דברי נחמיה אורח חיים קלג

בשב ואל תעשה כו' בודאי על זה כוון הברייתא דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה ממש דהיינו בשב ואל תעשה מצות דאורייתא והיינו מצוה דלא תוכל להתעלם כו' (וכן פי' רש"י בשבת גבי אבנים מקורזלות כו') אך עדיין י"ל למה פי' רש"י אברייתא זו בכאן ובשבת דקאי דוקא על לא תוכל להתעלם ולא פי' על הילפותא דולאחותו כו' ועוד י"ל יותר בכאן לפ"ז בגמרא גופא למה לא פשיט לי' לרבא דמת מצוה עדיף ממקרא מגינה ממה שהביא איהו גופא בתחיל' הלימוד דולאחותו שכבוד הבריות דוחה עבודה כו' שהרי לפי הנ"ל עיקר הלימוד שמצוה דאורייתא נדחה מפני כבוד הבריות בשב ואל תעשה אף באיסורא הוא דוקא מהלימוד דולאחותו אבל על הלימוד דוהתעלמת לבד היה אפשר לדחות איסורא מממונא לא ילפינן כנ"ל ועוד י"ל איך פשיט דמת מצוה עדיף משום שדוחה איסור דאורייתא הרי גם מקרא מגילה חמיר שמצינו שגם הוא דוחה דאורייתא כגון עבודה ותלמוד תורה כו' לזאת נראה לומר דבאמת מהלימוד דולאחותו שמת מצוה דוחה עבודה לא מצי פשיט מזה דמת מצוה עדיף שהרי גם מקרא מגילה עדיף מעבודה כנ"ל אבל מברייתא דגדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה פשיט שפיר הנה ע"כ שפיר פי' רש"י ברייתא זו דקאי על הלימוד דוהתעלמת כו' ולא על הלימוד דולאחותו מג' טעמים. א' דלשון הברייתא שדוחה את לא תעשה כו' לא מתוקמא על הלימוד דולאחותו שדוחה עבודה שהיא מצות עשה כו' ולא מצות לא תעשה כו' ב' לשון הברייתא גדול כבוד הבריות שדוחה כו' משמע שמצד כבוד הבריות בלבד אף שלא במקום מצוה כלל דוחה איסור דאורייתא לזאת לא מתוקמא כי אם או באבנים מקורזלות או בזקן ואינו לפי כבודו בשניהם מצד כבוד הבריות בלבד אף שאינו עושה בזה שום מצוה כלל נדחה איסור דאורייתא (או דרבנן). אבל נא מתוקמא במת מצוה שדוחה עבודה שהרי אין זה כבוד הבריות גרידא אלא מצוה שיש בו כבוד הבריות: שהרי במה שקובר את המת מצוה קעביד (וכשמו מת מצוה כו') ג' דהלשון דקתני דוחה את לא תעשה כו' משמע שדוחה לגמרי לא לענין קדימה בלבד וכמו שהוא באמת גבי נא תעשה דע"כ מיעקר ונדחה לגמרי כן אף גם אם תמצי לומר דמיירי במצות עשה עם כל זה עכ"פ לא מתוקמא כי אם בדבר שנדחה ונעקר לגמרי ולא יוכל לקיימה אחר כך ואם כן לא מתוקמא במת מצוה שדוחה עבודה דהרי לא נדחה ונעקר עבודה דקרבן פסח לגמרי שהרי יקריבנו בשני כו' וכן גבי מילה כו' (ואפשר שלזה לא דרשינן מולאחותו בשאר עבודות כי אם בקרבן פסח ובמילה כו'). והשתא בזה ניחא גם כן שפשיט שפיר מבריי' זו דמ"מ עדיף ממקרא מגילה ג"כ מג' טעמים הנ"ל א' דכבה"ב דוחה ל"ת כו' ומקרא מגילה לא מצינו כ"א שדוחה מ"ע בלבד. ב' ששוקל הטעמים דפרסומי ניסא עם כה"ב שמצינו דגדול כבה"ב שאף שאינו עושה בזה שום מצוה כנ"ל עכ"ז דוחה ל"ת דלא תוכל להתעלם כו' משא"כ במקרא מגילה שלא מצינו שפרסומי ניסא כשאינו עושה בזה מצוה ידחה איזה איסור דאורייתא ג' שמצינו שכבוד הבריות דוחה למעקר לגמרי מצוה דאורייתא משא"כ מקרא מגילה עדיף מעבודה לענין קדימה בלבד כמ"ש התוס' לעיל ע"א כו' ע"ש ועוד י"ל שמקרא מגילה דוחה ב' דברים עבודה ותלמוד תורה ומת מצוה דוחה ג' דברים עבודה ותלמוד תורה והעלמת אבידה כל זה אינו ברור וצ"ע

הערת כן הגאון המחבר ז"ל הרה"ג החו"ב כו' מוהר"ר דובער ליב נ"י. (השייך לססי' ו' כנרשם שם)

