דברי נחמיה אורח חיים קכג

כבה"ע. וכתב הכ"מ ע"ז שאינו מוצא מקום נסמוך לומר כן בדברי הרמב"ם שהרי דבריו סתומים כדברי הגמ'. היינו שיסוד בנינו דעבות לעיכובא הוא מברייתא בתרייתא. ובגמ' ליכא הוכחה דדי רק בפ"א ג' בחד קינא. שכיון שעבות מחוייב מדינא ודאי נא ניתן לשיעורין ובעי' ככל אורך שיעור ההדס ע"כ גם בדבריו אין הכרע לומר בבה"ע. (אבל לבה"ע א"ל דלא דייק כן מברייתא דעבות לעיכובא) אבל באמת עכ"ז דברי הכ"מ נעלמים. שוודאי בדברי הרמב"ם עצמו יש לסמוך שפיר דס"ל כבה"ע. דדי רק בפ"א ג' בחד קינא. והוא מפורש בפ"ד ה' ח' דז"ל שם ואפי' אין בכל בד ובד אלא שלשה ענין לחין כשרין כו' וזהו ממש כבה"ע. שלשון הרמב"ם בכל בד ובד ודאי קאי על ג' ההדסים. דבד מסתמא זהו עץ ההדס (וכמ"ש ב"י ריש סי' תרמ"ה דוגמא בד היוצא מן הענף. ואי בד הוא העוקץ נא שייך לומר בד היוצא מן הענף) וע"כ כתב בלשון רבים כשרים כו' משום דקאי על ג' הדסים כר' ישמעאל. והיינו אפי' אין בכל בד כו' פי' בכל הדם והדם אנח ג' ענין כו' וזהו ממס כבה"ע. אמנם אין סתירה להנ"ל מ"ש דא"ל כן להרמב"ם משום שדבריו סתומים כדברי הגמרא. וכיון דעבות לעיכובא א"ל דדי בפ"א כו' דמוכרח לומר דלהרמב"ם וכן לבה"ע הא דמכשרינן בפ"א ג' בחד קינא לא קאי אונשרו העלין ובכל הענף אין בו עבות דזה לא מסתברא להתכשר. דכיון דעבות לעיכובא בעינן ודאי בכל אורך ההדס. ועוד דאלת"כ למה מוקי תלמודא הא דנקט ובלבד שתהא עבותו קיימת באסא מצרי דוקא דלדידהו תיפוק להו דנשרו רוב קאי בכל אורך ההדס ונשתייר בו מיעוט היינו פ"א במקום א' ג' בחד קינא וזהו ובלבד שתהא עבותו קיימת במקום א' ג' בחד קינא דלדידהו די בזה א"ו לשניהם כיון דעבות לעיכובא בעי' ודאי בכל אורך ההדס. אלא דינא זה להם מבריי' דיבשו רוב עלי ונשארו בו נ' בדי עלין לחין כשר. וא' ר"ח ובראש כל או"א עכ"ל בגמ'. דאין לפרש הברייתא דנ' בדי כו' היינו בג' עוקצים מאורך ההדס היו עלין נחין. א"כ מה זה דא' ר"ח ובראש כאו"א. אלא נראה דהכי מפרשי ג' בד. היינו אף שבד נק' עץ ההדס עצמו כמו שהבאתי לעיל מהב"י בד היוצא מן הענף היינו לגבי עצם האילן מיקרי ענף עץ היוצא ממנו בד. אבל ענף ההדס כשהוא מובדל ונפרד מן הענין אז העלין היוצא ממנו מתייחס ג"כ ליקרא בד היוצא מן הענף והיינו קאי על ג' הדסים בכלל שיבשו ונשארו בו בכל הדם והדם ג' בדי עלין לחין פי' רק פ"א במקום א' ג' בחד קינא לחין כשר וזהו דא' ר"ח ובראש כאו"א היינו בראש כאו"א מן הג' ההדסים יהי' הג' העלין לחין משום שזהו הדר שנראה הראש לח. וזהו דוקא ביבשו דעכ"פ יש בכל אורך ההדס עבות. רק שהם יבשים ומתכשר בדיעבד משום שיש פ"א ג' בחד קינא נחין אבל בנשרו ודאי לא מתכשר בפ"א כו'. משום דעבות לעיכובא. (ולהגאונים י"ל דמפרשים הברייתא דיבשו בענין אחר. דג' בדי פי' ג' עוקצים והא דאמר ר"ח ובראש כל או"א. פי' שדי שיהי' הנח בראש כל עלה ועלה ולא צריך שיהיה לחות בעלין מעיקרו וזהו דכתבו בכל שיעור אורך הדס. פי' שיהי' אריכות דג' פעמים ג' בחד קינא נמשכים בכל שיעור אורך ההדס. היינו שיהי' פ"א למטה ובאמצע ובראש ההדס)

כל זה כתבתי מהמדומה שנשאר בזכרוני מעט מהרבה שדיבר בזה ואם ימצא בזה שאין הדברים מכוונים יתלו החסרון במיעוט הבנתי דברי קדשו זצ"ל. ע"כ הגהה

