דברי נחמיה אורח חיים קיא

דר"ה הנ"ל דזכותא דא"י הוא דאהני לי' לאברהם לא שינוי מקום סתם דאל"כ למה ישיבת חו"ל לא עלה מן המנין ע"ש (כ"כ מהרש"א ז"ל שם מט"א) וכש"כ לפי דעת הרמב"ן שם שגם לדורות כן הדין דמי שעלה מחו"ל לא"י אין ישיבת חו"ל עולה למנין מטעם שאולי זכות הארץ יועיל לו כדרך שהועיל לאברהם ולא ס"ל כמ"ש הרא"ש שם דרק באברהם משום שנתעצל כו' וודאי היינו רק אליבא דאידך מ"ד דס"ל דזכותא דא"י הוא כו' (וראיתי ביש"ש שם שעל דברי ריטב"א דס"ל כרמב"ן הנ"ל כתב דזה אינו כי לא מצינו שזכות הארץ גרם אלא עון חו"ל כו' ותמוה דלכאורה נהפוך הוא דסברא דזכות הארץ אהני לי' הרי מצינו בפ"ק דר"ה כנ"ל. ועון דעצלות בחו"ל כמדומה שאינו בגמ') ואכמ"ל בזה וה, אמת שברפ"ב דתענית דט"ז ארז"ל על שיוצאים לרחוב גלותנו מכפרת אך א"כ גם שינוי מקום מבית לבית מהני וכדאיתא התם מבי כנישתא לבי כנישתא כו' וה"ה מבית לבית כמ"ש המ"א שם רסי' תקע"ט וע' לשון ירושלמי שם ל"ו חשבנו כאלו גולים כו' א"כ אין ראי' משם דלהוי כזה גלות ממש

סימן מה (לסי' תקע"ט

) עוד מצאנו מ"ש שנית מענין הנ"ל להנ"ל

תשובת אא"מ הרב שי' יקבל מוסגר פה. ואני ג"כ כבר גליתי דעתי (הנוטה אחר טבעי ורצוני כו') וכש"כ עתה דעת הבן קרובה ונמשך אחר אביו וע"ד החששות ממאמרי רז"ל. אם מפני הנז' ס"פ א"נ כבר כתבתי שלפי הנראה שאין כאן בית מיחוש ואף אם מפני שינוי מקום מצד עצמו כבר כתבתי שלפה"נ מסוגי' דיבמות לא קיי"ל כהי"א ואף לפי מנהג העולם שמשתמשין בזה קצת בחולה ר"ל וכה"ג כמדומה שאין חוששין כ"א לשנות הבית (או חדר וכה"ג) ועם שבאמת פ"א שמעתי מזקינתי ז"ל (שהיתה מלומדת וי"ש) קודם מותה שהעולם טועים בזה אלא שינוי מקום היינו שינוי עיר לא ידעתי זו מנין לה ואדרבה לפה"נ הדין עם העולם שכן משמע מעובדא דרבא פ"ג דתענית (דכ"ד ב'). דא"ל אבוה שני דוכתך והיינו מטתו כדפירשו ע"ש וכ"מ נמי בעובדא דתרי כושאי עבדי שלמה שבסוכה דנ"ג שמצמצמים למעלה מקום מיוחד פרטי כמו שער לוז ע"ש בפירש"י. (ומש"ש רגלוהי ערבין כו'. ע"כ צריך לחלק דהתם דאיירי בהגיע זמנם שאני או דעכ"פ לפעמים איזה זכות וכה"ג מסייעו וע"ד שפירשו רז"ל ותו' בההיא דאין מזל לישראל סוף שבת) ולפה"נ אפשר טעם זקינתי זצ"ל הוא מפני שראתה באיזו ס' בטעם שינוי מקום כהר"ן משום גלות כו' אבל כבר כתבתי שגם בענין גלות לא מצאתי מקום גילוי לחלק בין בית לעיר (אלא או דגם שניהם לא חשיבי גלות או דגם שינוי בית הוי כעין גלות מהא דפ"ב דתענית ומשכונה לשכונה דערי מקלט גם לפה"ט סוגיין דעלמא תופסין הטעם שינוי מזל לעיקר שהרי גם בשינוי השם לא נהיגי כ"א נחולים וכנזכר ברמ"א ביו"ד ססי' של"ה. ואם כפי טעמי' שבר"ן הי' ראוי לנהוג זה גם לבע"ת וזו לא שמענו מעולם (וה"ה כשינוי מקום) גם הרי נוהגין לשנות השם גם בלי דעת החולה כלל וגם לילדים שאינם יודעים מאומה. וזה הכל שלא עפ"י טעם הר"ן ז"ל וכדמשמע נמי מלשון מארז"ל אברם אינו מוליד אברהם מוליד וכן שרי כו'. וע' מד"ר פ' מ"ד המזל דוחקני כו' א"ל הקב"ה הן כדברך אברם לא מוליד כו' וכמו"כ כאן אי אתה זוכה כו'

והנה בענין שינוי מזל ודאי יש אופנים שונים אלא מהיותם ענין רוחני ודרז"ל בזה לא יובנו כ"כ לפי פשוטם אין לי להאריך בזה רק זאת אני אומר שלא ראיתי מקום ללמוד ממנו לחלק בין בית לעיר (וידעתי שלא ראיתי אינה ראי' כו' בפרט עלי). והנה לכאורה צ"ע על עיקר ענין זה דשינוי מקום (לפי הטעם שינוי מזל) מהא דארז"ל בית תינוק ואשה אעפ"י שאין נחש יש סימן (חולין צ"ה ב'). דלפירש"י (והובא בש"ך סי' קע"ט) הפי' הוא דעכ"פ אסור לסמוך ע"ז לגמרי ממש לעשות מעשה ע' חי' הר"ן שם ולכאורה אין לך מעשה גדול מעקירת דירה

