דברי נחמיה אורח חיים קי

ש"ד צ"ע אי"ה. וכבר סיים ב"ע שאין דברים מחוורים וקצר הזמן כו' ואי"ה כו'

סימן מג (לסימן תקע"ט

) זאת מצאנו שנשאל ממנו ולא נודע לנו שם השואל

הנה ודאי ידוע צערי ומכאובי לאהו' שרבו עונות ונגעה כו' והי' ילד שעשועי' נחמד ונעים ובריא גדול והבא אחריו מת מחמת מילה שקלקל המוהל. (וג"כ ברי' גדול וכו'). מה שלא נשמע כמעט ענין כזה בעולם וכמה פעמים אירע לאנשים שקלקל המוהל ומ"מ לא מתו מחמת מילה אשר נראה בחוש שמעשי גרמו וברוך הגוזר. ה' ברוב רחמיו ימחול לי ויגולו עלינו רוב רחמיו בתוך כלל ישראל והנה בקיץ העבר התחלתי לבנות בנינים ההכרחיים לי ולבני שי'. ומחמת סיבה נתבטל הבנין וכעת לבנו נמשך אולי נכון ליזיל נמתא אחריתא. כמאמר רז"ל ס"פ איזהו נשך ובשט"מ שם פי' הטעם משום דגלות מכפרת עון וכ"ה בתשו' להרמב"ן סי' רפ"ה ובתשו' הרשב"א סי' י"ט. אלא שמעתי מהה"ג ר' ליב ז"נ מ"מ דיאניוויץ בשם הבעש"ט הגדול נ"ע זי"ע. דהפי' כשידוע דהביש נמשך לי' מהאי מתא דוקא וא"כ לדבריו אפשר ע"כ צ"ל דהיינו מאנשי העיר שעושים לו מעשים בפ"מ ואין זה במשמע מתשובת הנ"ל כנ"ל ומי יימר דמר ברי' דרבינא הבעש"ט זצ"ל זי"ע אמר כן אך בנד"ד אפשר אפי' למ"ש הרב הנ"ל נכון הדבר שיש לחוש עפ"י מאמר ר"י להאי איתתא בנדה דס"ו ע"א שמא דימת עירך כו' נפרש שהיו מתקנאות בך כו' דימת לשון לעז. וזה וודאי יכול להיות שיש עלי לעז מאנשי מתא כו' וכש"כ לבנות בית במקום שאין מרוצה ולבי בל עמי. וקרוב זה למשארז"ל הנ"ל הקונה אדון לעצמו ח"ו לכן אפשר נכון למיזל למתא אחריתא אך על בינתי ידוע שלא אשען מעולם אם הוא זה טובתי. לפי הנראה. לכן שאלתי ובקשתי כפולה ומכופלת לעורר רחמים עלי אשר צר לי וכשל בעוני כחי כו' ולהשיב פנאי להתיישב בדבר היטב איך הוא טובתי לדעתם בכל הנ"ל וה' יתקנם בעצה טובה נא ונא במטותא בי מינייכו ולהשיבני בהקדם נא ונא ולא לאחר ולהניח על הצד כו' כי אנשים אחים אנחנו מעולם לא ימנעו הטוב ממני מלחוות עצתם