סימן מט (לסימן תרמ"ח

) מ"ש הר"ן בשם י"מ דניקב וחסר כל שהוא תרי מיני נינהו כו'. ובריטב"א איתא דהיינו פרש"י אינו ברש"י שלפנינו כי ברש"י שלפנינו איתא בהדיא דניקב וחסר כל שהוא חדת מילתא היא. אנח שמ"מ לדינא פי' כהי"מ הנ"ל והיינו שפירש ממש כדברי הריטב"א ור"ן אלא דלדידהו איירי כל מתניתין במפולש. ולרש"י איירי הכל באינו מפולש. ולכאורה באמת אינו מובן למה לא פי' הר"ן כפירש"י שלפנינו בלפי"ז לכאורה יתורץ ג"כ כל הדקדוקים שמדקדק הר"ן על הי"מ הנ"ל רק שלפה"נ ממאן בזה מב' טעמים. א' שלפי"ז האי ניקב אך למותר והי' די שיאמר ברישא חסר כל שהוא פסול. והב' דסיפא למותר שנשמע מדיוקא דרישא ולא שייך ע"ז התירוץ שכתב הריטב"א והר"ן בין להי"מ ובין לדעתם אמנם לכאורה לפי מ"ש הריטב"א דנקב שאינו מפולש ג"כ. עכ"פ גדר נקב בעינן (דהיינו לחדרי הזרע או הקליפה כו') א"כ י"ל דרש"י נ"כ ס"ל הכי ויתורץ לכאורה הב' דקדוקים הנ"ל. שהרי לפי זה גם לרש"י האי ניקב וחסר עם שחדא מילתא היא אבל מ"מ הרי יש בו ב' תנאים דהיינו שאף שחסר כל שהוא אכתי לא מיפסל כ"א דוקא בצירוף שיהי' נק' נקב עכ"פ והוא ממש כעין הפירוש של ריטב"א ור"ן. אלא שלדידהו האי נקב היינו מפולש ולרש"י היינו אינו מפולש אבל מ"מ שיהי' נק' נקב דוקא כד' הריטב"א הנ"ל וא"כ מתורץ ב' הדקדוקים ע"ד שמתורצים לפ"ד הריטב"א והר"ן דגם הדקדוק הב' מתורץ מעין ע"ד שכ' הר"ן וריטב"א לדידהו. היינו שאיצטריך הסיפא שלא נטעה דרישא חדא קתני כהי"מ. אלא דלריטב"א ור"ן הנ"מ לדינא אם נטעה כהי"מ הוא בין בניקב ובין בחסר כל שהוא ר"ל דלהי"מ באחד משתי אלה פסול והיינו בנקב מפולש) ומשא"כ לפי האמת תרווייהו בעינן לדידהו (גם במפולש) ולרש"י בנקב אין נ"מ דלהי"מ דנקב לבד פסול הרי איירי במפולש. ובהא בחמת פסול לרש"י אלא שהנ"מ יהי' בחסר כ"ש דלהי"מ חסר כ"ש פסול גם אם אינו בגדר הנק' נקב כלל כו' ומשא"כ לפי האמת נם לרש"י אינו פסול חסר כ"ש כ"א בצירוף שיהי' בגדר נקב (שאינו מפולש) עכ"פ כד' הריטב"א הנ"ל

מ"ש הר"ן יש מחמירין בנקיבת הקליפה שיהי' נק' נקב מפולש וה"ז חומרא גדולה ובלי טעם דאיך ולמה נק' מפולש והרי אינו מפולש לשום חלל כו' ולכן לפי"ז יפה כתב הב"י ע"ז דצ"ל דכוונתו בניקב לחדרי הזרע כו' אבל באמת הרי כמעט כל ד' הר"ן לקוחים מריטב"א ושם משמע דהי"מ אלו קאי אאינו מפולש. וכלפי מ"ש מקודם שגם באינו מפולש בעינן עכ"פ שיהי' בגדר נקב שאינו שייך כ"א בניקב איזה דבר כולו כו' ולכן בתחילה ר"ל דנקב שאינו מפולש היינו בדאינקב לחדרי הזרע וזוהי קולא גדולה ועז"כ דיש מחמירים לומר דגם בניקב הקליפה לבד נק' גדר נקב (שאינו מפולש עכ"פ) ונראה דהאי קליפה היינו הקליפה העבה שאוכלים כו' דאלו על הקליפה הדקה הנק' בריטב"א כמין גלד (במתניתין גבי נקלף) לא שייך ע"ז הלשון שכתב כאן כל שאינו עובר עובי הקליפה כו' גם א"כ יהי' קשה להי"מ אלו קושי' הריטב"א גם נקלף בלא"ה תפסול מדין חסר כאיסר (ולפי"ז קושייתו שב להמפרש נקלף קליפה העבה קאי להי"מ הללו דאלו לפמ"ש תחילה דאינו מפולש היינו עד בני מעיו שפיר י"נ דנקלף היינו קליפה העבה) ולפי"ז יש כמו ג' קליפות היינו א' כמין גלד הנ"ל. ב' קליפה העבה הנ"ל ג' עד חדרי הזרע שנק' ג"כ קליפה לפעמים בב"י ואחרונים (וכ"מ בפה"מ להרמב"ם גבי נקלף דמלבד הגלד ומלבד הבשר הלבן כו' יש קליפה) וכן משמע ממ"ש ריטב"א גבי נסדק די"מ אפילו בשאינו מגיע לחללו כיון שעובר כל הקליפה העבה כו' הרי דלהקליפה העבה אינו מגיע לחללו אמנם בר"ן גם שם יש שינוי ככ' אפינו אינו מגיע נחללו כל שנסדקה רוב הקליפה כו' משמע דכל הקליפה מגיע עד חללו והיינו כנ"ל בשם הב"י והנה במש"ל די"נ דנם רש"י ס"נ בהא כריטב"א דגם באינו מפולש בעינן גדר נקב עכ"פ יש לתרץ בזה ד' רש"י גבי תפוח סרוח שכתב בלי חסרון