דברי נחמיה אורח חיים קכז

בהוראת בית דינו אותו שבט חייב כו' ובהוראת ב"ד הגדול אפי' שאר שבטים חייבי'. משמע ודאי דהכל מיירי בגוונא א' דאותו שבט עצמו בעליו א' דאם עשה בהוראת בית דינו הוא חייב אם שבט זה עצמו עשה בהוראת ב"ד הגדול גורר שאר שבטים ומאחר דלהרמב"ם הא דגרירא ודאי רק בדאיכא רובא ע"כ דגם חיוב אותו שבט אינו כ"א בדאיכא כובא. דאל"כ ודאי נשמע מבריי' זו דגם בדין גרירא דסיפ' נא בעי' רובא דודאי משמע דגם בסיפ' אאותו שבט דרישא קאי וכן נמי בהא דמסיק ר"א דמתני' נמי דיקא מיתורא דקתני ושאר שבטים פטורי'. דע"כ למידק דדוקא הכא משום דעשה רק בהוראת בית דינו הוא דשאר שבעים פטורים משא"כ אם עשו בהוראת ב"ד הגדול וחם אית' דעיקר דין המשנה איירי במיעוט הקהל (וצ"ל דסתם שבט ליכא רובא) א"כ אף אנו נאמר דגם דיוקא דדייקינן דבהוראת ב"ד הגדול גם שאר שבטים חייבי' היינו נמי אף בדליכא רובא. א"ו פשיט' להו דהכל מיירי ברוב קהל עכ"פ (וכמשי"ת הטעם אי"ה) וכן מדויק לשון הרמב"ם בפה"מ דאחר שכ' דלר"י בהוראת ב"ד הגדול גורר שאר שבטים כשהי' רוב הקהל סיים ולפיכך אומ' בכאן ששאר השבטים פטורים לפי שהי' עושה בהוראת עצמו משמע בהדי' דבגוונא דאיירי מתני' אין טעם למה ששאר שבטים פטורים כ"א מצד שעשו בהוראת בית דינו לבד. א"כ ע"כ ס"ל דאיירינן בשאותו השבט הן רוב הקהל (ולא נצרך לפרש משום דפשיט' להו דלכ"ע בעי' שישגו רובא עכ"פ כפשטי' דקרא וכמשי"ת אי"ה) דאל"כ גם בהוראת ב"ד הגדול אין גרירא עכ"פ להרמב"ם כנ"ל. ותו דבהא דפליגי חכמים אר"י במתני' ואומ' דלעולם אינו חייב אלא על הוראת ב"ד הגדול. אית' בגמ' מאן חכמים אילימ' ר"מ רובא בעי' אלא לאו ר"ש היא ופשיט מזה בעי' שני' הנ"ל. והרי כבר נתבאר לעיל דלר"ש עכ"פ רובא (בגברי) בעי וא"כ ע"כ פשיט' להו דמתני' בשבט שהן רוב הקהל איירי והא דקאמר אילימ' ר"מ רובא בעי' פי' רובא גם בשבטים וכדלעיל גבי הבעי' אי לר"י בגרירא דוקא ז' שבטים דאיכא רובא כו'). וא"נ דאף אי מתני' בד' ר"י איירינן במיעוט הקהל. מ"מ הא דמסיק בד' חכמי' דאינו חייב אנא בהוראת ב"ד הגדול היינו בדאיכא רובא וכדאית להו כו' ולא אתי להכי כאן כו' (או אף שנא' דכל בהוראת ב"ד הגדול ע"כ באמת בעי' רובא לכ"ע דלא כלח"מ אלא שגבי הוראת בית דינו איירי במיעוט הקהל כו' וית' אי"ה במ"ש הרע"ב כו') א"כ גם כר"מ מצי אתי ונרא' ג"כ דמש"א אלא בהוראת ב"ד הגדול היינו כדאית ני' וברוב שבטי' כו' אע"כ משמע להו דחכמי' באותו גוונא ממש דאיירי ר"י קא מחייבי עכ"פ אותו שבט בהוראת ב"ד הגדול וא"כ ע"כ דגם ר"י איירי בשבט שהוא רוב הקהל כו' דאל"כ גם כר"ש לא אתי

והנה כל חילו של הרלח"מ ז"ל הוא משום דפשיט' לי' דלמאן דאית לי' דשבט א' אקרי קהל שוב א"א שיסבור דליבעי שיהי' אותו שבט רוב הציבור דוקא כ"א לענין גרירא ומצד הסבר' דכיון שזה אתי רק מריבוי דקרא יש לומר תפסת מועט כו' אבל לענין עיקר החיוב דפר לאותו שבט עכ"פ אחר שהוא עצמו נק' קהל. צ"ל תו שיהי' הוא רוב כל הציבור ולפה"נ מש"ה הוי ס"נ דהא דרשב"א מישך שייכי לפלוגת' דאינך כולהו תנאי דבריי' ופליג נמי אר"י (ור"ש) במה דלדידי' עכ"פ חד רובא בעי' או בגברי או בשבטי'. והיינו ע"כ משום דס"ל השבט א' לא אקרי קהל משא"כ לר"י דס"ל דשבט ה' אקרי קהל ע"כ אפי' חד רובא לא בעי' ולפי"ז ע"כ נס לר"ש לא בעי' נם חד רובא. וכבר נתבאר שז"א. ואפי' רובא בשבטים איבעי' להו בגמ' אליב' דר"כ). ולפע"ד לאו הא בהא תניא כלל. דהא דאמרי' בגמ' דלר"י ור"ש שבט א' אקרי קהל היינו רק לענין