דברי נחמיה אורח חיים קלא

להנאתו הוי שפיר נהנה מגוף הדבר כו' מלבד מה שאז הרי הוא מפקיע ומוריד השמן מקדושתו בידים וכו' (שבזה סברא לאיסור בדין הוקצה למצוה או בשאר מן הקדש דוקא ולא בשאר איסורי הנאה כמו ע"ג וכה"ג) חמצית ההפרש ביניהם הוא בב' דברים. א' שכשהוא נוטל ומדליק הוי נהנה מגוף הדבר מאחר שעושה מעשה בגופו. משא"כ כשנהנה מאורה אחר שהודלק בהיתר אין זה נהנה מגוף דבר האסור כ"ת מהאור והזיו שאין בו ממש. (וחילוק זה שייך גם בכל איסורי הנאה). והב' שכשהוא מדליק הרי הוא מוציא מקדושתה מאחר שמכלה אותה בידיו משא"כ במה שנהנה מאורה אינו מוציאה מקדושתה (וחילוק זה לא שייך כי אם בדין הוקצה למצוה (או אפשר גם בשאר מן הקדש כמשי"ת) ולא בשאר איסורי הנאה שמאחר שההנאה מצד עצמה אסורה לא יועיל מה שאינו מכלה האיסור וגם במה שמכלה כשמדליק לא יוסיף כח האיסור כלל). והנה כ"ז מצד הסברא חיצונית ומעתה יש לעיין אם מתקיים שפ' גמ' ופוסקים. ותחלה יש לעין הם מתקיים החילוק הא' השייך בכל איסורי הנאה. (או בשניהם יש לאסור או בשניהם יש להתיר מאחר שמ"מ ההנאה שנהנה אחר שמדליק הוא מהאור שאין בו ממש) הנה צד הקל דהיינו היתר השימוש לאורה נראה מוכח מגמ' ביצה ל"ט ה' דברי' נאמרו בגחלת כו' גחלת של ע"ג אסורה ושלהבת מותרת כו' ע"ש ולכאורה נ"ג פשוט הכוונה שמותר להשתמש לאור השלהבת כשדולקת כבר עכ"פ ואף שאמרו שם דבשל הקדש לא נהנין כו' היינו מדרבנן ומשום גזירה בלבד כמבואר שם (ואין אה שייך לחקירה הנ"ל וית' אי"ה אם גזירה זו בהקדש בלבד או גם בשארי איסורי' היכא דלא בדיני כו'). והנה הש"ך סי' רכ"א פי' דמיירי לענין להדליק נר משלהבתה כו' בכ"מ וכ"מ קצת מפרש"י ע"ש (ואם הפי' הוא כן צ"ע ג"כ אם דוקא כה"ג מותר ולא השימוש לאורה או דכת"כ דהשימוש מותר ולרבותא נקט הש"ך או דשקולין הן ושניהם מותרין ויבואר אי"ה) אבל הרא"ש כ' שם והא דאמרינן כו' ע"ש מדבריו מוכח עכ"פ דמפרש דשלהבת מותרת ליהנות מאורה דאל"כ לא מקשה מידי. אך מ"מ יש לפרש דבריו בב' פנים. הא' שכשהשלהבת קשורה בגחלת אסור הנאת אורה מדינא וזה טעם המשנה רפ"ח דברכות (וכדפי' הרע"ב שם ויבואר אי"ה) ומ"ש כאן דמותרת היינו שלהבת בלא גחלת (כדפי' הט"ז יו"ד רסי' קמ"ב) וכגון דאדיי' אדויי כו' וכ"מ פי' דבריו הב"ח א"ח ססי' רצ"א (רק מש"ש ע"י חרס וקיסם כו' ע"ש צע"ג לכאו' ויבואר אי"ה גם מ"ם והא דמברכין כו') ולפ"ז מובן דלא כנ"ל. הפ' הב' דהנאת אורה מותר בכנל ענין. וטעם המשנה דברכו' הוא משום דלפי שהיא קשורה בגחלת מאיסי נברכה בלבד כמו גבי שופר בסי' תקפ"ו ולולב בסי' תרמ"ט וכו' וכדפי' דבריו אדמו"ר ז"ל בסי' רצ"ח בק"א וכ"מ שמפרש דבריו מהרש"ל ביש"ש (דאל"כ איך כ' שמעינן מיני' כו'). והנה הש"מ בשם רבו הקשה ג"כ קו' הרא"ש ותי' בהדיא כפי פי' הב' הנ"ל וממילא מטין הדברים שגם כוונת הרא"ש כן ולא להרבו' מחלוקת חנם ובפרט שדבריו מתפרשין יותר כפי' הב' למעיין. ובפרט שהבריי' הוא דוחק לפרש בשלהבת בלא גחלת ובפרט בירושלמי דתני בהדייהו מברכין על השלהבת כו' וזה ודאי בכ"ע א"כ גם כל הבבא מיירי בכ"ע כו' וגם בגמ' דפרכי' על המוציא גחלת כו' והא תניא כו' והוצרך נדחוק באדיי' אדויי כו' למה לא פרכי' כן על שלהבת של ע"ג ממתני' דברכו' כו' א"ו דשם הטעם דמאיסי כו'. והנה מלבד זה עוד מוכח כן בהדיא בגמ' פסחים כ"ו קול מראה וריח אין בהם משום מעילה וכ"פ הרמב"ם ספ"ה דמעילה אף שענין מראה דקאי התם היינו הנא' מראי' יופי המלאכה וכן