סימן מד (לסימן תקע"ט

) תשובתו אשר השיב

אהובי ידידי פלוני אלמוני המקום ינחמנו כו' וכו'. המכתב לסמילאיין עדיין לא נזדמן ע"י מי לשלוח ואפשר אסע בעצמי. ויחדו נמתיק סוד ואז אודיע גם דעת כבוד אאמו"ר הרב שי'. כי למעשה ודאי צריך עיון גדול וישוב הדעת וקשה להיות רואה את הנולד (ובדרך כלל שב ואל תעשה עדיף ולכאורה י"ל דעל כה"ג אמר קהלת אם רוח המושל כו' כדפירש"י מקומך אל תנח כפשוטו) וכעת לא באתי כ"א לעשות מצותו להקדים התשובה ועל של תורה באתי הנה מה שהפיג לבו מלהאמין לעדות של הרי"ל ז"ל בשם איש אלקי הבעש"ט זצ"ל זי"ע בפי' הגמ' דס"פ א"נ. דמיירי דדוקא שהביש לי' נמשך מהאי מתא. משום דלמ"כ בש"מ ובתשובת הרשב"א וסי' י"ט ובמיוחסות סי' רפ"ה). הנה אצלי הדבר מתקבל מאד לדבר ה' אמת (ויצא כן מפיו הק'). א' שכן ראיתי הנוסח בחופת א"ר שבסוף ס' ר"ח כו' ע"ש שהרי כ"מ מפירש"י ונ"י והש"מ ב' שיטה שפי' הוא דאין נענין משום שהם גרמו לעצמם ואיך שייך לומר כן בכל הרעות המתרגשות ר"ל אלא כשהביש לי' הוא מהאי מתא שייך לומר למה אינו יוצא והרי זה דומה לאשתו מושלת עליו שנראה הפי' ג"כ למה אינו מגרשה (אם אין כתובתה מרובה) ועוד שכ"מ פשטא דגמרא חדא דאל"כ איך נכלל זה בלשון קונה אדון לעצמו שבברייתא ועוד שפשט הלשון דשלשה צועקין כו' משמע דקא חשיב ג' מיני בעלי יסורים פרטיי'. וכמו כל הני דחשיב התם ולא משמע דקונה אדון יהי' מיירי מבעל יסורים כללי רק משום שמחסר. פרט א' מדרכי התשובה ועוד דא"כ תיבת בהאי מתא מיותר והל"ל דביש לי' ולא אזיל כו' ובר מדין הענין מצד עצמו הוא דבר תמוה ביותר לומר דכל מאן דביש לי' בכל מיני רעות המתרגשות ח"ו ר"ל יהי' מן הצועקין וא"נ ח"ו משום שאינו מקיים פרט א' (קטן) מדרכי התשובה דא"כ לא שבקית חיי כו' ולא הוזכר שינוי מקום בפ"ק דר"ה (די"ו ב'). כ"א שי"א שגם זה מקרע גז"ד אבל לא לומר דלא סגי בלא"ה ח"ו והלא ד' דברים קחשיב התם לכ"ע שמקרעין גז"ד. (וכש"כ קודם חיתום גז"ד הרבה ריוח והצלה כו') וא"ל ג"כ ששינוי מקום חשיב דבר קל ביותר ושלכן נענש על שאינו חס ע"ע להחיש מפלט לו בתרופה קלה כו'. הלא שינוי השם קל יותר ולמה לא אמר נמי כאן ולא שינה שמו כו' וביותר תמוה דהלא צעקה עצמה מיחשב התם ראשונה מהדברים המקרעים גז"ד ואיך יאמר כאן שצועקין וא"נ כו' (וזה ודאי א"ל דהכוונה בד' דברים עד דעביד לכולהו אלא או או קאמר כדמוכח מקראי שהביא שם וכדאמר ר' יצחק גופא שם ע"א יפה צעקה בין קודם גז"ד בין אח"כ). ובפ"ק דברכות אם רואה אדם שיסורים באים עניו יפשפש במעשיו כו' ע"ש כל הסוגיא וכן בכ"ד שמזכירים עניני תשובה ועצות לחטאים וליסורים. ולמה לא א' שיעקור דירתו למקום אחר (ופשיטא שלא ניתן להאמר שהכל מיירי אחר שכבר שינה מקומו (ושמו) ולומר דלא סגי בלא"ה שלא יהי' מן הצועקי' ואין נענין ח"ו). ואף גם בספרי מוסר מסופקני אם הובא כלל ענין שינוי מקום (וגלות שהיו נוהגין בו קצת גדולי עולם הוא ענין אחר כמשי"ת בסמוך וגם זה רק לתוספת תשובה ומירוק וכה"ג אבל לא נשמע מי שהיו עוקרי דירתם למק"א וכש"כ שאין לנעול בזה דרכי הבע"ת ולומר שכל שלא עשה כן יהיה מן הצועקין כו' ח"ו לומר כן שהרי לא נראה ולא נשמע כלל מי שיעשה כזאת) ובאמת כל עיקר ענין שינוי מקום כמדומה שלא נמצא בגמ' כ"א בפ"ק דר"ה בשם י"א והן אמת שלפ"מ שפי' הרשב"א בתשו' הנ"ל והר"ן בר"ה הטעים כעין גלות אבל ע"ש במהרש"א בשם י"מ פי' אחר דז"א כ"א בגזירה בני חטא ושכן משמע מהפייטן כו' וגם שהוא ז"ל כתב שם לחזק ולקיים פי' הר"ן אבל השיאו לע"א ע"ש ועם שהוא דוחק לפה"נ. אבל גם זה דוחק לומר שההכנעה קטנה שע"י עקירת דירה מעיר לעיר יהי' כחו גדול כ"כ ופועל ישועות לקרוע גז"ד הכי עביד קוב"ה דינא בלא דינא הא לפום צערא אגרא ואף שבסנהדרין (דל"ז ב') אמרו גלות מכפרת. לפה"נ גלות דוקא ולא שינוי מקום דירה אלא גלות דשבי' כעין גלות כנ"י דמייתי התם וכה"ג ע"ש כל הפסוקים שהביאו וכן מה שאמרו בקדושין ד"מ הרואה שיצרו כו'. ילבוש שחורים וילך למקום שאין מכירים כו' ופירושו כדי שעי"ז יכנע וירך לבו כו' היינו דוקא בכה"ג עכ"פ בלבישת שחורים ובמקום שאין מכירים כו' וכולי האי ואולי יש לדחוק ג"כ דברי הר"ן בפי' שינוי מקום שכוונתו ג"כ ע"ד הנ"ל. אבל שיהי' עקירת דירה (לבד) מעיר לעיר ענין ג' כ"כ כמו גלות ממש לא מסתברא ומגלות דערי מקלט אין ראי' כלל דעפ"י הדיבור שאני (ואין לנו חקר בזה) ותדע שהרי דוקא עיירות אלו ואם יצא חוץ לתחום נהרג כו' ומלבד כל הנ"ל אין נראה שכוונת סתמא דברייתא דס"פ א"נ יהי' מתוקמא רק אליבא די"א שבפ"ק דר"ה והרי שם מסקי' ואידך ההוא זכותא דאי' כו' גם לפה"נ לכאורה הדין דשהתה עשר שנים ולא ילדה שנלמד מאברהם ופשטא דברייתא וגמרא ביבמות דס"ד הכל לא אתיא כ"א אליבא דאידך מ"ד דפ"ק