דברי נחמיה אורח חיים קכב

השקל ססי' תרמ"ח ע"ש) וגם במסקנא דמסיק עץ עבות אמר רחמנא מ"מ אף את"ל שהכוונה בזה מדכתיב עץ עבות ולא הדס כו' עיין ריטב"א מ"מ י"ל דלא מרבינן אלא שם לווי בלבד ור"ל דאעפ"י דמהלכה למשה מסיני ידעינן דהדם דוקא ולא מינים אחרים (לגמרי) מ"מ מדלא פרט קרא בהדיא הדס שמעינן (דרך ריבוי) לרבות שם לווי כו' (וכן מוכח בס' מחצית השקל הנ"ל דהא דפסלינן המורכב משום שאינו אתרוג כו'). וכן משמע בשו"ת ח"צ סי' קס"א ע"ש במ"ש ודקאמר עץ עבות אמר רחמנא מ"מ רצונו כיון כו' אין להקפיד על שם לווי כו' (וע"ש דמשמע דס"ל דגם התוס' לא תמהו כ"א אשם לווי בלבד וצ"ע)

והן אמת דמדעת רמ"א בתשובה הנ"ל משמע דס"ל דדרשות גמורות הן דאל"כ אלא דמפי הקבלה ידעינן דאתרוג והדס דוקא לא הוי צריך לטעמים הנ"ל דילמא יש לחכמינו עוד דרשות אחרות כו' ודלמא שאר המינים אין להם אלו התוארים כו' גם עיקר השאלה דשם מ"ש דאתרוג המורכב פסול והדס מצראה כשר לק"מ לפי הנ"ל דרק הדס מצראה דעכ"פ הדס שמי' אלא שיש לו שם לווי איתרבי למסקנא אבל המורכב לא נקרא אתרוג כמ"ש שם. וצ"ל דרמ"א ז"ל לא נחית להכא שם אי דרשות גמורות הן או אסמכתות והמציא סברות שלא להקל במורכב (ושאר מינים) גם אי נימא דדרשות גמורות הן כדמשמע מדעת התוס' הנ"ל (ובאמת בלא"ה דברי רמ"א בתשו' הנ"ל צריך לי עיון דמשמע דרוצה לחלק בין הדס לאתרוג דהדם בעבות תליא רחמנא כו' אבל בפרי עץ הדר שנחלקו בפי' הדר י"ל דילמא יש לחכמינו עוד דרשות כו' ומשמע לפי"ז דבהדס גם מורכב כשר וכן ראיתי בתשובת מעיל צדקה סי' נ' שכתב בהדיא דרמ"א בתשו' הנ"ל מכשיר הדסים מורכבים דשאני אתרוג דהקפידה התורה כו' ולא כן בהדס דלא הקפידה התורה אלא בעבות תליא כו' ולא זכיתי להבין דברים אלו כלל דלפי"ז כל שהוא עבות אף שוודאי אינו הדס כשר וזה וודאי אינו לפה"נ. והרי לא הדס ולא אתרוג כתיבי ואעפי"כ פסלינן אתרוג המורכב (וכ"ש לימונ"י כו' וכה"ג). אי משום שהקבלה תכריע כנ"ל או מטעמים שכתב רמ"א והרי גם בהדס שייך כ"ז דגם מ"ש רמ"א דילמא יש דרשות אחרות גם בהדס י"ל כן גם מ"ש שם בהגהה בהדס ליכא למיטעי בדבר הנראה לחוש שהוא עבות אינו מובן דגם בדרשות דהדר נראה לחוש כו' והפ"מ סי' תרמ"ט בט"ז סק"ג כתב בפשיטות דלפי מ"ש המ"א דפסול האתרוג המורכב משום שלא נקרא אתרוג ה"ה בהדס לאו הדס הוא והרי גם רמ"א שם כתב הטעם דלא נקרא אתרוג א"כ ה"ה בהדס ונראה דכיון דבתשובת רמ"א הנ"ל חסר ההתחלה (רק שהמדפיס כתב דלפי הענין היתה השאלה דמ"ש אתרוג המורכב מהדס מצראה כו') אין להעמיד יסוד ע"ז כ"כ ובתשובת מעיל צדקה הנ"ל עיקרו סמך בנד"ד שאינן מורכבים כלל כו' וצ"ע ואכמ"ל ועכ"פ מצד סברא ב' הנ"ל נראה וודאי דלהיפוך כל שהוא אתרוג והדס אין להקפיד על הסימנים וכמו בערבה וכנ"ל)