פרש"י בכריתות ד"ו (וזה אפשר קיל מהנאת אור הנר) מ"מ ע"כ ודאי גם לענין אור הנר איתמר כדמוכח בהדיא בירושלמי דפ"ה דסיכה שהביא התו' שם ואף דאפשר דפליגי עם הגמ' דידן לענין לכתחלה כדמ' התו' בסוכה מ"מ בפי' מראה שאמר ר' יהושע ב"ל ודאי נא פליגי ולא יבצר שנכלל בו ענין השימוש לאור הנר וזו ראי' שאין עני' תשובה. והנה לפי הירושלמי דמתיר לכתחלה בהקדש א"כ כש"כ בע"ג וכה"ג כדמוכח בגמ' דביצה א"כ ממילא ע"כ טעם מתני' דברכו' הנ"ל משום מאיס כנ"ל וממילא גם לפי גמ' דידן דבהקדש נא נהנין מ"מ בע"נ וכה"ג מותר לכתחלה רק בהקדש אסור משום גזירה דלפי הנ"ל ודאי דבהכי מיירי בסוף ביצה בשלהבת הדולקת בנר וכוונת הרח"ש הנ"ל ודאי כפי' הב' הנ"ל ולפ"ז ע"כ גם לפי פי' הש"ך בסי' רכ"א שמפ' להדליק נר ממנה כו' (רבותא הות) דאף שנהנה מגוף השלהבת מ"מ שלהבת עצמה אין בה ממש וכ"ש ליהנות מאור וזיו המתפשט ממנה כו' דא"ל דדוקא בכה"ג מותר בע"ג ונדרי' אפי' לכתחלה אבל השימוש לאורה אסור לכתחלה עכ"פ כמו בהקדש (ונאמר שטעם איסור במראה נא מטעם גזירה כבשלהבת כ"ח מצע ונמציא טעם בזה שהשלהבת מתהווה מכליון האיסור אבל הארת האור נמשך גם מן השמן כו' ועי' תוס' פסחים כ"ב ב' ד"ה מנין וכעין הידוע בענין נהורא חיורא ונהורא אוכמא כו') אין לומ' כן שהרי עפ"י הירושלמי שר' יהושע ב"ל מתיר לכתחלה במראה א"כ לכאורה ק' עניו מתני' דביצה שלהבת של הקדש לא נהנין ועי' ס' שער המלך פ"ה מהיו"ט שהק' זה ותי' דלהירושלמי ע"כ יפרש מתני' נענין להדליק ממנה וזה חמיר יותר מהשימוש לאורה שהרי נהנה מגוף השלהבת וכנ"ל ע"ש (ואפשר שזהו טעם הש"ך שפי' בכה"ג) א"כ ע"כ נם לגמ' דידן אף חם נפרש מתני' ובריי' דביצה כפי' הש"ך מ"מ יש להוכיח מזה בדרך כש"כ היתר השימוש לאורה בע"ג ונדרים לכתחלה. דאל"כ פליגי הגמרו' בסברות הפוכות דלהירושלמי הדלקה משלהבת חמיר טפי שאסורה לכתחלה בהקדש והשימוש לאורה מותר לכתחלה ולגמרתנו השימוש לאורה חמיר טפי שאסורה לכתחלה אף בע"ג וכה"ג משא"כ הדלקה מהשלהבת מותרת לכתחלה בע"ג וכה"ג חוץ מהקדש א"ו גם לגמ' שלנו השימוש לאורה מותר לכתחלה בע"ג וכה"ג. אך הנה נמצא סתירה לזה בשו"ע יו"ד ססי' קמ"ב והוא מד' רי"ו וריא"ז ע"ש בב"י וד"מ דקול ומראה איסור מדרבנן איכא גם בע"ג כו' וע"כ לפ"ד זו ענין שלהבת דביצה שהובא שם בשו"ע ר"ס הנ"ל יתפרש כפי' הש"ך הנ"ל ולגמ' שלנו קול ומראה חמיר יותר כנ"ל ועכ"ז לא הוי סברות הפוכות דמה שלהירושלמי מראה קיל טפי מהשלהבת היינו לענין הגזירה בלבד שגוזרין בהקדש שלהבת אטו הגחלת בזה שייך טפי למגזר במדליק מן השלהבת אטו הנאת הגחלת עצמה משא"כ בהנחת החור המתפשט למרחוק לא שייך כ"כ הגזירה כו' ומה שלגמרתנו מראה חמיר יותר היינו לומ' דהנאת האור אסורה לכתחלה מצ"ע לא מחמת גזירה דדוקא במדליק משלהבת אין איסור מצ"ע מטעם הנ"ל שמתהווה מכליון הפתילה ואין בו איסור אלא מחמת גזירה ע"כ בע"ג דבדיני מיני' מותר לגמרי משא"כ קול ומראה דאסור לגמרתנו לכתחלה היינו לא מטעם גזירה כ"א מטעם הנ"ל דהאור נמשך גם מהשמן הבעין כו' (וכן קול כו') ע"כ ממילא חין חילוק בזה בין הקדש לע"ג כו' או אפשר דלרי"ו להגמ' שלנו ענין קול ומראה לא שייך לשלהבת רק מראה הוא ראיי' יופי מראה ההיכל כדפרש"י בכריתות וכענין שקאי עליו בגמ' (והוי שפיר דומי' דקול וריח) וזה אסור מצ"ע לא גזירה ונאמר שזה חמיר יותר מן השלהבת בין בהדלקה ממנה ובין בהנאת אורה כי קולת ההדלקה מהשלהבת מטעם הנ"ל וקולת הנאת