דברי נחמיה אורח חיים קלט

חלק שני חידושי מהר"ן

ביאורים על הב"י חלק או"ח

הלכות השכמת

הבוקר

(לסימן ב'

) ב"י ד"ה כשינעול כו' ופירשו התו' דלא פליגי כו': נראה מה שהתו' הוצרכו לכך דכפשוטו הי' משמע דפליגי אלא שלפי דלא ידעינן הלכה כמאן לכן אמר דעביד הכי עבד כו' (וכדאמרינן בעלמא והשתא דלא אתמר הלכתא כו' דעבד כמר עבד כו') וא"כ קשה מאי מקשה אביי דלמא כו' וא"נ כו' הרי מטעם ספק זה עצמו י"ל דלכך אמר רב יוסף דעבד הכי עבד כו'. שוב ראיתי שכ"כ מהרש"א אמנם מה שהוצרך הב"י להביא זה (מה שאין דרכו בכך להביא פי' שאינו נוגע לדינא) נראה דמזה יומשך לו תי' למה שהשמיטו הפוסקי' הא דתניא חולץ של שמאל תחילה וכדמסיק בסמוך דלפי מה דס"ל כר"י הא דתניא נועל של ימין תחילה הוא רשות לכן לכן גם חולץ של שמאל תחילה הוא רשות משא"כ אלו היינו מפרשים דגם לר"י פליגי וכ"א דוקא ק' אלא דאנן לפי שלא ידעינן הלכה כמאן נעשה לנו רשות א"כ בחליצה דליכא פלוגתא למה השמיטוהו הפוסקים דשמאל תחילה בדוקא אך לכאורה אינו מובן איך שייך לומר דברייתא דקתני גבי נעילה (ואינך) של ימין תחילה וגבי חליצה של שמאל תחילה והי' הכל הכוונה דרשאי למה לא תני בכולן ימין תחילה או בכולן שמאל תחילה ובשלמא התוס' עצמם י"ל דמפרשים כפרש"י דהא דחולץ שמאל תחילה הוא משום כבודו של ימין ע"ש א"כ שפיר י"ל דבכולן אשמעינן ברייתא דיכול לתת כבוד לימין תחילה אף דשמאל חשובה לתפילין כמ"ש התוספות אבל הב"י מוכח מדבריו בסמוך (מהא דכתב ומ"ש חליצה דשמאל תחילה בדוקא ע"ש) דס"ל הא דחולץ של שמאל תחילה היינו כבודו של שמאל. א"כ לא שייך שוב פי' התוס' דברייתא רשות קמ"ל כי למה מחלק ומחלף בנעילה וחליצה בין שמאל לימין כנ"ל: וצ"ל לכאורה דגם הב"י ס"ל דהפוסקים והתוס' מפרשים הא דחולץ שמאל תחילה היינו כבודו של ימין כפירש"י. אלא שלהטור כדי לתרץ לדידי' דס"ל דברייתא גבי נעילה דוקא ימין תחיל' קאמר א"פ למה השמיט הא דשמאל תחילה הוצרך לדחוק דלדידי' הא דחולץ שמאל תחילה הוא כבוד לשמאל וא"כ אם נאמר שגם זה בדוקא קשה מ"ש חליצה מאינך אלא וודאי רשות קאמר ומטעמא שהטעים הב"י (ודוחק שעיקר חסר כו') וצ"ע

(לסימן ד'

) ב"י כתב הרא"ה דכל מים כו' מיהו לא מברך כו' לולא שהב"י כאן הי' נראה לדחוק דמיירי בשאר תפלות היום וזהו שסיים כיון דלא איתקן לנטילה. פי' דלא מצינו שתיקנו חז"ל נטילה (כ"א בסעודה ובשחר) וכהפוסקים שהביא הב"י ססי' ז'. אבל מאחר שהביאו כאן מוכח דקאי על תפלת שחרית. ומ"ש דלא איתקן כו' פי' מים פסולים כו' ולפי"ז צ"ע למה גרע מצרור דמברך עכ"פ על נקיות ידים כדלקמן ועמ"א סק"ה תי' דכאן מיירי שאינו מתפלל עתה. והוא דוחק גדול שהרי התחיל אבל לתפלה כו' וכמו"כ בשו"ע. כשרים לנטילה לתפלה ולכן משמע כשרים לנט"י לתפלה ע"ש