הבאת הקרבנו'. דע"ז הוא דכתי' והקריבו הקהל. ובהא הוא דאיירי עיקר פלוגת' דתנאי בבריית' דפליגי מי הוא הקהל דקרא זה. דלר"מ קאי על ב"ד משום דיליף מג"ש מקהל דלמעלה דמעיני הקהל כו' ור"י ס"ל דהקהל זה כפשוטו דציבור מייתי וס"ל דד' קהל כתיבי (וכולם מיותרי'). היינו ב' דמעיני הקהל. דה' דהקהל חשיבא ני' כתרי קהל וכן הקהל דוהקריבו הקהל חשיבי כתרי ודרש מהם ב' דברי' לענין העלם דבר דב"ד הנלמד מפסוק ונעלם דבר מעיני הקהל דהיינו הא דשבט א' מייתי בהוראת בית דינו והא דהוראה תלוי' בב"ד (ע' קרבן אהרן). וב' דברי' לענין הבאת הקרבנות הנלמד מפסוק והקריבו הקהל דהיינו הא דחייב על כל קהל וקהל פי' כל שבט ושבט שחטאו מייתי בפ"ע. והא דגרירא שגורר גם השבטים שלא חטאו. ור"ש ס"ל דתלתא קהל כתיבי ודרש ב' מהם לג"ש. לומר דציבור וב"ד מייתי (דס"ל דמעיני הקהל נכלל בזה ציבור וב"ד. דמעיני היינו ב"ד והקהל היינו ציבור עק"א). וחד דנשאר שהוא גבי והקריבו הקהל (דה' דמעיני הקהל ס"ל דהיינו אורח' דקרא כדאי' בגמ'). ע"כ דרש לי' לענין הבאת הקרבנות לחייב על כל קהל וקהל כנ"ל אליב' דר"י וע"ז הוא דאמרו בגמ' דר"י ור"ש ס"ל דשבט א' אקרי קהל והיינו מהא דתרווייהו ס"ל עכ"פ שכל שבט ושבט שחטאו מייתי בפ"ע ואילולי שגם שבט א' איקרי קהל לפעמי' לא הי' אפשר להוציא כל פשטי' דקרא דוהקריבו הקהל ממשמעותי' לגמרי אף אי יש כאן איזה ריבוי דהיינו ה' דהקהל. אלא כיון דאית להו דמצינו לפעמי' ג"כ דשבט א' אקרי קהל דרשי שפיר מריבוי' דה' דגבי והקריבו הקהל דאתי לחייב כל שבט ושבט בפ"ע אבל אין כ"ז שייך לענין כמות מנין החוטאי' לשיחול עיקר החיוב דפר דלא איירי כלל בהא בעיקר פלוגתתם ויש לומר דכ"ע מודים בהא דעכ"פ רובא בגברי בעי' וכמשמעו' פשט הסוגי' דכולא פרקין וכנ"ל דמשמע שזה דבר המוסכם. וע"כ גם זה שנזכר בד' ר"י בבריי' ב' שבטים כו' וכן גם במתני' הורו ב"ד של א' מהשבטי' כו' הכל מיירי ברובא בגברי עכ"פ והא דלא פי' כן בהדיא נלפע"ד שהוא משום דהוי מילת' דפשיט' להו טובא וזיל קרי בי רב הוא והיינו ממאמר הכתוב דלכל העם בשגגה. דאיירי גבי שגגת מעשה דפשטי' דקר מוכיח דבעי' כל העם או רובו שהוא ככולו ולפי המדומה לי דגם לשארי תנאי' לא מצינו שיהיו נצרכי' לבוא להשמיענו דין זה מפורש ולומר דאם עשו רק מיעוט הקהל פטורי' ולהביא ע"ז איזה לימוד (כמו מלכל העם כו'). כ"א דרך אגב בלבד שמעי' בכמה דוכתי דבמיעוט הקהל ליכא פר ולעיל ד"ג בבריי' דהורו ועשו ר"מ פוטר וחכמי' מחייבי' כשהיו רוצים להעמידה בעשו מיעוט הקהל לא הי' ה"א להעמיד הפלוגת' כ"א ביחיד שעשה בהוראת ב"ד אבל לכ"ע כיחידי' דיינינן להו ואף כשרצו לומר מאן חכמי' ר"י הוצרכו להעמיד' בהוראת בית דינו: וכוונתם ע"כ כשאותו שבט רובא בגברי דאל"כ אלא דלר"י לא בעי' רובא כלל גם בהוראת ב"ד הגדול היה יכול לאוקמי כדהוי ס"ד מעיקרא וכנ"ל אע"כ דמילת' דפשיט' הי' להם דרובא עכ"פ בעי' ולא היו נצרכי' לדבר מזה כלל דחשיב' להו כזיל קרי בי רב כנ"ל ואף לרשב"א לא הזכירו זה מלימוד דלכל העם אלא דרך אגב ואדרב' להשמיענו חומר' לדעתו דלא לעולם בעי' כל העם או רובו בגברי דוקא אלא דלפעמי' במיעוט' חייבי' והיינו בדאיכא רובא בשבטים ומלימוד דמעיני כו' ואף גם לר"מ ור"ש שהזכירו בגמ' שם ע"ב דמלכל העם שמעי' דרובא בעי' ג"כ לא הי' זה כ"א דרך אגב ולמיעבד צריכותא ולומר דלא סני בקרא דמעיני לחוד למילף דהורא' תלוי' בב"ד דה"א אפי' מיעוט' כו' אבל לא לעיקרא דמילתא קאתי שם להשמיענו לימוד זה דמלכל העם שמעי' דרובא