דברי נחמיה אורח חיים קטז

נעקרו כלל כיון שתלויות ר"ל כעין עלי חריות מאיזה סיבה שיהי' פסול דעיקר טעם הפסול משום שהגיע לתמונה זו משום דאין זה כפות כו' כדלעיל או משום דלא נקרא לולב בכה"ג אלא חרותא כדלעיל (ואפי' בתלוש אין שמו עליו כו' כדלעיל). ולפי זה מ"ש הרי"ף גבי נפרדו דהיינו כעין פתיחת חריות ע"כ צריך לדחוק כמ"ש הלח"מ דרק דומה כעין קאמר אבל מ"מ ר"ל שנפתחו רק מעט וזה דוחק ולשיטת הלח"מ דנפרצו להרי"ף היינו נעקרו ודאי קשה טובא דלפי זה וודאי מ"ש בנפרדו כעין פתיחת חריות הוא כפשוטו ומהתימא דלפי משמעות דמסיק הלח"מ דמ"ש המ"מ ואפילו כו' לא קאי אהרי"ף לא הי' צריך כלל לזה אבל לפי הנ"ל דהמ"מ כפי' ד' הנ"ל ושגם בד' הרי"ף פי' על דרך זה ע"כ לדחוק כנ"ל ואולי מ"ש הרי"ף ולא ניתק אחד מחבירו האי ניתק ר"ל מלשון העתקה ופירוד. או שע"ס וצ"ל ולא ניתר וכתב זה להורות דדוקא כי נתפרדו הרבה ובזה אתי שפיר מ"ש אחד מחבירו ע' לח"מ עוד יש לפרש ד' המ"מ ע"ד פי' הב' דלעיל ויתבאר לקמן אי"ה בד' המ"א ורבינו ז"ל

ומעתה נבוא לדעת השו"ע והאחרונים הנה הב"י בשו"ע העתיק דעת הרמב"ם ולשונו וממילא אין הכרע איך מפרשו. אך ממה שחיבר בב"י דעת הרי"ף והרמב"ם יחד וכתב שמדעת הר"ן נראה שגם פרש"י הוא כדבריהם נראה כמפרש כפירוש הב' דלעיל בנעקרו במקצת שהרי הר"ן כתב בהדיא שנתקן ממקום חיבורם בשדרה ולכל הפחות ע"כ היינו בנעקרו מעט (ובאמת שמזה ניתוסף קושיא על פי' הב"י בר"ן שפרש"י הוא כרי"ף כו' והרי ברש"י מבואר שאינן מחוברים אלא על ידי האגודה: ובשלמא אם הי' א"ל שהר"ן מפרש האי נתרו מהשדרה שברי"ף על אורך העלין לבד הי' אפשר לומר דגם רש"י קאי על זה אבל כיון שמפורש בר"ן דקאי אמקום חיבורם ח"כ מדכתב רש"י שאינם מחוברים אלא ע"י אגודה משמע ודאי דנעקרו לגמרי ולא במקצת כו' וצ"ע על הב"י). אם כן גם לשונו בשו"ע מסתמא כוונתו על דרך זה וכבר נתבאר מה שיש לדחוק לפ"ז במ"ש כעלי החריות כו' אמנם רמ"א שהגיה על זה דהיינו שאין עולין עם השדרה אלא תלויין למטה והוא מד' המ"מ. נראה ודאי דמפרש בלי עקירה כלל וכנ"ל על ד' המ"מ גם מדכתב וכ"ש אם נפרצו ונעקרו למטה כו' מכלל דברישא קאי רק אלמעלה כו' (דדוחק גדול לומר דרק בא להוסיף כ"ש בנעקרו לגמרי דאם כן הכי הוי לי' לומר וכ"ש אם נפרצו ונעקרו לגמרי כו'). וכן מבואר מדבריו (ביותר) דאינו מפרש ע"ד פי' הג' דלעיל כשנתקשו שהרי זה כתב אחר כך וכן אם נתקשו כו' וא"כ נראה דע"כ מפרש ע"ד פי' הד' דלעיל (או ע"ד פי' הה' דלעיל דתלויות למטה ממש דוקא כו' כדלעיל (אלא שכבר נתבאר דאם כן קשה מאד מאי כעלי החריות כו') והנה דעת הט"ז בסק"א שנ' שהוא ע"ד פי' הא' דלעיל כבר נתבאר שהוא קשה טובא ודבריו בסק"ב הנה ראש דבריו שכתב וז"ל דלשון נדלדלו פירושו שנתפרקו ממקום שהן שוכבין על השדרה והם תלויים למטה והביא ד' המ"מ וסיים הרי דגם זה הוא בכלל ונדלדלו. נראה ג"כ שבא לפרש ע"ד פי' הד' דלעיל ובא לשלול דלא נפרש נדלדלו מלשון עקירה כפי' הא' והב' דלעיל אלא מלשון פירוד שנפרדו העלין למעלה (עד שהן תלויות ר"ל כעלי חריות כו' שגם זה נכלל בלשון דלדול כדלעיל וזה גם כן כוונתו במ"ש דלכן סיים רמ"א דהיינו כו' אחר ד' השו"ע שנדלדלו כו' ר"ל דמה שאין כן אלו נפרש נדלדלו שבשו"ע מלשון עקירה איך כתב רמ"א על זה דהיינו כו' שהוא פי' המ"מ דנראה שמפרש לשון דלדול מלשון פירוד כו' וכן כתב הפ"מ מעין זה ע"ש (ואם נרצה לומר שמפרש הט"ז ע"ד פי' הה' דלעיל אתי שפיר טפי קצת שבא לפרש דלכאורה מנלן דבעינן תליי' למטה ממש דוקא. לזה פירש דלשון דלדול כולל גם ענין תליי' זו כו' וכדלעיל ולפי זה בא להוסיף באופן הדלדול והיינו להקל. משא"כ לפי' הראשון הנ"ל להיפוך בא למעט באופן הדלדול והיינו להחמיר כו' וז"ש אחר כך דלכן סיים רמ"א דהיינו כו' אחר שכתב השו"ע נדלדלו ר"ל דרמ"א בא להוסיף ולפרש דדלדול זה כולל גם כן התליי' למטה דוקא כו') אבל סוף ד' הט"ז בענין מצוה מן המובחר שבמ"מ ורמ"א הם מגומגמים וקשה לעמוד על כוונתו ונראה שיש ט"ס ואין להעמיד יסוד ע"ז לפע"ד וית' עוד לקמן אי"ה

אמנם מד' המ"א סק"ב כבר נתבאר שנראה שמפרש כפי' הב' דלעיל שנעקרו קצת וכעין שבירה. וכן משמע ג"כ בהדיא ממ"ש בסק"א דנפרדו היינו כענפי השבט כו' שבא לשלול דלא נימא דנפרדו היינו דוקא מעט. ושהחילוק בין נפרדו לנפרצו הוא רק ברוב ומיעוט הפירוד דאם הגיע הפירוד לכעלי חריות (דהיינו כענפי השבט דכל אילנות) היינו נפרצו ופסול אפילו בנח נתקשו כפי' הד' דלעיל אלא אפילו הגיע הפירוד לכענפי האילנות כל שלא נתקשו הכל בכלל נפרדו וכשר ונפרצו הוא ענין אחר דהיינו כעין שבירה כו' ונראה שטעמו דעם היות שהמ"מ נראה ודאי דנא סבירא לי' הכי שהרי כתב ואפילו לא נדגדלו מעיקר חבוריהן כו' והרי רמ"א העתיק דבריו וגם מד' רמ"א עצמו ממ"ש וכ"ש כו' משמע כן כנ"ל מ"מ ס"ל לדינא כיון שד' הרי"ף פשטן משמע ודאי דר"ל בנעקרו מעט ורי"ו פי' כן בהדיא ד' הרי"ף. וכבר נתבאר דנם בד' הרמב"ם יש לדחוק כפי' זה וידוע שכל מה שנוכל להשוות ד' הרמב"ם עם הרי"ף עדיף וגם ד' השו"ע עצמו ממ"ש בב"י מד' הר"ן משמע דע"כ מפרש כן כדלעיל מצורף לזה שלפי דעתן ש"פ שפירשו נפרצו בענין אחר נראה דמקילים בכה"ג אפי' בנעקרו מעט דלפי' התוס' ורא"ש אליבא דרש"י בנעקרו לגמרי ודאי משמע הכי ולפמ"ש לעיל בדעת הריטב"א ור"ן ס"ל דגם הרי"ף כרש"י ס"ל וכנ"ל. (והלח"מ ותוס' יו"ט נראה שמפרשים גם ד' הרמב"ם כן כדלעיל) וגם לפי' התוס' ורא"ש וראב"ד ובה"ע שמפרשים בענין אחר לגמרי נראה נמי דאין לנו להחמיר בנפרדו הרבה דהכל נכלל בכלל נפרדו דמתניתין ואפילו בנעקרו מעט מנלן להחמיר (וכמ"ש לעיל דמ"ש הר"ן שלא הוזכר לפי שהוא פשוט היינו לפי דקאי אנעקרו לגמרי כנ"ל כו'] וית' עוד אי"ה. א"כ די לנו להחמיר בנעקרו מעט (שהוא מילתא מציעתא) שכך מטין ד' הרי"ף עכ"פ וכמ"ש רי"ו כו' כנ"ל והבו דלא להוסיף בלא נעקרו כלל כו' גם הרי מד' רש"י ור"ן גבי ואימא חרותא כפות בעינן כו' משמע ודאי דגם בתמונה כעלי חריות לא מיפסל אלא משום דראוי לכפות בעינן וליכא דהיינו בנתקשו אבל בלא נתקשו דראוי לכפות כשר (וגם לפ"מ דמ' מפרש"י שם דבעינן שיכפתנו ממש היינו על ידי איגוד וכר"י וכדלעיל שכן פסק הג"א אבל לומר שאם מפורדים כתמונת עלי חריות אימעט מדכתיב כפות שכשעומדים בתמונה זו לא נקרא אז כפות או דלא נק' לולב ככל הנ"ל לפי' הד' דלעיל ודאי לא ס"ל לרש"י אלא שלדידי' בעינן שיאגדם לפי הנ"ל ואנן לא קיימא לן כוותי' בזה) ולכן מחמת כל זה לח חש המ"א למשמעות ד' המ"מ ורמ"א בזה ושוב נזכרתי שרש"י ור"ן פי' בהדיא במתניתין ובגמ' דנפרדו היינו כענפי האילן הרי דגם בכה"ג כשר לדידהו וגם פשטות ד' הרי"ף שכתב גם כן בנפרדו כעין פתיחת חריות ודאי מ' הכי כו' (גם אפשר יש לדחוק קצת בדעת המ"מ על דרך פי' הב' הנ"ל ומ"ש ואפי' לא נדלדלו מעיקר חבוריהן ר"ל דעיקר חבוריהן לא נפסק אבל מ"מ קצת נעקרו כו'

והנה רבינו ז"ל בשולחנו הטהור מדהזכיר עקירה קצת נראה שנמשך גם כן אחר המ"א וכנ"ל דלא ס"ל כמ"מ ורמ"א אך מדהזכיר גם כן ענין התליי' שבמ"מ ורמ"א נראה שהרכיב שניהם יחד ומשמע דר"ל דתרווייהו