דברי נחמיה אורח חיים קכה

לבד עד החלל. אלא שמה שהסכים כמ"ש בר"ן שלפנינו שניקב רק הקליפה העבה מפולש נקרא הוא לפי שלא ראה ד' ריטב"א וכמו"כ מה שהסכים דבחסר גם כ"ש באותה קליפה פסול הוא מפני שלא נחית להא דהרא"ם כו' כנ"ל

סימן נ

כמדומה שזהו השנות על קונטרס הגאון מוהר"ר שלמה קלוגער נ"י בענין אתרוג המורכב

מה שהאריך להחליש כח האיסור במורכב. כולו מוקשה ולאו רישי' סיפי'. ואחר כל הטורח והאריכות לא מצא עזר כ"א לנגדו. (זולת במ"ש על הלבוש כבר קדמו). דמה שדחו ד' תשובת ר"מ אלשיך ז"ל כל חילו הוא שהאריך להוכיח לחלק בין הרכב' מין במינו למין בשא"מ ועיקר יסודו מדקדוק לשון הגמ' דסוטה דמשמע דעל הרכבת איסור לא מצי לאקשויי ל"נ קרא כו' והוכיח מזה לדינא דבהרכבת איסור שהוא מבשא"מ לא בטלה הילדה שסבכה בזקנה ונוהג בהיחור דין ערלה ומונין משעת ההרכבה כו'). והוא כולו מוקשה ונסתר מיני' ובי' דבעצמו נא מסיק הכי

א) קשה להוציא דין מאיזה מו"מ ודקדוקים ע' כללים. ובפרט לחלוק בזה על פוסק גאון מפורסם (ע' ב' א"א סי' ק"ס בשם ת"ה. ובפ"מ שם סקי"ג). ובפרט בדאורייתא כו'

ב) הרי בפשיטות יש לומר דבהרכבת איסור ידע המקשה דאיכא לאוקמי באילן בירק או באילן מאכל בסרק כמ"ש איהו גופי' דע"ד סע"א וע"ג. ובודאי פשוט שיש לחלק בין אנו לבין מאכל במאכל כדמשמע בפשיטות מהירושלמי שהביא ד' ע"ז ע"ד

ג) הקושיא מעיקרא לק"מ דודאי נרא' פשוט דבהרכבת איסור אף ילדה בילדה אינו חוזר גם בשביל הראשונה ומה שדחה זה דז"א דע"כ לא ממעטינן כו' עד דבשביל שנעשה איסור בהרכבת השני' לא פקע זכות הראשונ'. אתמהה הרי האיסור נעשה בשניהם בשוה דהיינו מחיבורם יחד ועוד דנרא' ודאי דעיקר הטעם מפני שעתה הם עליו באיסור לקיימ' למה יחזור בשבילם ולא עדיף מנוטע בח"ל כו' ע' ירושלמי דילפי' את שמצוה לחללו יצא זה כו'. (ואולי גם גמ' דידן כוונו לזה במ"ש ולא חללו פרט כו' לאוקימתא דר' זירא וכדרך שא' ולא לקחה פרט לאלמנה לכ"ג כו' כדפרש"י ולמעוטי לקיחת איסור אף דהתם עדיין לא עשה איסור כו' ע"ש). ונראה שהמביאו להגאון שי' בשנותו את טעמו של דבר שנמשך למ"ש לקמן בסמוך דיש פוסקי' מתירי' לקיים והוא פלאי דאין גם א' שיתיר לא בגמ' ולא בפוסקי' והוא סתם משנה רפ"ח דכלאים שאסור. ומבואר בירושלמי הביא' הר"ש והרע"ב דמתניתין ד"ה היא רק הפלוגת' דר"ע ורבנן דבריי' הוא לענין מלקות ובשלא עשה מעשה (ומזה משמע ודאי דאף לרבנן האיסור מדאוריי' עכ"פ רק שאין לוקין בכל לאו שאין בו מעשה). ומה גם דכאן אפשר לומר דהחזרה יהי' כמעשה ע' תוס' ע"ג דס"ד ועכ"פ מ"ש שיש מתירי' תמוה. (וכנרא' שד' המ"ל שהקשה מגמ' דע"ג אטעיי'. אבל פשיט' דלדינא אין מתיר נגד הסתם משנה וכדפי' בירושלמי ועל קושייתו ע"כ לתרץ כמ"ש בשה"מ וכה"ג)

