דברי נחמיה אורח חיים קיט

וליכא ועל דולבא בעינן ענפיו חופין כו' מבואר דע"כ יש כאן ב' ענינים ומשכחת זה בלא זה אבל זאת נראה מדבריהם עכ"פ דאין מפרשים הך דענפיו חופין לענין רציפת העלין לכסות אורך הבד כנ"ל לפרש"י דאם כן לא שייך כלל לומר על זה כגון שלשה עלין כו' אלא ס"ל דהא דענפיו חופין קאי ארוחב הבד והיקפו. במקום שהעלין שם לבד ומ"ש כגון שלשה כו' אינו דרך פירוש וביאור בלבד אהא דענפיו חופין אלא הוא מעין תנאי וכאלו כו' וכגון כו' ור"ל (דעם היות דמשכחת שיהיו ענפיו חופין גם בב' עלין לבד (או בהדס שוטה) לא סגי בהכי אלא) דבעינן שיהיה חיפוי זה ע"י שהן תלתא בחד קינא שעל ידי זה סובבים ומכסים כל היקף הבד. אך אכתי קשה שהרי בגמרא מוכח דמשכחת גם כן שיהיו עבות ולא יהא ענפיו חופין וכמו בדולבא. ואם איתא דהך דענפיו חופין הוא לענין היקף ורוחב הבד לבד אם כן אם איתא נמי להא דפרש"י דעבות היינו מעשה שרשרות שהעלין מורכבין זה על זה הרי ממילא על ידי זה רוחב הבד ע"כ מוקף בעלין עכ"פ וקצת י"ל דאף אם יהיו קלועים ומורכבים זה על זה מכל מקום אם יהיו מרוחקים מגוף העץ יהיה נראה העץ גם במקום שהעלין שם וזהו דולבא ועל זה מועיל התנאי הב' שיהיו ענפיו חופין ר"ל על ידי שיהיו העלין שוכבין על אפיהן דוקא (וקצת מ"כ ממ"ש רש"י בד"ה ענף עץ ע"י שעשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן משמע דתרי מילי נינהו ומשכחת עשויין בקליעה אף שאין שוכבין וכן הוא בהדיא במפרש על הירושלמי ע"ש שכתב ומשני עולה כמין קליעה ומ"מ אין העלין שוכבין כו'). אבל מהיות זה דוחק וגם בלאו הכי למה לא נזכר ברמב"ם ושו"ע מענין קליעה והרכבת העלין כלום הלא זהו עיקר ענין עבות לפרש"י לכן נראה לפע"ד יותר דבאמת אינם מפרשים פי' עבות מלשון שרשרות מעשה עבות דפ' תצוה שהוא מלשון קליעה כנ"ל אלא כדמסקינן בגמרא היכי דמי עבות כו' דקיימי תלתא תלתא כו' וס"ל דר"ל דזה לבד הוא משמעות מלת עבות (במסקנא זו). ולא כדלעיל לרש"י שזהו הוספה או כעין תנאי כו' וע' ברי"ף ורא"ש דלא גרסי והוא דקיימי תלתא כו' אלא כגון דקיימי כו' דמלשון זה ודאי משמע שזהו פי' וביאור משמעות עבות ממש. (מה שאין כן רש"י גופא כגירסא דידן והוא דקיימי כו' כנ"ל). ולשון עבות יש לומר שהוא מלשון עב ואולי זה סובל גם כן ענין ריבוי סמך לדבר בפסחים (ל"ז) ובפ"ב דביצה מאי פת עבה פת מרובה כו' ע"ש ואי בעית אימא באתרא דהאי תנא כו' וכן משמע במצודת ציון בפי' עלי עץ עבות דנחמיה ח' ע"ש (אלא שהרכיב בזה גם כן מלשון עבות דפ' תצוה ע"ש). וכן משמע ברשב"ם על החומש בפ' אמור שפי' מעובת הרבה. מ' דר"ל מעובת ברוב עלין. ובמכלול שם ראיתי שכתב שדעת הריק"ם שעבות לשון שליש הוא (ואולי ט"ס וצ"ל שילש או משולש) ולפי זה אתי שפיר טובא מש"א היכי דמי עבות כגון דקיימי תלתא כו' דהוא הוא משמעות עבות ממש וע"ש במכלול דגם בתחילה שפי' עבות זה מלשון מעשה עבות דפ' תצוה שתרגומו גדיל כו' מכל מקום משמע שר"ל שהיינו רק מצד חיבורם יחד למטה בגבעול אחד מה שאין כן גוף העלין משמע שא"צ להיות מחוברים ומורכבים זה על זה ולכן נקרא ענף עץ עבות דמשמע ענף היוצא מעבות וכמו גבי ציצית שהחוטין התלויין ויוצאין אחר הגדיל נקרא ענף היוצא מהגדיל כו' ע"ש (שלפי הנראה זהו פירוש ומשמעות דבריו) עכ"פ מכל זה נראה שיש מקום לומר דהרמב"ם ושו"ע ס"ל שאין בפי' ענין עבות כי אם שיהיו תלתא בחד קינא לבד כפשטות ד' ר"י בגמרא וא"צ כלל שיהיו מורכבים זה על זה ולכן לא נזכר זה בדבריהם כלל וכיון שכן אתי שפיר הא דמשמע ודאי בגמרא דענפיו חופין ועבות הם ב' תנאים ומשכחת זה בלא זה כנ"ל אף אם הכל קאי ארוחב והיקף הבד בלבד. דענפיו חופין ודאי משכחת גם בב' עלין כנ"ל וגם עבות דהיינו תלתא בחד קינא ודאי משכחת שלא יהיו חופין העץ כלל דהיינו כשאין שוכבין על אפיהן אלא פונים לכאן ולכאן (כיון דלא בעינן כלל שיהיו מורכבים זה על זה לעבות). גם עוד משכחת לה לפי הנ"ל בענין קטנים בענין שאף שיהיו שוכבין על אפיהן לא יגיעו זה לזה לכסות כל רוחב היקף הבד. ולזה בעינן התנאי הב' ענפיו חופין שיהיו העלין רחבים עד שיגיעו זה לזה עכ"פ כו' וכן משמע שפי' הלבוש שכתב בס"א שהם עלים עבים עד שמכסים את עצו (דהאי עבים ר"ל רחבים כו') ואחר כך בס"ג כתב והיכי דמי עבות ג' עלין מחד קינא כו' משמע כנ"ל (אלא שלפי זה מש"ש שבאופן זה ודאי הן מכסין כו' הוא שלא בדקדוק כל כך אלא שר"ל כשיהיו גם עבים ואדלעיל קאי כו')

