דברי נחמיה אורח חיים קלד

ולכאורה נלפענ"ד ראי' נכונה מבגד שאבד בו כלאים דקיי"ל בנדה (ס"א.) דצובעו ומותר. דאז ניכר כפרש"י שם. וסתמ' דמילת' מיירי שם דמותר גם למכיר כוכבים. דבהכי איירי עיקר הסוגי' שם. וכדמוכח להדי' בתוס' (ד"ה. לא) דבניכר מותר נמכור לעובד כוכבים ע"ש וניכר ודאי מיירי דע"י בדיקה דוקא ניכר. אבל בלא בדיקה גם בצביע' לא יוכר. דמדמי לבודק עד שמגיע לסלע הרי משמע דבבדיק' דוקא מיירי דר"ל דאז ניכר ע"י בדיק' משא"כ בלא צביע' גם בדיק' גמורה לח מהני. וכדמשמע מלשון השואל ברשב"א ח"א סי' רנ"ט דבצבע אפשר נבדוק דהיינו דע"י צביע' אפשר לבדוק דמשמע דבלא בדיק' גם בצביע' לא יוכר. דאי גם בלא בדיק' ניכר לכל מיד בצביע' לא הי' שייך להגמ' להקשות מנא ני' לסבא הא רק כיון דבזה מיירי נמי רק בבדיק' ע"כ מקשה מנח לי' נסבא דמהני בדיק'. ומעתה אם הי' מותר ליקח בגד מעובד כוכבים בלא בדיק' בגוף הבגד איך הוי סמכי' לכתחיל' שיכיר ישראל הקונה. ומי לא עסקינן נמי בסתם גם בישראל סומא. א"ו כיון דכל ישראל הקונה מעובד כוכבים מחויב בלא"ה עפ"י דין לבדוק בגוף הבגד ע"כ גם בנאבד סמכי' דבצביעה ממילא יכיר

ולפי"ז יהי' ניחא מה דמוקי הח"י וש"א דעת הטור באו"ח סי' תס"ז דכ"ש בחמץ הניכר דאסור למכור לעובד כוכבים (דמפרש"י ניכר שחימוצו ודחי ובאינו ניכר רבות' קאמ' אף שאינו רק חשש חמץ) ולכאור' קשה מ"ש דפריך הגמ' בפסחים (ד' מ') על חמץ שאינו ניכר מבגד שאבד בו כלאים. דהרי גם על חמץ הניכר קשה מסיפ' דכלאים דצובעו' שניכר מותר והכא לדבריהם בניכר אסור. א"ו דגבי דגן דא"צ בדיקה בקונה מעובד כוכבים ע"כ כ"ש בניכר שאסור דאז חיישי' משא"כ בבגד שאסור נקנות בלא בדיקה וע"כ בניכר ממילא מותר דיכיר בבדיקה כנ"ל

אמנם הר"ן כתב דגם בחמץ הניכר אסור מטעם דחיישי' שיטחין העובד כוכבים וימכור הקמח: ור"ל דאז לא יהי' ניכר. דמשמע אבל מצד דניכר מותר אף באמת שא"צ בדיקה כלל וכמו"כ להטור לתירוץ המ"א שם דמיירי שלא בשעת הדחק דאסור ליקח קמח מעובד כוכבים. ולכן גם בדגן הניכר מותר.. ולפי"ז יש לומר דזהו דומה לסיפ' דכנאי' דצובעו מותר דגם בזה מיירי ניכר בלא בדיקה. אבל לכאור' איכא למידק בדברי המ"א דהנה התוס' בע"ג (ס"ה ד"ה איתיבי') הקשה איך טעה רבא שני פעמים ותירץ דשני המעשים בפעם א' באו לפניו ע"ש. והקשה המ"א בסי' הנ"ל סק"ב אכתי למה לא תירץ רבא בשני המעשים בחד תירוצא דה"ל להורות גם ביי"נ למכור מעט מעט ומזה הוכיח דגבי יי"נ לא מהני למכור מעט מעט ע"ש ולכאורה עדיין יש לתמוה דניח' ביי"נ שלא תירץ כמו בדגן אבל קשה למה לא תירץ בעובד' דחמץ לטחון' ולזבנינהו בחד גוונא כמו שהורה בע"ג. ולהר"ן באמת ניח' דיש לומר דלדידי' מיירי הסוגי' בשעת הדחק דאז מותר ניקח קמח מעובד כוכבים ע"כ לא הי' יכול לתרץ לטחנינהו ולזבנינהו. ואולי יש לומר דמזה גופא הוכיח הר"ן דמיירי בשעת הדחק. דאל"כ למה לא תירץ רבא כמו גבי יי"נ בע"ג. אבל להמ"א דמוקי להטור שנא בשעת הדחק דאז אסור ליקח קמח מעובד כוכבים. א"כ קשה טובא דהי' לרבא לומר לטחנינהו כו' בחד גוונא כמו בע"ג. לכן נראה דצ"ל בכוונת המ"א (וכן להר"ן) דניכר דחמץ ר"ל דניכר כ"כ ומרגישי' מיד בראי' חיצוני' בעלמ' גם בלא בדיקה כלל כיון שנתבקעו הרבה כ"כ. וישראל סומא הקונה מעובד כוכבים מסתמ' אינו קונה בלא ישראל הרוא'. (וכמו"כ גבי טריפו' בסי' נ"ז סק"א דניכר מותר אף דנמי א"צ בדיקה בשאר הטריפו'. צ"ל דמיירי נמי בכה"ג דניכר ומרגישי' מיד. וזה שדקדק הרמ"ח שם וידוע וניכר לכל. דמשמע דר"ל דניכר לכל מיד ובקל). וע"כ לא הי' צריך להטריחם כלל לטחון דבכה"ג ודאי מותר משא"כ ביי"נ דלא שייך לומר שניכר מיד שנתבקעו מיי"נ דוקא ונא משאר משקים ע"כ הוצרך להטריחם למיפינהו וא"כ ה"נ בכלאי' דבצביעה דג"כ לא שייך לומר שניכר ומורגש מיד. דמיירי בבגד שאבד בו דגם ע"י צביע' לא שייך שיכיר מיד וכדמוכח בגמ' שם דרק ע"י בדיקה ניכר וכלשון השואל שברשב"א הנ"ל וע"כ דומה זה ליי"נ. דמצד ניכר לחוד הי' אסור רק דהכא מיירי בבדיקה וכנ"ל. ולכאורה ראי' מקמח שהתליע שכ' הב"י ביו"ד סי' פ"ד דאסור למכור לעובד כוכבים ומיירי שם גם בניכר כמש"ש דמיירי שאפי' פירשו ע"ש וודאי ניכר. ולכאור' מ"ש מדגן הניכר. אלא דצ"ל דבדגן מיירי דניכר לכל מיד (שהחימוץ מבחוץ לעיני הרוא' מיד) משא"כ בקמח שהתליע לא שייך לומר בכה"ג שניכר מיד בנא בדיקה. ולכן כיון דא"צ בדיקה משום תולעים (שאינו מצוי) וע"כ אסור. משא"כ בכלאי' דצריך בדיקה ע"כ ממילא בניכר מותר וכנ"ל