ד) מה שביאר דעת הרמב"ם שהשמיט הא דהרכבת איסור אינו חוזר משום דע"כ אתי' כמ"ד זו"ז גורם אסור והוא דלא כהלכתא וכן אילן בירק קיי"ל דאסור וא"כ לא משכחת לה מרכיב חייב בערלה וחוזר כ"א בהרכבת איסור וכתב דהיינו מין בשא"מ כו' עד לפ"ז מסייע לו גם דעת הרמב"ם כו' אינו מובן שהרי גם לפי ביאורו הרי בהרכבת איסור עכ"פ שפיר משכחת נה באילן בירק שנזכר עכ"פ בגמ' לענין שחייב בערלה וחוזר עלי' ואינה בטילה. אבל מנלן להמציא עוד דין חדש במין בשא"מ בעץ מאכל ועוד הרי לפ"מ שמסיק בעצמו בסמוך לפרש"י דבהמרכיב להנוטע לסייג אין כאן גורם של היתר כלל דמהני מחשבת ההרכבה לאכילה נחייב גם היניקה מעיקר האילן כיון דבת מיהדר הוא כו' (והוא באמת נכון ומבואר מפרש"י) א"כ שפיר משכחת לה הרכבת היתר בנוטע לסייג שחוזר אף אליבא דהלכתא דזו"ז גורם מותר ונסתר פירושו ברמב"ם. (ובלא"ה נראה דאין סבר' שיהי' חוזר בהרכבת איסור מטעם הנ"ל מהירושלמי גבי נוטע בח"ל. ולכל האוקימתו' נראה שהדין אמת) ואפשר דמש"ה השמיט הרמב"ם דין זה שנלמד בק"ו מדין נוטע בח"ל שהביא

ה) ומ"ש עוד והנה לפי פרש"י בע"ז כו' והאריך עד שסיים וא"כ מ"ש מהר"מ אלשיך ראי' מכאן כו' ליתא לשיטת רש"י ז"ל הוא מחוסר הבנה וסותר מרישא לסיפא דבתחיל' כ' דלפרש"י אין מקום לחנק בין מין במינו למין בשא"מ דהיינו דגם במין בשא"מ בטלה הילדה בזקנה מטעם זו"ז גורם עכ"פ ואם הי' אילן הלימון זקנה והיחור מאתרוג ילדה הי' פטור מערלה א"כ א"א לומר דיוצאין בו י"ח אתרוג דהוי תרתי קולי דסתרי אהדדי כמו שביאר איהו גופי' לקמן (לפמ"ש הר"ן בשיטת רש"י). וכאן בסוף דבריו חזר בו וכ' כיון דחזינן דהיחור נושא פרי תבנית הפרי של האילן כו' ועדיף מזו"ז גורם דעלמא. א"כ ה"ז סותר למ"ש בתחיל' (וכן לקמן) דלענין זו"ז גורם אין מקום לחלק כו' כנ"ל ובאמת שכן הסבר' נותנת שמצד זו"ז גורם אין לחלק דעכ"פ גידול הפרי ודאי בא משניהם וגם אין להקל מצד דקיי"ל זו"ז גור מותר חדא דלא שייך זה במ"ע כמ"ש הגאון שי' כאן וכ"כ עוד לקמן דכאן אין נחנק בין למ"ד זו"ז גורם אסור או מותר כו' ועל גידול האתרוג דיינינן כו' ע"ש (ודוגמא לסבר' זו ע' תוס' חולין וחי' הר"ן שם) ועוד דא"כ הוי כב' קוני דסתרי אהדדי כמ"ש לקמן וכנ"ל ואם עיקר יסודו שבא בטענה דמדחזינן במרכיב להנוטע לסייג דאמרי' דהגורם של האילן מתהפך בתוך פרי היחור להתחייב כו' וא"כ ה"נ היניקה מהאילן בטל בתוך האתרוג כו' גם זה תמוה דמה ענין זה לזה דהתם כיון דבת מיהדר הוא מהני מחשבת הרכבת היחור לחייב גם להיניקה מהאילן שבתוכו אבל כאן הכי בת מיהדר הוא במחשבה שיחשוב על הלימון שיהי' אתרוג כו'

ו) והוא העיקר דכל הטורח והאריכו' לא הועיל לו כלום אחר שבדע"ח א' ד"ה וצ"ע הוכיח במישור ומפורש יוצא מהירושלמי שהביא רמב"ן דגם במין בשא"מ הולכין אחר נטיעה הראשונה וא"כ ממילא בילדה בזקנה בטלה ופטורה מערלה. ונפל היסוד ונהרס כל בנינו עד עתה. ע' עליו. (ומהתי' דשם סע"ג מסתגר אקמייתא וכ' דבלא"ה כתבתי דאין משם ראי' כו' ומה שנדחקו ברשב"א כו' כבר כתבתי לעיל מזה כנראה שכבר יישב הכל לקיים סברתו וז"א) אלא שחתר למצוא פתח ודרך אחרת לדון לכ"ז ולחלק מצד הסברא חיצוני' בין דין דערלה לנ"ד. ואנח לא חילק ידענא כו' דלכאור' אין הבנה כ"כ למש"ש דמיני' קא רבי כו' אבל לא מחמת כחו ממש כו' ע"ש וכן מש"ש דע"ז ע"ד דאע"ג דהתם קרי לי' כו' מ"מ לא נפיק כו' אלא לפי שהזקנה היא הגורמת כו' אבל לא כן כו' ע"ש. והוא קשה הבנה לכאורה וית' אי"ה בדברי' שמצד הסברא לבד אבל עכ"פ חין לו ראי' לחילוק זה ומה שמצא לו סמך מהירושלמי עובד כוכבים שהרכיב אגוז כו' ור"ל דהולך ונוטע במ"א היינו אף להרכיב' באילן אגוז כו' כבר חזר בו לקמן מדע"ח סע"ד ולהלן. דעכ"פ באגוז ופרסק וכה"ג דאיירי בי' הירושלמי אסור