סימן מו (לסי' תקפ"ב

) ע"ד שנדברנו אמש שיש להסתפק ולהתלמד בדברי הגאון מוה"א אבלי אב"ד דווילנא נ"י המובא בספר ח"א כלל כ"ד ס"י כיון שנוגע למעשה מענינא דיומא אמרתי לפרש ולבקש את כת"ר שישאל את פיו הק'. והוא יעמידנו ע"ד אמת להלכה ולמעשה. והוא שלכאורה כעין סברא זו כבר הוזכר בתר"י פרק תפלת השחר לענין טעה ולא הזכיר של ר"ה בערבית שי"א דכר"ח דיינינן לה אבל מסיק דיותר יש לנו לדון ר"ה כמו יו"ט מלדון אותו כמו ר"ח והובא לשונו ג"כ בב"י סוף סימן תקפ"ב וכ"פ הפר"ח שם. וא"כ הי' נראה דה"ה בנד"ד לענין המלך הקדוש. ולכאורה י"ל שגם הי"א הנ"ל לא אמרו אלא במעין המאורע דר"ה שדומה לעין המאורע דר"ח אבל המלך הקדוש י"ל דל"ד לזה כלל ובאמת יש להתבונן בעיקר סברת הגמ' גבי ר"ח דבערבית אין מחזירין לפי שאין ב"ד מקדשין את החודש אלא ביום מה הכוונה בזה הכי נאמר שמפ"ז אין דין ר"ח כלל בלילה זה לא נראה כלל וכש"כ שלא יתכן לומר כן ביו"ט דר"ה דפשיטא דלילו כיומו לכל מילי מדאורייתא ואף בזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' היו נוהגין קדושה גם בליל א' משום שמא יבואו עדים ביום מחר ונמצא למפרע שהי' הלילה יו"ט: כדפירש"י פרק ד' דר"ה (ד"ל ב'). וכש"כ עתה דסומכין על חשבון הקביעות שבידינו והראשון עיקר והלילה הולך אחר היום שלאחריו כבכל שבתות וימים טובים ובאמת גם בכל ר"ח הלילה והיום שוין בקדושה לעולם ע' תוס' פ"ק דר"ה (ד"כ ב') די"א דפי' מש"א שם צריך שיהא לילה ויום מן החודש היינו שיהי' סדר הקידוש לילה ויום כו' וע"ש בסיום דבריהם שכתבו דליכא מ"ד שמחשיכה לא חייל יו"ט ור"ח עכ"ל הא דאין ב"ד מקדשין בלילה אינו אלא לענין גוף אמירת הב"ד מקודש שאין מקדשין באמירה זו בלילה (מגזירת הכתוב) אלא ממתינין בזה עד מחר ביום. (וכן לענין נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה כו' שברפ"ג דר"ה) אבל מ"מ כשמקדשין אח"כ ביום חלה הקדושה למפרע מבערב כנ"ל ותלמוד ערוך הוא בפ"ק דמגילה (ד"ה א') ימים אתה מחשב לחדשים ואין אתה מחשב שעות לחדשים (וע' רמב"ם ריש פרק ח' מהלכות קידוש החודש). והן אמת די"ל דאף דכשמקדשין ב"ד ביום ממילא נתקדשה גם הלילה שלפניו מ"מ בלילה כ"ז שלא קדשוה עדיין לא חלה אז הקדושה כלל (ואף אם כבר באו עדים שאין הראי' קובע אלא ב"ד שאמרו מקודש הם שקובעי' כמ"ש הרמב"ם פ"א מהקדה"ח ה"ח). ומה שפירש"י בפ"ד דר"ה שהיו נוהגין קדושה גם משחשיכה דליל א' כנ"ל היינו רק לענין איסור מלאכה וכדפירש"י בפ"ק דביצה (ד"ד סע"ב) בהדיא וי"ל דדוקא לענין זה קאמר משום דכיון דאם יקדשו ב"ד מחר ממילא תתקדש גם הלילה שלפניו ונמצא דלמפרע עשו איסור (דאורייתא) במלאכה לכן גם שנא באו עדים עדיין בלילה נהגו איסור מלאכה משום ספק זה שמא יבואו ויקדשו ב"ד ביום מחר (וכעין שמצינו בזבה קטנה שאסורה לשמש בשני שלה שלא תראה ותסתור למפרע כו' וכדתנן סוף נדה הרי זה תרבות רעה כו' וכן בזבה שטבלה ביום ז' (שם דס"ז ב') שמא תבוא לידי ספק ועב"י יו"ד סי' קפ"ג שכתב שאיסור זה מה"ת שאדם מוזהר שלא יביא א"ע לספק כו' אבל לענין ש"ד כמו תפלה (וקידוש וכה"ג) י"ל דבאמת לא נהגו קדושה כלל בלילה א' ותדע שהרי גם בתמיד של שחר היו אומרים שיר של חול (וכן אף בתמיד של בין הערבים כשנשתהו ולא באו איכא מ"ד שהיו אומרי'