דברי נחמיה אורח חיים קכד

דסרוח היינו ע"י אכילת תולעים. ולכאו' ה"ז פסול מצד חסר כ"ש עמ"א סי' ק' כ"א שרמז ע"ז לע' ס"ב. ובס' מה"ש כתב דע"כ רש"י ס"ל כי"א דס"ב והוא תמוה דבין רש"י שלפנינו ובין מ"ש מ"מ וריטב"א בשם רש"י ס"ל בהדיא דחסר כל שהוא פסול גם באינו מפולש כדעה א' דשם. אלא שלפי הנ"ל י"ל דכאן איירי שהתולעים לא נקבו כל הקליפה העבה כו' או לפ"מ דס"ל דמפולש היינו מצדו לצדו י"נ דס"ל דנקב דאינו מפולש היינו לחללו כפי' ריטב"א תחילה

והנה לכאורה לפי מש"נ דגם רש"י (המחמיר) ס"ל בזה כריטב"א דגם באינו מפולש בעינן גדר נקב עכ"פ א"כ לכאורה לדינא כיון דריטב"א מקיל טובא שהרי הוא קאי בשיטת האומרי' דהך דעולא ב"ח קאי הכל בחסרון וא"כ מ"ש דגם באינו מפולש בעינן נקב עכ"פ היינו דגם חסרון כאיסר לא מיפסל כ"א בניקב כל הקליפה העבה עכ"פ א"כ אף דק"ל לחוש שלא בשה"ד לשיטת רש"י וסיעתו דעולא ב"ח מיירי בלי חסרון ומתניתין דחסר כל שהוא מיירי באינו מפולש. בלי ניקב גם הקליפה העבה הי' נראה להקל כיון דלפי הנ"ל גם רש"י ס"ל הכי אך לפמ"ש הב"י דהרמב"ם מפרש דניקב וחסר כל שהוא דמתניתין תרי פסולי נינהו וכ"ה במ"מ לפ"ז ודאי דחסר כ"ש פסול גם בני ניקב כלל (והב"י שכתב דלדינא הרמב"ם ורש"י שוין הוא מפני שלא נחית לסברא הנ"ל ונראה דלא ראה כלל חי' ריטב"א). ולפמ"ש ריטב"א גם רש"י ס"נ דמתניתין תרתי קתני דלא כרש"י שלפנינו וגם המ"מ כתב כן בשם רש"י א"כ לכאו' יש להחמיר שלא בשה"ד כדבריהם והגם שבד' הרמב"ם אינו מפורש שמפרש כנ"ל. והלח"מ נתקשה על המ"מ למה לא נא' שגור' ומפרש מתניתין ע"ד פרש"י שלפנינו כו' אך לפי הנ"ל י"ל דמדכתב הרמב"ם תחילה דיני נקב מפולש ואינו מפולש ואח"כ כ' חסר כ"ש בבא בפ"ע הרי משמע בהדיא דבחסר נא בעינן נקב כלל וע"כ כפי' המ"מ וב"י כו'. ותו דגם מד' התוס' ד"ה אי נסדק והרא"ש סי' י"ח משמע דלס"ל כריטב"א הנ"ל שהרי כל חילו דריטב"א הוא משום דאין נק' נקב בשום מקום אלא המגיע לחללו כדאיתא פח"ט. ור"ל כמו ניקב הלב לבית חללו (וכמ"ש התוס' וש"פ ר"פ א"ט דה"ה כל הנקובין דהתם אלא דלב איצטריך לפרש) וגם הי"מ ס"ל הכי אלא דס"ל דגם ניקב כל הקליפה שהוא דבר בפ"ע ה"ז ג"כ כלחללו כו'. והרי התוס' ורא"ש פירשו הטעם שבניקב לא דמי אתרוג לטריפות דהתם הקרום לחודי' קאי אבל הכא גבי אתרוג דמי כניקב הלב ולא לבית חללו כו' הרי דס"ל דנקב דהכא באמת ל"ד לנקב דהתם ושזהו הטעם שלא נפסל מצד הנקב לבד א"כ בניקב וחסר כ"ש נראה דהאי ניקב לאו דוקא ולא מעלה ומוריד כלל והלשון שאמר ניקב וחסר אינו כב' תנאים אלא זה כלשון נקב שיש בו חסרון המורגל בכ"ד דנראה ודאי דאין כאן כ"א דבר א' כו' וא"כ לדינא כיון דלהרמב"ם ותוס' ורא"ש ורש"י שבמ"מ וריטב"א ס"ל להחמיר בחסר כל שהוא אף בלי גדר נקב כו'. א"כ למה לא נחמיר כוותייהו שלא בשה"ד ובפרט שעיקר ד' הריטב"א הנ"ל לא הובא בשום פוסק ובר"ן הובא י"מ הנ"ל בע"א וכנ"ל. וגם לא ראיתי בשום פוסק אחר שיאמר כן בהדיא שגם באינו מפולש בעינן גדר נקב עכ"פ (לשיפסול חסר גם לענין אם יש ספק אם נק' זה שאינו עובר הקליפה שבו חסר) א"כ יחידאי הוא אמנם בשה"ד דסמכינן על האומרים דאינו מפולש בעינן חסרון כאיסר צ"ע אי בעינן נמי שינקב הקליפה עכ"פ כריטב"א כנ"ל גם לענין הידור היכא דאיכא ב' אתרוגים חסרים כ"ש (או גם בחסרון כאיסר כו'). אחד אינקב כל הקליפה העבה והב' פחות מזה בכה"ג ודאי יש לחוש לריטב"א ובפרט שלא ראינו ג"כ חולק עניו בהדי' גם כבר נת' דלפי"ז א"ש ד' רש"י גבי סרוח. וגם בלא"ה משמעות הלשון ניקב וחסר מורה יותר כפירושו כו' וצ"ע למעשה

