דברי נחמיה אורח חיים קיח

בתמונה זו מתולדה דאז נשתנה שמו מלולב לחרותא אבל כשנתלש בעודו נקרא לולב לא מיפסל בשינוי התמונה אחר כך דלעולם לולב שמי' (ואפשר דגם בנשרו עליו לא סבירא לי' כמ"ש הריטב"א דשוב אין שמו עליו כו' או דנשרו שאני כו') והיינו מתניתין דנפרדו כשר (ור"ל אפי' בהגיע הפירוד לכעין חרותא כיון שנתהווה כן אחר שנתלש כו') אם לא שנתהווה כן על ידי עקירה (או קמט לפי' דלעיל) ותלויים למטה כו' כדלעיל (דאז לאו הדר הוא כו') אבל מד' רבינו ז"ל מבואר שדינים אלו דנפרצו ונפרדו היינו גם בשנעשו כן מתולדה ועכ"ז נראה מדבריו דלא מיפסל מחמת הפירוד גרידא (אפיל בהגיע לכעלי החריות) אם לא בנתקשו או נעקרו קצת ותלויין כו' וצ"ל דס"ל כיון שד' הרמב"ם בפסול חרותא אינם מפורשים היטב (שנפסול מצד הפירוד גרידא) וגם לא הובא דבריו (דרפ"ז) בטוש"ע ובאחרונים נא רצה לזוז מד' הר"ן וש"פ דפסול חרותא הוא רק בנתקשו ושמה שאמרו בגמ' בעינן כפות ר"ל ראוי לכפות (ולא מצד שתמונת חרותא אינו נקרא אז כפות ועומד כו' וגם לא בא להורות על המין כי אם רק דבעינן דלולב זה יהי' ראוי לכפות כו') ופסול נפרצו היינו בעקירה ותליי' כו' כנ"ל

שוב ראיתי בספר חיי אדם כלל קמ"ח ס"ח מבואר שפי' חרותא ונפרצו הכל מענין אחד ופי' כפות בעינן היינו דכשהוא בתמונת לולב אז נקרא כפות ועומד אפי' בנפרד קצת ומה שאין כן בתמונת חרותא לא נקרא אז כפות מצ"ע והוא מעין פי' הראשון לפי' הד' דלעיל אבל עירבב הדברים ולא הרגיש דלפי זה גם בלא נתקשו יש לפסול (ושזה שלא כדעת הר"ן וש"פ) ולכן הניח בצ"ע ד' רמ"א במ"ש וכן אם נתקשו דמשמע דלעיל איירי בלא קישוי ע"ש בנשמת אדם. וגם איני יודע איך פרנס עפ"ז ד' הרי"ף והרמב"ם ושו"ע דכאן וד' המ"מ וט"ז ומ"א ואף מד' הרמב"ם דרפ"ז נראה שלא הרגיש ע"ש בנ"א

סימן מח (לסי' תרמ"ו

) לבאר ענין עבות בהדם

הנה בענין ענפיו חופין את עצו ועבות אינו מבואר כל כך בד' הפוסקים אם תרווייהו צריכי אם לאו. ומה ענינם וההפרש שביניהם והנה לכאורה מדאמרינן בגמרא ואימא זיתא בעינן עבות וליכא ואימא דולבא בעינן ענפיו חופין את עצו וליכא מבואר עכ"פ דב' ענינים חלוקים הן ודתרווייהו צריכי אלא שבביאור ענינם נראה לכאורה שיש מחלוקת בזה והוא דמפרש"י שפירש על דולבא קלוע הוא אבל אין עליו רצופים לכסות כל עצו. משמע דענפיו חופין את עצו היינו רציפת העלין וריבוין באורך הבד וכן משמע בד"ה ואימא זיתא וענין עבות היינו מעשה שרשרת שהעלין מורכבים זה על זה וכדפירש בד"ה בעינן עבות ור"ל שמורכבים זה על זה ברחבן דאם הרכבה זו ר"ל בארכן א"כ הרי ממילא על ידי זה ענפיו חופין את עצו באורך הבד וכן אם רציפת העלין שהזכיר גבי ענפיו חופין ר"ל ריבוין ברוחב הבד. אם כן כיון שדולבא קלוע הוא הרי ממילא עליו רצופין וחופין לרוחב והיקף הבד (ולומר להיפוך דעבות היינו הרכבת העלין באורך הבד וענפיו חופין היינו לרוחב ודאי אין סברא כלל כו' גם אם כן מאי עלין ארוכין שכתב גבי זיתא) אלא ודאי דהרכבת העלין דעבות היינו ברוחב וענפיו חופין היינו באורך כנ"ל אלא דלפי זה לא אתי שפיר כל כך מ"ש בד"ה ענף עץ עבות שכולו ענף כו' על ידי שהן עשויין בקליעה ושוכבין על אפיהן. דמ"ש כולו ענף לפי הנ"ל ר"ל כל אורך הבד ואם כן בשלמא מ"ש ושוכבין על אפיהן זה ודאי מועיל דאל"כ אף אם יהיו העלין רצופים לא יכסו האורך. אבל מ"ש ע"י שעשויין בקליעה לכאורה לא שייך כאן ונראה דמשום הכי בשו"ע רבינו ז"ל הושם תיבות אלו שברש"י בב' חצאי עיגול וגם השמיט הוי"ו דושוכבין על אפיהן וכתב שוכבין כו' ע"ש והיינו לפי שענין הקליעה לא שייך לכאן כנ"ל וקצת הי' נראה מזה דס"ל לרש"י ז"ל דענפיו חופין את עצו כולל בין האורך ובין הרוחב ועבות הוא דבר נוסף בענין הרוחב לומר שלא די במה שהעלין יהיו חופין ברוחב סביבות הבד בצמצום אלא שיהיו עודפים עד שמורכבים זה על זה דוקא כמעשה שרשרת וכן משמע קצת בד"ה ואימא זיתא ובד"ה בעינן עבות ע"ש (ולדינא אין נ"מ מזה כמובן. אמנם לכאורה עלה על דעתי לפרש בד' ת"ק דברייתא שני' דאמר קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס. דלכאורה כפל לשון הוא דמהו כמין קליעה ומהו דומה לשלשלת הכל א' וי"ל דקליעה היינו כמו קליעת חוטין שהוא הרכבה זה על זה ברוחב ושלשלת היינו כמין קייטיל המחוברת בטבעות והרי זה הרכבה זה על זה באורך ומ"ל דעבות כולל האורך והרוחב דבשניהם צריך להיות מורכבים זה על זה. וזהו חומרא גדולה וצריך עיון)

