דברי נחמיה אורח חיים קיב

שיר של חול ואיכא מ"ד שלא היו אומרי' שירה כל עיקר אז מספק אבל לכ"ע שיר של יו"ט לא אמרו) כדאיתא כ"ז בפ"ד דר"ה שם. וע"כ לחלק בין זה לאיסור מלאכה בא' מתרי גווני היינו או לפי שאיסור מלאכה דאורייתא חששו לספק משא"כ לענין השיר אף דעיקר שירה מה"ת כדאיתא בערכין (די"א) מ"מ פרטי חילוקי השירים לחול וליו"ט מד"ס. כמ"ש הפי' שם (ומ"ד דבתמיד של בין הערבים לא אמרו שירה כלל. באמת הוכיח מזה הר"מ אלשיך שפי' שם דשיר של בין הערבים אינו מעכב כמו של שחר וד' הפ"י ע"ז אינו מובן לכאו') א"נ והוא העיקר שבכה"ג דשיר א"א לתקן ולצאת ידי הספק דכמו שיר דחול לא שייך בי"ט כך שיר די"ט לא שייך בחול וממ"נ מידי חשש ספק לא יצא ערש"י (שם) רדל"א. ע"כ בשחרית דרוב פעמי' אין העדים מקדימין כ"כ לא תיקנו שיר של יו"ט. (ואף אם אירע שהוקדש החודש קודם כו' כן פירש"י בביצה וצ"ע ואפ"ל) ובבין הערבים פליגא כנ"ל משא"כ בכעין דאיסור מלאכה ודאי יש לצאת ידי חשש הספק ולפרוש ממלאכה כנ"ל (מזבה) (ומשמע אף ממלאכה דרבנן כו') ולכן ענין התפלה ה"ז דומה לשיר לב' הסברות הנ"ל (ולפי"ז גם בשחרית כו' וצ"ע גם בקידוש י"א דאוריי' עמ"א תקצ"ג סק"ג וברע"א בפ"מ) יש לעיין ברמב"ן פ' אמור הובא ב"י סי' תפ"ז (דר"י רע"ג) לכאורה שייך לזה להבין ענין הטעם דלפי שאין מקדשין בלילה אך כו' היינו דה"ה ר"ה הוא כעין קידוש כו'

סימן מז (לסמין תרמ"ה

) הב"י כתב שנראה מדברי הר"ן שפירש"י הוא כדברי הרי"ף כו' ולפענ"ד היה נראה להיפוך שהר"ן תופס מדברי הרי"ף כדמשמע מפירש"י היינו שנעקרו לגמרי. והוא ממש"ש דאינו מחוור מדגבי הדס ליכא לפרושי הכי שאם נתקו כו' מיד הן נושרין ואין האגד מעמידן כעלי הלולב שהן ארוכין עכ"ל. הרי משמע דמפרש לדידהו שנתקו לגמרי ורק ע"י אגודה עומדים קיימים העלין דלולב שהן ארוכין כו' ואנו לפ"מ דמשמע מדברי הרי"ף שלא נעקרו לגמרי אלא תלויין הרי גם בלי האגודה מתקיימין עם השדרה וגם בהדס יש לומר כה"ג כו' וטעם הב"י נראה דהיינו דמלשון הרי"ף פשיטא לי' דר"ל שלא נעקרו לגמרי מדכתב והן תלויין בה כו' וח"כ הר"ן שחיבר דעת רש"י עם דעת הרי"ף ע"כ לומר שתופס גם דעת רש"י כהרי"ף ואינו מוכרח כ"כ די"ל מ"ש הרי"ף והן תלויין כו' ר"ל על ידי אגד ועם שהוא דוחק הרי גם אם נאמר דרש"י כרי"ף גם כן צריך לדחוק הרבה בלשון רש"י ומ"מ מה שכתב הרי"ף והוא כעין שבירה קשה מאד לתרץ לשון זה בנעקרו לגמרי ויותר יש לדחוק לכאורה בלשון רש"י במ"ש במתניתין נפרצו משדרה ואינם מחוברים אלא על ידי אגודה ר"ל דכל אורך העלין (זולת עיקרן) נפרצו מהשדרה ולא היו עולין עמו אלא היו תלויין למטה אם לא על ידי האיגוד וכדרך שצריכים לדחוק בלשון רש"י שכתב גבי חריות עליו נושרות דר"ל נושרות בארכן משכיבתן על השדרה כו' לפי' הטור וב"י ומ"ש בד"ל ב' כי חופיא שבו מכבדין הבית ועושין אותו מעלין תלושין ואוגדין כו' היינו רק דוגמא בלבד ור"ל דגם כאן בנפרצו קיבוצם למעלה הוא רק על ידי האגודה ודומה לחופיא כו' (עם שמחוברים בעיקרם להשדרה) ואולי על זה יש לדחוק גם כן בד' הר"ן במה שמחלק בין לולב להדס. והוא דבלא"ה אינו מובן כל כך מאי נ"מ בין עלין ארוכין דלולב לקצרים דהדס לענין שיהא האגד מעמידן. וצ"ל לכאורה דמשמע לי' דמסתמא האגד רק במקום אחד כנהוג למצוה ונפרצו עליו היינו ברוב עלין וא"כ בשלמא בלולב שהענין ארוכים והרבה ביחד שוכבין זה על זה האגד מעמידן משא"כ בקצרים כו'. וא"כ גם בלא נעקרו לגמרי כ"א מעט ועי"ז תלויין למטה י"ל חילוק זה דבלולב יכול להגביהם ויתקיימו במקומם עם השדרה על ידי האגד (א') משא"כ בעלין הקצרים דהדס הרי לא יועיל האיגוד כ"א במקום אחד שבו נאגדו כו'. ומ"ש בהדס מיד הן נושרים אפשר דאינו ר"ל נושרים ונופלים לגמרי לארץ אלא ר"ל יפלו ממעמדם ויהיו תלויין למטה כו' כנ"ל ברש"י או אולי מ"ש מיד לאו דוקא אלא ר"ל דכיון שנתלשו מעט ורק תלויין על חיבור מועט יותלשו ממילא לגמרי בקרוב. ומשא"כ בלולב האגד מעמיד העלין כלפי מעלה ויתקיימו כך כו' ולכאורה ע"כ כפירוש זה דאלו לפירוש הא' הנ"ל מאי קושיא כל כך מהדס מאי פשיטא יותר כל כך נפסול בהדס בתלויין העלין למטה גם בלי איגוד כו' וגם בלולב אגד מאן דכר שמי' כו' משא"כ לפי' הב' הפשיטותא בהדס משום דודאי יפלו לגמרי כו'). (ומ"מ יש נ"מ לכאורה בין רש"י להר"ש גם לפי הנ"ל דלרש"י לפי הנ"ל לא נזכר עקירה כל רק שנפרצו מהשדרה דר"ל (לפי הנ"ל) דאורך העלין נתפרקו משכיבתן על השדרה ותלויין למטה (אולי מחמת רכותן כו' ולהרי"ף מדכתב כעין שבירה משמע ודאי דר"ל כעין עקירה בעיקרן במקצת עכ"פ ולשון הרמב"ם (ושו"ע) נראה כנ"ל לפרש"י כן היה נראה לכאורה לקיים ד' הב"י וית' אי"ה