לולי דבריהם הקדושים. היה עדיין צריך תלמוד אצלי למה לא נאמר דמה שמצינו שמוכח בכ"מ בש"ס דמותר ליקח בגד מעו"ג מיירי בבדיקה דוקא ומה דדייקו מ"ו רבנן במתני' דכלאי' שפרעו ומנו רק אלו דלפי' הר"ש ורע"ב שהבדיק' בגופן משמע דבשאר בגדים א"צ כלל בדיק' וגם להרמב"ם כ' מחו' הגרד"ל דלא הי' שביק תנא מלשנות עיקר דין בדיק' לכל הבגדים בגופן. נראה לפענ"ד די"ל דלהרמב"ם עכ"פ ודאי כל הבגדים צריכי' בדיק' והכא שביק התנא עיקר דין בדיק' בגופן. דיש לומר דמנו אלו שהי' ידוע בימיהם שאנו לא הי' ע"י טוויה ואריגה כלל כ"א שהיו עושי' מחתיכות הרבה מעור צמר תפורים יחד. כמו ממנעלים ובתי שוקים שפי' הר"מ ולכסות המטות שפי' הרע"ב דמינים כאלו מובן שאינם ע"י טווי' ואריג' כ"א נעשים מחובר ע"י תפיר' לחוד לחתיכה אחת מהרבה עורות מצמר ולכן שינה הרמב"ם. הלשון בה' כלאי' פ"י הכ"ח וכ' הלוקח כלי צמר כו' ולא כ' בגד צמר כלשון דמתני' והיינו דמיני' אלו מיקרי כלי ולא בגד שאינם ע"י אריגה ועווי' כבגדים. וכיון דמיירי הכא רק בתפירה ע"כ פי' הבדיק' בתפיר'. דלעירוב בכה"ג בגוף הבגד לא שייך לחוש כלל דאחזוקי ריעותא במקום דליכ' ספק כלל לא מחזקינן ועוד דהו' ניכר בכה"ג בקל ומיד גם בלא בדיקה כמובן ונרא' דיגיד עליו רעו דהרי"ו ני"ט ח"ב שפי' הבדיק' ג"כ בתפיר' כהרמב"ם סיים וכ' אבל בגד צמר לבדין ומנעלים אין חוששין שמא פשתן מעורב בהן כו'. דמשמע אבל שאר בגדים שכ' תחיל' ר"ל הבדיקה בגופן. והוא היפוך ממש"כ תחיל' הבדיק' בתפיר'. ונרא' דכוונתו דלבדין שהוא צמר טרוף בלא טווי' ואריגה כמ"ש הרע"ב ור"ש שם מ"ט. לכן ממילא ליכא נחוש שמא פשתן מעורב בגופן מטעמי' הנ"ל. (דמתני' שם מ"ט מיירי בטורף ישראל בכוונה) ובכה"ג מיירי נמי בבגד צמר ומנעלים שדומה ללבדין דר"ל נמי שלא ע"י טווי' ואריג' כ"א מחתיכות עור צמר מחוברי' ע"י תפיר'. (דבזה אפי' חשש' דרבנן ליכא). ולכן לא שייך בהן בדיקה בגופן כ"א בתפיר'. (ובתפיר' ודאי עדיין צריך בדיק' כמ"ש הר"ש ובקול הרמ"ז גבי מנעל של זרד בלבדים שצריכי' בדיק' אם תפורי' ע"ש). אבל שאר בגדים שכ' הרי"ו תחיל' בזה"ל צריך לבדקם לחזור ולתפרן אם לא יכול להבחין כו' היינו דר"ל דתרי מילי קאמ' דצריך לבדקם ר"ל הוא שם כולל דבדיקה הן בגופן והן בתפיר' דבשאר בגדים בשניהם יש לחוש ולחזור ולתפרן קאי רק על אם אינו יכול להבחין דר"ל דבא להוסיף בחומר בדיק' דתפיר' שהוא בפנים ופעמים אינו יכול להבחין אבל בגופן שהתערובו' הוא בחוץ דלעולם יכול להבחין לכן מהני בדיק' מבחוץ

ומעתה גם בפי' הר"ש והרע"ב טוב יותר לסבול דוחק ולפרש כמ"ש אאמ"ו הגזצ"ל דשמא פשתן מעורב בהן שכתבו ר"ל ג"כ בתפיר' דהרי סיימו במקום שהפשתן מצוי הבדיק' בתפיר' משמע שגם בתחיל' מיירו רק בתפיר' ושהוא מטעם הנ"ל דבמתני' אנו ליכא חשש' רק בתפיר'. ולכן הר"ש שכ' וגם במלבושיהן הנקחין מן הכותים כו' באמת ר"ל דבאלו צריך בדיק' גם בגופן וכמו שהוכיח אאמ"ו זצ"ל ועכ"פ אין זה סתיר' להנ"ל שכ"ד אאמ"ו מזה דיש לומר דר"ל על סתם מלבושיהן דשאר בגדים שהם ע"י אריג' וטווי' ולא קאי אלו על מיני' דמתני' שהרי כ' לפיכך צריך אדם כו' דמשמע דקאי לדורות בדין בדיק' דשאר בגדים ושפיר צריך בדיק' גם בגופן וכללא דמילת' דלכאור' אין ראי' והכרח חזק כ"כ ליקח קולא מזה ולסתור ולומר דבכל המקומו' בש"ס דהתירו ליקח בגדי' מעובדי כוכבים דמיירי ע"י בדיקה בגופן. ולפי"ז ממילא יסולק קושי' החזקה והעצומה שהעיר אאמ"ו זצ"ל מכל הני דפא"מ דחיישינן בעובדי כוכבים דבאמת גם היתר בגדים מיירי ע"י בדיקה דוקא: