דברי נחמיה אורח חיים קיג

א"כ מבואר דהקושיא היה רק מצד הלשון). גם ממ"ש הר"ן שדינם של רש"י ורי"ף לא הוזכר לפי שהוא פשוט כו' משמע גם כן יותר שתופס הכל בנעקרו לגמרי כו' ואין להאריך יותר מדאי שבאמת מלשון רש"י עצמו ודאי משמע דר"ל שנעקרו לגמרי כמ"ש התוס' ורא"ש דמלבד דמשמע כן מדבריו במתניתין בד"ה נפרצו ובגמרא בד"ה כי חופיא הרי שמ"ש במתניתין בד"ה נפרדו מחוברין הן בשדרה אלא שלמעלה הן נפרדים וביותר ממ"ש בגמ' בד"ה דאיפרוד אפרודי ראשיהן מפורדים כו' אבל מלמטה הן מחוברין מזה ודאי משמע בהדיא דר"ל שהחילוק בין נפרצו לנפרדו הוא רק במה שנפרדו מחוברים הן מלמטה עכ"פ ומה שאין כן נפרצו אינם מחוברים כלל כי אם על ידי האגודה כו' גם ממה שכתב גבי הדס נפרצו נשרו משמע ג"כ דס"ל בפי' נפרצו נעקרו לגמרי כו' מכל הנ"ל נראה לפע"ד שגם הר"ן לא עלה על דעתו לפרש ד' רש"י בענין אחר ממ"ש התוס' ורא"ש אלא שתופס בד' הרי"ף ג"כ שר"ל נעקרו לגמרי ולפי זה גם הריטב"א עם שלא הזכיר ד' רש"י כלל מכל מקום ממה שהקשה מהדס כו' וכנ"ל נראה שגם הוא תופס מד' הרי"ף על דרך זה. וע' לח"מ פ"ח מהלכות לולב דפשיטא לי' טובא ממ"ש הרי"ף דעלין הנחתכים מהשדרה קרי חופי' דגם כאן בנחתכים איירי עד שהקשה מזה להמ"מ ע"ש שהחליט כן. (ומשמע דר"ל שנחתכו לגמרי כו') ובתוספות יו"ט ראיתי שכתב בפשיטות שהר"ן הבין בדעת רש"י גם כן כמ"ש התוספות ורא"ש. ושכן הוא דעת הרי"ף ורמב"ם כו' ע"ש וכ"כ הדו"פ דהרי"ף כרש"י ס"ל שנתלשו מעיקרן מהשדרה (וכבר כתבתי שמ"ש הרי"ף והוא כעין שבירה דחוק מאד לפ"ז ואולי לא היה גורס כן או דס"ל שזה קאי אמה שהביא הך דהוצין ועבדינהו חופיא דפרק הגוזל (ע"ש שכן משמע קצת המשך הלשון). ופי' בו איזה פי' הנעלם מאתנו ולא קאי כלל אנפרצו דהכא וקצת משמע כן מד' המ"מ שהשמיט זה כו' ע"ש)

והנה הנ"מ לדינא מכל הנ"ל דאם כוונת הר"ן על דרך שפי' הב"י שתופס ד' רש"י על דרך דמשמע מדעת הרי"ף דלא נעקרו לגמרי ולפי זה ממילא מאי דמסיק הר"ן שדינם של רש"י ורי"ף לא הוזכר לפי שהוא פשוט כו' היינו גם בכה"ג. הרי ס"ל להר"ן דגם בלא נעקרו לגמרי פסול לכולי עלמא (ובנעקרו לגמרי כ"ש דכ"ש הוא) משא"כ אם כוונת הר"ן שתופס ג' דעת הרי"ף על דרך דמשמע מפרש"י דמיירי בנעקרו לגמרי וממילא רק על זה קאי מ"ש שדינם לא הוזכר לפי שהוא פשוט כו'. אם כן בלא נעקרו לגמרי דלכולי עלמא לא איירי מתניתין בהכי וגם אין ראי' לומר שמה שלא הוזכר הוא לפי שהוא פשוט וכ"ש שלדעת רש"י ורי"ף לפי זה הרי הוזכר נעקרו לגמרי כו') אם כן יסבור הר"ן בלא נעקרו לגמרי לכולי עלמא כשר. אך אף אם נאמר דהר"ן סבירא לי' הכי לאו כולי עלמא מודי' לי' בזה דעם היות שבב"י לא הובא מי שיפרש בהדיא דעת הרי"ף בענין אחר (זולת מ"ש בשם הר"ן וכבר נתבאר דלפי הנראה זה אינו וכנ"ל דגם הלח"מ ותוספות יו"ט והדו"פ סבירא להו דגם הרי"ף מיירי בנעקרו לגמרי ושכן נראה גם דעת הריטב"א). מכל מקום הרי המ"מ שהשוה דעת הרי"ף עם דעת הרמב"ם ומסיק דאפי' לא נדלדלו מעיקר חיבוריהן כיון שתלויות למטה פסול משמע ודאי דאף אהרי"ף קאי ודלא כמ"ש הלח"מ דהאי מסקנא קאי רק אהרמב"ם או ד"ע הוא שזה דוחק גדול לכאורה אך ע' לקמן (ומה שהקשה ממ"ש הרי"ף דעלין הנחתכים מהשדרה קרי חופיא לא מכרעא כלל דיש לומר דנהי דעיקר שם חופיא היינו הנעשה מעלין תלושין לגמרי מכל מקום כאן שאמר דעביד כי חופי' היינו בדוגמא לבד וזה שסיים והוא כעין שבירה כו'). גם ראיתי ברי"ו (נ"ח ח"ג) בהביאו דעת הרי"ף הוסיף וכתב ולא נתלשו לגמרי כו' ע"ש ומבואר שם שזה שלא כדעת רש"י. ומיהו עם היות שהמ"מ ורי"ו בטעם שניהם שוים בפי' דעת הרי"ף אינם עולים בקנה אחד ממש לכאורה דמדעת רי"ו מבואר שמפרש שנתלשו ונעקרו ממקום חיבורם בשדרה והיינו מ"ש הרי"ף שנתרו מן השדרה אך לא לגמרי והיינו מ"ש הרי"ף והן תלויין בה ר"ל שעדיין נאחזים בה מעט וזהו כעין שבירה כו' ובאמת שכך מטין פשטות ד' הרי"ף אבל המ"מ נראה שמפרש דמ"ש הרי"ף שנתרו מן השדרה קאי על אורך העלין (לא על מקום חיבורן למטה) ור"ל שאורך העלין נשרו משכיבתם עם השדרה ומ"ש והן תלויין בה הוא תוספת ביאור ור"ל שנשרו ונפרדו כל כך עד שתלויין בה פי' נוטים למטה ביותר (שענין ולשון תלויה הוא כשכל עצמו פונה כלפי מטה והיה נופל לארץ אלא שתולה ונאחז בדבר שנתלה בו) אבל במקום חיבורם בשדרה אין שום עקירה ותלישה כלל (ובאמת שלפי זה מ"ש הרי"ף והוא כעין שבירה הוא דוחק גדול וצ"ל דמצד תלייתן למטה כל כך הרי זה דומה כאלו היה שבירה במקום חיבורם בשדרה כו' וכבר נתבאר דאפשר דהמ"מ לא היה בגירסתו ברי"ף תיבות אלו) או דס"ל דקאי אחופיא דפ' ק הגוזל כנ"ל

