא דלא איתמר מנ"ל דפליג. על התוס' דמנחות והרי תי' הרא"ש דגבי מילה אינו מעלה ארוכה לקו' התוס' דמנחות גבי ציצית דבכה"ג דלאו ברגע א' נעשית ובעי' כולה לשמה ודלא כעיבוד כו') עובד כוכבים אדעתא דנפשי' עביד כמבואר בדברי רבנו ז"ל כאן ס"ג. ובסי' י"א בקו"א אות א' (מלבד שהתם במנחות הרי לא הוזכר כלל עוע"ג. ובמילה צ"ל דסתמא האב מסרו להארמאי ועוע"ג כו') א"כ יש לנו לומר דגבי ציצית מודה לתוס' שדומה לזבחים. ואם נאמר דהא דלא ניחא לי' להרא"ש בתי' התוס' היינו משום דס"ל דעובד כוכבים ל"ד לסתמא כנ"ל. ע"כ ס"ל לדחות ראית התוס' דמנחות בע"א כגון שנא' דללישנא אחרינא דרב גזה"כ הוא דעובד כוכבים כשר בעשי' כו'. ובאמת ס"ל דלא בעי' לשמה אלא דקיי"ל כל"ק דרב כו' ועובד כוכבים אסור. אבל סתמא דישראל שרי בעל כה"ג דסתמא לשמה קאי כו')

והנה מבואר מדברי מוח"ז רבינו ז"ל דאי כסברת התוס' גם קטן כשר גם בלי עוע"ג (זולת להמחמירי' בנשים) וגם להרא"ש עכ"פ בעוע"ג סגי כו'. ולכאורה זה פלא שהרי מבואר בתוס' ריש זבחים ובחולין די"ב ב' ד"ה קטן דאף בזבחים דוודאי סתמא לשמן קאי כמבואר בגמרא מ"מ אי לא היכא דמעשיו מוכיחי אפי' אמר בפי' לשמן כו' אין כוונתו כלום כו' וגם עוע"ג ל"מ ועיין בשו"ע רבינו ז"ל רסי' ת"ס (דהעיקר כסברא ראשונה שם) וגם לסברא הב' הרי שם רק הטעם דס"ל דא"צ כלל לישה לשם פסח כו' ע"ש וגם לסברת הרר"י שבב"י שם עכ"פ עוע"ג בעי' כו') וצ"ל דפשיטא לי' לרבינו ז"ל דבנד"ד חשוב מעשיו מוכיחים שפיר ובכה"ג קיי"ל בחולין שם דמעשה יש להן (וכפי' התוס' שם דה ותיבעי ע"ש דהיכא דמעשיו מוכיחים היטב מהני גם בלי אמירה משא"כ מוכיחים קצת היינו מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דמסקינן דלקולא ל"מ כו') וא"כ לפ"ז דרכו של מוח"ז רבינו ז"ל נסתרה ונפלאה ביותר דאם פשיטא לי' ז"ל דנד"ד חשוב מעשיו מוכיחים היטב א"כ שוב אין מקוה לתלות זה במשמעות דברי תוס' והרא"ש דגמרא ערוכה היא בחולין שם דמעשה יש להן וכש"כ דחשוב לפי"ז סתמא לשמה קאי לענין גדול בלי כוונה וכזבחים עכ"פ כו'. והדבר מתמיה לכאורה אמנם שבתי וראיתי שלכאורה מוח"ז רבינו ז"ל תיקן (כמעט) הכל במ"ש בס"ג על דברי הרמב"ם פי' שלא נתכוין לשם מצות ציצית עכ"ל הק'. (ואולי חסר)

(לסימן

כ"ה

) (דט"ז ע"ג) ד"ה ויברך כו'. הנראה דפשטא דגמרא