אמנם במ"ש מחו' הגאון רד"ל ז"נ דאין נסמוך על הבדיק' גם בעליתי' הנעשים בערי ישראל ע"י עובד כוכבים. הנה לבד שסותר א"ע שהתיר בקניית בגדים גם בלא בדיקה (וכמשי"ת להלן אי"ה) ועוד דמה רוה הספק דבגד שאבד בו כלאים לההיא מ"ט דכלאי' לכאור' תמוה מה זה הדמיון זה לזה. דבספק ריעות' דמתני' דכלאי' מיירי בספק בחשש' בעלמ' גם מעיקר' ותחיל' (דאם לא נאמר כמ"ש לעיל דלכל הפוסקי' צריך בדיקה בגופן בכל הבגדים ומהני. אלא אף שנא' דפליגי בזה הרמב"ם ור"ש ורע"ב. יש לומר דבזה גופא פליגי דטעמו של הרמב"ם דא"צ בדיקה בגוף הבגד. דלעירוב ליכא ספק כלל לא במקרה וגם לא בכוונה דאחזוקי ריעות' לא מחזקינן ונא חיישי'. וכמו דא"צ בדיקה לי"ח טריפו'

ולפי' הר"ש והרע"ב יש לומר דס"ל דחיישינן בעובד כוכבים לעירוב בכוונה דס"ל דחשיבי שכיחא איסור' וכמו ריח' (וה"ה והה"ט גבי כל הני דפא"מ) וצריך בדיקה). אבל עכ"פ נם להר"ש ורע"ב בדיקה בעלמ' מהני כיון שגם זה הוא רק חשש' וספק מתחיל' ומראשיתו. ולא אתחזק איסור' (דאפי' נאמ' דשכיחא ומצוי שיערב בכוונה. הרי גם חזקה התלוי במעשה אינו חזקה כדאית' בבכורו' (נ'.) ובפוסקי'). משא"כ בהא דנתקי' ולא ידע אי נתקי' ספק זה נולד אח"כ. אבל הריעות' מתחיל' אתחזק איסור' ואינו מצד ספק וחשש' שלנו כ"א ברורה בודאי בני ספק כלל. דודאי רמי' בי' חוטא דכיתנח ובכה"ג הוא דאמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי. דר"ל דנשאר על הודאי כבתחיל' ואין כאן שום ספק וכמו למאן דמכשיר בפ"ק דחולין בסכין פגומה דעצם ודאי ועור ספק. דר"ל דהשת' אין כאן שום ספק רק ודאי (ורק לגבי כלאי' רבנן הספיק' לקולא גם בכה"ג ולא אמרי' אין ספק מוציא מידי ודאי. ומזה יש להביא ראי' לדעת הפוסקים דס"ל דבדרבנן גם באתחזק איסור' ספיק' דרבנן לקולא וצ"ע). וכ"ש בבגד שאבד בו כלאי' דלא הי' גם אח"כ הספק דנתק פשיט' דכל בכה"ג לא סמכי' כל על בדיקה דעלמ'. דלא ראה ולא מצא אינו ראי' דנתק. וחיישינן שמא לא בדק יפה. דהחוט להיכן אזיל וכה"ג אמרי' בפ"ק דביצה (ד"ו) אימר לא בדק יפה וכן ברש"י נדה (נ"א.) אימר לאו יפה בדקה. והטעם דאין לדחות חזקת הודאי מצד הבדיקה דלא מצא (כמ"ש במפתחו' לתשו' פנמ"ח ע"ש). רק על בדיקה דצביע' דודאי ניכר סמכי' עלה אף בכה"ג

וביותר תמיהני דלפי דעתו דלא מהני גם מחשש ספיק' בעלמ' שיערב בכוונה א"כ מאין נקח היתר