אך באמת קשה מאד להעמיס פי' זה בר"ן דקושית הר"ן בהדס ודאי נראה דלאו לענין הדין הוא ולומר דכיון שנושרין פשיטא ומאי קמ"ל דמאי פשיטותא כל כך לומר דל"צ תנא דמתניתין לאשמעינן כלל דנשרו רוב עלין פסול אלא ודאי כוונת הר"ן לענין הלשון בלבד. כלומר דא"כ מאי לשון נפרצו והוי לי' לומר נשרו ובאמת גם מ"ש רש"י ואינם מחוברים אלא ע"י אגודה ודאי לאו דינא קא משמע לן ולומר דגם אם אגדו לא מהני דרש"י לא פסקו כ"א מפרש. וכדנראה מלשונו שדרך פי' כתב כן ולכאורה אגד מאן דכר שמי' ומאי בעי בזה (ואף שי"ל שכתב כן כדי לפרש דעביד כי חופיא שבגמרא גם על הגמ' גופא קשה כו'). אלא ודאי נראה שבא לפרש מאי לשון נפרצו ולא תני נשרו ולפירושו דר"ל נעקרו לגמרי כמ"ש התוס' ורא"ש) ואף שהרא"ש (סי' י"ג) במתניתין גבי ערבה תיקן זה ע"ש לא ניחא לי' לרש"י בהכי ולזה פירש"י שמחוברים ע"י אגודה והיינו כי חופיא שבגמ' (ורבות' קמ"ל במתניתין דאפילו הכי פסול). וע"ז הקשה הר"ן דבהדס ליכא לפרושי הכי כן ר"ל וא"כ הל"ל נשרו ולרש"י י"ל דס"ל דאף דודאי הכי הוא וכדפרש"י בהדיא במתניתן (דל"ב:) גבי הדס נפרצו נשרו מ"מ כיון דתני לשון נפרצו ברישא גבי לולב (לאשמעינן רבותא כנ"ל) תני גם כן לשון זה גם גבי הדס וערבה (וע"ד שפי' הרא"ש במתניתין גבי ערבה לפי' ר"י ע"ש וכ"ש נמי הוא דלפי ר"י נפרצו דגבי לולב וגבי הדס וערבה ענינים שונים לגמרי הם ועכ"ז ניחא לי' להרא"ש דתני הכא דרך אגב וכ"ש די"ל כן לפרש"י דעכ"פ ענינם אחד) והר"ן לא נחה דעתו בזה כו' וכ"ז ניחא אם נאמר דהר"ן תופס גם ד' הרי"ף כרש"י ור"ל שנעקרו לגמרי (ומ"ש הרי"ף והן תלויין בה ר"ל ע"י אגודה וכדי לפרש לשון נפרצו שבמתניתין ולשון כי חופיא שבגמרא ע"ד הנ"ל) אבל אי נימא שתופס גם פרש"י כדמשמע מהרי"ף כו' אינו מובן כלל לא ד' רש"י עצמו במה שהזכיר האגודה וכו' וכ"ש ד' הר"ן מאי קשיא לי' בהדס דאף אי נימא כנ"ל וכפי' הב' דלעיל דמ"ש מיד הן נושרין ר"ל שיפלו לגמרי בקרוב מה בכך עכ"פ עתה שלא נפלו לגמרי עדיין שייך לשון נפרצו ולא לשון נשרו (ובאמת גם אם היה כוונת הר"ן לענין דינא גם כן אינו מובן כל כך דאף אלו הוי פשיטא לן דנשרו פסול מ"מ בעודם מחוברים מעט אף דעתידין ליפול מיד יש רבותא כו'. ושוב ראיתי בריטב"א שרוב ד' הר"ן הוא ממנו דסיים על הקושיא מהדס וכתב דאפשר דאיהו גריס התם כו' ע"ש דיש ט"ס דמוכח ונראה דר"ל שגורס גבי הדס נשרו כו'