והנה לפי זה לא בעינן כי אם ב' תנאים להדס. היינו א' שיהיו תלתא בחד קינא וזהו מצד עבות. והב' שיהיו חופין את עצו באותו מקום העבות ברוחב והיקף הבד בלבד. והגם דממילא יש בזה ג' תנאים. דהא דחופין את עצו כולל ב' דברים שיהיו העלין שוכבין על אפיהן ושיהיו רחבים מכל מקום יש כאן ב' קולות נגד הנ"ל לפרש"י א' בענין רוחב העלין דאם אנו מצריכים זה רק מצד החיפוי די בשיגיעו זה לזה בצמצום מה שאין כן לפרש"י מצד עבות בעינן שיהיו עודפים עד שיהיו מורכבים זה על זה והב' בענין האורך דלפרש"י בעינן שכל האורך יהיה מחופה בעלין מה שאין כן לפי הנ"ל עפ"י דעת הרמב"ם ושו"ע לא בעינן זה. ולכאורה דבר זה בענין האורך הרי תלוי בפלוגתא דבה"ע והגאונים וש"פ שבטור לקמן דלהגאונים בעינן שיהיה עבות בכל שיעור אורך ההדס ולבה"ע די רק במקום אחד בלבד (ולהראב"ד למצוה בכולו ולעיכובא ברובא) אבל באמת אין שייכות זה לזה דהתם הפלוגתא מצד עבות אי קאי אכל ההדס או די בפ"א. והחקירה הנ"ל הוא מצד הדרשא דענפיו חופין את עצו. ולכן גם אם נאמר דהחיפוי צריך להיות בכל האורך מכל מקום הרי זה יכול להתקיים גם בלי עבות כי אם גם בב' עלין כנ"ל ויכול להיות דהא דבעינן עבות סגי בפ"א בלבד כדעת בה"ע והמותר יהיה מחופה שלא בתלתא בחד קינא לכן גם הגאונים לא הביאו ראי' מהא דענפיו חופין וכמו כן להיפוך גם לדעת הגאונים דבעינן עבות בכל האורך. מכל מקום אם נאמר דהאי דענפיו חופין לא קאי כי אם ארוחב והיקף הבד כנ"ל לדעת הרמב"ם ושו"ע. יכול להיות שהעבות יהיו מרוחקים זה מזה באופן שבין עבות לעבות העץ מגולה דכוונת הגאונים לפי הנראה הוא רק שכל העלין היוצאים בכל שיעור אורך ההדס יהיו תלתא בחדא קינא כמ"ש רבינו ז"ל אבל אין הכרח שיהיו סמוכים זה לזה דוקא כו' (ולכאורה לפי הנ"ל שלדעת הרמב"ם ושו"ע אין פי' עבות קליעה כי אם רק שיהיו תלתא בחד קינא והרי זה יכול להתקיים בלי חיפוי גם במקומן אם כן אם הא דענפיו חופין לא קאי אאורך כי אם ארוחב יש לומר שרק במקום אחד יהיה העבות בדרך שיחפה שם כל ההיקף והשאר עבות בלי חיפוי גם במקומן אך זה אינו דגם אי קאי רק ארוחב נראה דמכל מקום קאי אכל עבות ועבות כו')

והנה הטור שכתב ענף עץ עבות דרשו חכמים שענפיו מכסים כו' וסיים והיכי דמי עבות דקיימי תלתא כו' (וע"כ האי היכי דמי עבות (לא קאי אדסמיך לי' כי אם) אעבות דקרא שהזכיר מקודם קאי) אין הכרע בדבריו איך סבירא לי' בהא דענפיו חופין אי קאי ארוחב או (גם) אאורך. אבל בפי' דעבות משמע יותר ממשמעות לשונו דס"ל כנ"ל לפ"ד הרמב"ם ושו"ע דאינו כי אם שיהיו תלתא בחד קינא ולא בעינן שיהיו מורכבין זה על זה דוקא וכן משמע מסתימת כל האחרונים שלא הזכירו כלל מהרכבה