שוב ראיתי שמש"ג שגם התוס' ורא"ש לס"ל כריטב"א הנה לפמ"ש הרא"ם גבי נקלף משמע שלדידי' נ"ח חסר בחסרון בקליפה העבה כ"א בחסר מבשר האתרוג שז"ש שלא ניטל אלא הקליפה ולא ניטל מן הלבן כלום דנראה דלבן היינו מה שבין הקליפה הנ"ל נבין חדרי הזרע וזה נק' בשר בלשון הטור וז"ש הב"י אחר ד' הרא"ש אבל הר"ן כתב כו' ה וכ"ד הרמב"ם כו' (וע' בפי' המשניות להרמב"ם שכ' ואינו ר"ל שנקלפת הירוקה עד שנראה הלבן וכי זהו חסר אאח גלד דק כו') והיינו דהרא"ש ס"נ כפי' הא שבר"ן וכן מבואר ממ"ש הב"י לקמן (סע"ד) דלהרא"ש נקלף בלא חסר מבשרו ולהרמב"ם ור"ן כו' ולפי"ז גם הרי מתוס' אין ראי' דלס"ל כרא"ש בזה. ואולי לכן כ' הרא"ש דהא דאיגלד כאהינא הוא שכן דרך הנקלפים ומשא"כ לפירוש הרמב"ם ור"ן הקליפה העבה הנשאר' הוא כאהינא וכמו גבי ריאה). ולפי"ז גם רש"י שפי' כן הוא ג"כ משום דס"ל ג"כ דנקלף אותה קליפה העבה (ואף שהר"ן בגמ' העתיק ג"כ פי' רש"י בזה כן דרכו להעתיק אף דלא ס"ל שהרי במתניתין משמע דלא ניחא לי' בהכי ומש"ה פי' דנקלף רק הגלד ונשאר כאהינא וד' הט"ז אינם מובנים לי) ולפי"ז ג"כ יתורץ ד' רש"י גבי סרוח דכל שנא חסר מבשר האתרוג הלבן שתחת הקליפה הנ"ל לא מיפסל משום חסר. וראיתי בב"ח שהביא משם תשו' הרא"ש סי' נ"ח והוא כ"ס וצ"ל הרשב"א שכ' סי' נ"ח דאפילו לפירוש רש"י (דעולא מיירי בלי חסרון) ל"ק מנקלף דאין חסרון אלא בשחסר מבשר האתרוג שהוא הלבן שבו אבל קליפתו החיצונה אינו חסרון וכך קבלנוה עכ"ל. והאי קליפתו החיצונה ר"ל העבה וכה בב"ח א"כ הרי גם זולת סברת ריטב"א הנ"ל יש לנו הרשב"א ורא"ש וטור (ולפי הנ"ל כ"מ מרש"י) להקל בחסר בקליפה הנ"ל. ואף שהב"ח כתב בפשיעות דלא קיי"ל הכי היינו לפי שלא נחית כמ"ש הב"י שגם הרא"ש ועור לא ס"ג כר"ן כו' כנ"ל

גם מש"ל דלפמ"ש הר"ן גבי נסדק משמע שקליפה העבה היינו כל העובי עד החלל אינו מוכרח (די"ל שכוון למ"ש ריטב"א דיש מפרשים עוד גם בנסדק רק הקליפה העבה כולו הו רובו והר"ן קיצר וחיבר הב' י"מ שבריטב"א לכן כתב די"מ בנסדק מצד א' עד חללו והוא י"מ ראשון שבריטב"א או אפילו כו' והיינו י"מ ב' דגם בלא נסדק לחללו רק הקליפה (שעל הבשר הלבן) כונו או רובו וקיצר ונקט עיקר הרבותא רובו כו') וגבי נקלף לפענ"ד משמע בהדיא מד' ר"ן דקליפה עבה שבפי' הא' דשם היינו התיכונה הנ"ל ולא עד חללו ולמסקנתו היינו גלד שעל הקליפה הנ"ל ושלכן כשנשאר הקליפה התיכונה הוא כאהינא ס"ל שגם מש"א בגמ' שקרא שם חוץ מקליפתו החיצונה נראה ודאי דלאו היינו עד חללו כדברי הט"ז אלא התיכונה הנ"ל ולכן הוצרך הר"ן שאוכלין אותה (והיינו כקליפה מאראנצין דכעת) וראי' מדקאמר דא"כ תפסול מדין חסר כאיסר והרי לא הביא לקמן כ"א הי"מ דניקב כל הקליפ' נק' מפולש והיינו ע"כ עד החלל כמ"ש ב"י וא"כ בחסרון כ"ש פסול אלא משמע דכאן בנקלף לפי' א' ג"כ רק הקליפה עבה ולא כל הבשר עד החלל ובלא"ה באמת א"ז במשמעות הלשון כלל גם כיון דבריטב"א מבואר דס"ל קליפה עבה היא תיכונה כו' וגם מד' הרשב"א ורא"ש הנ"ל מבואר דנקלף היינו עד הלבן ומד' רמב"ם מבואר דגלד אינו עד הלבן הרי דב' קליפות הן לבד עד החלל א ולמה נאמר דהר"ן חולק (במציאות). כללו ש"ד שד' הט"ז אינם מובנים לי כעת ולפה"נ מוח"ז רז"ל נמשך אחריו וצ"ע דלכאורה ד' הב"ח נכונים בעיני במ"ש דב' קליפות הן