והנה בגמרא אמרינן והיכי דמי עבות אר"י והוא דקיימי תלתא כו' דמשמע דפירוש עבות הוא בכהאי גוונא ולכאורה זה סותר למה שפרש"י דפי' עבות הוא ענין קליעה והרכבת העלין זה על זה והרי זה אינו שייך לענין תלתא בחד קינא דיכול להיות שיהי' תלתא בחד ועם כל לא יהיו מורכבים זה על זה וכן נמי יכול להיות שיהיו רק שני עלין ויהיו מורכבים זה על זה וי"ל דרש"י סבירא לי' דתרוייהו משתמע ממשמעות מלת עבות דעיקר פי' עבות הוא מלשון הכתוב שרשרת מעשה עבות האמור בפ' תצוה ותרגומו עובד גדילו וע"ש בפרש"י מעשה קליעת חוטין כו' וכן פרש"י אעבות דכאן בפ' אמור קלועים כעבותות וחבלים כו' והיינו שמורכבים זה על זה ור"י הוסיף והוא דקיימי תלתא כו' ור"ל שהקליעה יהי' נעשה מג' עלין דוקא והיינו משום דעיקר קליעה וגדיל הוא מתלתא דוקא וכדאשכחן גבי ציצית בתוספות ר"פ התכלת מד"ה התכלת בשם הספרי אין גדיל פחות משלשה חוטים כדברי ב"ה כו'. ואע"ג דלא קיי"ל כב"ה בהא אלא כדאמרינן בגמרא שם דל"ט ב' גדיל שנים כו' ע"ש בפרש"י והיינו כב"ש דקיי"ל כוותי' התם דמ"א ב' ע"ש בתוס' ד"ה בית שמאי אין קפידא בזה דמכל מקום יש לומר דעיקר גדיל הוא בשלשה כדשמעינן מד' ב"ה. אי נמי יש לומר דסבירא לי' לרש"י דהך דתלתא בחד קינא לאו ממשמעותא דעבות נפיק לי' אלא שמפי הקבלה קיבל דהך קליעה דעבות צריך להיות דוקא מתלתא בחד קינא וז"ש והוא דקיימי כו' דמשמע רק לשון תנאי בפני עצמו כו' וכן משמע מפרש"י די"ב ע"א ד"ה הדס שוטה שכ' לפי שאין עבותו עשוי' של שלש שלש דמשמע שגם בפחות משלש נקרא עבות (כשמורכבים זה על זה כמש"ש בדיבור הקודם) אלא שלדינא בעינן שעבותן זו יהי' משלש דוקא ומ"ש רדל"ג דבבציר משלשה לא הוי עבות ר"ל שעפ"י דין (מקבלה) לא חשיב עבות להתכשר כו'

היוצא מכל הנ"ל לדינא דבעינן ד' תנאים בהדס והן שנים שהן ארבע. ב' מצד עבות דהיינו. א' שיהיה תלתא בחד קינא ב' שיהיו מורכבים זה על זה ברחבן. וב' מצד הדרשא דענפיו חופין את עצו. א' שיהיו העלין מרובין ורצופין באורך הבד. והב' שיהיו שוכבין על אפיהן (ואם נאמר בפי' ד' ת"ק דברייתא שני' כדלעיל יהיה עוד תנאי חמישי שיהיו הענין מורכבים זה על זה נם בארכן. וגם בל"ז לכאורה בעינן עכ"פ שיגיעו ראשו של זה בצד עיקרו של זה כבלולב כדי שיכסו כל העץ אלא שלפי הנ"ל לא די בזה אלא שיעדיפו (גם) בארכן עד שיהיו מורכבים זה על זה וצ"ע) וכ"ז על דרך פרש"י

אך מלשון הרמב"ם ושו"ע שכתב ענפיו חופין את עצו כגון שלשה עלין כו' משמע דהכל מענין אחד דע"י שהן ג' עלין שזהו עבות על ידי זה חופין את עצו. והא ודאי אין לומר שהכל דבר אחד ממש ולא משכחת זה בלא זה שהרי מדאמרינן בגמרא על זיתא בעינן עבות