ולבאר יותר ד' המ"מ וגם לבאר ד' הרמב"ם הנה ז"ל הרמב"ם (פ"ח ה"ג) נפרצו עליו והוא שידלדלו משדרתו של לולב כעלי החריות פסול והנה לשון דלדול מצינו בחולין פרק א"ט (מ"ד.) סימנים שנדלדלו ברובן כו'. ושם יש ב' פירושים בדלדול זה. א' מלשון עקירה ותלישה וכ"ה פי' דלדול בכל דבר כמו נדלדלה הכבד פא"ט (ס"ו.). וכן האבר והבשר המדולדלים דפ' העור והרוטב (קכ"ז.) וכן בתוספות שבר"ש פ"ט דמקוואות מ"ד וצפורן המדולדלת במשנה שם. והב' מלשון פירוד עיין רש"י ותוספות בשם ר"ח (שם מ"ב:). וגם בדעת הרמב"ם שם ספ"ט מהלכות שחיטה אין הכרע בפירושו עיין כ"מ שם (וכמו כן לשון נפרצו נראה דסובל ב' הפירושים א' מלשון פרצה שהוא ענין סתירה ושבירה והב' מלשון עבדים המתפרצים איש מפני אדוניו (ש"א כ"ה) שנאמר שהוא מענין בריחה ופירוד ואפשר ששניהם מעין ענין אחד כי שבירה ותלישה הוא מעין פירוד ממקום שהי' מחובר כו') וא"כ גם לשון דלדול שברמב"ם כאן לכאורה יש לפרשו בב' פנים. אם מלשון תלישה ור"ל שנדלדלו ממקום חיבורם בשדרה למטה או מלשון פירוד וקאי אאורך העלין ור"ל שנדלדלו משכיבתן על השדרה ובלשון תלישה עצמו יש לפרשו גם כן בב' פנים א' שנתלשו לגמרי והכי ס"ל להתוי"ט וע"כ אחר שהביא משם הר"ן שהבין בדעת רש"י ג"כ כתוס' ורא"ש סיים וכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם כו' כנ"ל וכן נראה ממ"ש הט"ז בסק"א אלשון השו"ע שהוא גם כן כלשון הרמב"ם (אלא שבסק"ב הביא בשם המ"מ כו'). והב' שנתלש רק מעט ע"ד שפירש רי"ו ד' הרי"ף כנ"ל וכן נראה שתופס המ"א סק"ב (וז"ש שכן משמע ברי"ו ור"ל שכיון שעז"ז). משמע שפי' הכי ד' הרי"ף יש לנו לפרש גם ד' הרמב"ם שבשו"ע עד"ז) והגם שלכאורה בשלמא מה שפי' רי"ו הכי בדעת הרי"ף היינו שנתלה במ"ש הרי"ף והן תלויין בה וס"ל דר"ל בזה שעדיין הן נאחזים בה מעט כנ"ל אבל בדעת הרמב"ם אם הלשון דלדול הוא מלשון תלישה מאין לנו לומר דר"ל שלא נתלשו לגמרי י"ל שלשון דלדול מורה דוקא על תלישה במקצת. שכן הוא ג"כ הפי' בהך דסימנים שנדלדלו וכדפרש"י שם (מ"ב:) שנתלשו בפ"מ ומחוברים כאן מעט וכאן מעט ונראה דזהו עיקר פי' דלדול (והעד הנאמן לזה מהך דפ' העור והרוטב הנ"ל) ומה שא' שם שנדלדלו ברובן היינו לאשמעינן שהתלישה הוא ברוב ולא מיעוט והגם שמלשון הרשב"א וש"פ שביו"ד סי' כ"ד סי"ו ממ"ש חיבור מדולדל הוא מ' לכאורה שלשון דלדול קאי אמקומו' שנשארו מחוברים וע"ע בכורות כ"ה