הלכות

ציצית

(לסימן ח'

) ב"י ד"ה ומ"ש לכן מי שרגיל כו'. וכתב הרא"ש כו' ורוב פעמים כו' בלילה לכאורה הי' נראה שזה ט"ס וצ"ל ביום אך כ"ה הגי' בד' הרא"ש בכמה דפוסים וקשה להגיה וצריך לדחוק דכוונתו לתרץ דלכאורה אכתי קושי' הגמרא במקומה ומ"ש מצפרא דלמה לא בירך על הכסות לילה כשעומד קודם אור היום. דמסתמא הי' פושטו בעת השינה כו' ע"ז כתב דרוב פעמים לא הי' פושטו אף בלילה. פי' גם בשינה כו' אלא דלפי"ז דחוק הלשון שסיים בפניא. דלכאורה דמשמעו כניסת ערב כמו פניא דמעלי שבתא כו' (ואולי מלשון לפנות ערב ולפי"ז י"ל בדוחק דגם קודם אור היום נק' פניא. דהא כתיב ג"כ לפנות בוקר בפ' שלח והיינו קודם בוקר ע"ש בפרש"י והראב"ע בפ' חיי ובפ' תצא על לפנות ערב) ולפ"מ דמשמע לי' בפשיטות לכאורה מד' התוספות בברכות די"ד ב' ד"ה ויאמר בשם ירוש' דגם לרבנן כסות המיוחד רק ללילה פטור ע"ש א"כ לק"מ קושיית הרא"ש ז"ל. אלא דלפי"ז א"כ אזדא להו רוב ראי' התוספות ורא"ש דהא דקיי"ל כר"ש כו' וצ"ע (ולדינא אין נ"מ לכאורה וסוגי' דגמ' דידן משמע דלא כירושלמי ויש לעיין לעת הפנאי אי"ה). שוב שבתי וראיתי בתוס' דמנחות ד"מ ב' הביאו ג"כ הירושלמי ואולי זהו שהניחו בצ"ע כו'

(לסימן ט'

) הא דהב"י וד"מ נחתו לחקור ולפלוג אי שאר מינים דאורייתא (וכן בשו"ע) מש"א נ"מ לכאו' למעשה ואין דרכם בכך היינו דנ"מ לענין אי נכון ליזהר שיהיה לו טלית מצמר דוקא להביא א"ע לחיוב דאורייתא כמ"ש ססי' זה. ועוד הי' א"ל דנ"מ נמי לדינא ממש עפ"י דעת הגמי"י שהביא ב"י בסמוך דבעינן צמר ופשתים יחדו דוקא להוציא ש"מ. והיינו ע"כ אי ש"מ דאורייתא אבל אי דרבנן ודאי דוקא או צמר או פשתן כדאיתא בגמרא בהדיא אליבא דר"נ. ואף דעתה דאין תכלת לכ"ע אסור יחדו. עכ"פ נ"מ אי סגי בציצית דצמר. (או פשתן) לחוד לש"מ. או דבעינן מינו דוקא

שם ב"י ד"ה ואהא דאמרינן דצמר ופשתים כו' כתב בהגמי"י כו'. הנה אליבא דרב נחמן מפורש בגמר דאדרבה דוקא או או קתני משא"כ יחדו כלאים אסור וע"כ לומר דהר"מ מהפוסקים כרבא (וכ"ה בהגמי"י שם אות א' ע"ש). וס"ל דלרבא דוקא יחדו (ע' רא"ש בשם בה"ע ס"ל ג"כ לחלק בין רבא לר"נ כעין זה). ולפי"ז לכאורה לא מצינו מי שיחלוק על הר"מ בזה ר"ל בפי'