ומעתה צדקו דברי רי"ו במ"ש על הדרשא דענף עץ שענפיו חופין דפי' לא שצריך כך אלא שדרכו בכך ונתן סימנים שזהו הדס. ור"ל דלאו דרשא גמורה היא לומר שצריך כך דוקא אלא שדרכו בכך ואיכא קצת רמז ואסמכתא שהכוונה על הדס כו' (ולפי הנ"ל גם אי דרשא גמורה היא א"ש דמ"מ אין הכוונה להקפיד שיהי' כך דוקא הדס זה שיוצא בו י"ח אלא לפי שכך דרכו עפ"י רוב נתן סימנים שהכוונה על הדס) ומ"ש ונתן סימנים שזה הדס אינו ר"ל שהתנא נתן לנו סימנים להכיר עי"ז שזה הבד שבידינו זהו הדס דא"כ כל שאינו כך אינו הדס ולמה כתב ולא שצריך כך אלא ר"ל שהתורה נתנה סימנים אלו שנדע שענף עץ עבות דקרא זהו הדס כו' אבל אחר שנדע זה כל שידוע לנו שזה הדס כשר אף שלא נמצא בו ממש סימן זה כו' אמנם לענין עבות הנה ברייתא בתרייתא דתנא עבות כשר שאינו עבות פסול הרי לא באה כלל להורות ולדרוש מהו ענף עץ עבות דקרא ואדרבה באה להשמיענו דהאי עבות דקרא לא בא רק דרך אסמכתא כו' ליתן סימן ולהורות המין שכוונה עליו התורה (כדברי ת"ק דראב"י) וא"כ לא הי' לנו להקפיד שיהי' בד זה עבות דוקא (כ"א שיהי' מין הדם כו' ולסברא הב' הנ"ל שיהי' ממין עבות עכ"פ כו') אלא עבות זה לגופא ממש אתי להורות שיהי' כך אותו הדס שיוצא בו י"ח ממש. וז"ש אינו עבות פסול ר"ל כל בד שאינו עבות פסול (ומ"ש ברישא עבות כשר אם לא נרצה לומר שכך הלשון לדיוקא דסיפא י"ל ג"כ שבא להורות בזה לאפוקי הא דדרשי' ענף עץ שענפיו חופין את עצו זהו רק לדרשא להורות הכוונה במין (דרך אסמכתא כו') ואינו מעכב וז"ש עבות כשר. ר"ל אף שאינו ענפיו חופין כו')

הגהה מבן הגאון המחבר ז"ל

לפי פי' של מר אבא זצ"ל הברייתא ככל האורך הנ"ל. דענפיו חופין ל"ב לכאורה יהיה מחולק עם הבהיר המובא זוהר סוף חלק א' דנקט ואם אין ענפיו חופין כו' אינו כלום עיי"ש הרי להדיא להיפוך מהנ"ל אולם דבלא"ה היה מוכרח לומר דהזוהר מחולק עם גמ' דידן שהרי לא הזכיר עבות כלל רק חופין כו' ואולי יש לדחוק שענפיו חופין כוונתו בעבות דוקא וחופין בעצמו לאו לעיכובא רק דקרא לעבות חופין ולזה נקט חופין את רובו דאין דין רובו בגמ' דידן כ"א לענין עבות. וראי' דבזוהר ויחי (ד' ר"כ ע"ב) לא נזכר כ"א עבות ולא חופין כלל. ענף דאיהו עץ עבות דאחיד לאבות כו' דעבות דא יעקב ע"ש וזהו דעבות הוא תלתא לפי' הזוהר משום שהוא נגד ג' אבות עכ"פ מוכח מזה דעבות הוא העיקר וע"כ לא הזכיר חופין כלל והכל א' עפ"י דברי מר אבא זצ"ל בגמ' דידן: (עד כאן הגהה

) עוד הגהה מהנ"ל

וככל הנ"ל מצאתי כי"ק. אולם ידעתי שחסר הרבה דהלכתא זו זכיתי ללמוד ממנו בימי חרפי ועלומי בהיותי מסתופף בצלו צל החכמה נהירנא דהוסיף הרבה פלפול בזה וארשום מעט ממה שנשאר ונקלט בדמיון זכרוני. מה שדיבר אחר עמדו על בירור דעת רי"ו. והשתא דאתית להכא י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן דחופין כו' ל"ב רק על עבות קפדינן והוציא ג"כ משינוי לשונות דברייתא. (דלכן לא תני גבי חופין א"ע דרך פסק דין חופין כו' כשר שאינו חופין כו' פסול כדרך דתני בברייתא בתרייתא גבי עבות כו' משום דחופין לא צריך כלל לגופא רק לסימן דעפ"י הרוב הוא כך ולכן זהו שכתב הרמב"ם ענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עצו דזהו לשון סימן וראי' ונמשך זה מלשון ברייתא קמייתא ליתן הוכחות וראיות על כוונת התורה דמ"ש ענף כו' הכוונה על הדס. וזהו לשונו הוא ההדס כו' פי' הוא ההדס הרמוז בתורה וסימנו שעליו חופין כו' אבל זה לא לעיכובא ומה שהוא לעיכובא כ' והתנה אח"כ וכגון שיהיו ג' עלין כו' (דפירושו עבות). דלשון וכגון הוא מעין תנאי הא דענפיו חופין כו' לא מתכשר בהכי לבד משום שזהו רק סימנא בעלמא רק עיקר הכשרו שיהיו ג' עלין כו' שזהו עבות המחויב מדינא ולשון כגון נמשך מברייתא בתרייתא עבות כשר כו' וממילא נשמע כל שהוא עבות והוא הדס בבירור אין להקפיד כלל על ענפיו שיהיו חופין כנ"ל וזהו דכתב הכ"מ על הרמב"ם לקמן בענין הפלוגתא דהגאונים ובה"ע דלהגאונים בעינן בכל אורך שיעור ההדס עבות ולבה"ע די רק פ"א ג' בחד קינא וכתב הטור דהרמב"ם